1. לפניי תביעה להשבת כספי התמורה אשר שולמו על ידי התובע בגין רכישת רכב ולפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל התנהלות הנתבע.

טענות הצדדים:

1. כעולה מכתב התביעה, בין הצדדים נחתם זיכרון דברים, לפיו רכש התובע מהנתבע רכב בעלות של 1,500 ₪.

לטענת התובע, בשל מצבה הבריאותי של בתו, הוא התעכב עם עניין העברת הבעלות של הרכב על שמו. בין לבין, הוא ביצע ברכב תיקונים שונים והשביח את עלותו.

עוד טוען התובע, כי הנתבע פרץ את הרכב באמצעות פורץ מקצועי ונטל אותו לחזקתו. מאז מסרב הנתבע להשיב את הרכב לידי התובע ואף מסרב להשיב לו את התמורה ששולמה בגינו.

1. כעולה מכתב ההגנה, במועד ביצוע העסקה, הנתבע היה כבן 17.5 והיה על התובע לברר את העניין בטרם ביצוע העסקה. עוד טוען הנתבע כי התובע התעכב עם העברת הבעלות על אף שבזיכרון הדברים הוסכם בין הצדדים על המועד לביצועה.

בנוסף, טוען התובע כי על אף ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, כי הרכב ישהה בחניה ליד בית התובע ולא יעלה על הכביש, התובע עשה ברכב שימוש לצורך נסיעותיו ולכן, הנתבע נאלץ להשיב הרכב לחזקתו.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכל אשר הובא לפניי ושמעתי את הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב מצוי היום בחזקת הנתבע. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע נטל את הרכב לשליטתו באמצעות פורץ מטעמו וללא הסכמת התובע. אין מחלוקת כי כספי התמורה לא הושבו לידי התובע.
3. לא עלה בידי הנתבע להצביע על סעיף בזיכרון הדברים ממנו שאב את סמכותו לפרוץ את הרכב, ליטול אותו לידיו ולא להשיב לתובע את הסכום ששילם בגינו. ככל שחשש הנתבע, כפי שהעיד בדיון, מהקנסות העלולים להצטבר כתוצאה מעליית הרכב לכביש מבלי שבוצעה העברת בעלות, הרי שחשש זה אינו מצדיק עשיית דין עצמי ונטילת הרכב ללא השבת התמורה ששולמה.
4. ככל שסבר הנתבע כי התובע הפר את ההסכם, הרי שמחובתו הייתה להודיע על ביטולו – אף אם סבר כי מדובר בהפרה יסודית. לא נטען ובוודאי לא הוכח כי הנתבע הודיע בשלב כלשהו לתובע כי העסקה מבוטלת ודרש את השבת הרכב. לא נטען ובוודאי לא הוכח כי התובע סירב לביטול העסקה. נהפוך הוא, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבע החזיר לעצמו את החזקה ברכב – ללא הסכמת התובע וללא השבת התמורה.
5. טענת הנתבע כי היה במועד ביצוע העסקה כבן 17.5 אינה אלא מקוממת, מאחר ומידע זה היה בידיעתו הבלעדית של הנתבע והוא זה שנמנע מלהביאו לידיעת התובע, ביצע העסקה, קיבל לידיו את התמורה הכספית ובהמשך הגדיל לעשות והשתלט על הרכב – פשוטו כמשמעו.
6. בנסיבות אלו, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 1,500 ₪ בגין עלות הרכב.
7. אשר לטענת התובע כי ברכב בוצעו תיקונים שונים, הרי שבניגוד לעדותו לפניי היום, ציין התובע בכתב התביעה כי: "במוסך באשדוד רצו 3,500 שקל על תיקון הרכב ולקחתי את האוטו לבאר שבע אצל חבר שלי וזה מחווה שהוא סידר לי את האוטו ללא תשלום". גם בדיון ביום 11/12/19 ציין התובע כי לא שילם בגין תיקון הרכב ואף ציין כי אינו מעוניין בכספי התיקון. לאור האמור, אין אלא לדחות את דרישת התובע בעניין זה.
8. סוף דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 1,500 ₪.
9. בנוסף, יישא הנתבע בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך, לרבות אגרת משפט בסך של 500 ₪.
10. הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבע, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד למועד תשלומם המלא בפועל.
11. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע תוך 15 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו אב תש"פ, 16 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.