ניתנה ביום 24 דצמבר 2019

הרשמת אפרת קוקה

1. לפני בקשת המבקשת להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 20.9.2018 (כבוד השופטת קרן כהן; ב"ל 7515-03-18, להלן: פסק הדין).

הרקע לבקשה

1. בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה התבררה תביעתה של המבקשת לתשלום קצבת ניידות על פי ההסכם הניידות מיום 1.6.1977 (להלן: הסכם הניידות). זאת, לאחר שוועדה רפואית לעררים בניידות קבעה בהחלטתה מיום 7.7.2017, שהמבקשת מוגבלת בניידות בשיעור 80%. תביעתה של המבקשת התייחסה לתקופה שקדמה לחודש 11/2017.

דעותיהם של הצדדים אינן חלוקות על כך שהמערערת ממלאת אחר תנאי הסכם הניידות לצורך קבלת קצבת ניידות לתקופה שקדמה לחודש 11/2017, פרט לתנאי שעניינו בעלות ברכב כאמור בסעיף 13(א) להסכם הניידות. תביעתה של המבקשת לתשלום קצבת ניידות נדחתה על ידי המשיב ביום 23.10.2017, מן הטעם שלא היה בבעלותה רכב בתקופה הרלוונטית.

ביום 6.11.2017, הועברה למבקשת הבעלות ברכב, שהיה רשום קודם לכן על שם בנה. נוכח העברת הבעלות ברכב, הכיר המשיב בזכאותה של המבקשת לקצבת ניידות החל מיום 1.11.2017.

1. בפסק דינו מיום 20.9.2018, דחה בית הדין האזורי את תביעתה של המבקשת, תוך שקבע, כי קביעתו של המשיב בדבר העדר זכאותה של המבקשת לגמלת ניידות לפני חודש 11/2017 בדין יסודה, והיא עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 13(א) להסכם הניידות.
2. פסק הדין נשלח למבקשת – אשר לא הייתה מיוצגת בהליכים לפני בית הדין האזורי - בדואר רשום עם אישור מסירה. דבר הדואר הודבק ביום 10.10.2018 במענה של המבקשת, לאחר שלושה ביקורים במקום. המבקשת אינה חולקת על כך שקיבלה את פסק הדין במועד זה.
3. ביום 11.3.2019, הוגש כתב ערעור מטעם המבקשת, בצירוף בקשה להארכת מועד להגשתו, היא הבקשה שלפני.

טענות הצדדים בבקשה

1. לטענת המבקשת, הטיפול בהסדרת ייצוגהּ על ידי הלשכה לסיוע משפטי ארך למעלה משלושה חודשים, בין היתר, הואיל ומצבה הרפואי לא אפשר הגעה לפגישה עם עו"ד מטעם הלשכה. עוד טוענת המבקשת, כי מצבה הרפואי הקשה, אשר הוכר על ידי המשיב וכולל נכות רפואית בשיעור 85% לצמיתות, מוגבלות בניידות בשיעור 80% וזכאות לקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 112%, מהווה לכשעצמו 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת מועד להגשת הערעור. המבקשת הוסיפה, כי סיכויי הערעור גבוהים, הואיל והערעור עוסק בשאלה משפטית תקדימית בדבר הפרשנות הראויה למונח "בעלות" ברכב בסעיף 13(א) להסכם הניידות. לטעמה, טענותיה בעניין פרשנותו הראויה של מונח זה בהסכם הניידות מתיישבות עם פסיקת בית המשפט העליון בהתייחס לדברי חקיקה שונים בהם פורש המונח "בעלות" על יסוד בחינת הזיקה הרלוונטית לרכב ולא על יסוד רישום הבעלות, שנקבע כי הוא בעל מעמד הצהרתי. לבסוף טענה המבקשת, כי אינטרס סופיות הדיון של המשיב, שהינו גוף ציבורי, אינו יכול לגבור על האינטרס הציבורי בבירור השאלה המשפטית התקדימית שבערעור.
2. מנגד טוען המשיב, כי טענותיה של המבקשת אינן עולות כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת הערעור. המשיב ציין, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, וכי המבקשת לא הוכיחה שמצב בריאותה מנע את הטיפול בהגשת הערעור במשך כל תקופת האיחור. עוד טוען המשיב, כי פנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מהווה לכשעצמה 'טעם מיוחד' להארכת מועד; כי קיים שיהוי מצדה של המבקשת בפנייה ללשכה לסיוע משפטי; וכי התארכות הטיפול בפנייתה של המבקשת לסיוע המשפטי היא בגדר עניינים המצויים במישור היחסים שבין עורך דין ללקוח אשר אינם בבחינת 'טעם מיוחד' להארכת מועד. המשיב הוסיף, כי לטעמו, כי סיכויי הערעור נמוכים.

הכרעה

1. לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט מטה.
2. כאמור, פסק דינו של בית הדין האזורי הומצא למבקשת ביום 10.10.2018. בהתאם, חל המועד האחרון להגשת הערעור ביום 11.11.2018. כתב הערעור הוגש ביום 11.3.2019, באיחור של ארבעה חודשים.
3. תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 (להלן: תקנות בית הדין לעבודה), מסמיכה בית הדין או הרשם להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט העליון קבע עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" כדלקמן:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה"^[1].

עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"^[2].

וכי: ''יש ומשקלם המצטבר של מספר טעמים, אשר כל אחד מהם כשלעצמו אינו מהווה טעם מיוחד להארכת מועד, עולה לכדי טעם מיוחד כאשר מצרפים אותם יחד''^[3].

הפסיקה הכירה במחלה של בעל דין כ'טעם מיוחד' להארכת מועד במקרים בהם הוכחה עובדת קיומה של מחלה, אשר היתה בעלת השפעה על תפקודו של המבקש ומנעה ממנו את הטיפול בהגשת הערעור^[4].

בכל הנוגע לפנייה ללשכה לסיוע משפטי קבעה ההלכה הפסוקה, כי היא עשויה לעלות כדי 'טעם מיוחד' להארכת מועד להגשת ערעור^[5]. עם זאת, פנייה ללשכה לסיוע משפטי אינה מקימה 'טעם מיוחד' "אוטומטי" וכל מקרה יבחן על פי מכלול נסיבותיו^[6]. עוד נפסק, כי על המבקש סיוע משפטי לפעול בתוך זמן סביר לאחר קבלת פסק הדין לשם הסדרת ייצוגו על ידי הלשכה, וכי במקביל לפנייה ללשכה לסיוע משפטי מוטב שהמבקש יפנה בעצמו לבית המשפט בבקשה להארכת מועד^[7].

על אלה נוסיף, כי סיכויי הערעור מהווים שיקול מרכזי ומכריע בהחלטה בדבר הארכת מועד^[8].

מן הכלל אל הפרט

1. בעניין שלפני, ולא בלי היסוס, באתי לכלל מסקנה כי מתקיימים טעמים אשר משקלם המצטבר מצדיק היעתרות לבקשה.

הטעם הראשון והעיקרי, עניינו במצב בריאותה המורכב של המבקשת, אשר שוכנעתי כי הוא מהווה הכבדה של ממש על תפקודה היום יומי ועל הטיפול בענייניה, לרבות הטיפול בהגשת הערעור. המבקשת צירפה לבקשתה מסמכים רפואיים רבים מהם עולה, כי היא סובלת מבעיות רפואיות קבועות שונות, היוצרות הכבדה של ממש על תפקודה. כך למשל, בסיכום הביקור הרפואי מבית החולים רמב"ם, מיום 12.2.2019, שנכתב במהלך תקופת האיחור בהגשת הערעור, נכתב: "מעל 18 שנה כאבים מפושטים לאורך עמ"ש צווארי-גבי-מותני עם הקרנה וקושי בתפקוד ידיים קשיי הליכה". מצבה הרפואי של המבקשת משתקף באופן ברור מהנכויות שהוכרו על ידי המשיב (אי כושר בשיעור 100%, מוגבלות בניידות בשיעור 80% וקצבת שירותים מיוחדים בשיעור 112%). בנסיבות אלה ניתן לקבוע, שמצב בריאותה של המבקשת מהווה הכבדה של ממש על תפקודה היום-יומי ועל יכולתה לטפל בענייניה, לרבות בהגשת הערעור.

לטעם זה מצטרפת העובדה, שהטיפול בפנייתה של המבקשת ללשכה לסיוע משפטי ארך למעלה משלושה חודשים. המבקשת צירפה לבקשה תצהיר וכן הודעה של הלשכה לסיוע משפטי בדבר פירוט שלבי הטיפול בפנייתה. ממסמכים אלה עולה, כי התארכות הטיפול בפנייתה של המבקשת ללשכה לסיוע משפטי היתה נעוצה, בין היתר, במצבה הרפואי של המבקשת, אשר לא אפשר התייצבות במשרדי הלשכה לסיוע משפטי, והצריך בסופו של דבר קיום פגישה עם עורכת הדין הממונה בביתה של המבקשת.

בנסיבות אלה, ואף בהתחשב בעובדה שמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי, שוכנעתי כי יש ליתן למבקשת את יומה לפני ערכאת הערעור ולהיעתר לבקשה להארכת מועד.

1. אשר לסיכויי הערעור – המבקשת ביקשה לשוות לערעורה אופי עקרוני ותקדימי, באשר לפרשנות המונח 'בעלות' ברכב בהסכם הניידות. לאחר עיון בתיק, לא שוכנעתי כי ניתן לקבוע בשלב זה שסיכויי הערעור גבוהים, הן בהיבט העקרוני שמעלה הערעור והן בנסיבותיו הקונקרטיות. עם זאת, נוכח קיומם של טעמים אחרים כאמור בהחלטה זו והיותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי, שוכנעתי כי יש לאפשר למבקשת את יומה לפני ערכאת הערעור.
2. סוף דבר – הבקשה להארכת מועד להגשת הערעור מתקבלת.

הצדדים מוזמנים לדיון מוקדם בערעור ביום 19.2.2020 בשעה 12:40.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תש"פ (24 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ע"א (עליון) 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904. ↑

2. דב"ע (ארצי) נג/59 -9 אליעזר גת – הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552. ↑

3. עא''ח (ארצי) 1005/02 קובטי הישאם -מועצת העדה האורתודוכסית בנצרת, 19.6.2002; ע''ר (ארצי) 8613-03-17 זיתון - המוסד לביטוח לאומי, 4.12.2017. ↑

4. בש"א (עליון) 4072/02 עבסיה שרחביל נ' "מגדל" חברה לביטוח בע"מ, 30.6.2002. ↑

5. בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נב(4) 702 (2000); בש"א (ארצי) 1360/04 ניר לוי – המוסד לביטוח לאומי, 10.11.2004; בג"צ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, 27.5.2008. ↑

6. ע"ע (ארצי) 38789-10-15 שרון פנאן - חברת מועדון הכדורסל מכבי תל אביב (1995) בע"מ,16.7.2017. ↑

7. בש"א (עליון) 7231/02 שפיזמן נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, 2.10.2002. ↑

8. בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, 21.8.2005; ע"ר 25156-09-16 איקיוטק דיגיטל וויז'ן בע"מ – רחל סילמו, 15.5.2017; עא"ח 19/07 חיים גלעד – צים חברת השיט הישראלית בע"מ, 28.6.2007. ↑