1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 9.7.18 בכביש 6. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 8,218 ₪ בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.
2. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת הוכחת נזקי התובעת – כאשר הנתבעים טוענים שהמגע בין כלי הרכב היה קל וכי לא גרם לנזקים שנתבעו.
3. התובעת טוענת כי התאונה ארעה כאשר רכב הנתבעים פגע מאחור ברכבה. הנתבעים מאשרים זאת, כאמור, אך טוענים שהמגע היה קל ביותר. שני הנהגים העידו ואישרו כי המכה היתה קלה. נהג רכב הנתבעים טען בעדותו כי ברכב התובעת ניכרו נזקים קודמים.
4. נהג רכב התובעת אישר בעדותו כי שכקיבל את הרכב לרשותו לא היה זה רכב חדש, וכי הרכב שימש קודם לכן את מנהל המכירות של החברה בה עבד. הוא אישר גם כי גם הוא, במסגרת עבודתו כמנהל שירות בחברה, נסע ברכב נסיעות רבות. נהג רכב התובעת אישר גם בעדותו כי גם אשתו (שלא העידה) עשתה שימוש ברכב.
5. התובעת טענה כי צירפה אישור על העדר תביעות קודמות, ואישורים על "אי הגשת תביעה" ועל "דווח על תביעות ברכב" (שניהם מאוקטובר 2018) אכן צורפו לכתב התביעה. אישורים אלו מלמדים, עם זאת, רק על תביעות שהוגשו (ובמקרה דנן – שלא הוגשו) או על תאונות שדווחו – ואין בהם כדי ללמד על פגיעות ונזקים קלים שלא דווחו על ידי המשתמשים ברכב (ששניים מהם – הנהג הקודם ברכב ואשתו של נהג התובעת, לא מסרו גרסה, כאמור).
6. לכך יש להוסיף את העובדה שרכב התובעת נבדק על ידי שמאי כחודש לאחר התאונה (וכי היה בשימוש שגרתי בתקופה זו), וכי על פניו ניכרים הבדלים (מסוימים) בין התמונה ממקום התאונה ובין התמונות שתועדו על ידי השמאי (גם אם יתכן וניתן להסביר את חלקם כהחמרה טבעית של תוצאות הנזקים שכן נגרמו בתאונה).
7. כל אלו מעלים ספקות באשר להתאמה בין הנזקים שנתבעו ובין אלו שאכן נגרמו בפועל בתאונה (שכאמור, גם לפי עדותו הכנה של נהג רכב התובעת לא היתה אלא "מכה קלה") – ומשכך, לא מצאתי כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל ולהטות את מאזן ההסתברויות, ודין התביעה להדחות.
8. התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבע 1 בסך 500 ₪. לבד מכך – אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.