פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד שעוסקות בשאלת אחריותו של בעל דירה, שרשום כצרכן חשמל, לתשלום חוב שנוצר בגין שימוש בלתי חוקי בחשמל (להלן: שב"ח), אשר התגלה בזמן שהדירה הושכרה לאחרים.

התביעה שהגיש ישי

1. התובע (להלן: ישי) הגיש תביעה נגד הנתבעת (להלן: חברת החשמל או החברה) בה עתר לקבלת סעד הצהרתי שייקבע כי אינו חייב לשלם חוב בסך 25,233 ₪ בגין שב"ח שנעשה בביתו ברחוב הרימון ביישוב טל-אל (להלן: הדירה). כמו-כן הוא ביקש לקבוע כי התליית אספקת החשמל לדירה בתשלום החוב אינה חוקית.

2. בכתב התביעה פורטה הגרסה העובדתית הבאה: ישי הוא הבעלים של הדירה ועל שמו רשום חוזה לאספקת חשמל אצל החברה. בהתאם להסכם שכירות מיום 19.10.2016 השכיר ישי את הדירה לגב' ג'ולייטה וילנסקי (להלן: ג'ולייטה) מיום 1.11.2016 ועד ליום 31.7.2017. ביום 27.6.2017 נחתם עם ג'ולייטה הסכם שכירות נוסף לתקופה שמיום 1.8.2017 ועד ליום 31.5.2018 ואשר הוארך עד ליום 1.8.2018. בהתאם להסכם שכירות מיום 1.1.2018 השכיר ישי את הדירה לגב' רוית וילנסקי (להלן: רוית) לתקופה מיום 1.8.2018 ועד ליום 30.6.2019. בפועל הסתיימה השכירות ביום 23.12.2018. בהתאם להסכמי השכירות התחייבו השוכרים לשלם את חשבונות החשמל. בפועל תשלום צריכת החשמל בדירה נגבה מחשבונו של ישי באמצעות הוראת קבע והשוכרים שילמו לו כל חודשיים את הסכום עבור צריכת החשמל. ביום 16.12.2018 זומן ישי למשטרה למסירת עדות, לאחר שהתברר כי בעלה של רוית, שהוא הצד השלישי והנתבע שכנגד מס' 2 (להלן: גריגורי) שהתגורר בדירה, נחשד בעבירה שעניינה גידול צמחי קנאביס ושדרשה שימוש מוגבר בחשמל. במעמד מעצרו של גריגורי בדירה שוחחו עמו נציגים של חברת החשמל ממחלקת שב"ח שהגיעו למקום, והתברר להם שגריגורי מודע למעקף שבוצע במונה החשמל ולשב"ח. ביום 18.12.2018 שלחה החברה לישי מכתב בו צוין כי בדירה שבה חוזה הצרכנות רשום על שמו נעשה שב"ח והוא נדרש להגיע למדור שב"ח בחברת החשמל, ללא כל אזכור של מעורבותו של גריגורי בשב"ח. בסמוך לכך, נותקה הדירה מאספקת חשמל. בפגישה עם נציגי החברה התברר לישי כי בוצעה בדירה צריכת חשמל שלא דרך המונה באמצעות פריצת ארון החשמל (פילר) וביצוע מעקף למונה החשמל בקו החשמל שמזין את הנכס לפני מונה החשמל. נטען כי מדובר בקו חשמל שמצוי באחריות החברה, וכי לישי אין גישה או אחריות לקו חשמל זה שמצוי באחריות חברת החשמל, שלה הגישה הבלעדית לארון החשמל שנמצא ברחוב. למרות שישי הסביר לנציגי החברה כי הדירה הושכרה לאחרים, כי הוא לא נהנה מהחשמל בדירה וכי עליהם לפנות לגריגורי שנחשד בפלילים, הם לא התייחסו לטענותיו והבהירו לו כי עליו החובה לשלם את מלוא התשלומים בגין השב"ח. לאחר מכן התנהל דין ודברים בין הצדדים, במהלכם הבהיר ישי לנציגי החברה כי הוא לא היה מעורב בביצוע השב"ח והציג את הסכמי השכירות. למרות זאת מסרו נציגי החברה לישי דרישה לתשלום חוב בסך 25,233 ₪ בגין שב"ח מבלי שהוסבר לו אופן חישוב החוב. בהמשך הוא נדרש לשלם 1,349 ₪ עבור תיקון הנזק לארון החשמל ו-500 ₪ עבור בדיקת תקינות לארון חשמל טרם חיבורו.

3. ישי טען בכתב התביעה שאינו אחראי לתשלום החוב לחברה מהטעמים הבאים: (1) הוא לא נהנה מהחשמל שנצרך ולא התגורר בדירה; (2) הוא השכיר את הדירה לאחרים והשב"ח בוצע על-ידי גריגורי כחלק ממעשים פליליים שהיו בידיעת החברה. למרות זאת, החברה לא הגישה נגדו תלונה במשטרה בגין השב"ח; (3) החברה אישרה כי האחריות על הקו שמזין את הדירה עד למונה ועל ארון החשמל שנמצא בחזית הדירה היא עליה וכי היא היחידה שיש לה גישה אליהם; (4) החברה לא פירטה את אופן חישוב החוב ולא מסרה לישי פרטים מהותיים לגבי מועדי ביקור נציגי החברה בדירה; (5) חברת החשמל הפרה את הוראות סעיף 33 לחוק משק החשמל, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק משק החשמל) ופעלה בחוסר תום לב ובניגוד להוראות אמות המידה שהיא קבעה. יוער שבמסגרת פסק דין זה ההתייחסות תהיה לאמות המידה שפורסמו בכללי משק החשמל (אמות מידה לרמה, לטיב ולאיכות השירות שנותן ספק שירות חיוני), תשע"ח-2018 (להלן: אמות המידה); (6) החברה לא העבירה לישי מידע ופרטים רלוונטיים המתייחסים לדרישת תשלום החוב בניגוד לסעיף 13ב2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 שעניינו משלוח הודעת חוב לצרכן; (7) גביית החוב מישי היא בניגוד לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979; (8) זכותו של ישי לאספקת חשמל בדירתו היא זכות יסוד חוקתית הנובעת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החברה ניתקה את החשמל לא התראה, באופן שרירותי ושלא כדין; (9) הוכחש סכום גובה החוב; (10) החברה הפרה את חובות תום הלב, היושר וההגינות המוגברים שחלים עליה כרשות מנהלית הפועלת מכוח חוק משק החשמל.

ישי עתר לסעד הצהרתי שיקבע כי אין לו חוב כלפי החברה בגין הדירה וכי אין לה זכות לנתק את אספקת החשמל בדירה בגין החוב. לכתב התביעה צורפו העתקים של הסכמי שכירות בדירה, המחאות לתשלום דמי שכירות ותכתובות בין הצדדים. יצוין כי עם הגשת כתב התביעה הגיש ישי בקשה למתן צו עשה זמני שיורה לחברה לחבר את הדירה לחשמל לה צירף תצהיר מיום 17.3.2019.

4. בכתב ההגנה שהגישה חברת החשמל פורטה הגרסה העובדתית הבאה: ביום 2.11.1997 נרשם ישי כצרכן בספרי החברה בדירה. לאחר שמשטרת ישראל חשפה בדירה מעבדה לגידול צמחי סם היא זימנה ביום 13.12.2018 את החברה לביצוע ביקורת. במהלך הביקורת שערך באותו היום עובד החברה, חיים בוכריס, הוא שוחח עם גריגורי שנעצר על-ידי המשטרה וקיבל ממנו פרטים מזהים. התברר כי נעשה שב"ח בדירה וכי מתקן החשמל שנמצא בחזית הדירה המזין את הדירה חובל שלא כדין באופן מתוחכם ומוסווה. בוצע חיתוך פאזות מאחורי לוח המונה וחיבורן, באופן שלא תירשם הצריכה במונה, לצורך הזנה של מעבדה לגידול צמחי סם, מבלי לשלם על כך. פילר המונים נפתח על-ידי גורם זר שאינו מורשה לכך למרות שרק לעובדי החברה קיים מפתח לפתיחת ארונות החשמל. כמו-כן, נחתכו פאזות כניסה 1 ו-2 מאחורי לוח המונה וחוברו דרך מהדק פלסטיק ישירות למהדק הצרכן בתחתית הפילר כך שנרשמה במונה צריכת חשמל של פאזה אחת בלבד. עקב הסכנה הבטיחותית שהתגלתה במתקן החשמל בדירה בשל חיבורי חשמל לא תקניים, נותקה אספקת החשמל עד לתיקון הליקויים. בפגישות שהתקיימו בין הצדדים הוסברו לישי מהות השב"ח, אופן חישוב החוב ואחריותו בתשלומו כצרכן רשום. כמו-כן הוסבר לישי כי יש צורך בביצוע בדיקה בעלות 500 ₪ ובתשלום על הנזק שנגרם למתקן החשמל בעלות 1,349 ₪. הודגש כי תשלום בגין החוב לא היה תנאי לחיבור הדירה לחשמל.

5. החברה טענה בכתב ההגנה שישי אחראי לתשלום החוב מהטעמים הבאים: (1) החברה היא חברה ממשלתית הפועלת לפי חוק החברות הממשלתיות, תשל"ה-1975, פקודת זיכיונות החשמל משנת 1927, חוק משק החשמל, כללים לאספקת חשמל לצרכנים ותקנות מכוח חוק החשמל, תשי"ד-1954. כמו-כן, החברה פועלת על פי אמות המידה שנקבעו מכוח חוק משק החשמל ומעמדן כשל תקנות בנות פועל תחיקתי; (2) החברה מוסמכת לגבות את חובה מאת הצרכן הרשום גם אם הוא לא צרך בפועל את החשמל בדירה; (3) בניגוד להסכמי השכירות, ישי שילם בפועל את חשבונות החשמל ולכן הוא ה"נהנה" מהפחתת החיובים בגין השב"ח וחב בתשלום בהתאם לאמות מידה 10(ג) ו-11(א); (4) בדירה בוצע שב"ח מתוך כוונה לצרוך חשמל חינם בניגוד לאמת מידה 10(א), מעשה שמהווה עבירה פלילית לפי סעיפים 53 ו-54 לחוק משק החשמל וסעיף 400 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בעקבות כך התעשר ישי שלא כדין על חשבון החברה ועליו להשיב את מלוא התמורה עליה הוא לא שילם; (5) היקף חוב השב"ח חושב בהתאם לאמות מידה 13(ד), 14(א), 14(ג), 16(ג), ו-16(ד) בדרך של הערכה במקרה של שב"ח. כיוון שבחודש מאי 2017 חלה ירידה משמעותית ברישום כמות צריכת החשמל בדירה, חושבה תקופת השב"ח מיום 10.5.2017 עד ליום 13.12.2018 בהתבסס על צריכת חשמל קודמת מיום 11.1.2017 ועד ליום 10.5.2017. לפי חישוב שנערך חויב ישי בתשלום חוב עבור 44,028 קוט"ש בעלות 20,807 ₪ לא כולל מע"מ. כמו-כן הוא חויב בסך 695 ₪ עבור טיפול בחיבור החשמל שניזוק ו-65 ₪ בגין הוצאות משרדיות, כך שסך החוב כולל מע"מ הוא 25,233 ₪; (6) בהתאם לאמות המידה והפסיקה, הצרכן הרשום הוא האחראי כלפי חברת החשמל לכל החיובים שנוצרו במקום הצרכנות, לרבות כתוצאה משב"ח; (7) ניתוק אספקת החשמל נעשה בהתאם לאמת מידה 16א' ותקנה 2 לתקנות משק החשמל (כללים, תנאים, מקרים להפסקת אספקת החשמל), תשס"ג-2003; (8) כחברה ממשלתית ציבורית מחויבת החברה לדרוש את מלוא התשלום על הפרשי צריכה שלא נרשמו.

התביעה שכנגד שהגישה חברת החשמל

6. בתביעה שכנגד שהגישה החברה נגד ישי ונגד גריגורי, היא חזרה על טענותיה ועל הגרסה העובדתית שבכתב הגנתה כמפורט לעיל ועתרה לקבלת סעד כספי בסך 25,233 ₪ בגין השב"ח ובסך 1,349 ₪ בגין עלויות תיקון מתקן החשמל שניזוק כתוצאה מהשב"ח. החברה ביססה את תביעה על הדין, על עילה חוזית ונזיקית ומכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. משלא הגיש גריגורי כתב הגנה, ניתן פסק דין נגדו לטובת החברה ביום 10.3.2020 בהתאם לפסיקתא שנחתמה ביום 17.3.2020 על מלוא סכום התביעה.

7. בכתב ההגנה שכנגד שהגיש ישי הוא חזר על העובדות ועל טענותיו שפורטו בכתב תביעתו כמפורט לעיל והוסיף כלהלן: (1) בהתאם לאמות המידה אינו חב בתשלום לחברה אלא גריגורי; (2) לא מתקיימות העילות לחיובו לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. ישי שילם את כל דרישות החוב באמצעות הוראת קבע באופן שוטף והוא לא ביצע שב"ח ולא גרם לנזק למתקני החברה שנמצאים באחריותה; (3) החברה לא צירפה חוות דעת להוכחת שיעור החוב. כמו-כן נפלו פגמים בחישוב שהיא ביצעה באופן שרירותי.

8. ישי הגיש הודעה לצד שלישי נגד גריגורי בה נטען שעל גריגורי יהיה לפצותו בכל סכום בו הוא עשוי להיות מחויב לשלם לחברה. כאמור, גריגורי לא הגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי.

9. במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה ביום 21.3.2019, הפקיד ישי בקופת בית המשפט סכום שנותר שנוי במחלוקת בסך 1,349 ₪, שילם לחברה 533 ₪ עבור בדיקה והדירה חוברה לחשמל. בישיבה המקדמית ביום 13.1.2020 הבהיר בא כוחו של ישי כי הסעד ההצהרתי שמתייחס לחיבור הדירה לחשמל אינו נדרש עוד. באי כוח הצדדים ויתרו על חקירת עדים והסכימו למתן פסק דין מנומק לפי החומר הקיים ולאחר הגשת סיכומים בכתב.

הכרעה

10. חברת החשמל היא חברה ציבורית שפועלת בהתאם לדין, לרבות בהתאם לחוק משק החשמל שמכוחו (סעיפים 30 ו-33) נקבעו על-ידה אמות המידה אשר מסדירות את היחסים בין החברה לבין הצרכן. להלן נכריע בשאלת האחריות לתשלום החוב והיקפו.

אחריות תשלום חובות בגין צריכת חשמל ושב"ח

11. באמות המידה הוגדר "צרכן רשום" כ"צרכן הרשום לגבי מקום צרכנות, לרבות מספק". בהתאם לאמת מידה 4 "הפרטים הרשומים בפנקסי ספק שירות חיוני יהוו ראייה לכאורה לכל עניין הרשום בהם, לרבות זהות הצרכן". בענייננו לא הייתה מחלוקת כי ישי היה הצרכן הרשום בדירה בזמן השב"ח. עם זאת, בהתאם לאמות המידה הרישום מהווה ראיה לכאורה וככזאת היא ניתנת לסתירה. בהתאם לחוזה השכירות שצורף, בתקופת השב"ח הושכרה הדירה לאחרים. זאת הייתה אף מסקנת החברה במסמך מיום 3.3.2019 שכותרתו "תמצית בדיקת חשד לג"ח" בו נכתב כי "הלקוח הרשום אינו הלקוח בפועל". באמות המידה הוגדר "חשבון" כ"חשבון צריכה או חשבון שירותי רשת". "חשבון צריכה" הוגדר כ"הודעת חיוב של ספק שירות חיוני בעד אספקת החשמל השוטפת לצרכן ושירותים הקשורים באספקת חשמל זו". "חוב צריכה" הוגדר כ"סכום של חשבון צריכה שלא שולם במועדו". לא הייתה מחלוקת שתשלום החשמל השוטף שולם באמצעות הוראת קבע על שמו של ישי, אשר שילם את כל החיובים שנשלחו אליו בגין צריכת חשמל. אמת מידה 19 עוסקת בהחלפת צרכנים ובהעברת זכות לקבלת שירות חשמל, ולפיה כל עוד לא הוגשה בקשה להעברת זכות, יהיה הצרכן הרשום אחראי לתשלום בעבור שירותי חשמל הניתנים למקום הצרכנות. לפיכך, אילו המחלוקת הייתה מתייחסת לזהות הגורם שעליו לשלם את חשבונות החשמל השוטפים בלבד ולא הייתה ידועה זהות המחזיק בפועל בדירה, ייתכן והיה מקום לקבל את טענות החברה, לפיהן על הצרכן הרשום לשלם את חשבון החשמל. אולם, בענייננו המחלוקת מתייחסת לתשלום בגין נזק למתקני החברה ולתשלום בגין שב"ח, כאשר זהות המחזיקים בדירה ומבצע השב"ח ידועים. לפיכך נמשיך לבחון את אמות המידה המתייחסות לשב"ח.

12. לפי אמת מידה 8 חברת החשמל אחראית לספק ציוד תקין ולתחזק את מתקני החשמל שהותקנו על-ידה ואשר הם רכושה. לפי אמת מידה 10 פעולה במתקן תעשה רק על-ידי עובד החברה או מי שהוסמך לכך וצרכן לא יחויב בשל נזק למיתקן חשמל עקב שימוש רגיל או בלאי טבעי. החברה רשאית לחייב צרכן בנזק שנגרם עקב מעשה מכוון או רשלנות. לפי אמת מידה 11, אם נמצא כי בשל נזק שנגרם למיתקן נוצרה טובת הנאה לצרכן ניתן לראות בצרכן כאחראי לנזק, אלא אם הוכח אחרת, ולחייב במלוא הנזק. כמו-כן, ניתן לחייב צרכן בתשלום כל נזק עקב פעולה שעשה הצרכן במתקני החשמל בניגוד לסעיף 10. אם נעשתה פעולה במיתקן החשמל הפרטי של צרכן רשאית החברה לחייבו בתשלום כל נזק זולת אם הצרכן לא ידע ולא יכול היה לדעת על הנזק העלול להיגרם כתוצאה מפעולתו. אם הצרכן הפר את אמת מידה 10 רשאית החברה לנתק את אספקת החשמל שבעה ימים לאחר מתן הודעה וללא הודעה מוקדמת במקרה בו יש חשש שיגרם נזק לרכוש או לגוף.

13. בענייננו, לא הייתה מחלוקת כי ישי לא ביצע את השב"ח. אף במסמך של החברה "תמצית בדיקת חשד לג"ח" מיום 3.3.2019 נכתב כי "בבדיקה בתוך הבית התברר כי מדובר בבית בו פעלה לפחות בחדר אחד מעבדת סמים אותה הפעיל השוכר". החברה אף לא טענה כי ישי הוא זה שגרם לנזק למתקניה והיא אף לא טענה ולא הוכיחה כי ישי ידע על אודות השב"ח או שהיה עליו לדעת על כך. לפיכך, הנני מקבל את טענתו של ישי כי לא נוצרה לו טובת הנאה בגין השב"ח. זאת ועוד, מטענות הצדדים עולה כי נגרם נזק למתקן של החברה שנמצא מחוץ לדירה אשר שייך לחברה ושרק לה הגישה אליו. לפיכך, אף אם ישי הוא הצרכן הרשום בדירה, הוא אינו אחראי לנזק חבלתי למתקני החברה שנמצאים ברחוב, ובפרט במקרה זה בו החברה לא טענה שישי הוא זה שגרם לנזקים. החברה, שזומנה לדירה על-ידי המשטרה, יכלה לברר את זהותם של שוכרי הדירה ושל החשוד בביצוע השב"ח. מכתבי טענות של החברה עלה כי נציג מטעמה אף שוחח עם גריגורי וקיבל את פרטיו. למרות זאת, אין אינדיקציה לכך שהחברה הגישה בגין השב"ח תלונה במשטרה. היא לא התייחסה בטענותיה או בסיכומיה לגורל החקירה המשטרתית. לפיכך, אין לראות בישי כאחראי לנזק למתקנים ולשב"ח לפי אמות מידה 10 ו-11 ולכן אין לחייבו בגין כך.

14. נסקור להלן את פסקי הדין אליהם הפנתה באת כוח החברה בסיכומיה:

* ת"א (שלום עפולה) 2340/04 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' פרץ (פורסם בנבו, 6.3.2005). בתיק זה התקבלה תביעה שהגישה החברה בגין חוב צריכת חשמל נגד נתבעת, שהייתה רשומה כצרכנית ושטענה להגנתה שהיא עזבה את הדירה במועד בו נקבה לאחר שנפרדה מבעלה, מבלי שהעבירה את החיוב על שם צרכן אחר.

* ה"פ (מחוזי ת"א) 175/05 באסם נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 31.5.2007). בתיק זה נדחתה תביעה שהגיש תובע, שהיה רשום כצרכן, לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו אין לו חוב לחברה בגין צריכת חשמל וכי החוב שייך לחברה שהוא ניהל. לא הייתה מחלוקת על עצם קיום החוב.

* תא"מ (שלום חיפה) 713588/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' זגורי (פורסם בנבו, 13.7.2008). בתיק זה התקבלה תביעה שהגישה החברה נגד הנתבע בגין חוב צריכת חשמל במספר מקומות צרכנות בהם הנתבע היה רשום כצרכן. הנתבע הודה שעליו לשלם את מרבית החובות, למעט חוב אחד שהתייחס לחנות אותה לטענתו הוא שכר ללא חוזה למשך מספר ימים בלבד והחזירה כיוון שלא התאימה לצרכיו.

* ת"א (שלום עפולה) 700487/06 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' האני (פורסם בנבו, 22.2.2011). בתיק זה התקבלה תביעה שהגישה החברה בגין יתרת חוב צריכת חשמל עבור שני נכסים שהנתבע היה רשום בהם כצרכן. הנתבע טען להגנתו להיעדר יריבות כיוון שלטענתו החשמל סופק לחברה בע"מ שהיא אישיות משפטית נפרדת.

* תא"מ (שלום כפר סבא) 28653-04-10 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' יעקובוביץ (פורסם בנבו, 15.11.2012). בתיק זה התקבלה בחלקה תביעה שהגישה החברה לתשלום חוב בגין צריכת חשמל בתקופה בה מונה החשמל לא שיקף את הצריכה בפועל עקב תקלה במונה עקב חדירת שבלול. הנתבעים טענו להגנתם כי הם לא החזיקו בנכס שהושכר לאחרים בתקופה האמורה, כי החישוב ההפרשים הנעשה שגוי וכי התובעת השתהתה באיתור התקלה. בגין איחור באיתור התקלה חולקה האחריות בין הצדדים במקרה זה באופן שווה.

* ת"א (שלום כפר סבא) 4473-12-12 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דנה-צדף נדל"ן בע"מ (פורסם בנבו, 20.8.2014). בתיק זה התקבלה תביעה שהגישה החברה נגד נתבעת בגין שב"ח בשני נכסיה שהתגלו בחצריה בזמן שהיא הייתה רשומה כצרכנית בשני הנכסים. הנתבעת טענה שבתקופת השב"ח הנכסים עמדו ריקים עקב הליכים משפטיים וכי מי שהשתמש בהם בפועל היו שוכרים שהתקשרו בחוזה צרכנות עם התובעת וצרכו חשמל. לאחר שנשמעו עדויות, קיבל בית המשפט את גרסת עדי החברה בדבר השב"ח וציין כי הנתבעת לא הוכיחה שהיא לא הייתה רשומה כצרכן בנכסים ולא הוכיחה שהנכסים היו ריקים.

* תא"מ (שלום קריות) 16653-04-16 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' כהן (פורסם בנבו, 4.3.2017). בתיק זה התקבלה תביעה שהגישה החברה נגד נתבע בגין צריכת חשמל שנעשתה בנכס שהיה בחזקתו. להגנתו טען הנתבע כי הוא היה בעלים של עסק בכתובת זו ובמועד מסוים העסק נמכר לאחר שנרשם כצרכן ושהיה המחזיק בפועל.

* תא"מ (שלום באר שבע) 56954-01-17 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מסרי (פורסם בנבו, 26.5.2019). בתיק זה דחה בית המשפט התנגדות לביצוע תובענה על סכום קצוב אשר הגישה החברה ללשכת ההוצאה לפועל וקבע שעל הנתבעת שהייתה רשומה כצרכנית בנכס האחריות לתשלום חובות חשמל.

15. מעיון בפסקי הדין אליהם הפנתה באת כוח החברה בסיכומיה עולה שמרביתם אינם דומים לענייננו. ברוב פסקי הדין דובר על חוב בגין צריכת חשמל שוטפת כאשר המחלוקת לא נגעה לשיעורו אלא לזהות המחזיק בנכס שעליו לשלם את החוב. בפסק דין אחד דובר על תקלה במונה החשמל שלא נעשתה בכוונה ורק פסק דין אחד עסק במקרה של שב"ח. במקרה זה דובר על שב"ח שנעשה בחצרי הנכס כאשר בעליו לא הוכיחו את טענותיהם העובדתיות. בענייננו המצב שונה כיוון שהשב"ח לא יוחס לישי שהיה בעל הנכס ורשום כצרכן חשמל. כמו-כן, במקרה הנוכחי זהויות המחזיקים בדירה ומבצע השב"ח היו ידועה לחברה. לפיכך, הרציונל שלפיו על בעל נכס הרשום כצרכן לשלם את תשלומי החשמל אינו רלוונטי למקרה הנוכחי בו נעשתה גניבה של חשמל באמצעות חבלה במתקני חשמל שמצויים מחוץ לדירה ושרק לחברה יש גישה אליהם.

16. בפסק דין שניתן לאחרונה (תא"מ (שלום כפר סבא) 52978-05-18 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' סלם (פורסם בנבו, מיום 5.3.2020) דובר על תביעה שהגישה החברה נגד שני נתבעים בגין שב"ח ונזק שנגרם למתקניה. במקרה זה נתבע מס' 1 היה רשום כצרכן בנכס, אולם התברר שהוא השכיר את הנכס לנתבע מס' 2 בשכירות משנה. בדומה לענייננו, אף במקרה זה בעקבות חקירה משטרתית התברר שנתבע 2 הפעיל מעבדת סמים בנכס בו התגלה השב"ח. נגד נתבע 2 הוגש כתב אישום ואילו לנתבע 1 לא יוחסה מעורבות בשב"ח. בית המשפט קבע כי מדובר במקרה חריג בו למרות שנתבע 1 היה רשום כצרכן בנכס, לא הוצגו ראיות למעורבותו בשב"ח. עוד נקבע שלא ניתן לעשות שיוך אוטומטי לפיו נתבע 1 יחויב בגין שב"ח, המהווה עבירה פלילית ובפרט לא על-ידי רשות ציבורית כשיש הליך פלילי נגד נתבע 2. בדומה לענייננו אף במקרה זה לא נטען לאי תשלום החשבונות, אלא לגניבת חשמל כפועל יוצא של העבירה הפלילית. בהתבסס על אמת מידה 12, לפיה אם נמצא מפגע בחצרים יראו את המחזיק בחצרים כאילו היה הצרכן הרשום, סבר בית המשפט שהיה על חברת החשמל לפנות למחזיק הנכס כדי לגבות את החוב. לפיכך נדחתה התביעה כנגד נתבע מס' 1. בית המשפט ציין שלא עלה בידי החברה להציג פסיקה לפיה חויב מחזיק רשום בנכס כאשר זהותו של המחזיק בפועל הייתה ידועה, למרות שהיא התבקשה לכך על-ידי בית המשפט.

במקרה אחר נדחתה תביעה שהגישה החברה נגד נתבעים בגין שב"ח כיוון שלא עלה בידיה להוכיח כי הנתבעים הם אלו שהיו מעורבים בשב"ח ונהנו ממנו (תא"מ (שלום פתח תקווה) 65395-12-15 חברת החשמל נ' נחמה (פורסם בנבו, 5.8.2019)). במקרה זה בית המשפט הדגיש כי למרות שהמבחן הראייתי להוכחת טענה למעשה פלילי במסגרת משפט אזרחי נותר מבחן מאזן הסתברויות, נדרשות ראיות רציניות אשר הולמות טענה שיש בה כדי להטיל סטיגמה פלילית. בענייננו החברה כלל לא טענה למעורבותו של ישי בשב"ח למרות שלטענתה מדובר בעבירה פלילית, בעוד שזהותו של החשוד במעשה הייתה ידועה. החברה לא הוכיחה שישי נהנה מהשב"ח ולכן יש אף לדחות את טענתה בדבר התעשרות שלא כדין.

17. לאור האמור לעיל הנני קובע שאין לישי אחריות בתשלום בגין חובות שנגרמו בשל השב"ח ובשל נזקים למתקני החברה.

היקף הצריכה בתקופת השב"ח

18. אמת מידה 14 עוסקת ב"הערכת צריכה" ולפיה במקרה של שב"ח רשאית החברה, בין השאר, להעריך את הצריכה בהתבסס על רישום צריכת עבר. אמת מידה 16 עוסקת בצריכת חשמל שלא כדין ולפיה במקרה של שב"ח רשאית החברה, בין השאר, לנתק את אספקת החשמל לאחר מתן הודעה כדין ולגבות מהצרכן את התשלומים בהתאם לאמות המידה. תקופת השב"ח תהיה מהיום שבו החלה עד ליום שבו נודע עליה לחברה. כמות שנצרכה בתקופת השב"ח תחושב לפי הערכת צריכה בהתאם לאמת מידה 14 והחברה תחשב את סכום ההפרש בין ההפרש התשלום עבור הכמות שנקבעה לבין התשלומים בפועל בתקופת השב"ח לפי תעריף החשמל הגבוה ביותר המזוהה בתקופת השב"ח או על פי התעריף הידוע במועד עריכת החשבון המתוקן לפי הגבוה.

19. החברה פירטה בכתבי טענותיה את אופן חישוב היקף השב"ח ושיעור התשלום הנגזר מכך וצירפה טופס חישוב ופירוט צריכות חשמל. חישובה של החברה התבסס על כך שהשב"ח החל במועד אותו היא קבעה, אולם מועד תחילת השב"ח לא הוכח. למרות שהיה באפשרות החברה לנסות לברר את פרטי מועד תחילת השב"ח במשטרה או במהלך שיחתו של נציג החברה עם גריגורי, לא נעשה הדבר. מנגד, בסיכומיו של בא כוחו של ישי נטען לכשלים באופן חישוב שיעור השב"ח ולהיעדר חוות דעת. נטען שהתקופה שנבחרה כתקופת השוואה לפני השב"ח היא תקופה קצרה של 119 ימים בלבד (מחודש ינואר עד חודש מאי 2017) כאשר תקופת השב"ח הייתה 582 ימים, למרות שהיו נתונים על צריכת חשמל בדירה מספר שנים קודם לכן, עוד משנת 2013. הודגש שבחינת צריכת החשמל לאורך השנים מעידה על דפוס צריכה לא אחיד ומשתנה. לאור האמור, משלא הוכח מועד תחילת השב"ח ובהיעדר חוות דעת מומחה, אין לקבל באופן מוחלט את החישוב שערכה החברה. עם זאת, כיוון שקבעתי שישי אינו אחראי בתשלום החוב ומכיוון שנגד גריגורי ניתן פסק דין לטובת החברה, לא מצאתי מקום לבחון מעבר לאמור את אופן החישוב הראוי של שיעור השב"ח במקרה זה.

התוצאה

20. לאור האמור, הנני מקבל את התביעה שהגיש ישי נגד חברת החשמל וקובע שאין לישי חוב לחברת החשמל בגין השב"ח בדירה ובגין נזק למתקניה. כמו-כן, הנני דוחה את התביעה שכנגד שהגישה חברת החשמל נגד ישי.

אשר על כן, הנני מחייב חברת החשמל (הנתבעת והתובעת שכנגד) לשלם לישי (התובע והנתבע שכנגד מס' 1) את הסכומים הבאים:

(1) אגרת התביעה ששילם ישי בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;

(2) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

21. משנדחתה התביעה שכנגד נגד ישי (הנתבע שכנגד מס' 1 והמודיע לצד שלישי), הנני מוחק את ההודעה לצד שלישי שהגיש ישי נגד גריגורי (הצד השלישי והנתבע שכנגד מס' 2).

22. המזכירות תחזיר לישי את הסכום שהוא הפקיד בקופת בית המשפט בסך 1,349 ₪.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"א, 14 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.