10 אפריל 2020

עניינו של ערעור זה הוא כנגד החלטת הוועדה הרפואית לערר לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת התשנ"ד – 1994 מיום 27.1.2019 (להלן בהתאמה – הוועדה ; החוק) אשר קבעה למערערת 30% בגין הליקויים מהם היא סובלת.

רקע עובדתי בתמצית

1. המערערת הוכרה ביום 31.8.2015 על ידי ועדת מומחים כמי שעברה טיפול בהקרנה כנגד מחלת הגזזת ונקבעה לה נכות משוכללת בשיעור של 30% בהתאם לתקנות תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן – התקנות); 3% בגין התקרחות צלקתית (סעיף 77 לתקנות), גידול ממאיר בבלוטת התריס (סעיף ליקוי 21 לתקנות), 10% בגין טיפול חליפי (סעיף ליקוי 3ב לתקנות), 10% בגין צלקת ניתוחית (סעיף 75(2)ב) ו-10% בגין סבל נפשי (סעיף ליקוי 34א2).

2. המערערת ערערה על הקביעה דנן וביום 17.5.2016 החליטה ועדת הערר להותיר את הקביעה על קנה. או אז, המערערת הגישה ערעור לבית הדין, במסגרתו ניתן ביום 29.5.2017 פסק דין בהסכמה (גז"ז 9338-08-16, בפני כב' השופט אורן שגב), המחזיר את העניינה של המערערת לוועדה לעררים, על מנת שזו תדון בשנית בעניין האנדוקרינולוגי ובנושא הפסיכיאטרי.

3. ביום 25.8.2018 התכנסה הוועדה לעררים בשנית, ושוב הותירה את הקביעה בדבר המערערת על קנה. המערערת הגישה ערעור נוסף לבית הדין, במסגרתו הוסכם ביום 19.11.2018 כי עניינה של המערערת יוחזר בשנית לוועדה על מנת שזו תתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, ד"ר איוואן גולדברגר, מומחה לפסיכיאטריה (גז"ז 22068-07-18 בפני כב' השופטת שרה מאירי) (להלן – פסק הדין).

4. הוועדה התכנסה בשלישית ביום 27.1.2019, והוציאה תחת ידיה את ההחלטה מושא הערעור שבכותרת, ובזו הלשון –

"התיק הוחזר לועדת ערר על פי פשרה בין הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין מבית הדין האזורי לעבודה בת"א, על מנת שזו תתייחס לחוות דעת רפואית של ד"ר גולדברגר מיום 10.11.2015 שצורפה לבקשה זו.

מתוך בדיקת התיק וגם מתוך בדיקת הועדות הרפואיות הקודמות מתאריך 17.7.2017 והן מתאריך 25.2.18 מתברר כי החוות דעת של דר' גולדנברג מ-10.11.15 צויינה וגם התייחסו אליה באופן מפורט בועדות אלו. לדוגמא הועדה של 17.9.17 בהתייחסות לחוות דעתו של ד"ר גולדנברג אשר דווח כי הנ"ל קיבלה מרופא משפחה טיפול בגילקס וואבן במינונים נמוכים על ידי רופא המשפחה בהמשך הומלץ על ידי דר' גולדנברג גם מינונים קטנים של מירו ובמקרה הצורך וואבן.

מדובר בהמלצה בלבד מתוך חוות דעת רפואית ולא מהגורם המטפל בנבדקת. על מנת לברר את הנושא עד תומו, הועדה ביקשה מסמכים מקופ"ח. בהמשך בועדה מ-25.2.18 בנוסף בעיון מחודש באותה חוות דעת של דר' גולדנברג הועדה קיבלה מסמכים מדר' חרונסקי אנה רופאת משפחה. לא נמצאה עדות ליישום ההמלצות של ד"ר גולדנברג. רק במכתב מ-20.1217 מרופאת המשפחה קיים רישום לציפרלקס ואסביל ודיווח על מצב דכאוני שלא היה ברור ההקשר שלו (לא צויין הקשר לעוגן הדרמטולוגי המוכר בחוק הגזזת

הועדה לא מצאה לנכון לשנות את גובה אחוזי הנכות שניתנו (10%).

הועדה עיינה בנספח שצורף לפסק הדין, מדובר בחוו"ד של ד"ר איוון גולדנברג מאותו תאריך, 10.11.2015, חמשת הסעיפים הראשונים של חוות הדעת זו זהים לחלוטין לחוות הדעת שעמדו בפני הועדות הקודמות. הוסף ס' 6 שכותרתו בשנתיים האחרונות וסעיף נוסף של בדיקה פסיכיאטרית ללא פירוט תאריך. ובסיכום (ממוספר גם כן 6 כמו בחוות הדעת המקורית) נכתב "התרשמתי כי קיימת אצל הנבדקת החמרה של ההפרעה הדכאונית החרדתית הכרונית". דר' איוואן גולדנברג ממליץ לכן לקבוע נכות נפשית של 45%.

...

הועדה קיבלה לידיה גלגול נוסף וחוזר של אותה חוות דעת מאותו תאריך של 10.11.2015 אליה התייחסה הוועדה בועדות הקודמות. בגירסה שמצורפת לבקשה, נעשו שינויים ותוספות למרות שלא ברור אם הייתה בדיקה נוספת. כחלק מהתוספת צויין כי מדובר בחמרה במצבה נפשי והמלצה על אחוזי נכות של 45%. בחוות הדעת הקודמת הומלץ על 35% בלבד. במידה ומדובר בהחמרת מצב, היה צריך להגיש תביעת החמרה אך לא נעשה כך. יתרה מכך בחוות הדעת אין כל התייחסות לקשר בין העוגן הדרמטולוגי שעליה נשענת הנכות הנפשית על פי חוק הגזזת. על כן הועדה לא מקבלת את חוות דעתו של ד"ר גולדנברג ומשאירה את אחוזי הנכות כפי שנקבע בוועדות הקודמות."

זו ההחלטה מושא הערר.

טענות הצדדים בתמצית

5. לטענת המערערת נפלו פגמים משפטיים מהותיים בהחלטת הוועדה, שכן האחרונה נמנעה מלהתייחס למסקנות עיקריות בחוות הדעת של ד"ר גולדנברג. לאמור, הנושא העיקרי אליו התייחס ד"ר גולדנברג בחוות דעתו הוא הפחד של המערערת מהישנות של גידול סרטני וחוסר איזון הורמונאלי הגורם לדיכאון. היה על הוועדה לייחס אחוזי נכות נפשית למערערת בעקבות הגידול הממאיר בבלוטת התריס, זאת במנותק ממצבה הדרמטולוגי.

עוד טוענת המערערת כי היה על הוועדה לבחון את התאמתה לסעיפי ליקוי 34ב'(4/5) לתקנות. לאור כל האמור לעיל הוועדה לא עמדתה בהנחיות פסק הדין ועל כן מבקשת המערערת כי עניינה יוחזר לוועדה, בהרכב אחר, על מנת שזו תתייחס לעיקר חוות הדעת של ד"ר גולדנברג.

6. לטענת המשיבה דין הערעור להידחות. הוועדה פעלה על פי כל דין והעניקה למערערת את אחוזי הנכות בהתאם לבדיקה פסיכיאטרית תוך התייחסות מקיפה ומקצועית למסמכים הרפואיים וחוות הדעת שעמדו בפניה. כך, לטענת המשיבה הוועדה מוסמכת לפסוק נכות בגין אי התאמה סוציאלית, רק כשזו נובעת ממחלה מוכרת הקבועה בחוק. לטענת המשיבה, המחלה המהווה עוגן בחוות דעתו של ד"ר גולדנברג אינה מהווה חלק מהרשימה ועל כן צדקה והועדה בהחלטתה.

עוד ציינה המשיבה כי הלכה פסוקה היא כי אין להתערב בבחירת סעיפי הליקוי על ידי הוועדה, שכן מדובר בעניין רפואי המצוי במומחיותה הבלעדית.

דיון והכרעה

7. תקנה 6 (ב) תקנות לפיצוי נפגעי גזזת (הגשת תביעה, הכרה בנפגע, קביעת דרגת נכות, הרכבת ועדות וסדרי עבודתן), תשנ"ה-1995, קובעת כי הועדה הרפואית לערר רשאית לאשר את החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, לשנותה או לבטלה, בין אם נתבקשה לעשות כן ובין אם לאו.

8. הוראות סעיף 14 (ב) לחוק קובעות כי החלטת הועדה הרפואית לערר ניתנת לערעור בשאלה משפטית בלבד.

9. הוראת סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 הקובעת כי בחינת החלטת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי תהא בשאלה משפטית בלבד, וממנה ניתן להשליך גם על ענייננו, פורשה בפסיקה באופן הבא:

"המונח "בשאלה משפטית" שבסעיף 123 הנ"ל, תוחם את מסגרת הערעור, והוא מכוון להבחנה משאלות עובדתיות ומשאלות רפואיות. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין לעבודה האם הוועדה הרפואית לעררים "טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מההוראה המחייבת אותה...". (עב"ל 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע לד 213).

10. ומן הפרט אל הכלל; ענייננו נסוב על השאלה, האם ביצעה הוועדה את הנחיות פסק הדין. נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי דין הערעור להתקבל. ובמה דברים אמורים?

11. כידוע, פסק הדין החזיר את עניינה של המערערת לוועדה על מנת שזו תתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, ד"ר גולדנברג. מעיון בהחלטת הוועדה מושא הערעור, עולה כי הצדק עם המערערת שכן הוועדה לא התייחסה לעיקר חוות הדעת, מלבד בנושאים טכניים.

12. ודוק, הוועדה למעשה נמנעה מלדון בכלל הטענות המפורטות בחוות הדעת בטענה כי אינן מבוססות על ה"עוגן הדרמטולוגי", קרי ההתקרחות. דא עקא, אין כל מקור משפטי המגביל את התייחסות הוועדה דווקא לעוגן הדרמטולוגי על מנת לפסוק בנושא הנפשי וממילא שהמשיבה לא הפנתה לאחד. מעיון בחוות הדעת של ד"ר גולדנברג עולה, כי המומחה סבור שהמערערת סובלת מפחדים וחרדות מפני גידולים סרטניים ולא ניתנה לכך כל התייחסות על ידי הוועדה, למעט בנושא ההתקרחות.

13. בפסק דין ע"ע (ארצי) 1391/01 מדינת ישראל נ' מיראכור שמואל (טרם פורסם), נקבע, כי בסמכותה של הוועדה לקבוע דרגת נכות גם בגין פגימה שאינה מופיעה ברשימת המחלות המנויות בתוספת, אך לשם כך על אותה פגימה לנבוע מפגימה שכן נכללת בתוספת והוכרה אצל הנפגע:

"הוועדה רשאית לקבוע דרגת נכות לרבות החמרה של דרגת הנכות, בגין פגימה הנובעת מאחת מהמחלות המנויות בתוספת, גם אם אותה פגימה כשעצמה אינה נזכרת ברשימת המחלות המנויות בתוספת, וגם אם בגין המחלה שממנה נובעת הפגימה נקבעה לתובע דרגת נכות של 0% על-פי מבחני הנכות"

14. הווה אומר, היה על הוועדה להתייחס לנכות נפשית אפשרית בגין כל הפגימות שהוכרו על ידה, לרבות הממאירות שהוכרה בבלוטת התריס, ומקום שלא פעלה כאמור מהווה דבר טעות משפטית המחייבת התערבות בית הדין. במילים אחרות: הוועדה קובעת כי העוגן היחיד שעליו ניתן להשעין את נכותה הנפשית של המערערת הוא היבט דרמטולוגי, היינו התקרחות צלקתית, אולם בהתאם לחוות הדעת קיימים עוגנים נוספים לנכותה הנפשית שהוועדה התעלמה מהם.

סוף דבר:

15. לאור כל המקובץ לעיל, הריני מורה על השבת העניין לוועדה, באותו הרכב, על מנת שזו תתייחס לחוות דעתו של ד"ר גולדברגר תוך קביעת הנכות הנפשית הנובעת מכל אחת מהפגימות שהוכרו על ידה מכוח החוק. קרי, הוועדה תשקול את אחוזי הנכות של המערערת בתחום הנפשי שנגרמו בעקבות הגידול בבלוטת התריס, הצלקת שנותרה מהניתוח ובגין הטיפול התרופתי וזאת מעבר למצבה הנפשי אשר נגרם על רקע בעיותייה הדרמטולוגיות (ההתקרחות) .

המערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

16. לא נעלמה מעיני בקשת המערערת להשיב את עניינה לוועדה בהרכב שונה. יחד עם זאת, דווקא מקום בו הוועדה המכירה היטב את עניינה של המערערת מתבקשת ליתן דעתה על נושאים עליהם כלל לא נתנה דעתה בחוות דעתה האחרונה שכן סברה כי עליה להתייחס לנכות נפשית על רקע דרמטלוגי בלבד; כך שלא ניתן להניח כי מדובר בוועדה הנעולה בדעתה.

17. המשיבה תישא בהוצאות המערערת בסך של 2,500 ₪. התשלום יתבצע בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למשיבה ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז ניסן תש"פ, (10 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.