הרקע לתובענה

1. מונחת לפניי תובענה, אשר הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן – "חוק הפלת"ד") בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בתאונת דרכים מיום 21/9/16, בדרכו מן העבודה לביתו (להלן – "התאונה"), בשעה שרכב הנהוג ע"י הנתבע 1 מ.ר. 2153332, אשר היה מבוטח באותה עת ע"י הנתבעת 2 - פגע בו בעת שחצה את הכביש במעבר חציה. כתוצאה מהתאונה, נחבל התובע בכתפו הימנית. התובע (יליד 1968) פונה לבית החולים וולפסון, שם אובחן שבר בכתפו. התובע שוחרר לביתו עם מתלה תמיכה והוראות להמשך טיפול בקהילה, ובכלל זאת מנוחה, טיפול במשככי כאב והמשך מעקב רופא אורתופד. כשבוע לאחר התאונה, פנה התובע למרפאת בריאות הנפש עקב קשיים בשינה, סטרס ופחדים, אשר נגרמו לטענתו בעטיה של התאונה. מאז נמצא התובע במעקב פסיכיאטרי ומטופל בטיפול תרופתי.
2. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המל"ל") כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המל"ל קבעה, כי לתובע נותרה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של - 28%, לפי הפירוט הבא:
3. 20% - בגין הפרעות בתפקוד הנפשי או החברתי - לרבות צורך בטיפול תרופתי, וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה.
4. 10% - בגין פציעה בכתף בצורה בינונית.

כמו-כן, החליטה הוועדה להגדיל בשליש את אחוז הנכות המשוקלל (28%) בהפעילה את תקנה 15 - קרי, 38% נכות צמיתה.

1. הצדדים הגיעו לכלל הסדר דיוני, במסגרתו הכירו הנתבעים בחבותם לפצות את התובע בגין התאונה מושא תובענה זו, ומשכך צומצמה המסגרת הדיונית לשאלת גובה הנזק בלבד.

הפלוגתאות שבמחלוקת

1. במסגרת התובענה, נחלקו הצדדים בעיקר בשאלה מהי נכותו התפקודית של התובע, מהי משכורתו הקובעת לעבר ולעתיד, והאם נפגע כושר השתכרותו לעתיד וכיצד יש לחשב את יתר ראשי הנזק. סיכומו של דבר, נחלקו הצדדים באשר לאופן בו נכון לחשב את הפיצוי המגיע לתובע בנכותו ומה הערך האקטוארי הראוי שיש ליתן לפיצוי, במצבו הרפואי והתפקודי. בנוסף, נחלקו הצדדים באשר לתחולת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומיו, הדגיש התובע את הנכות הצמיתה הגבוהה שנקבעה לו על-ידי הוועדה הרפואית של המל"ל, המשקפת את נכותו התפקודית - כעובד כפיים, אשר עיקר עיסוקיו בעבודות פיזיות ועבודות חשמל. את מעבריו המרובים בין עבודות טרם התאונה, הסביר התובע באופיין הטבעי של העבודות בהן עסק (עבודות דרך חברות כוח-אדם ועבודות קבלן), והדגיש כי בעקבות התאונה, חווה קושי לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, תוך שהוא נאלץ לבצע עבודות שאינן תואמות את נכותו ומצבו הרפואי ובשכר נמוך באופן משמעותי - משכרו ערב התאונה. לטענת התובע, יש להעמיד את נכותו התפקודית על שיעור של - 38% לפי קביעת המל"ל. לפיכך, טען התובע, כי לאחר ניכוי תגמולי המל"ל זכאי הוא לתשלום פיצויי בסך של - 391,228 ₪. יוער, כי מטעמי זהירות, הבהיר התובע בסיפא של סיכומיו, כי אם התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל - הרי שיש לפצותו בשיעור של - 25% מגובה הנזק, וזאת מחמת העובדה שהפגיעה לא נגרמה בזמן עשותו שימוש ברכב מעביד.
2. מנגד ציינו הנתבעים בסיכומיהם, את אשר לדידם אינו מצוי במחלוקת, דהיינו - קביעות המל"ל באשר לנכותו הרפואית של התובע ; שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה ; הקצבה החודשית האחרונה המוזכרת באישור המל"ל בסך של - 2,109 ₪ [אשר בהתאם לחוות דעת אקטוארית מיום 11.1.21, שלא נסתרה, צפויה להעמיד את גובה הקצבאות שקיבל ושעתיד לקבל התובע בסך של – 491,527 ₪ (יוער, כי בחוות דעת אקטוארית עדכנית מיום 24.4.22, עודכן גובה הקצבאות לסך של – 525,974 ₪)]. עוד טענו הנתבעים, כי חרף טענות התובע לנזקים והפסדים רבים, הרי שטענותיו לא נתמכו כלל בראיות, והוא אף הגדיל עשות, שעה שהסתפק בעדות יחידה מטעמו. לדידם של הנתבעים, נכותו של התובע איננה תפקודית, ומשכך אינה משפיעה על כושר השתכרותו או על תפקודו היומיומי. לפיכך, ככל ואכן הייתה פגיעה תפקודית כנטען, הרי שמצופה מהתובע לתמוך טענתו באמצעות ראיות ועדים פוטנציאלים, כדוגמת אשתו או מעסיקיו - ומשבחר שלא להביאם, הרי שטענותיו באשר לתפקודו עובר ולאחריה - לא הוכחו. הנתבעים, הדגישו את אי היציבות התעסוקתית ארוכת השנים, המאפיינת את עבודתו של התובע, כתימוכין לטענה - כי תפקודו היה ממילא ירוד, וזאת ללא קשר לתאונה. לנוכח הטענות האמורות לרבות סעיפי הליקוי כפי שנקבעו ע"י ועדה רפואית של המל"ל, ולאור עיסוקו של התובע עובר לתאונה (עובד בבית מלאכה), טענו הנתבעים, כי נכון וראוי להעמיד את נכותו התפקודית של התובע, על שיעור של - 14% בלבד (מחצית משיעור נכותו המשוקללת כפי שנקבעה ע"י המל"ל). סופו של דבר, טענו הנתבעים כי הפיצוי הכולל המגיע לתובע, עומד על סך של - 217,614 ₪, וכי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל. עוד טענו הנתבעים כי התובע אינו זכאי לקבלת - 25% מסכום הפיצוי, זאת מאחר והתובע לא הציג כל ראיה על מתן הודעה מטעמו למל"ל על הגשת התביעה, כדרישת סעיף 330(ד) לחוק, ומכאן שיש באמור כדי לאיין את זכותו זו. על כן טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

1. בהתאם להוראות מחוקק המשנה, יש ליתן פסק דין קצר ותמציתי. אוסיף, כי אין בדעתי להתייחס לכל מסמך ולכל ראיה אשר הוגשה לתיק, אלא רק לאלה הדרושים לצורך ההכרעה במסגרת הפלוגתאות שבמחלוקת.

הנכות הרפואית

1. לית מאן דפליג, כי מדובר בתאונה המוגדרת כ'תאונת דרכים' מכוח הוראות חוק הפלת"ד. נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה, נקבעה ע"י וועדה רפואית של המל"ל, והיא בגדר נכות על-פי דין ושיעורה המשוקלל – 28%. לתובע נקבעה נכות בשיעור של - 20% בתחום האורתופדי בגין פציעה בכתף, ונכות בשיעור של -10% בגין הפרעה בתפקוד הנפשי, שתיהן ברמה בינונית. מחמת ההשפעה הצפויה של הנכויות הללו על יכולת התובע לחזור לעבודה שעבד בה טרם הפגיעה, והירידה המשמעותית והקבועה הצפויה בהכנסותיו, החליטה הוועדה של המל"ל להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל נכותו בשליש.

הנכות התפקודית

1. עיון בפסיקה מלמד, כי אין בהכרח זהות בין הנכות הרפואית לזו התפקודית, ובין האחרונה לבין הגריעה מכושר ההשתכרות של התובע. המלאכה בעניין זה מסורה לבית המשפט. לעניין זה נקבע בע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 12.6.2011) כי קביעה זו: "היא מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית". קביעה כאמור, נסמכת על מכלול נתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל כושר השתכרותו של התובע בנסיבותיו [(ראו: ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ, (לא פורסמה, ניתנה ביום 11.1.15) ראו גם: ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792)].
2. התובע טען, כי עובר לתאונה עבד בחברת גומי תל-אביב, במחלקת עיבוד שבבי בתחום הפלסטיקה והמתכת. ואולם, מחמת הנכויות שנגרמו לו עקב התאונה - פוטר מעבודתו. לטענתו, יכולתו לשוב ולהשתלב בשוק העבודה נפגעה באופן משמעותי, תוך ששכרו פחת בשיעור של למעלה מ-40% בהשוואה לשכרו ערב התאונה. לדידו של התובע, גם המל"ל היה ער למשמעותה של הנכות שנקבעה לו, בהחלטתו להפעיל את סעיף 15. יצוין, כי המלצת ועדת הרשות אינה מחייבת את בית המשפט, אך יש בה לטענתו של התובע, כדי לתמוך בשיעור נכותו התפקודית.
3. מנגד טענו הנתבעים, כי הנכות של התובע - אינה תפקודית כלל ועיקר, וכי נעדרת היא השפעה על כושר השתכרותו של התובע או תפקודו היומיומי. נוכח עיסוקו על התובע עובר לתאונה – כעובד בבית מלאכה, הרי שלאור אי היציבות התעסוקתית שהפגין לאורך שנים רבות, אשר התבטאה בחוסר יכולתו להתמיד בעבודה לאורך זמן, וכן נוסח סעיפי הליקוי שנקבעו לתובע ע"י המל"ל, יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על מחצית משיעור נכותו הרפואית, היינו – 14%, כך לדידם של הנתבעים.
4. לאחר שעיינתי ושקלתי בטענות הצדדים, לא מצאתי כי יש בטענות הללו כדי לחרוג לקולא או לחומרא, וכי יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע – בהתאמה לזו הרפואית, דהיינו- 28% (ללא תקנה 15), וזאת מהנימוקים הבאים:
5. פגיעתו האורתופדית של התובע כתוצאה מהתאונה, קיבלה ביטוי כאמור בנכות הרפואית שנקבעה ברמה הבינונית. בהתחשב בגילו, בכישוריו ובטיב עבודתו של התובע, שהוא סוג של עבודת כפיים הדורשת מאמץ פיזי ושימוש בגפיים העליונות, סבורני כי יש מקום ליתן לנכות זו השפעה תפקודית זהה לנכות הרפואית האורתופדית.
6. נכויותיו של התובע משלבות כאמור פגיעה הן בפן הפיזי - הנכות האורתופדית, והן בפן הנפשי. עיון בדוח המל"ל לעניין תקופות העיסוק וההכנסות של התובע בין השנים 2014 עד 2021, מצביע על ירידה משמעותית בשכרו של התובע החל משנת 2016, שנה בה ארעה התאונה. ניתן להניח אפוא, כי גם לנכות הפסיכיאטרית ברמה הבינונית, שנקבעה לתובע בעטיה של התאונה, קיימת השפעה תפקודית, המתבטאת בגריעה מכושר עבודתו, והיא מהווה מגבלה, הנותנת את אותותיה על אורחות חייו.
7. לצד האמור, מצאתי לנכון לציין, כי בכל הקשור לנכותו התפקודית של התובע בבית ובעבודה, לא מצא התובע להביא עדים, לרבות בני משפחתו או מעסיקיו, כדי לחזק את טענתו באשר לנכותו התפקודית לאורך זמן. חרף האמור, אני מקבל את עמדת התובע, לפיה יש לראות בהפעלת תקנה 15 לתקנות המל"ל - כדי לתמוך בטענתו באשר לקיומה של נכות תפקודית ברמה בינונית.

חישוב ראשי הנזק

נתוני יסוד

1. לצורך עריכת וחישוב הפיצוי בגין התאונה, הבאתי בחשבון את הנתונים הבאים:
2. תאריך לידה של התובע: 18/11/1968.
3. מועד תאונת הדרכים : 21/9/2016.
4. גיל התובע בעת התאונה : 48 שנים.
5. גיל התובע כיום: 53 ו – 9 חודשים.
6. שיעור נכות רפואית ותפקודית: 28%.
7. בסיס השכר לעבר: 6,994 ₪ (נטו).
8. בסיס השכר לעתיד (משוערך): 8,083 ₪.

הפסדי שכר לעבר

1. בסיכומיו, טען התובע, כי הפסד השתכרותו לעבר, בהתבסס על טבלת רצף הכנסות מהמל"ל מסתכם בסך של – 339,715 ₪. מנגד טענו הנתבעים, כי התובע לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו בנוגע לקשר סיבתי שבין פיטוריו לבין התאונה, ובהיעדר כל סיבה לכך שהתובע לא עבד במשך שנתיים, הוא אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה.
2. עובר לתאונה עבד התובע בחברת "גומי תל-אביב בע"מ". מעיון במסמכי התובע, ובהתחשב בגילו ובשכרו עובר לתאונה, סבורני כי יש להעמיד את בסיס שכרו לעבר, על סך של כ-6,994 ₪. אינני סבור כי התובע הוכיח את היקף ההפסד הנטען (ראו פרוטוקול הדיון מיום 26/4/22 עמ' 8 ש' 24 – 33). חלף זאת, יש להעמיד את הפיצוי בגין תקופת אי כושר מלא של 79 ימים.

לפיכך, זכאי התובע לפיצוי בגין הפסדי שכר לעבר כפי שהוכחו לפניי בסך של - 23,022 ₪.

הפסד שכר לעתיד

1. באשר להפסדי השכר לעתיד – טען התובע בסיכומיו, כי יש להעמיד את שכרו הקובע לעתיד לפחות על סך של – 7,632 ₪ לחודש, בהתאם לרמת השתכרותו עובר לתאונה, וכמפורט באישור המל"ל. נכותו התפקודית חושבה בשיעור של – 38% עד גיל 67. לדידו של התובע, יש לפצותו בגין ראש נזק זה, בסך של – 434,187 ₪. מנגד טענו הנתבעים, כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע על מחצית משיעור נכותו הרפואית, דהיינו 14% עד גיל 67. לפיכך, יש לפצות את התובע בגין הפסדי שכר לעתיד בסך של – 153,604 ₪.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובשים לב לשכרו של התובע ולשיעור הנכות הרפואית והתפקודית, בהתחשב בעובדה שבמהלך השנים הקרובות, יפגעו אלה במקורות הכנסתו של התובע ובכך יכפו עליו – מציאת מקומות עבודה חלופיים, אני קובע כי חישוב הפסדי השכר לעתיד, יערך בשים לב לפרמטרים הבאים:
3. גריעה מכושר ההשתכרות – 28%
4. בסיס שכר קובע לעתיד (משוערך) – 8,083 ₪
5. חודשי השתכרות לעתיד - 160
6. מקדם היוון – 131.74
7. 100% אקטוארי - בשים לב לגילו ולנכותו של התובע.

לפיכך, סכום הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה, הוא סך של – 298,155 ₪.

(8,083 ₪ X 28% נכות X 131.74 מקדם היוון X 100% אקטוארי = 298,155 ₪)

הפסדי פנסיה

1. להפסדי השכר לעבר (23,022 ₪) ולעתיד (298,155 ₪) כמובא לעיל, יש להוסיף פיצוי נוסף בשיעור של - 12.5% בגין ההפסדים הסוציאליים, לרבות הפסדי הפרשה לפנסיה, העתידים להיגרם לתובע [(ת.א. 7470/05 מ.ט. ואח' נ' המגן בע"מ ואח', (לא פורסם, ניתן ביום 14.11.11), וכן ת.א. 621/06 יונס ואח' נ' ביטוח ישיר בע"מ ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 26.5.11)]. חישוב זה, בהתאם להלכה הפסוקה, מהווה מכפלה של 12.5% - בסכימת הפסדי השכר לעבר ולעתיד.

לפיכך, אני פוסק לתובע בגין ראש נזק זה, סך של – 40,147 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

1. ככל שמדובר בנזקי עבר, הרי שמדובר בנזק מיוחד - אשר מוטל על התובע להוכיחו בראיות של ממש (ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד לח(3) 588, 580). למקרא תחשיב הנזק של התובע, דרש התובע לשום את ההוצאות והעזרה לעבר בסך של – 20,000 ₪. על אף טענותיו, התובע לא הציג כל ראיה תומכת בעניין זה. אין ספק, כי חובת הבאת הראיות בעניין זה, מוטלת לפתחו של התובע – והוא לא עשה כן. לצד האמור, הלכה פסוקה היא כי מקום שניזוק זקוק לעזרה הזולת אשר ניתנה לו ע"י קרוב משפחה ולחלופין - עזרה שלא היה בידו להוכיח כבמקרה שלפניי, הרי שאין בכך משום עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק באופן מוחלט וקטגורי (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כ(1) 277).
2. לטענת הנתבעת, התובע לא דרש ראש נזק זה במסגרת כתב התביעה ואף לא בתחשיב הנזק ובסיכומיו. עיון בכתב התביעה מלמד כי לא כך הם פני הדברים ולא אכביר מילים באשר לכך.
3. מכאן, שהשאלה המונחת לפתחי היא - האם היה התובע זכאי לקבל עזרה מעין זו, ולאו דווקא אם קיבל אותה התובע בפועל ; וזאת, בין על ידי אדם קרוב ובין מי שאינו קרוב, תוך שקלול השפעת מיהות נותן העזרה, על שיעור הפיצוי אשר ייפסק ע"י בית המשפט.
4. לגבי טענת התובע לפיצוי המגיע לו בגין עזרה לעבר ולעתיד, אשר נעזר "מפאת מצבו הכלכלי בעיקר בבתו ובחברים" (סעיף 17 לסיכומי התובע) - הרי שהתובע בחר שלא להעיד את מי מבין אלה שטען לעזרתם ואף לא הציג שום קבלה או מסמך המעידים על היזקקות לעזרה כלשהי. בנסיבות הללו, אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי גלובלי ביחס לראש הנזק - עזרת הזולת לעבר בסך של – 1,000 ₪ לחודש, למשך כ - 3 חודשים (בהם מצוי היה התובע באי כושר).

לפיכך, אני פוסק לתובע פיצוי בגין עזרת הזולת לעבר בסך של – 3,000 ₪.

באשר לעזרת הזולת לעתיד, אני מוצא לפסוק לתובע פיצוי בסך של - 200 ₪ לחודש עד הגיעו לגיל 84 שנים – ובסה"כ - 72,000 ₪, זאת בשים לב לתוחלת החיים.

סכום זה יש להוון (239.59) למועד כתיבת פסק הדין.

לפיכך, אני פוסק לתובע סך של – 47,917 ₪ פיצוי בגין עזרת הזולת לעתיד.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד

1. בתחשיבי הנזק מטעמו ובהמשך בסיכומיו, טען התובע כי נגרמו לו הוצאות שונות (לרבות עזרת הזולת) וכי ברי כי גם בעתיד יזדקק להוצאות. לפיכך, העמיד התובע את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך (כולל) של - 106,400 ₪. מנגד טענו הנתבעים, כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ומשכך המל"ל הוא הנושא לפי הדין בכל ההוצאות הרפואיות כולל הוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים. שעה שמובטח לתובע טיפול רפואי הולם, עליו לנצלו במסגרת חובתו להקטין את הנזק והוא לא יהיה זכאי לפיצוי בגין טיפול רפואי אשר ניתן היה לקבלו ללא תשלום.
2. ככל נזק לעבר, מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו בראיות. בהיעדר ראיות, אין לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. לכל האמור יש להוסיף את סעיפים 87 ו – 88 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, המפנה לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח – 1968. לצד האמור, מוסמך בית המשפט במקרים המתאימים, לפסוק סכום גלובלי בגין ראשי נזק אלה. לאחר עיון בטענות הצדדים ובתיק המוצגים, יפצו הנתבעים את התובע בסכום גלובלי של – 1,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות אלטרנטיביות לעבר ולעתיד, ככאלה שאינן כלולות בסל הבריאות.

כאב וסבל

1. חישוב ראש נזק זה, נערך כדרך שבשגרה, בשים לב לנכותו של התובע בשיעור של 28% (ללא ימי אשפוז) בהפחתת גיל ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב הפיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו – 1976.

לפיכך, סכום הפיצוי המגיע לתובע בגין ראש נזק זה הוא – 46,263 ₪.

שכר טרחת עו"ד במל"ל

1. בסיכומיו עתר התובע לחיוב הנתבעים בשכר טרחת עו"ד, אותו שילם לבא כוחו במסגרת הליכים שננקטו אל מול המל"ל. נטען, כי שכר הטרחה המדובר הוא בשיעור 17% בתוספת מע"מ בגין ייצוג שניתן מתוך סך 60 קצבאות ששולמו לתובע, קרי - שכר טרחה בסך של - 25,097 ₪. התובע הפנה למספר פסקי דין, אשר הכירו בזכאות זו. הנתבעת התנגדה לפסיקת פיצוי כאמור. לאחר ששקלתי את הדברים, מצאתי לנכון לקבוע פיצוי לתובע בגין ההוצאה הנטענת בסך של – 25,100 ₪.
2. בהתאם לאמור לעיל, עומד נזקו של התובע כדלקמן:
3. הפסד שכר לעבר - 23,022 ₪
4. הפסד שכר לעתיד - 298,155 ₪
5. הפסדי פנסיה - 40,147 ₪
6. עזרת הזולת לעבר - 3,000 ₪
7. עזרת הזולת לעתיד (מהוון) - 47,917 ₪
8. הוצאות נסיעות ורפואיות לעבר ולעתיד - 1,000 ₪
9. כאב וסבל - 46,263 ₪
10. שכר טרחת עו"ד במל"ל 25,100 ₪

=======

סה"כ: 484,604 ₪

=======

תחולת סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי

1. לית מאן דפליג, כי במקרה דנן, אין המדובר "ברכב בשירות המעביד". כאמור לעיל, לעמדת הנתבעים, הגם שאין המדובר ברכב בשירות המעביד, אין התובע זכאי לקבלת 25% מסכום הפיצוי לפני ניכוי תגמולי המל"ל. את נימוקיהם מבססים הנתבעים על שני אדנים:

האחד - אי עמידת התובע בדרישת סעיף 330(ד), ובמרכזה - החובה להודיע למל"ל על הגשת תביעתו "בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה". השני - בהתאם לחוות דעת אקטוארית עדכנית ליום 24.4.22, סך תקבולי המל"ל בגין נכות מעבודה, ששולמו ושישולמו לתובע, מסתכמים בסכום כולל של – 525,974 ₪, ומשכך התביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל לניכוי.

1. מנגד טען התובע, כי טענה זו הועלתה לראשונה ע"י הנתבעים רק בשלב הסיכומים, ומשכך מדובר בהרחבת חזית אסורה. כן טען התובע, כי הודעת דואר רשום נשלחה למל"ל והתקבלה אצלו ביום 15.6.22, ולכן יש לדחות את טענת הנתבעים, ולקבוע כי הוא זכאי ל-25% מנזקיו.
2. יצוין, כי סכימת ראשי הנזק כמפורט לעיל מגיעה כדי הסך של – 484,604 ₪. לפיכך, התביעה "נבלעת" נוכח תגמולי המל"ל המגיעים כדי הסך של – 525,974 ₪. על כן, מצאתי לנכון לפסוק לתובע 25% מסכום הפיצוי, לפני ניכוי תגמולי המל"ל.
3. בשולי הדברים אך לא בשולי העניין, מצאתי לציין כי המותב הקודם (כב' השופט הבכיר יחזקאל הראל) אשר דן בתיק, הציע לצדדים ביום 15/12/19 - לסיים בפשרה בתשלום הסך של – 460,000 ₪ לפני ניכוי תגמולי המל"ל. כן ציין המותב הקודם בהחלטתו, נוכח שיעור תגמולי המל"ל, זכאי התובע לסך של – 25% מן הפיצוי.

סוף דבר

1. אשר על כן, תשלם הנתבעת לתובע סך של – 121,151 ₪ (המהווה 25% מסכום הנזק לפני ניכוי תגמולי המל"ל), בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של – 15.21% ובצירוף אגרת משפט כפי ששולמה.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד פסיקתם ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתוך 60 ימים.

ניתן היום, כ"ז אב תשפ"ב, 24 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.