התובעים הנם נציגי ועד הבית בבית המשותף המצוי ברח' היקינטון 31 בחיפה. תביעה זו הוגשה על ידם להשבת הוצאות שהוציאו בקשר עם תיקון נזקים שנגרמו לשיטתם לרכוש המשותף של ביתם, בעקבות צמיחת שורשי עץ שנשתל על ידי העירייה בשטח הציבורי בסמוך לגדר הבית.

אין חולק בין הצדדים כי התובעים פנו אל הנתבעת, עיריית חיפה, והלינו על אודות הנזקים הנגרמים כתוצאה מצמיחת השורשים לכיוון חצר הבית המשותף כבר בשנת 2011, וכי הנתבעת ביצעה אז פעולות לתחזוקת העץ.

לטענת התובעים, פעולות אלו לא הועילו ופניות חוזרות שנערכו מאז ועד לעקירת העץ על ידי העיריה בשנת 2017 לתיקון הנזקים לא הועילו, עד אשר נאלצו לפנות לבעל מקצוע מטעמם לתיקון הליקויים שנוצרו.

הנתבעת טענה כי אין בטענות התובעים כדי להקים להם סעד מאת הנתבעת. הנתבעת הכחישה כי הנזקים הנטענים נגרמו בגלל שורשי העץ הנדון. כך או אחרת טענה כי פעלה כעירייה סבירה למילוי חובותיה כלפי תושביה בשתילת העצים, ובתחזוקתם. על כן, טענה, במועד שתילת העץ לא מצויים היו פתרונות להגבלת צמיחת השורשים וכי ממילא לא יכולה היתה לצפות, נכון לידע שהיה קיים אותה עת, כי ייגרם נזק כנטען כאן בשל אופן צמיחת העץ, ככל שכזה אמנם נגרם.

לבסוף טענה הנתבעת כי שיעור הנזק המתואר בכתב התביעה גבוה לאין שיעור ביחס לנזק שנגרם כתוצאה מצמיחת השורשים לכיוון חצר הבית המשותף, ככל שנגרם כזה, וכי העבודות אשר בוצעו נועדו להיטיב את מצבו של הרכוש המשותף בשים לב לגילו ולמצבו, ולפיכך, מדובר בנסיון להתעשר על חשבון הנתבעת שלא כדין.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ובחנתי את התמונות והראיות שצורפו מצאתי כי יש לקבל את התביעה ואלו טעמיי –

1. ראש וראשון ראוי להבהיר כי העירייה נדרשת ומחויבת לשתול עצים בתחומה ולפעול לתחזוקתם לתועלת כלל תושבי העיר. זאת, הן מכח הוראות פקודת העיריות המקימה חובה ספציפית על העיריה לפעול כאמור והן מכח היותה מחזיק בשטחים הציבוריים.
2. בהתאמה, מצופה כי העירייה תפעל כמיטב יכולתה, למילוי חובותיה, כאשר לשם כך נדרשת העירייה מצד אחד לתקצב בצורה סבירה ומושכלת את מחלקת הגינון בעיר לבל ייגרם נזק לקופה הציבורית, ומצד שני לבצע את תפקידיה, לרבות ביצוע שתילה, מעקבים, וטיפול בתלונות על ידי כח אדם מיומן, בקיא ובעל נסיון מתאים.
3. מעדות נציג הנתבעת למדתי כי העירייה נוהגת לשתול את העצים בשטחיה הציבוריים במרחק סביר מגדרות וחצרות על מנת לאפשר לעץ לשלוח שורשים מחד, לצמוח, להתפתח ולהתחזק, ומנגד למנוע נזק לשטחים פרטיים סמוכים.
4. עוד למדתי מעדות נציג הנתבעת כי לעירייה היה גם במועדים הרלוונטיים לשתילת העצים הסמוכים לחצר הבית ברח' יקינטון 31 הידע והמומחיות לחסום גישתם של השורשים אל עבר החצר הפרטית, וזאת בשים לב להיכרותה עם זן העץ שנשתל במקום, מוטת שורשיו ודרך צמיחתו.
5. על אף האמור, אין מחלוקת בנוגע לכך שהעצים הסמוכים לבית התובעים נשתלו בסמיכות לגדר, ומן העדויות והראיות שהוצגו לפני דומה כי מדובר במרחק שאינו עולה על 80 ס"מ.
6. זאת ועוד, מן הראיות שהוצגו לפניי עולה כי לא הונח כל מחסום למניעת צמיחת השורשים לכיוון בית התובעים. כך או אחרת, הנתבעת לא טענה כי מחסום כאמור הונח, ולא הציגה ראיות לקיומו של מחסום במקום (אף שאין חולק כי ביצעה עבודות לעקירת העץ, וככל שהיה מחסום כאמור יכולה היתה על נקלה להציג ראיות לקיומו).
7. משנוכחתי כי התובעת ידעה מהי מוטת צמיחת שורשי העץ הרלוונטי, ידעה כי יש מקום לשתול את העץ במרחק רב יותר מגדר הבית, ולא דאגה להניח מחסום לשורשי העץ לכיוון ביתם של התובעים, דומני כי היה עליה לצפות כי ייגרם נזק כתוצאה מצמיחתו של העץ וצמיחת שורשיו לאורך השנים.
8. במיוחד נכונים הדברים בשים לב לעובדה שכבר בשנת 2011 ועם תחילת גילוי הנזק פנו התובעים אל הנתבעת לטיפול בבעיה ולא זכו למענה אשר יש בו כדי לשרש את הבעיה.
9. עיון בתמונות שהציגו התובעים ובחוות הדעת שצורפה לתביעתם מלמד כי הנזקים שניכרו בחצר המרוצפת, בגדר ובשער מקורם באותם שורשים של העץ שנשתל בסמוך לגדר ולשער. מעבר לכך, גם התמונות שצורפו כנספח לכתב התביעה, ואשר חלקן צולם על ידי איש המקצוע אשר ביצע את עבודות השיפוץ בחצר בית התובעים (לאחר שהנתבעת סירבה לתקן את הליקויים בעצמה) מלמדות על כך ששורשים של עץ, שתחילתם באזור הבור בו היה ממוקם בעבר העץ הנדון, משתרגים על גבי הקרקע שמתחת לחומה (אשר פורקה עובר לביצוע הצילומים) ומתחת לריצוף (שחלקו הורם אף הוא עובר לצילום) לתוך חצר בית התובעים.
10. בהעדר ראיות לסתור, ומשמצאתי כי עדותו של איש המקצוע מטעם התובעים סבירה, הגיונית וראויה לאמון, אני קובעת אם כן כי הנזק שנגרם לחצר, לגדר ולשער מקורה באותם שורשים, ואני מקבלת בהתאמה את טענת התובעים כי הנזק נגרם על ידי שורשי העץ ששתלה הנתבעת, תוך שהיא מתרשלת באופן שתילתו, ובדרך תחזוקתו, ומפרה את חובותיה כלפי תושבי העיר לשמור על רכושם מפני פגעי הצמחיה שהיא עצמה שתלה.
11. אשר לשיעור הנזקים, בחנתי את חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה, את הצעת המחיר שהגיש מר שפר לתובעים, את הקבלות אשר הפיק וצורפו אף הן וכן את עדותו של מר שפר כאן, ונחה דעתי כי התובעים עשו כמיטב יכולתם כדי לצמצמם את עלויות השיפוץ, בין היתר בכך ששיפצו אך ורק את החלק היחסי שנפגע כתוצאה מאופן צמיחת העץ. ראוי לציין בעניין זה כי חוות הדעת ההנדסית נערכה כ- 3 שנים לפני ביצוע העבודות בפועל, אינה לוקחת בחשבון עלויות פירוק, מכילה התייחסות לעניין עלויות התקנת מגבילי שורשים וחיתוך שורשים, ומתייחסת להחלפת משטח של 30 מ"ר של ריצוף בשל 'שינוי מפלסי'. לבסוף, ולאחר שפניות אל הנתבעת על מנת שתתקן בעצמה את הדרוש תיקון לא הועילו כאמור ועל כן פנו התובעים לקבלת הצעת מחיר לתיקון. חלק מרכיבי הצעת המחיר מצומצמים ביחס לאמור בחוות הדעת וחלקם האחר יקר יותר, ובסופו של יום בחרו התובעים לבצע את העבודות בעזרת איש המקצוע מטעמם, בחירה שהיא סבירה בנסיבות המקרה.
12. דומני כי בנסיבות אלו אין הנתבעת רשאית להלין על עלות ביצוע העבודות, ככל שאלו יקרות מכפי שציפתה.
13. כאמור, התרשמתי כי בפועל בוצע תיקון אך ורק של החלק היחסי שנפגע, בשטח מצומצם וחלקי ביחס למלוא הגדר ולמלוא השטח המרוצף, ובהעדר ראיות לסתור – אני קובעת כי אין מקום לטענה כי התובעים ביקשו לעשות עושר על חשבון הנתבעת ולשפץ את מלוא חזית ביתם על חשבון הנתבעת, כטענתה.
14. מכל אלו, אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובעים בגין מלוא נזקיהם, העומדים על סך של 18,000 ₪ - עלות התיקונים, 1,416 ₪ - עלות חוות הדעת ההנדסית שצורפה, ו-303 ₪ עלות המרצפות החלופיות, ובסה"כ סך של 19,719 ש"ח.

אשר על כן, ולאחר ששוכנעתי כי הנתבעת התרשלה במילוי תפקידה, התרשלות שהובילה לנזק נשוא התביעה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 19,719 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 11.3.19, ועד ליום התשלום בפועל. הסכום ישולם בתוך 30 ימים מהיום.

כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל, וישולם אף הוא בתוך 30 ימים מהיום.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח אלול תשע"ט, 18 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.