תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 12.4.18 בכביש 1. התובעות טוענות לנזקים בסך כולל של 4,953 ₪ בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, השתתפות עצמית ובזבוז זמן.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעות טוענות כי התאונה ארעה בשל כך שרכב הנתבע 3 פגע ברכבן מאחור. נהגת רכב התובעות העידה כי חשה במכה יחידה ברכבה, וציינה כי נהג רכב הנתבע 3 התנצל וכי לא שמעה שטען, במועד התאונה, להדיפה על ידי רכב הנתבעים 1 ו-2.

הנתבע 3 טוען, מנגד, כי הספיק לעצור מאחורי רכב התובעות, וכי אז נפגע מאחור על ידי רכב הנתבעים 1 ו-2 שהדפו על רכב התובעות. הנתבע 3, בעדותו, העיד כי לרכבו ולרכב הנתבעים 1 ו-2 לא נגרם נזק.

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי אין בידם ראיה לתאונה ולנסיבותיה – שכן היה מדובר ברכב שכור, נהוג על ידי תייר, וכי עם החזרת הרכב לידיהם לא נמצאו עליו סימנים לתאונה שבה היה מעורב.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, מצאתי כי לא עלה בידי הנתבע 3 להרים את הנטל ולהראות כי לא עליו יש להטיל את האחריות לנזקי רכב התובעות – בהעדר ראיות התומכות בטענתו כי רכבו נהדף על רכבן.

משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 3 ועליו לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לבזבוז זמן אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבע 3 לשלם לתובעות סך של 4,453 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 758 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 932 ₪. הנתבע 3 יישא אף בשכ"ט עו"ד הנתבעות 1 ו-2 בסך 932 ₪ נוספים.

ניתן היום, ה' אב תשפ"א, 14 יולי 2021, בהעדר הצדדים.