מונחת לפני תביעה שעניינה נזק לכלי רכב אשר היה מעורב בתאונת דרכים שארעה ביום 16.1.19 בכיכר קוגל בחולון. התובע טוען לנזק בסך כולל של 14,298 ₪, בגין נזק ישיר, ירידת ערך, שכ"ט שמאי והשבתה.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובע טוען, כי נסע בנתיב האמצעי של כיכר קוגל, המאפשר נסיעה בכיוון ישר או פנייה שמאלה, כאשר רכב הנתבעים נוסע בנתיב הימני של הכיכר, המאפשר נסיעה בכיוון ישר או פנייה ימינה. לפתע, החליטה נהגת רכב הנתבעים לפנות שמאלה לתוך הנתיב האמצעי בו נסע רכב התובע, ובתוך כך פגעה עם כנף שמאל של רכבה ברכב התובע. הנתבעים טוענים מנגד, כי רכב התובע, שנסע בנתיב האמצעי, סטה ימינה על מנת לצאת מהכיכר ובכך גרם לתאונה.

בדיון שהתקיים לפני העידו הנהגים המעורבים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובראיות שהציגו לפני הצדדים, ובכלל זאת בתמונות ממקום התאונה, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

כידוע, המוציא מחברו – עליו נטל הראיה. מכאן שהנטל להוכיח את התביעה, הן באשר לנסיבות התאונה, והן באשר לנזקים, מוטל על כתפי התובע. אני סבורה כי בנסיבות, לא עלה בידי התובע להוכיח כי התאונה ארעה על פי גרסתו.

ויובהר. עדות התובע הינה עדות יחידה של בעל דין ולא הובאה בפני כל עדות חיצונית המבססת את גרסת התובע. למול עדות התובע ניצבת עדות נהגת רכב הנתבעים ולא מצאתי, כי יש להעדיף, בנסיבות, את עדות התובע, דווקא. לא זאת אף זאת, התובע אישר בעדותו לפני, כי בכוונתו הייתה להגיע שדרות קוגל, באופן היכול להסביר סטייה לנתיב נסיעת רכב הנתבעים, כאשר מאידך לא מצאתי סיבה לסטיית נהגת רכב הנתבעים לנתיב נסיעת התובע, כנטען. לכל אלה מצטרפת העובדה, כי לכאורה היה מצופה מהתובע לנסוע מלכתחילה בנתיב הימני, המוליך לשדרות קוגל ולא בנתיב האמצעי, בו נסע.

לאור האמור אני דוחה את התביעה. לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

המבקש לערער על פסק הדין רשאי להגיש בקשה לבית המשפט המחוזי מרכז לוד בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים לפי כתובתם בכתבי הטענות.

ניתן היום, ט"ז סיוון תשע"ט, 19 יוני 2019, בהעדר הצדדים.