1. לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובעים בשל התנהלות הנתבעים.

טענות הצדדים:

1. כעולה מכתב התביעה, במהלך שנת 2013, רכשו התובעים באמצעות הנתבעים סוכך אשר יועד למרפסת בדירת מגוריהם, בעלות של 3,200 ₪, כולל התקנה וההתאמות הנדרשות. על אף בקשת התובעים, לא נמסרו להם מסמכים העסקה.
2. לאחר רכישת הסוכך, נפרם התפר בבד והתובעים פנו לנתבעים בבקשה לתיקון.
3. נציגי הנתבעים הגיעו לביתם ואספו את הסוכך תוך הבטחה כי זה יושב בהקדם האפשרי לאחר שיתוקן. מאז ועד היום על אף שתואמו מועדים רבים להשבת הסוכך והתקנתו, הנתבעים לא השיבו את הסוכך על אף שהתובעים היו מוכנים לשאת בתשלום נוסף לצורך השבתו.
4. התובעים עותרים להשבת עלות הסוכך ולפיצוי בגין הביקורים שתואמו בהתאם לסעיף 18א' לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
5. כעולה מכתב ההגנה של הנתבע 1 (להלן: "עמי"), אין כל יריבות בינו לבין התובעים מאחר ובתקופה הרלוונטית הוא עבד בעסק שבבעלות אביו – הוא הנתבע 2 – בתור עוזר וסייע בהתקנות מבלי שהיה מעורב בביצוע העסקאות. לטענת עמי, הסוכך נמכר לתובעים ואף פורק ונלקח מביתם על ידי אביו ואין להטיל על עמי כל אחריות בגין התחייבויות העסק בו עבד.
6. לטענת הנתבע 2 (להלן: "אלי") אין להטיל עליו כל אחריות בגין העסקה אשר בוצעה על ידי עמי שעבד בעסק שנים רבות. לטענת אלי, בתקופה הרלוונטית העסק ממנו נרכש הסוכך אכן היה בבעלותו אך הוא לא היה מעורב בניהולו בשל בעיותיו הבריאותיות הרבות שהחלו בשנת 2012. לטענתו של אלי, עמי ניצל את מצבו ואת היעדרותו מהעסק, ביצע עסקאות על דעת עצמו השתמש במשאבים של העסק ושלשל לכיסו כספים, כפי שקרה בעסקה מול התובעים.
7. לטענת אלי, עמי מכר והתקין את הסוכך בדירת התובעים. עם זאת, משפנו התובעים לעסק בתלונות על ביצוע העבודה, אלי הגיע לביתם על מנת לבדקן, פירק את הסוכך והעביר אותו לידי עמי לצורך התיקון אך עמי לא עמד במילתו ולא השיב את הסוכך המתוקן לידי התובעים.
8. לטענת אלי, מאוחר יותר הוא אף מכר את העסק לעמי אך העסקה בוטלה כעבור שנה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה נגד אלי להתקבל במלואה בעוד שדין התביעה נגד עמי להידחות.
2. התובעת העידה כי העסקה בוצעה מול בית העסק: "הזמנו מהעסק שלהם".
3. עוד העידה כי משנתגלו ליקויים בסוכך, היא ובעלה פנו לבית העסק וכי אלי הוא שהגיע לביתם: "התקשרנו לעסק והאבא הגיע אלינו" עוד העידה התובעת כי לאחר הבדיקה מול עמי אשר ביצע את ההתקנה אלי "לקח לתיקון ומאז אנחנו על יום מתקשרים וכל יום מחדש אין ספור פעמים...".
4. מדברי התובעת עולה, אם כן, כי הגורם מולו בוצעה העסקה או, במילים אחרות, הגורם בו ראו התובעים הגורם המתחייב לביצועה הוא בית העסק - שאין מחלוקת כי היה בבעלות אלי.
5. אין בגרסת התובעים כל אינדיקציה לכך שסברו בשלב כלשהו כי העסקה מבוצעת מול עמי או שלעמי אחריות אישית לביצועה ולא די בטענתם כי ההתקנה בוצעה על ידי עמי וכי כספי התמורה שולמה לידיו. לא נטען ובוודאי לא הוכח כי התובעים ראו בפעולות אלו של עמי בסיס להתחייבותו האישית ולא פעולות של עובד הפועל בשליחות בית העסק. לסיכום נקודה זו, לא הוכח לפניי כי התובעים סברו בשלב כלשהו כי הם מבצעים עסקה מול עמי וכי עמי יישא באחריות לביצועה.
6. תמיכה למסקנה זו הנני מוצאת בתמלילי השיחות אשר צורפו לחומר הראיות של התובעים בהן מציינים התובעים כי הם לקוחות וותיקים של בית העסק, כי ביצעו עמו עסקאות בעבר ובשל כך אף החליטו לבצע הזמנה של הסוכך.
7. לא זו אף זו, עיון בתמלילי השיחות מלמד כי על אף שמרבית התיאומים של הביקורים אכן בוצעו מול עמי, נהגו התובעים להתקשר לבית העסק, לדבר עם הפקידה ואף ניהלו שיחה עם אלי אשר מתוכנה עולה בבירור כי הם רואים בו אחראי לחוסר שיתוף פעולה מצד עמי ומצפים ממנו לפתרון.
8. העולה מן המקובץ הוא כי התובעים ביצעו עסקה לרכישת סוכך מבית העסק שבבעלות אלי ומשכך האחריות לפצותם בגין הפרת ההתחייבויות של בית העסק מוטלת לפתחו.
9. טענותיו של אלי לעניין הטלת האחריות לפתחו של עמי מקומן לא בהליך הנוכחי ופתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליך המתאים לצורך מיצוין.
10. אשר לסכום הפיצוי, כאמור, אלי כלל לא הכחיש כי הסוכך אותו נטל לצורך התיקון מעולם לא הושב לידי התובעים ומשכך, הנני קובעת כי התובעים זכאים להשבת מלוא סכום התמורה אשר שולמה בגין הסוכך, בסך של 3,200 ₪.
11. בנוסף, עיון בתמלילי השיחות שצורפו מלמד כי תואמו עם התובעים מספר ביקורים והם נאלצו להמתין לשווא להגעת נציג הנתבעים שש פעמים. לגבי שלשה תיאומים נוספים, לא מצאתי כי מדובר בתיאום העונה על ההגדרה של הסעיף הרלוונטי בחוק אלא בהמתנה לצורך התיאום.
12. לאור האמור, זכאים התובעים לפיצוי בגין אי הגעת הנציג בהתאם לסעיף 18א' לחוק בסך של 3,600 ₪.
13. כאמור, בשל היעדר אינדיקציה להתחייבותו הישירה של עמי כלפי התובעים ושעה שאף מטענות התובעים עולה כי ראו בו נציג בית העסק ולא הגורם האחראי לביצוע העסקה, דין התביעה נגדו להידחות.
14. משלא התייצב עמי לדיון שנקבע בנוכחותו, אינני מוצאת מקום לעשות צו להוצאות.
15. סוף דבר, הנתבע 2 יפצה את התובעים בסך של 6,800 ₪.
16. בנוסף, יישא אלי בהוצאות התובעים בגין ניהול הליך זה, לרבות אגרת משפט בסך של 300 ₪.
17. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע 2, שאם לא כן, יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד תשלומם בפועל.
18. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
19. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.

ניתן היום, ה' אלול תש"פ, 25 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.