09 נובמבר 2021

השאלה נשוא הליך זה היא, האם לתובע אשר שימש כמנכ"ל חברה העוסקת בשיווק אריזות קולינריות אשר החלה בפעילותה בחודש אוגוסט 2015, אירע ביום 11.4.2016 אירוע חריג בעבודה, תוך כדי ועקב עבודתו בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), שכן ביום 26.12.2018 הודיע הנתבע לתובע על דחיית תביעתו.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע, הונחה בפני בית הדין תשתית עובדתית המציגה קשר סיבתי בין האירוע החריג ביום 11.4.2016 בו הופעל על התובע לחץ במסגרת תפקידו במקום העבודה לבין הופעת התסמינים הראשונים, כפי שתועדו ביום 12.4.2016 ברשומה הרפואית, בסמיכות זמנים ברורה ואובחנו מאוחר יותר, ביום 30.8.2016, כאירוע שבץ מוחי. לפיכך, יש להכיר בפגיעה מיום 11.4.2016 כתאונת עבודה בהתאם לחוק.

2. עוד טען התובע בסיכומיו, כי בתקופה שקדמה לחג הפסח אשר חל באותה שנה ביום 22.4.2016 (נ/2), כשלושה שבועות קודם החג, הופעל על התובע לחץ רב ובלתי רגיל על ידי מר ארקדי מאיופיס (להלן- ארקדי), מבעלי הנתבעת, לפעמים מספר פעמים ביום ובשעות לא שגרתיות, בשעות מנוחה ובזמן שהיה בביתו, הן באמצעות טלפונים, הן באמצעות מיילים ותכתובות ווטסאפ. הדבר נבע מכך שהחברה התחייבה לספק מוצרים ללקוחותיה עד כשבוע קודם החג, קרי עד ליום 13 – 14 לחודש אפריל, ותקלות שאירעו בקבלת מוצרי הגלם של החברה מספקיה, בין היתר בשל עומס הזמנות חדשות שהמשיכו להיכנס ואי הערכות מתאימה של החברה. לתימוכין בעמדתו צירף התובע טבלה לסיכומיו אשר כותרתה "ריכוז תכתובות חריגות" בינו לבין ארקדי מהתאריכים 25.3.2016, 9.4.2016, 10.4.2016, 11.4.2016, 12.4.2016 – 15.4.2016 (נספחים א'- ג' לתצהיר המשלים של התובע).

3. לטענת הנתבע, דין התביעה אשר הוגשה בשיהוי של שנתיים להידחות על הסף מהיעדר עילה, שכן מעיון בכתב התביעה, לא עולה כל תיאור לאירוע חריג. מכל מקום, לתובע לא אירע אירוע תאונתי ביום 12.4.2016 או במועד סמוך לכך אשר גרם לו לאירוע מוחי תוך כדי ועקב עבודתו.

4. בנוסף טען הנתבע בסיכומיו, כי התובע לא הצליח להצביע על מועד מסוים מוגדר בתאריך ובשעה, במהלכו אירע אירוע ספציפי אשר גרם לו ללחץ חריג. בנוסף, התובע לא הצליח להצביע על לחץ חריג שנוצר בעקבות ספק ספציפי אשר גרם לבעיה ספציפית במועד ספציפי. מכל מקום, מדובר אפוא במתח מתמשך שהחל כבר ממרץ 2016 אשר התובע מורגל בו ושאפיין את מהות עיסוק החברה בדבר אספקת מתנות ללקוחות לפני החגים.

מסגרת נורמטיבית

5. בהתאם להלכה הפסוקה, קיומו של 'אירוע חריג' ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, הוא תנאי להכרה באירוע מוחי כתאונת עבודה. ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג', אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים. אירוע חריג צריך להיות מוגדר בזמן ומקום. אולם אין הכרח כי אותו אירוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו אירוע יתקיים 'במהלך יממה או ימים אחדים', ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'" (עב"ל (ארצי) 18834-02-15 סיימון גורייבסקי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 17.11.2015); עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי – יהושוע תשתש (מיום 9.10.2012).

6. על מנת שתוכח פגיעה בעבודה על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני קרות האירוע, אשר גרם לו לדחק נפשי (מסוג התרגזות או התרגשות) בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. האירוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, היינו נבדקת "חריגותו" בהתייחס למבוטח המסוים. האירוע נבחן גם בפן האובייקטיבי. עם זאת, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה (עבל (ארצי) 18610-05-16 משה סידי נ' המוסד לביטוח לאומי(19.9.2017); עב"ל (ארצי) 1302/00 מיכאל אסולין נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 3.11.2005); עב"ל (ארצי) 2248-02-17 תמר סורוקה נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 14.12.2017). עוד ראה, בשינוים המחויבים: עב"ל 35165-11-18 (ארצי) אליעזר מליק – המוסד לביטוח לאומי (מיום 6.10.2019).

דיון והכרעה

7. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את הראיות והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, לא שוכנענו כי לתובע היה אירוע חריג ביום 11.4.2016 או בסמוך לו אשר התרחש תוך כדי ועקב עבודתו, שכן התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח קרות אירוע כאמור.

8. טרם נבאר את טעמינו, נציין שלושה:

ראשית, הן בטופס התביעה והן בסעיף 24 לכתב התביעה נטען על ידי התובע כי האירוע החריג התרחש ביום 12.4.2016. עם זאת, בכתב התביעה, כמו גם בתצהיר התובע, נטען על ידו כי ביום 11.4.2016 בשעות הערב חש "הרדמות" בכתף ימין עקב לחץ שהופעל עליו באותו יום. כך גם טען בחקירתו בפני חוקר הנתבע (ע' 2 ש' 47). אנו נצא מנקודת הנחה, כי עלינו לבחון האם ביום 11.4.2016 אירע לתובע אירוע חריג בעבודה, כפי שנטען על ידי התובע בסיכומיו.

שנית, בסעיף 1 לטופס התביעה, תחת "מען למכתבים", נכתב "אצל עו"ד מרדכי קמינצקי...". לפיכך, לא ברורה טענת התובע, כי בעת הגשת הטופס התובע לא היה מיוצג (ע' 6 ש' 1-3). בזיקה לכך, אף לא מובנת טענת בא כוחו כי "טופס התביעה אינו חתום על ידי, אין עליו חתימה שלי." (ע' 5 ש' 17-27), שכן תכלית השאלה היא, האם באותה עת התובע היה מיוצג, אם לאו.

שלישית, בהתייחס לטענות התובע לגבי מהימנותו של ארקדי, לפיהן, האחרון הסתיר פרטים מהותיים רבים בהודעתו לחוקר הנתבע, ובכלל זה אי דיוק בשאלת נסיבות סיום העסקתו של התובע (התפטרות שמא פיטורים או "החלטה משותפת" כטענתו של ארקדי בפני חוקר הנתבע (ע' 1 ש' 4, ש' 6, ש' 10-11), ההליך סע"ש 64338-05-18 אשר הוגש על ידי התובע כנגד חברת מה יופי בע"מ אשר ארקדי מבעליה, כחצי שנה עובר לחקירתו של ארקדי אצל הנתבע (הליך אשר נסתיים בפשרה בהחלטת אב בית דין זה)(ע' 12 ש' 7-22) וגובה שכרו ברוטו של התובע. ברם, איננו סבורים כי אי דיוק לגבי פרטים מסוימים, משליך על מכלול עדותו של ארקדי אשר עולה בקנה אחד עם הראיות האובייקטיביות שבתיק והשכל הישר; בפרט שלגבי מסגרת ימי העבודה ושעות העבודה לא מצאנו סתירה מהותית, ובהתייחס לאירוע המוחי מחודש אוגוסט 2016 (ע' 1 ש' 20-23) והבדיקות המאוחרות, הרי שזה ממילא אינו רלוונטי לסוגיה המבוררת, שכן ביום 12.4.2016 ובימים הסמוכים לכך התובע הגיע לעבודה כסדרה ולא מצאנו הודעת ווטסאפ המעידה אחרת (ע' 12 ש' 33-36; ע' 13 ש' 1-10). כך גם לא מצאנו רלוונטיות לטענות התובע כי ארקדי בעל הון אשר הגיע מברית המועצות.

מכל מקום, ליבת גרסתו של ארקדי לגבי התקופה החל מחודש מרץ 2016 ועד ליום 12.4.2016 נמצאה מהימנה על ידינו.

(1) עדותו של התובע לגבי המועד שבו התחייבו לספק את הסחורה ויצירת קשר אל מול הספק אינה קוהרנטית

9. התובע טען בפני חוקר הנתבע כי "שבוע לפני החג (בסביבות ה-15 לחודש- ד.י.) היה צריך כבר לספק את הסחורה והסחורה לא הגיעה, ואז אני ניסיתי לעשות טלפונים מול הספקים והם לא הצליחו לקדם את העניין הזה" (ע' 2 ש' 43-44). עם זאת, מתכתובת הווטסאפ עולה כי ביום 9.4.2016 נכתב "זאת אומרת בפועל עד סוף המכירות האקטיביות נשארו שבועיים – שבוע וחצי (בין ה-19 ל-23 לחודש- ד.י.). וזהו."

10. דא עקא, כי בהמשך נטען על ידי התובע "אני חושב שהיו פשלות אצל הספקים שלי, זה לא היה קשור לתפקוד שלי, אני לא הרגשתי שאני אשם" (ע' 3 ש' 66-67). והנה, כאשר נשאל התובע "האם זה דרש ממך להתקשר לאותם ספקים יותר וללחוץ אותם"? הוא השיב, "אני ידעתי שהם מאחרים לא היה צורך להתקשר אליהם, אני ידעתי שזה ספק ישראלי" (ע' 4 ש' 102-103).

11. בנוסף, כאשר התובע נשאל "מתי היית אמור לספק את הסחורה"? הוא השיב "בתחילת החודש. תאריכים – היה אמור לקרות בין השלישי לחודש עד ל-13, 14 הכי מאוחר. ב- 14 אנשים כבר יצאו לחופשות" (ע' 6 ש' 34; ע' 7 ש' 1-2). ובהמשך, יותר משבוע לפני החג (ע' 7 ש' 6-7). יוער, כי עדותו של התובע כי אנשים יוצאים לחופשות כשבוע לפני חג הפסח מעוררת קושי, עת לפי מיטב הבנתנו, המגזר היחיד במשק אשר מן המפורסמות הוא כי יוצא לחופשת פסח שבוע לפני החג, הוא מגזר עובדי הוראה.

12. וזה העיקר, אמנם התובע טען כי האירוע היה לפני חג ראשון (ע' 6 ש' 21-26), אך בד בבד הוא הבהיר כי "אני לא יכול לציין תאריך מדויק מתי בדיוק אבל אנחנו סיפקנו מתנות" (ע' 6 ש' 27-28). הדברים מקבלים משנה תוקף, עת בעדותו בפנינו טען התובע לגבי יום 11.4.2016 כי "זה היה יום חריג, לא לחוץ"; ואף לא הצביע על שעה ספציפית באותו יום (ע' 10 ש' 21-24).

13. אנו לא מצאנו תיעוד למשהו חריג ביום 11.4.2016 או בסמוך לו. יצוין, כי התובע ביכר שלא לזמן מי מטעמו- לא את הפקידה אלה ולא את נמרוד שעבדו עמו, לא ספק שעבד אל מול החברה ולא לקוח החברה אשר יתמכו את טענתו בדבר אירוע חריג ביום זה. יש לזקוף את הדבר לחובתו.

(2) התובע אינו זוכר את שם הספק אשר בעטיו התרחש האירוע הנטען על ידו

14. אמנם התובע טען בעדותו בפני חוקר הנתבע כי "בתקופה שלפני פסח 2016 נוצר מצב שהספקים של החברה לא עמדו בהתחייבויות שלהם והחג התחיל להתקרב...ארקדי היה מתקשר אלי כמה פעמים ביום, בשעות לא שגרתיות, מיילים כל הזמן, כל הזמן שאלות מה קורה עם הספקים..." (ע' 2 ש' 21-26).

15. ברם, כאשר נשאל התובע "איזה ספקים כן איחרו באספקה"? הוא השיב "אני לא זוכר כרגע, אנחנו עבדנו מול 4-5 ספקים עיקריים, ספקי מזון ודפוס...אני לא יכול לזכור כרגע, אבל נוצר מצב שלא הייתי יכול לספק מוצר מוגמר" (ע' 2 ש' 29-32) ובהמשך, "האם אתה יכול לזכור איזה ספק איחר באספקת המוצר?" הוא השיב "אני לא יכול לזכור...אני לא יכול לזכור בדיוק. אחד הספקים איחר" (ע' 2 ש' 37-38, ש' 40-41).

16. בזיקה לכך, כאשר נשאל התובע בעדותו בפנינו "האם היה ספק ספציפי שעשה בעיה ספציפית במועד ספציפי"? הוא השיב "צריך להבין את זה. כאשר החברה תלויה בספקים חיצוניים וגם בחברת אריזה ואנו עבדנו עם עמותת העיוורים (בזמנו) והם אלו שארזו את האריזה, כל השתלשלות העניינים משתבשת. זה קורה ברגע אחד." (ע' 7 ש' 33-36). ושוב, התובע לא הצביע על הספק הספציפי אשר בעטיו העניינים השתבשו, שכן כאשר נשאל התובע "כמות ההזמנות מאיזה ספק"? הוא השיב "זה לא הזמנות מאיזה ספק אלא לקוחות שהזמינו מתנות אז זה נכנס..." (ע' 8 ש' 4-6). לפיכך, אמירתו בין לבין, כי "אני זוכר בוודאות שהיתה בעיה מאוד קשה עם דבש באותם חודשים ספציפיים" (ע' 7 ש' 17) אינה מתכתבת עם האמור על ידו בסעיף 15 לעיל, כמו גם עם עדותו בפני חוקר הנתבע קודם לכן על ציר הזמן, עת לא זכר את שם הספק. הדבר אף אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של ארקדי, לפיו, "אנחנו לא לקוחות גדולים של ספקים שלנו ולכן הספקת הסחורה היא לא דורשת מאמץ לאותו ספק" (ע' 5 ש' 7-9).

17. מכל מקום, התובע השיב לחוקר הנתבע כי "הסחורה הגיעה בסוף בדקה ה- 90 והייתי צריך להתנצל מול הלקוחות. בסוף הכל יצא אבל היה הרבה לחץ מסביב" (ע' 3 ש' 53-55). ושוב, התובע לא נקב בשם הלקוחות אשר נדרש להתנצל בפניהם. התובע גם לא הציג תכתובות דוא"ל או אסמכתאות אחרות להזמנות ובלשונו "לא. זה שיחות, טלפונים, דוא"ל" (ע' 8 ש' 15-16).

18. לעמדתנו, קשה להלום טענה בדבר אירוע חריג, עת התובע אינו זוכר את שם הגורם – הספק אשר בשל העיכוב הביא לאירוע הנטען, והמועד בו נגרם העיכוב כאמור.

(3) התובע לא הצביע על עליית מדרגה במתח המתמשך בתקופה אשר החלה בחודש מרץ 2016

19. ראשית, התובע שימש כמנכ"ל החברה החל משנת 2015 (ע' 6 ש' 14-16) – חברה אשר מיהותה לספק מתנות לפני החג. זה תפקידו. זו מטרת החברה; ובלשונו של התובע בפני חוקר הנתבע "זה משהו שהתחיל כמה שבועות ולאט לאט התקרבנו לחג (הפסח- ד.י.) והלחץ התגבר" (ע' 2 ש' 43); ובעדותו בפנינו "חג הפסח היה טבילת האש הראשונה שלנו מול חגים ישראליים ולא מול תיירות" (ע' 9 ש' 22-23). אמנם ארקדי העיד בפני חוקר הנתבע כי גם לפני ראש השנה והכריסמיס כמות העבודה גדלה (ע' 1 ש' 16-19), אך התרשמנו כי עיקר העבודה היתה בפסח, שכן לדידו של ארקדי "רק התחלנו את הפעילות" (ע' 11 ש' 9-11, 17-21; ע' 14 ש' 7-15).

20. ואולם, אפילו נצא מנקודת הנחה, כי פה ושם נתקלה החברה בבעיות עם ספקים בהזמנת וקבלת סחורה, מהימנה עלינו טענת ארקדי כי "לא היה לנו אף פעם חג שהביא איתו בעיות שלא הצלחנו לפתור. תמיד היו בעיות עם ספקים. עם נקודות הממכר. מישהו לא היה משלם בזמן. גם עכשיו זה קורה" (ע' 14 ש' 19-21).

21. אכן, כאשר נשאל התובע על ידי חוקר הנתבע, האם בעבר לא היו איחורים באספקה, הוא השיב כי "היו איחורים קטנים אבל לא היה איחור כמו עכשיו של כמה שבועות" (ע' 3 ש' 63-64).

ברם, כי עדותו של התובע בעניין זה אינה מהימנה בעינינו, שכן מהראיות האובייקטיביות שצורפו לתיק לא עולה כלל ועיקר איחורים, לא כל שכן איחורים משמעותיים. כך גם העיד ארקדי במענה לשאלת החוקר "קרה שספקי החברה לא עמדו בהתחייבויותיהם ולא סיפקו לחברה את הסחורה לפני הפסח"? כי "תמיד יש כל מיני עיכובים אבל משהו קריטי שלא קבלנו סחורה מספק – זה לא קרה. לא קרה כזה דבר. ספקים תמיד מתעכבים, קורה הרבה, אבל משהו רציני שלא סיפקו- לא קרה. תמיד יש עיכובים אבל לא משהו גלובלי" (ע' 1 ש' 20-22; ע' 2 ש' 1-3). ובהמשך, "משהו גלובלי לא קרה. נראה לי זה שטויות – לא קרה כזה דבר. אין לנו הרבה ספקים: קיבוץ ..כנרת, ספק שני זה חלבה- ממלכת החלבה וספק שלישי זה דבש ניר גלים. זה העיקר." (ע' 4 ש' 4-10). לאחר מכן "מוזר לי מאוד שהוא אומר את זה, לא היו לנו אף פעם ולא לפני פסח 2016. מוזר מאוד. לא היה משהו גלובלי. שטויות." (ע' 4 ש' 14-16). ולאחר מכן, "אני אפילו מרגיש לא נוח. לא היה משהו מיוחד לקראת פסח 2016. היו עיכובים. תמיד אבל מה שהיה משהו מיוחד- לא זכור לי. ספקים שלנו קטנים ולא היה סיטואציה שהיה משהו קטסטרופלי. מבחינת לקוחות – הדינימקיה של המכירה היא נשמרת ולא היה משהו מיוחד לקראת פסח 2016. מבחינת המכירות הכל נמשך באותו קצב ואותה דינמיקה. לא היה משהו מיוחד או קטסטרופלי לחברה לקראת פסח 2016 או אחרי פסח 2016" (ע' 4 ש' 20-23; ע' 5 ש' 1-4).

(4) לא התרשמנו כי היחסים בין התובע לבין ארקדי לבשו מתכונת חדשה בתקופה לפני החג

22. ראשית, התובע טוען כי "יום לפני האירוע המוחי (11.4.2016 –סע' 3 ו-4 לתצהיר התובע) היו מלא שיחות עם ארקדי. גם בשעות הערב של אותו היום. אני העברתי לכם את ההתכתבות הזו" (ע' 3 ש' 61-62); ובהמשך "היה לנו קשר כמעט יום-יומי, זה משתנה, מרמה של טלפון ביומיים הוא התקשר אלי כל שעתיים" (ע' 4 ש' 98-99).

23. אלא מאי. התובע לא מצא לצרף הודעות ווטסאפ מיום 11.4.2016 אלא מהתאריכים 9 ו-10 לאפריל ו- 12 -15 לאפריל. מכל מקום, לא זו בלבד שלא מצאנו משהו חריג בהודעות אלו- לא בכמותן, לא במיהותן ולא בשעות שנשלחו עת מדובר במנכ"ל חברה; דווקא בהודעות ווטסאפ מיום 10.4.2016 הוחלפו בין השניים אף סמיילי ☺ (ראו תצהיר משלים של התובע מיום 19.1.2020). בזיקה לכך העיד ארקדי במענה לשאלה "האם תכתובות איתו לאחר השעות שציין בהודעה היו דבר שבשגרה או לא"? הוא השיב "כן, זה היה דבר נורמלי" (ע' 13 ש' 24-25). משכך, אף לא מצאנו לתת משקל מיוחד לדבריו של התובע בחקירתו החוזרת, כי "שלא צריך לריב איתם...לפעמים מספיק מבט" (ע' 10 ש' 30-31), בפרט שהתובע ביקש להסתמך על התכתבויות ולא על שיחה בנוכחותו של ארקדי.

24. כך גם בהודעות הדוא"ל שצורפו לכתבי טענות של התובע לא מצאנו משהו יוצא דופן- לא במיהותן ולא בכמותן; ולעניין זה העיד התובע לאמור (ע' 9 ש' 25-35; ע' 10 ש' 1-5):

"ש. מפנה לנספח ב' לתצהיר עדות ראשית, ביחס לתכתובות דוא"ל עם המעסיק שלך, מר ארקדי, מצטטת. איפה בהתכתבות הזאת אתה יכול להניח את האצבע ולומר שהייתה התנהלות חריגה/אירוע חריג?

ת. אני אסביר שוב – כאשר אנחנו אומרים שמוכן ויצרנו יצרנו רק חלק. ניתן לראות זאת שקוראים את כל ההתכתבות. הין מס' יצרנים, לא יצרנו מוצר בודד אלא אריזות וזה מורכב ממס' מוצרים מטעם מס' ספקים. צריך להביא את זה אח"כ לחברה שמייצרת מדבקות ואורזת אותם. לכמה גופים וזה לא נמצא במקום אחד אלא מעבירים ממקום למקום. ארקדי מכיר את השתלשלות העניינים ואני חוזר על עצמי מסביר שוב על מנת שהוא יבין שהמצב לא תלוי בי.

ש. איפה זה כתוב בדוא"ל?

ת. יכול להיות שזה בוואטס אפ.

ש. שאלו אותך בעדותך האם הייתה נקודה שהלחיצה אותך במיוחד, מצטטת משורות 60-62. כשאני מפנה אותך לנספח ב' (המסמך היחיד שהוגש ביחס לאפריל) אתה אומר לו שזה מוכן. איפה כאן יש נקודת לחץ ואיפה זה בא לידי ביטוי?

ת. קודם כל לא כל השיחות התנהלו בדוא"ל או בוואטס אפ אלא בטלפון ולצערי אני לא יכול להגיש אותם.

ש. תאשר לי שלא היה לך שום ויכוח עם ארקדי במהלך השיחות, טלפונים?

ת. אני אדם שלא רב עם אנשים.

ש. הוא רב איתך/צעק עלייך?

ת. לא."

25. בהקשר זה יוער, כי התובע ביכר שלא לצרף דוח פלט שיחות טלפון; וטענת התובע "כי את שיחות הטלפון שנערכו בין השניים לא ניתן לשחזר" (סע' 14 לסיכומי התובע) מעוררת תמיהה, בפרט שארקדי העיד בפנינו כי היה ביניהם שיח יומי מתמיד ופגישות שבועיות (ע' 14 ש' 1-4; ש' 22-23); ובעדותו בפני חוקר הנתבע כי "במהלך כל יום העבודה כל הזמן היינו בקשר. התקשרתי אליו, שלחתי מיילים אליו וגם נפגשתי איתו. דוד היה רוב הזמן במשרד וכל הזמן התראנו" (ע' 1 ש' 1-3).

26. ויודגש, אפילו נקבל את גרסת התובע כי עובר לחג הפסח הקשר בין השניים נעשה אינטנסיבי יותר במידת מה, אין בכך כדי להעיד על לחץ חריג בעבודה (עוד לעניין זה ראה סעיף 12 לעיל), שכן לא מצאנו משהו חריג בעבודתו כמנכ"ל הנדרש לספק סחורה לפני חג הפסח, בראי הראיות האובייקטיביות המצויות בתיק, ובשים לב לאמור להלן.

(5) לא מצאנו אירוע חריג- התרגזות או התרגשות או אפילו כעס יוצא דופן

27. הן התובע והן ארקדי העידו כי התובע אדם רגוע ולא הרים קול (ע' 2 ש' 14-15); ואף לא התווכח עם עובדים, ספקים ולקוחות (ע' 1 ש' 15-18).

28. כאשר נשאל התובע על ידי חוקר הנתבע, "האם היה ויכוח חריף או ריב עם ארקדי"? הוא השיב כי "לא היה ריב או ויכוח, ארקדי אבל נתן לי הרגשה שהוא לא מרוצה..." (ע' 3 ש' 68-69), כי "ארקדי היה מאוד בלחץ...אני הרגשתי כאילו הוא רומס אותי ולא סומך עליי..." (ע' 4 ש' 85-88). ואכן, כאשר ארקדי נשאל על ידי החוקר האם נזף בתובע, הוא השיב "לא קרה כזה דבר. לא היה" (ע' 1 ש' 21).

29. ארקדי השיב לשאלת החוקר כי "היו לך סיטואציות בעייתיות עם דוד- ויכוחים ריבים או כד'", על כך הוא השיב "אף פעם לא היה שהרמנו טונים ובכלל" (ע' 1 ש' 9-12). ובהמשך, "מיליון אחוז שכל הקשור עם ספקים אני בכלל לא התייחסתי לזה כי זה לא היה באחריות של דוד. נמרוד היה אחראי על זה. כל הקשור להכנסות החברה למכירות החברה כן אני דיברתי איתו אבל אף פעם לא היה שצעקתי עליו או כד. לא היה שאמרתי לו או רמזתי לו שכדאי לא לעזוב או שאני לא מרוצה ממנו" (ע' 4 ש' 20-23; ע' 5 ש' 1-3).

30. כך גם יש להתייחס להודעת דוא"ל מיום 25.3.2016 (נ/3), שם נאמר כי "אתמול בערב הייתה לי שיחה מאוד לא נעימה עם ארקדי. אני לא רוצה לחזור לשיחות האלו יותר." בזיקה לכך העיד התובע בפנינו כי "השיחות עם הבעלים היו מאוד לא נעימות מבחינת הדברים, חוסר סיפוק שלו מההתנהלות...הוא ניהל איתי שיחות כאלה (ע' 8 ש' 33-36, 9 ש' 1-8). כך, גם מנקודת מבטו של התובע, לא היה משהו חריג בשיחות אשר חווה אותן כלא נעימות – שיחות אשר ככל הנראה מתרחשות לעתים בין בעל חברה לבין מנכ"ל החברה; וממילא לא הצביע על שיחה ספציפית או פעולה מסוימת אשר מבחינתו היוותה את "הקש ששבר את גב הגמל".

31. למעלה מהנדרש יוער, כי אמנם התובע טען בפני חוקר הנתבע כי אמר לרופא שהיתה לו תקופה לחוצה בעבודה (ע' 3 ש' 75-78), אך התרשמנו כי הוא לא אמר את הדברים אודות לחץ בעבודתו לרופא, שכן בעדותו בפנינו העיד התובע כי "אמרתי לרופא בדיוק מה אני מרגיש ומה התחושות שלי. שאיבדתי תחושה ביד ימין" ע' 10 ש' 14-18); ממילא לא מצאנו תיעוד לכך בביקור במרפאה ביום למחרת (12.4.2016)(נ/4), שכן כל שנכתב שם הוא "כאבים בגפה עליונה מימין עם תחושה ירודה באצבעות".

32. נוכח כללם של דברים, הגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח קרות אירוע חריג בעבודה ביום 11.4.2021 או בסמוך לו.

33. אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, (09 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.