לפניי תביעה כספית בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 22.3.16 בפלמחים.

בכתב התביעה על נספחיו נטען שמשאית הנתבעת סטתה מנתיבה, חדרה לנתיב שבו הוסע רכב התובעים, פגעה בו והסבה לו נזקים. לכתב התביעה צורפו בין היתר: טופס הודעת הנהג מטעם התובעים, מר טל בן סימון (להלן: "נהג התובעים"), מיום 23.3.16, חוות דעת שמאית ותמונות נזק.

בכתב ההגנה על נספחיו נטען שנהג הנתבעת לא היה מעורב בתאונה. לכתב ההגנה צורף טופס הודעה מטעם קצין הבטיחות של החברה שבה עובד נהג הנתבעת, מר שינני יצחק (להלן: "נהג הנתבעת"), מיום 19.12.17.

ביום 10.10.19 קיימתי דיון בתובענה. בדיון שמעתי את עדויות נהג התובעים ונהג הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את מכלול הראיות שהוצגו לפניי, לרבות תמונות נזק; שמעתי את עדויות הצדדים, התרשמתי מהעדים באופן בלתי אמצעי וכן שמעתי את סיכומי ב"כ הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומורה על חלוקת אחריות בין הצדדים כך שלנהג הנתבעת אחריות בשיעור של 70% לקרות התאונה ולנהג התובעים אחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה. אפרט את נימוקיי.

ראשית, נהג התובעים העיד שהוא היה בנתיב השמאלי והמשאית מימינו. שני הרכבים עמדו ברמזור אדום, וכאשר הרמזור התחלף לירוק התחילו בנסיעה. נהג התובעים העיד שהוא פנה שמאלה וכי המשאית, שפנתה שמאלה גם כן, סטתה לנתיבו ופגעה בו (עמ' 1, שורות 20-18). כאשר נשאל בהמשך על ידי בית המשפט אם הבחין במשאית כשהיא סוטה לנתיבו השיב בחיוב (עמ' 2, שורות 23-22). לא התעלמתי מכך שבטופס ההודעה של נהג התובעים נכתב שהמשאית הייתה משמאל לרכב התובעים, אולם ב"כ התובעים ציינה בכתב התביעה שמדובר בטעות סופר וב"כ הצדדים הודיעו בפתח הדיון שאין מחלוקת שהמשאית הייתה מימין לרכב התובעים, ומשכך אני מקבלת את הטענה שמדובר בטעות סופר.

נהג התובעים העיד עוד כי: הוא היה בדרך לאיקאה, ומשכך היה עליו לפנות שמאלה (עמ' 1, שורה 16); נהג הנתבעת לא אותת שמאלה (עמ' 1, שורה 17) ולא הבחין ברכב התובעים, וכך גם ציין בפניו לאחר התאונה (עמ' 1, שורה 24); נהג התובעים לקח את הפנייה שמאלה בסיבוב רחב (עמ' 2, שורות 12-10) וכאשר הבחין שהמשאית נצמדת אליו הוא ניסה להתרחק ממנה אך היא פגעה בו (עמ' 2, שורה 27). כן העיד נהג התובעים שהוא סבר שהמאית ממשיכה בנסיעה ישר (עמ' 2, שורה 14).

שנית, נהג הנתבעת אישר בעדותו שהוא היה בנתיב הימני, לקח סיבוב גדול שמאלה (עמ' 3, שורות 17-16) וכי הוא לא הבחין ברכב התובעים עד לשמיעת המכה: "התחלתי בנסיעה לקחתי את ההגה ברבע סיבוב, פתאום אני שומע מכה" (עמ' 3, שורה 19). ובהמשך: "אני עמדתי. יכול להיות שהוא בא, לא שמתי לב אם יש מצד שמאל שלי. הסתכלתי מלפנים" (עמ' 4 שורה 1). לא התעלמתי מטענות נהג הנתבעת שלפיה רכב התובעים בא במהירות כאשר הרמזור היה ירוק (עמ' 3, שורות 31-30) או כי נהג התובעים המשיך בנסיעה ישר למרות שהנתיב שבו נסע פונה שמאלה בלבד וכי הוא סטה לנתיב המשאית וניסה לחתוך אותה (עמ' 3, שורות 23-20), אך אין בידי לקבלן. כאמור לעיל, נהג הנתבעת אישר שהוא לא הבחין ברכב התובעים עד לרגע התאונה (עמ' 4, שורות 3-2) ולכן מדובר בהשערות גרידא, שאין להן כל תימוכין.

שלישית, נהג הנתבעת העיד שהוא צילם תמונות ממקום התאונה לאחר התרחשותה, אך תמונות אלו, שהיו עשויות לתמוך בגרסתו בדבר סטיית רכב התובעים לנתיבו לא הוצגו לבית המשפט (עמ' 4, שורות 30-28). אפנה בהקשר זה להלכה הפסוקה שלפיה הימנעות מהבאת ראייה או עדות שעשויה לתמוך בגרסת בעל דין מקימה חזקה שלפיה הבאתה הייתה פועלת נגדו (ע"א 548/78 נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).

רביעית, בחינת מוקדי הנזק ברכב התובעים תומכת בגרסתם בדבר סטיית המשאית לנתיבו רכב התובעים. ודוק, רכב התובעים לא ניזוק בחזית ימין של הרכב אלא לאורך צד ימין, מהדלת הקדמית אחורה (ת/1) (עמ' 4, שורה 10). ככל שרכב התובעים היה ממשיך בנסיעה ישר ונכנס לנתיב המשאית מצופה היה להבחין בנזק בחזית ימין של הרכב וכן מצופה היה שנהג הנתבעת היה מבחין בו עובר לתאונה, אך זה האחרון אישר שלא הבחין ברכב התובעים עד לאחר שמיעת המכה.

חמישית, עדות נהג התובעים, לרבות באשר ליעד וכיוון נסיעתו, הותירה רושם חיובי על בית המשפט. כאמור לעיל, לא התעלמתי מאי הדיוקים שמסר נהג התובעים בטופס ההודעה שמסר לחברת הביטוח איילון, הן באשר למיקום המשאית ביחס לרכבו והן באשר לאפשרויות הנסיעה בנתיבו. עם זאת, לא מצאתי בכך טעם לדחיית התביעה. אפנה לכך בטופס ההודעה של הנתבעים שנמסר רק ביום 19.12.17 לא נרשם שהמשאית עמדה בצד ימין וכן לא נמסר דיווח אודות אופן התרחשות התאונה. כך, בין היתר, לא נטען לסטיית רכב התובעים לנתיב רכב הנתבעים, וגרסה זו נטענה לראשונה בדיון. בנוסף, בטופס הדיווח של הנתבעים סומן שלא ידוע מי אשם בתאונה, סימון שנמחק ובהמשך נרשם: "לא אשם, עמדתי בצד שמאל", בעוד שבעדותו אישר נהג המשאית שנסע בנתיב הימני (עמ' 8, שורות 6-5). זאת ועוד; בכתב ההגנה הוכחשה מעורבות נהג הנתבעים בתאונה, ואין חולק שנהג הנתבעים אכן היה מעורב בתאונה זו (עמ' 5, שורות 8-7), כך שמדובר בהרחבת חזית.

ממכלול השיקולים האמורים, הורם הנטל הדרוש לקבוע שרכב הנתבעים סטה לנתיב רכב התובעים. עם זאת, ולאור עדותו של נהג התובעים שלפיה הוא לקח את הפנייה שמאלה בסיבוב רחב, הגם שידע שמימינו נוסעת משאית שלא מבחינה בו (עמ' 2, שורות 19-18), אני מטילה על נהג התובעים אחריות בשיעור של 30% לקרות התאונה.

משכך, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי, בשיעור של 70% מהנזק.

הנתבעת תשלם לתובעים, באמצעות התובעת 1, סך של 8,605 ₪ בתוספת אגרה בסך 379 ₪, שכר עדות בסך 450 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪. הסכומים כאמור ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ח תשרי תש"פ, 17 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.