06 יוני 2019

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.1.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה כי נכותו הרפואית של המערער בגין ליקוי במרפק ימין היא בשיעור 5% וכן הפעילה בשיעור רבע את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

העובדות

1. המערער יליד 1960 , עבד שנים רבות בחיתוך בשר, סובל מליקוי במרפק ימין שהוכר כפגיעת עבודה.
2. ועדה מדרג ראשון קבעה כי למערער נכות רפואית בשיעור 5% והפעילה חלקית (בשיעור רבע) את תקנה 15 לתקנות.
3. המערער הגיש ערר על החלטה זו.
4. ביום 29.1.19 התכנסה הוועדה לדיון בערר, ערכה בדיקה קלינית וקבעה כי היא דוחה את הערר.
5. החלטה זו של הוועדה היא מושא ההליך.
6. במסגרת דיון הערכה מוקדמת ניתנה הסכמת המשיב להחזיר את העניין לוועדה לדון שוב בנושא הפעלת תקנה 15 תוך התייחסות למכתבי רופא תעסוקתי שהציג המערער (מיום 19.6.17 ומיום 25.6.17).
7. בין הצדדים נותרה מחלוקת בשאלה אם נפלה טעות בהחלטה לעניין קביעת שיעור הנכות הרפואית ובעניין זה יש לדון ולהכריע.
8. עוד יש לציין כי במסגרת כתב הערעור הועלו טיעונים לגבי פגיעות שלא הוכרו על ידי פקיד התביעות ולגבי אלה נדרש להגיש תביעה נפרדת. אין מקום לתת הוראות בעניין זה לוועדה הרפואית אשר דנה רק בליקוי שהוכר כפגיעה בעבודה.

תמצית טענות הצדדים

1. טענות המערער:

א. הוועדה לא התייחסה לכל הממצאים.

ב. הוועדה סברה כי המערער ממשיך לעבוד בניגוד לטענותיו בוועדה, ולכן העניקה נכות רפואית נמוכה.

ג. אין התייחסות לממצאי בדיקות הדמיה אשר רלבנטיים לקביעת הנכות בסוג הליקוי המדובר .

ד. יש להורות לוועדה לבצע בדיקה קלינית חוזרת ולדון שוב במקרה.

1. טענות המשיב:

א. המערער אינו מצביע על פגם משפטי .

ב. הוועדה ערכה בדיקה וכן הסבירה ונימקה את קביעתה.

ג. הוועדה התייחסה לחוות דעת ד"ר תמיר שהוצגה לה והסבירה מדוע אינה מקבלת אותה.

ד. ניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה.

דיון והכרעה

1. כידוע, על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים בשאלות משפטיות בלבד.
2. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור בסוגיה שנותרה במחלוקת להידחות.
3. הוועדה ערכה בדיקה קלינית וציינה, היעדר דלדול שרירים, הפעלת התנגדות אינה גורמת לכאב וטווחי התנועה מלאים. הממצא הבלתי תקין היחיד שאובחן היה "רגישות קלה בלבד מעל אפיקונדיל לטרלי של המרפק".

1. הוועדה סיכמה מסקנותיה כך:

"הוועדה דוחה את הערר ומשאירה על כנה את החלטת הוועדה מדרג 1 התואמת את מצבו וזאת לאור בדיקתו הקלינית".

1. הוועדה הסבירה כי אינה מקבלת את המלצת ד"ר תמיר, שכן ממצאיה (של הוועדה) היו שונים. כידוע, הוועדה אינה מחויבת לקבל את המלצות חוות הדעת, אם ממצאיה היו אחרים. הלכה היא כי "השוני בממצאים, דיו כדי לעמוד בחובת ההנמקה העניינית" (ראה דב"ע נד/01 – 21 המוסד לביטוח לאומי – דוד כהן, פד"ע כז 54).
2. אשר לטענה בדבר היעדר התייחסות לממצאי בדיקות הדמיה, אין בידי לקבלה. הוועדה ציינה כי הבדיקות מדגימות ליקוי, אולם הבהירה כי שיעור הנכות הנקבע הוא גם בהתאם לבדיקה הקלינית. בכך ניתן הסבר הוועדה לכך שלא ניתנה הנכות המלאה הקבועה בתקנות בגין פציעת השריר (10%) אלא נכות מותאמת (5%) ובכך פעלה הוועדה בהתאם להלכה הפסוקה לפיה עדיפה בדיקה קלינית על פני ממצאים הדמייתיים.
3. כאמור, כי פריט הליקוי שבגינו נקבעה הנכות מתייחס למצב של "פציעת שרירי המרפק בצורה בינונית". לאחרונה נפסק לעניין סעיף ליקוי דומה (פציעת שרירי הכתף) כי סיווג חומרת הפציעה בשריר צריך להיעשות באמצעות בחינת היכולת התפקודית של השריר(ברע (ארצי) 38337-10-18‏ ‏ מרדכי רחמים נ' המוסד לביטוח לאומי (26.11.18)).
4. מכאן, כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה לקחת בחשבון את ממצאי הבדיקה הקלינית בעת קביעת הנכות. הוועדה העניקה נכות מותאמת, שכן לא מצאה בבדיקתה כל הגבלה תפקודית ממשית אלא רגישות.

1. לסיכום, מדובר בקביעה רפואית שניתנה על יסוד נתוני הבדיקה הקלינית ואין הצדקה להתערב בה. ידוע, כי נושא התאמת פריט הליקוי הוא בדיוק מסוג העניינים המסורים לסמכותה הבלעדית של הוועדה כגוף מקצועי. בית הדין אינו מוסמך להתערב בכך ואף אין בידיו הכלים לעשות כן (דב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 407).

סוף דבר

1. בהתאם להסכמת הצדדים, התיק מוחזר לוועדה באותו הרכב לצורך דיון חוזר בשאלת הפעלת תקנה 15 לתקנות תוך התייחסות למכתבי רופא תעסוקתי מיום 19.6.17 ומיום 25.6.17. המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון בנושא זה.

הערעור בחלקו האחר, נדחה.

אשר להוצאות – משהתקבל הערעור בחלקו בהסכמה ובחלקו האחר נדחה, יישא כל צד בהוצאותיו.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, ג' סיוון תשע"ט, (06 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.