לפניי תביעה חוזית ותביעה שכנגד.

1. התובעים 1 ו-2 הם בני זוג, והוריהם של התובעים 3 ו-4. לטענתם, הנתבעת 1 היא מחזיקה ומפעילה של בית הארחה בכפר סיטרין. הנתבע 2 הוא הבעלים של נופש בטבע, אשר כרת את ההסכם עם התובעים.
2. ביום 1/8/18 חתמה התובעת 1 על הסכם עם הנתבע 2 בשם הנתבעת 1, לצורך אירוח בשבת חתן של התובע 4, אשר הייתה צפויה להיערך ביום 31/8/18. התובעים הם אנשים דתיים. התובעים טוענים כי ההסכם כלל אירוח בבית הארחה בכפר סיטרין, לאורחי האירוע, מיום שישי בשעה 14:00 ועד למוצאי שבת. לטענת התובעים, הובטח כי מר קהניאל יהיה נוכח ויפקח על האירוח. לטענתם, הובטח לתובעים כי אורחי האירוע יאכלו בחדר אוכל נפרד, השולחנות יהיו מסודרים ומכוסים במפות בצבע בז'-אופוויט, שירות והגשה יבוצע ע"י שלושה מלצרים, בית כנסת ייחודי שינוהל ע"י התובעים ואורחיהם, פינת קינוחים ושתייה חמה. לטענתם, סוכם ואושר ע"י הנתבע 2 כי התובעים יביאו לבית הארחה בנוסף לתפריט שתייה חריפה, דגים מלוחים מעושנים, מפיות נייר, חמין צמחוני, תפוח אדמה וביצים קשות לשבת בבוקר, שיתחממו על פלטות שיהיו מוכנות מבעוד מועד במטבח בית הארחה טרם כניסת השבת. לטענת התובעים, מכיוון שהנתבעת 1 הבהירה כי אינה נותנת בסופי שבוע שירותי ניקיון, הם שכרו את שירותי גב' רבאב עובדת ניקיון כגויה של שבת לבצע פעולות ניקיון אותה הציעה הנתבעת ושילמו עבור עבודתה סך של 600 ₪. עוד סוכם כי השער הצדדי במתחם הארחה יפתח בלחיצת כפתור על ידי גב' רבאב בשבת בבוקר על מנת לאפשר לבאי האירוח המבוגרים והנכים להיכנס לאזור חדר האוכל ביתר קלות. לטענת התובעים, שולמה מקדמה של 5,000 ₪ לנתבע 2 מתוך הסכום לתשלום.
3. לטענת התובעים, שבוע לפני האירוע, פנה אליהם מר קהניאל והודיע להם כי בעקבות טיסתו לאומן, יהיה נוכח במקומו באירוע מר יוסי (יוסף אנדריי), כנציג הנתבעת. לטענתם, ביום האירוע התברר כי יוסי אינו מכיר את פרטי האירוע ובפרט את התפריט. לטענתם, היה חוסר משמעותי במספר נרות השבת לבאי האירוע, בהדלקת נרות שבת בלובי, היה חוסר בערכת הבדלה שהוזמנה מבעוד מועד. עוד לטענתם, השולחנות בחדר האוכל בארוחת ערב יום שישי לא היו מסודרים, החדר היה חשוך, המזגן לא עבד ופלטות שבת לחימום האוכל לא היו בנמצא, מיחם מים אחד מתוך שניים שהוזמנו לא היה בשימוש. לטענת התובעים, הם נאלצו להעביר את השולחנות לצדו הימני של חדר האוכל. לטענת התובעים, היו רק שני נערים ששימשו כמלצרים וכלל לא דיברו עברית.
4. עוד טוענים התובעים כי התפריט עליו הוסכם אינו זה אשר הוגש: לא הוגש שניצל וינאי, מרק וארוחות ילדים שהוזמנו, היה מחסור באוכל, האוכל היה ברמה ירודה כך שהלחמניות היו יבשות ואבטיח ומלון שהוגשו לשולחנות היו רקובים. לטענתם, הם פנו למנהל המטבח, מר אלקנה, אשר לא היה מודע לתפריט שהוזמן.
5. לטענתם, לאחר ארוחת שישי, היו אמורים חלק מאורחי המלון להישאר ללון בבית המלון אך בעקבות האיכות הירודה של האירוח והאוכל עזבו את המלון, לרבות החותנת וילדיה דבר שגרם לעוגמת נפש של ממש לתובעים ולקרובי משפחתם.
6. לטענת התובעים, ביום שבת, הוגשו לאורחי האירוע סלטים רקובים ומקולקלים. לטענתם, הסלטים אוחסנו במקרר המטבח שנשכח פתוח. לא היו ביצים קשות ואף לא חמין צמחוני בעקבות מחדלי התובעת להפעלת פלטות השבת יום קודם. לטענתם, היו חסרים נוספים: כרעיים, ג'חנון עם רוטב עגבניות, אורז עם ירקות, חלת שבת, גלידת פרווה, למרות שאלו הוזמנו בתפריט. לטענתם, הוגש אוכל חלקי, בכמות קטנה, ומרבית אורחים לא קיבלו אוכל, והתלוננו על המחסור. לטענתם, נאלצו בני משפחת החתן להיכנס ולעבוד במטבח.
7. עוד טענו התובעים כי בארוחת הצהריים ביום שבת, בסעודה השלישית, ובניגוד למה שסוכם, ערכו התובעים את שולחנות חדר האוכל כהגשה עצמית נוכח חוסר בכלים חד פעמיים, לא היו מלצרים, היו חסרים באוכל, לרבות הגשת סלטים מקולקלים.
8. לטענת התובעים, הנתבעת או מי מטעמה הודו במחדלים השונים אולם סירבו לשאת באחריות של כישלון התמורה ולפצות את התובעים. מכאן התביעה המונחת לפניי. במסגרת התביעה, טוענים התובעים כי הנתבעת או מי מטעמה, הפרו את עקרון תום הלב הן לפי ס. 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 והן לפי ס. 39 לחוק החוזים. לטענתם, הנתבע 2 הטעה אותם ביודעין ובחוסר תום לב כשלא גילה להם שהוא לא יהיה נוכח באירוע. לטענתם, הנתבע 2 לא דאג להכשיר נציג חלופי מטעם הנתבעת לאירוע וליידע אותו בכל הפרטים, לרבות התפריט שהוזמן מראש. לפיכך עותרים התובעים כי הנתבע 2 ישלם לתובעים פיצויי הסתמכות בגין התנהלותו. לטענת התובעים, הנתבע או מי מטעמו הפרו את ההסכם באופן מהותי ויסודי. לטענתם, הנתבע היה רשלני בכל הקשור לתכנון וארגון האירוע שהוזמן מטעמם. לטענת התובעים, הנתבעת או מי מטעמה התרשלו במתן שירותי הקייטרינג. לטענת התובעים, נגרמה להם עוגמת נפש קשה בכך שכל ההסכמות שייחדו את האירוע כשבת חתן, לא קוימו. התובעים עשו כל אשר לאל ידם על מנת לארח, לכבד ולהרשים את אורחיהם אולם חשו השפלה ובושה. לטענתם, הנתבעת 1 הייתה צריכה לפקח מטעמה על העבודות שבוצעו בפועל.
9. לטענת התובעים, הנתבעת הפרה במעשיה או במחדליה, בעצמה או באמצעות שלוחיה, חובה חקוקה, בכך שהפרה את ס. 51(ג) לתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), השתמ"ג-1983, לטענתם במטבח היו תיקנים. כן הפרה הנתבעת 1, את חובתה בס. 69 לתקנות רישוי עסקים שלא ימצא אדם במטבח שאינו נמנה עם צוות העובדים.
10. לטענתם, הנתבעת 1 עוולה כלפיהם וכלפי אורחיהם עת הותירה את השער הצדדי של בית הארחה סגור בניגוד למוסכם ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ובניגוד לסעיפים 4(א)-(ד) לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011 ומנעה מבאי האירוח המבוגרים והנכסים להיכנס בשעריה כמתחייב בין הצדדים. משכך, עתרו התובעים בבקשה לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום פיצויים של 75,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים והפרת חובות חקוקות.
11. לטענת הנתבעים, הנתבעת 1 לא נפגשה עם התובעים, לא ניהלה מו"מ עם מי מהם, ולא נחתם בינה לבין התובעים הסכם התקשרות ולפיכך אין יריבות בינה ובין התובעים. לטענתם, ההסכם היה עם הנתבע 2 וכך אף נטען ונתמך בנספחים א'1 – א'3 לכתב התביעה. לטענתם, אומנם הקבלה, על סך 5,000 ₪, הונפקה ע"י הנתבעת 1, אלא שמדובר בפעולה טכנית בלבד, שנעשתה לבקשת הנתבע 2 אשר ביקש לשלם בדרך זו את השכירות עבור המקום. הנתבע 2 אינו מכחיש כי הליכי המו"מ וההתקשרות נעשו אך ורק מולו. על כן, יש לסלק את התביעה כנגד הנתבעת 1 בהיעדר יריבות ואף בהיעדר עילת תביעה כנגדה.
12. לטענת הנתבעים, לא ברור מדוע צורפו התובעים 2 -4 לתביעה, אשר אין ביניהם לבין הנתבעים יריבות, משום שלא נוהל עמם מו"מ ולא נכרת עמם הסכם התקשרות כלשהו. לטענת הנתבעים, התובעת 1 הזמינה מהנתבע 2, שירותי אירוח על בסיס פנסיון מלא, הכוללים לינה של לילה אחד בבית הארחה, 3 ארוחות: סעודת ליל שבת, ארוחת שבת, צהריים שבת בהתאם לתפריט אירוח שכלל בכל ארוחה 2 מנות עיקריות לבחירה, 10 סוגי סלטים לבחירה, מנת דג ותוספת קינוח ושתיה ובנוסף, פינת קפה ועוגה בשבת בבוקר לפני התפילה, לפי תחשיב של 385 ₪ למבוגר ו- 260 ₪ לילד בגילאים 2 – 12. עריסה לתינוק בסכום של 35 ₪ ותשלום של 500 ₪ למלצרים, כשעבור סעודת שבת בלבד נקבע מחיר של 90 ₪ למבוגר ו-53 ₪ לילד. בהתאם, נחתם הסכם אירוח והועברה מקדמה בסך 5,000 ₪.
13. לטענת הנתבעים, לצורך שירותי ההסעדה, התקשר הנתבע עם עוסק מורשה בשם שניאור פגוט, המפעיל קייטרינג מקצועי וכשר למהדרין בשם המסחרי "בטעם שלך / שניאור פגוט". לטענת הנתבעים, כמתחייב ע"פ ההסכם, במועד האירוח, הועמדו לרשות אורחי התובעת חדרי אירוח ללינת לילה עבור 45 מבוגרים ו- 7 ילדים, ו-3 סעודת שבת מלאות ופינת קפה ועוגות כמתחייב על פי התפריט שצורף להסכם האירוח. בנוסף, הוזמנו ע"י התובעת אורחים נוספים רק לסעודת השבת (15 מבוגרים ו-3 ילדים) .
14. לטענת הנתבעים, אורחי התובעת נהנו מכל השירותים והארוחות כמתחייב על פי ההסכם, למעט תקלה בארוחת שבת בצהריים, שבה הוגשו לאורחים בטעות שלושה סלטים מקולקלים מתוך עשרה סלטים שהוגשו בפועל, ככל הנראה כתוצאה מהובלת הסלטים ללא קירור כמתחייב מהקייטרינג. לטענתם, הסלטים המקולקלים הורדו מיד מהשולחנות בטרם מי מאורחי התובעת טעם מהם. לטענת הנתבעים, מבקשת התובעת בתביעתה לחמוק מתשלום יתרת התמורה על פי ההסכם, בסך 16,364 ₪ והחליטה לנצל לשם כך, את תקלת הסלטים.
15. לטענת הנתבעים, הצדדים נפגשו במטרה להגיע להסכמה, והתובעת אף הסכימה לשלם מתוך יתרת הסכום סכום של 5,000 ₪ אשר לא היה מקובל על הנתבע ולכן נקבעה פגישה נוספת שבה הודיעה התובעת שאין בכוונתה לשלם תוספת ואיימה על הנתבע שבמידה שלא תקבל פיצוי, תפגע בפרנסתו של הנתבע עד כדי סגירת עסקו, באמצעות פרסום באינטרנט. משסירב הנתבע לדרישתה ושלח מכתב התראה, החליטה התובעת להגיש כתב תביעה רצוף עובדות מסולפות ושקריות כדי להתחמק מהתשלום.
16. לטענת הנתבעים, אכן לא נפתח השער החשמלי כפי שסוכם וזאת בשל תקלה טכנית ומכיוון שכך, האורחים שהגיעו בשבת לשער, הוסעו על ידי השומר ברכבו הפרטי, עד לפתח חדר האוכל כך שלא נגרם נזק; לא הובטחה נוכחות אישית של מר קהניאל אלא עובד מטעם נופש בטבע; מנהל האירוע שהיה נוכח, מר יוסף בוגאי, היה בקי בפרטי האירוע; לא היה מחסור בנרות שבת ולא בערכת הבדלה; השולחנות היו ערוכים עם מפות, כלי אוכל וסכו"ם; המיזוג, התאורה ו-5 פלטות שבת והמיחם פעלו באופן תקין; מרק לא היה מלכתחילה בתפריט; הוגש שניצל אך לא וינאי; המלצרים עולים חדשים מרוסית שנמצאים בארץ כ-4 שנים והיו דוברי עברית; בפועל נשארו ללון בבית הארחה 45 מבוגרים ו-7 ילדים והיה ידוע מראש שחלק מהאורחים לא יישארו גם ללינה.
17. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה. לתובעים לא נגרם נזק והנתבע עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. בנוסף, אל נוכח האמור לעיל, הגיש הנתבע 2, תביעה שכנגד, נגד התובעת 1, בה הוא עותר לתשלום החוב של התובעת 1 כלפיו, בסך 16,364 ₪.
18. בכתב ההגנה שכנגד, שבה התובעת 1 על טענותיה שבכתב התביעה, המתוארות לעיל. עוד הוסיפה וטענה התובעת 1 כי הסלטים המקולקלים נאכלו על ידי אורחי האירוע, שסבלו משלשולים קשים, וטופלו בבית הארחה על ידי בנה של הנתבעת, שהוא רופא במקצועו. עוד לטענת התובעת 1, הנתבע 2 הודה בפניה ברשלנותו כלפי האירוע בהתכתבות במכשיר הטלפון הנייד ואף היה נכון לפצותה. לטענתה, היא לא קיבלה מכתב התראה כפי שטוען הנתבע 2.
19. הנתבע 2 הגיש הודעת צד ג', כנגד הקייטרינג, שניאור פגוט קייטרינג "בטעם שלך" אשר התקשר עמו לצורך אספקת שירותי ההסעדה לתובעים במועד האירוח. במסגרתה טען כי היה ויימצא הנתבע 2 כאחראי או חייב באופן כלשהו בפיצוי כספי או אחר לתובעים, הרי שהוא זכאי להשתתפות מלאה או שיפוי מלא או פיצוי בגין מלוא הסעדים שייפסקו נגדו, אם ייפסקו. לטענת הנתבע 2, צד ג' התרשל וגרם לכך שבארוחת שבת בצהריים יוגשו סלטים מקולקלים. לטענתו, צד ג' הודה בכך במסגרת תביעה שהתנהלה בבית דין תורה "בית הוראה כפר חב"ד". לטענתו, בהתנהלותו הרשלנית, צד ג' הפר את הסכם ההתקשרות עם הנתבע 2 והחובות המוטלות עליו כספק שירותי הסעדה. לפיכך, אחראי באופן מלא ובלעדי בגין הנזקים המוכחשים.
20. צד ג' מאידך, טען כי ההזמנה אשר עשה אל מול הנתבע 2, אינה זהה כלל להזמנה אשר נעשתה בין התובעים ובין הנתבעים, דבר אשר הוביל לעוגמת נפש.
21. לטענת צד ג', התביעה לא הוגשה אך ורק בשל שירותי ההסעדה הלקויים, ויתר העניינים הנקובים בה כלל אינם נוגעים לצד ג', דוגמת לינת האורחים, קפה ועוגה, מיחם ואינם באחריותו אלא באחריותם הבלעדית של הנתבעים. לטענת צד ג', התביעה בין הנתבע ובין הצד השלישי נדונה בבית ההוראה בכפר חב"ד לאחר שחתמו על שטר בוררות כדין. בית הדין קבע כי אין לנתבע 2 טענות כלפי צד ג' בגין הסעודה בערב יום שישי וכן הסעודה השלישית, בצהרי יום שבת. הדיון נסב סביב אספקת הסלטים לסעודה השנייה בלבד ובפסה"ד חויב הנתבע 2 לשלם לצד השלישי סך של 10,208 ₪. הוגשה בקשה לאישור פסק הבורר לביהמ"ש ברמלה, הפ"ב 24112-09-19. לטענתו, דיי בכך כדי לדחות את התביעה.
22. לטענת צד ג', בכל הקשור למזון אשר הוזמן: שניצל וינאי היה; מרק לא הוזמן ע"י הנתבעים; מנות ילדים היו, אך ככל הנראה אלו לא נאכלו ובמקומם נאכלו מנות רגילות ולכן נוצר חוסר במנות למבוגרים; קיים תיעוד מפורט המפרט את הכמויות המדויקות של האוכל שסופק ע"י צד ג'; איכות ירודה זהו טעם אישי ועל התובעים היה לבקש ערכת טעימות כפי הנהוג, וכך הייתה נמנעת הטענה הזו; הלחמניות יצאו מהמפעל טריות; אבטיח ומלון נקנו סגורים ושלמים ואין צד ג' יכול לעמוד על טיבם מבפנים; נציג הקייטרינג אינו מנהל אירוע אלא מספק את האוכל ולכן יש לתהות על סמך מה טוענים התובעים לאפאטיות של מנהל המטבח אשר עובד בשיתוף פעולה עם צד ג' משך שנים, ומעולם לא נשמעה תלונה לגבי תפקודו; כרעיים סופק בהחלט; ג'חנון הוזמן אך הובהר כי צד ג' אינו מספק ג'חנון; לא הוזמן חלות שבת אלא רק לחמניות; לא סוכם על סלט ולא מתפקידו של מנהל המטבח לחתוך סלט כאשר לא סוכם על כך מראש; סופקה כמות כפולה של חד פעמי אך האורחים השתמשו בכלים ללא רשות לצורכיהם האישיים ובעקבות כך נוצר מחסור; האוכל סופק בצידניות שומרות קור בהתאם לתקנות הרלבנטיות . משכך עתר צד ג' לדחיית ההודעה כנגדו.

דיון:

היעדר יריבות והיעדר עילה

טענות הנתבעים להיעדר יריבות והיעדר עילה כלפי הנתבעת 1

1. לטענת הנתבעים, התובעת 1 לא נפגשה עם הנתבעת 1, ולא נחתם בינה לבין הנתבעת 1 הסכם התקשרות ולפיכך אין יריבות ביניהן. לטענתם, התובעת 1 ציינה במפורש כי ההסכם היה עם הנתבע 2 וכך אף נתמך בנספחים א'1 – א'3 לכתב התביעה. לטענת הנתבעים, אומנם הקבלה, על סך 5,000 ₪, הונפקה ע"י הנתבעת 1, אלא שמדובר בפעולה טכנית בלבד, שנעשתה לבקשת הנתבע 2 אשר ביקש לשלם בדרך זו את השכירות עבור המקום. הנתבע 2 אינו מכחיש כי הליכי המו"מ וההתקשרות נעשו אך ורק מולו.
2. לבקשת הנתבעת 1 למחיקתה, התובעת 1 אכן עתרה לתיקון כתב התביעה אלא שבהודעה טענה כי יש להוסיף את הנתבע 2 ולהותיר את הנתבעת 1 אל נוכח העילות כלפי הנתבעת 1 בגין הפרת חובה חקוקה של תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), התשמ"ג-1983; חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1988; וכן חוק תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011. מכאן כי קיימת מחלוקת בין התובעים לנתבעת 1, החברה המנהלת את בית ההארחה ואין לקבל טענת העדר יריבות.

טענות הנתבעים להיעדר יריבות עם התובעים 2 – 4

1. הנתבעים טוענים כי לא ברור מדוע צורפו התובעים 2 - 4 לתביעה, אשר אין ביניהם לבין הנתבעים יריבות, משום שלא נוהל עמם מו"מ ולא נכרת עמם הסכם התקשרות כלשהו. הסכם האירוח (ת/1, נספח 1) נחתם בין "נופש בטבע" לבין משפחת יצחקי, המזמינה, הגם שהמו"מ התנהלו באמצעות התובעת 1, התובעים 2 – 4 הם נושא האירוע, נכחו ביום האירוע וטענות לעוגמת נפש יכול ויהיו גם כלפיהם. לפיכך יש לדחות טענה להיעדר יריבות עם התובעים 2 – 4.

טענות צד ג' לסילוק על הסף

1. יצוין, כי בקשה של צד ג' לסילוק על הסף מחמת מעשה בית דין, נדחתה, מאחר ונדרש בירור עובדתי על אודות טענות הנתבעים כלפי צד ג'.

תוכן ההסכם:

1. ההסכם מיום 1/8/18 בין נופש בטבע, כלל אירוח על בסיס פנסיון מלא לשבת חתן בתאריך 31/8/18. במסגרת ההתקשרות החוזית הוסכם על תשלום עבור לפחות 40 מבוגרים, 3 ארוחות וקפה ועוגה בבוקר יום שבת. בהסכם נכתב כי התפריט המוצע ניתן לשינויים ע"פ שיקול דעת 'נופש בטבע'- הנתבע 2. נקבעו תנאי התשלום כלהלן: 30% מקדמה בעת ההזמנה ויתרת התשלומים יתבצעו בכניסה למתחם לפני קבלת החדרים. כמו כן, נקבעה מדיניות הביטולים, בשים לב למועד הביטול. הוסכם בין הצדדים על מחירון הכולל סכום של 385 ₪ לאדם מעל גיל 12, סכום של 250 ₪ לילד בגילאי 2 -12 וסכום של 35 ₪ לתינוק בעריסה. עוד הוסכם על תשלומים למלצרים של 500 ₪ לאחר הנחה.
2. התובעים התחייבו לתשלום סכום מינימאלי של 15,000 ₪ לכל הפחות מאחר והאירוע כולל את המבנה, בית כנסת וחדר אוכל בבלעדיות. התובעת 1 שילמה סך של 5000 ₪ בלבד. מתוך הסכום הכולל לתשלום (21,400 ₪) נותרה יתרה לתשלום בסך 16,400 ₪ לתשלום בגינה הוגשה התביעה שכנגד.

טענות התובעים להפרת ההסכם

1. התובעים מעלים טענות להפרת ההסכם ולפיהן בניגוד להסכם בין הצדדים, לא סופקו דרישותיהם מעם הנתבעים. אבחן טענות התובעים להלן.
2. פיקוח ע"י מר קהניאל - לטענת התובעת, הובטח כי מר קהניאל יהיה נוכח ויפקח על האירוח. לטענת התובעים, מר קהניאל לא נכח באירוע עקב טיסה לחו"ל ובמקומו היה במקום מר יוסי שלא היה בקי בפרטי האירוע. בהסכם בין הצדדים, התחייב הנתבע 2 לנוכחות אישית. כך עלה מעדותו של מר קהניאל. עדותו של אנדריי יוסף, תמכה בעניין זה וניכר היה כי הוא בקיא בפרטי האירוע וכי היה נוכח במקום ונתן מענה, לרבות שירותי הגשה. מכאן נכי יש לדחות טענה זו של התובעים.
3. סידור ועריכת השולחנות - לטענת התובעת, הובטח לתובעים כי אורחי האירוע יאכלו בחדר אוכל נפרד, השולחנות יהיו מסודרים ומכוסים במפות בצבע בז'-אופוויט. התובעת העידה כי השולחנות היו מסודרים אך לא ערוכים. מר יוסף, מטעמו של הנתבע 2, העיד השולחנות היו מסודרים וערוכים, לרבות מפה, אותם ערך טרם כניסת שבת. מצאתי עדותו זו מהימנה ולפיכך יש לדחות טענה זו. התובעת אף הוסיפה וטענה כי השולחנות היו ערוכים בפינה חשוכה ואורחיה נאלצו להזיז את השולחנות. לאחר ששמעתי את עדויותיהם של מר קהניאל ומר יוסף, נוכחתי כי המדובר בתקלה בנורות החשמל, אשר בגינם נאלצו להזיז את השולחנות לצד אחר של חדר האוכל. לא נפל בכך כל פגם המהווה הפרת ההסכם ובוודאי לא כזה המגיע לכלל עוגמת נפש לתובעים.
4. פינת השתייה החמה והקינוחים – לטענת התובעת הוסכם על פינת שתייה חמה וקינוחים בשבת בבוקר, ומיחם אחד מתוך שניים היה מקולקל. לפי עדות מר קניאל, מיחם אחד אומנם לא היה תקין אך מיחם אחר עבד, ולכן העמדה הייתה פעילה. משכך, לא מצאתי בכך הפרת ההסכם.
5. השירות וההגשה – לטענת התובעת הוסכם כי שירות והגשה יבוצע ע"י שלושה מלצרים ולא כך היה וכי המלצרים אף לא דיברו עברית. לא מצאתי כי התובעת הפרה התחייבות זו. לפי עדותו של מר אנדריי יוסף נכחו במקום לכל הפחות, שני מלצרים, והוא עצמו אף העניק שירות. אלו דיברו עברית, ואף התברר כי התובעת בעצמה ממילא דיברה גם רוסית כמו גם אורחים נוספים. על כן, יש לדחות טענות אלו.
6. פלטות חשמליות לשבת לצורך מאכלים שיביאו התובעים – לטענת התובעים, סוכם ואושר ע"י מר קהניאל כי התובעים יביאו לבית הארחה בנוסף לתפריט שתייה חריפה, דגים מלוחים מעושנים, מפיות נייר, חמין צמחוני, תפוח אדמה וביצים קשות לשבת בבוקר, שיתחממו על פלטות שיהיו מוכנות מבעוד מועד במטבח בית הארחה טרם כניסת השבת. הן מעדות מר קהניאל והן מעדות מר אנדריי יוסף עולה כי, הובאו לאירוע לפחות שתי פלטות חשמליות, אותן הפעיל מר יוסף בעצמו. מצאתי לנכון לקבל עדות זו. על כן, הטענה לאי התאמה או הפרת הסכם, נדחית.
7. פתיחת השער הצדדי ע"י 'גוי של שבת' לצורך כניסה לאזור חדר האוכל לבאי האירוח המבוגרים והנכים - לטענת התובעים, התובעים שכרו את שירותי ניקיון מהגב' רבאב עובדת ניקיון כגויה של שבת לבצע פעולות ניקיון אותה הציעה הנתבעת. לטענתם, סוכם כי השער הצדדי במתחם הארחה יפתח בלחיצת כפתור על ידי גב' רבאב בשבת בבוקר על מנת לאפשר לבאי האירוח המבוגרים והנכים להיכנס לאזור חדר האוכל ביתר קלות אך במועד האירוע השער לא נפתח. הנתבעים הסבירו כי המדובר בתקלה במנגנון פתיחת השער החשמלי אך חלף פתיחת השער, אסף השומר את האורחים שהגיעו בשבת והסיעם, ברכבו, לחדר האוכל. משכך התקלה טופלה באופן מיידי. התובעת 1 אישרה בעדותה כי השומר אכן הסיע חלק מהאורחים. הנה כי כן, יש לדחות טענה להפרה בכל הנוגע לעניין זה.
8. נרות השבת לבאי האירוח וערכות הבדלה – לטענת התובעים, היה חוסר משמעותי במספר נרות השבת לבאי האירוע בהדלקת נרות שבת בלובי וכן היה חוסר בערכת הבדלה שהוזמנה מבעוד מועד. שוכנעתי מעדותו של מר אנדריי יוסף, מטעמו של הנתבע 2, אשר העיד כי לא היה כל מחסור בנרות השבת ובערכות ההבדלה.
9. טענות לחוסר בתפריט האוכל – לטענת התובעים לא הוגש שניצל וינאי, מרק וארוחות ילדים שהוזמנו, היה מחסור באוכל, האוכל היה ברמה ירודה כך שהלחמניות היו יבשות ואבטיח ומלון שהוגשו לשולחנות היו רקובים. לטענת התובעים, ביום שבת, הוגשו לאורחי האירוע סלטים מקולקלים. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים לעניין זה ולאחר שעיינתי בממצאי פסק הבוררות, אשר ניתן בעניין תביעתו של צד ג' – בעל הקייטרינג, לשכרו מעם הנתבע 2, מצאתי כי לא היה חוסר בשניצל וינאי – שניצל הוגש אם כי בתיבול מעט שונה, לא היה חוסר בכרעיים, או במנות אחרות אשר הוגשו כך העיד גם מר פגוט אשר סיפק את האוכל; כי צוין בהסכם כי מרק יסופק רק בחודשי החורף ועל כן, הניסיון להיענות לבקשת התובעת, אשר היה לפנים משורת הדין, אינו מהווה הפרה של התחייבות כלשהי מעם הנתבע 2; כי הלחמניות לא היו יבשות והירקות והפירות לא היו רקובים כנטען; סופקו מנות ילדים, אך הילדים ככל הנראה העדיפו לאכול את מנות המבוגרים אשר הוגשו. ג'חנון וביצים לא הוגשו על אף הסיכום בין הצדדים, מנות דג בארוחה השנייה הוגשו בחוסר ומספר סלטים התקלקלו (שלושה) במהלך הארוחה השנייה. לא הובאו מטעמם של התובעים , עדים נוספים פרט לתובעת 1 שהיא בעלת עניין בתובענה, אשר יעידו על אותו מחסור במנות והפגמים המרובים להם טענו התובעים. מצאתי איפוא כי לא כצעקתה, נפלו פגמים מעטים באספקת המזון, כמו כן התקלקלו והורדו מהשולחנות שלושה סלטים בלבד.
10. עזיבה של חלק מהאורחים לאחר ארוחת שישי – לטענת התובעים, לאחר ארוחת שישי, היו אמורים חלק מאורחי המלון להישאר ללון בבית המלון אך בעקבות האיכות הירודה של האירוח והאוכל עזבו את המלון, לרבות החותנת וילדיה דבר שגרם לעוגמת נפש של ממש לתובעים ולקרובי משפחתם. לא מצאתי לקבל טענות אלו. ממילא, היה ידוע מראש כי חלק מהאורחים יעזבו, לא שוכנעתי כי הסיבה לעזיבתם את האירוע הייתה כפי שנטען. האורחים אשר עזבו אף לא זומנו לעדות לפניי, לפיכך מצאתי כי יש לדחות טענה זו.
11. הסעודה השלישית – לטענת התובעים, בסעודה השלישית, ובניגוד למה שסוכם, ערכו התובעים את שולחנות חדר האוכל כהגשה עצמית נוכח חוסר בכלים חד פעמיים, לא היו מלצרים, היו חוסרים באוכל, לרבות סלט טונה והירקות היו רקובים. מעדות מר פגוט, אשר סיפק את הכלים החד פעמיים, עלה כי הללו סופקו בכמות הנדרשת ואף מעבר לנדרש אך התובעים ואורחיהם השתמשו בכלים החד פעמיים שסופקו ועל כן לא נותרו עוד כלים חד פעמיים לסעודה השלישית.
12. מהאמור עד כה עולה כי מרבית ההתחייבויות אשר להן התחייב הנתבע 2, קוימו במהלך האירוע נושא התביעה, למעט מספר מועט של חסרים, בהספקת האוכל: ג'חנון וביצה אשר לא היו, חסרון 12 מנות דגים בארוחה השנייה ושלושה סלטים אשר התקלקלו ועל כן הורדו מהשולחנות, באופן מיידי. התובעת 1 העלתה בעדותה לפני בית המשפט טענה חדשה בדבר מחלות מעיים בהן לקו אורחיה כתוצאה מהאירוח, ברם לכך לא הובאה ולו ראשית ראיה. התובעת 1 אף לא העלתה זאת לפני הנתבע 2 בפגישותיה ואף לא בפני מנהל האירוע. נראה כי טענה זו נטענה אך בכדי להאדיר את הרושם השלילי אותו ביקשו התובעים ליצור.
13. בשים לב להתנהלות מנהל האירוע, אשר טיפל בבעיות לרבות בחסרים ע"י הגשת מנות נוספות מסעודה קודמת, וכן בשים לב להוראה שבס. 4 להסכם האירוח, לפיה "התפריט המוצע ניתן לשינויים ע"פ שיקול דעת נופש בטבע [הנתבע 2 דכאן]" הרי שאין בהתנהלות הנתבעים משום חוסר תום לב או הפרת ההסכם. על כן, יש לדחות טענות התובעים לתשלום פיצויי הסתמכות. את הנזק הלא ממוני אשר נגרם לתובעים בעקבות הפגמים המנויים לעיל, מצאתי לכמת בסך של 1000 ₪ לכל תובע מהתובעים.

הפרת חובה חקוקה

1. לטענת התובעים, הנתבעת 1 הפרה במעשיה או במחדליה, בעצמה או באמצעות שלוחיה, חובה חקוקה, בכך שהפרה את ס. 51(ג) לתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), השתמ"ג-1983. עוד לטענת התובעים, הנתבעת הפרה גם את חובתה בס. 69 לתקנות רישוי עסקים שלא ימצא אדם במטבח שאינו נמנה עם צוות העובדים. התובעים טוענים כי נדרשו לחתוך ירקות ולהגישם לאורחיהם לאור חסרון המנות ולבקשת מנהל האירוע. לטענת התובעים, הם הבחינו בחרקים בעת עבודתם במטבח.
2. בהתאם לעדויות אשר נשמעו לפני, כניסת התובעים אל מטבח בית ההארחה בוצעה על דעתם בלבד ולפיכך לא ניתן לטעון כי הנתבעת 1 היא שהפרה את התקנות. משכך יש לדחות טענתם זו.
3. עוד לטענת התובעים, הנתבעת עוולה כלפיהם וכלפי אורחיהם עת הותירה את השער הצדדי של בית הארחה סגור בניגוד למוסכם ובניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 ובניגוד לסעיפים 4(א)-(ד) לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011 ומנעה מבאי האירוח המבוגרים והנכסים להיכנס בשעריה כמתחייב בין הצדדים. אלא שלאורחים ניתן פתרון לעניין זה בדמות הסעה אותה ביצע השומר לכל דורש מהאורחים ולכן יש לדחות אף טענה זו. יתרה מכך, כלל לא הוכח כי לא הייתה נגישות בהתאם לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים), התשע"ב-2011, אלא אך כי הנתבעים ביקשו להקל עם אורחי התובעים.
4. לאור הדברים הללו, דין טענות התובעים לעניין הפרת חובה חקוקה דינם להידחות. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבעת 1 שאלו עילותיה נדחית.
5. התביעה כנגד הנתבע 2 עמו התקשרו התובעים בהסכם , מתקבלת אך ברכיב הנזק בלא ממוני כמפורט לעיל והוא מחויב בסך של 1000 ₪ לכל תובע ובסה"כ 4000 ₪.

התביעה שכנגד:

1. התובעים לא הכחישו את חבותם בהתאם להסכם בין הצדדים, בסך כולל של 21,400 ₪. אף לא הוכחש בידי מי מהצדדים תשלום הסך של 5000 ₪ על חשבון חיובים אלו בידי התובעת 1. מאחר וקבעתי כי התובעים קיבלו את אשר התחייב לספק להם הנתבע 1 , פרט לפגמים אותם מניתי לעיל, הרי נותרה בעינה חבותם לתשלום יתרת התמורה בסך 16,400 ₪ ממנה הם רשאים לקזז את הסכום בסך 4000 ₪ אותו חב להם הנתבע 1 בגין הנזק הלא ממוני אשר נגרם להם.

הודעת צד ג'

1. פסק הבוררות בין הנתבע 2 לבין הצד השלישי – מר פגוט, ניתח בהרחבה מה היו הפגמים אשר נפלו באספקת המזון מטעמו של הצד השלישי. משום כך נקבע שם כי על הנתבע 2 לשלם לצד השלישי סך של 10,500 ₪ במקום 12,000 ₪. כלומר נזקיו של הנתבע 2 כומתו בסך של 1500 ₪.

הנתבע 2 טען כי קביעה זו, איננה ממצה את כלל טענותיו כלפי הצד השלישי, אשר בעטיו נדרש להתמודד עם תביעת התובעים.

1. אכן, אין בהליך אשר התקיים בתביעת הצד השלישי לשכרו, על מנת למצות את כלל טענותיו של הנתבע 2 כלפי הצד השלישי. רכיבי הנזק הלא ממוני בהם חוייב הנתבע 2 נובעים במישרין מעבודתו של הצד השלישי, אשר היה אמור לספק סלטים באיכות טובה ומנות דגים בכמות מספקת. עת כשל הצד השלישי בעבודתו, כפי שהוכח בפסק הבוררות עליה הסכימו הצדדים, הוא חשף בכך את הנתבע 2 לתביעה אשר אכן הוגשה בידי התובעים ולפיכך יש לחייבו בחיובי הנתבע 2 ולקבל את ההודעה לצד השלישי.
2. סוף דבר,

התביעה כנגד הנתבע 2 מתקבלת חלקית כמפורט לעיל. כך שהנתבע 2 חויב בתשלום סכום של 1000 ₪ לכל תובע ובסה"כ 4000 ₪. הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (11/3/19) ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית במלואה.

התביעה שכנגד מתקבלת. התובעת 1 תשלם לנתבע 2 סך של 16,400 ₪ , מהם היא רשאית לקזז את חיוביו, מהתביעה העיקרית.

התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 1 בסך 500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2500 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות התביעה שכנגד בסך 1000 ש"ח וכן שכ"ט עו"ד בסך 2500 ש"ח בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ההודעת לצד ג', מתקבלת.

הצד השלישי ישלם לנתבע 1 הוצאות בסך 500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2500 ₪. בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, 15 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.