תביעה בסדר דין מהיר על סך של 35,000 ש"ח. עניינה בטענה להטעיה בפרסום בהתאם לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

הרקע ותמצית טענות הצדדים:

1. עניין לנו בעסקת מכר מרחוק, שבוצעה באמצעות המרשתת (האינטרנט), לאספקת שירותיי נופש.
2. התובעים שכרו מהנתבעים וילה במושב כחל שבגליל העליון לתקופה של 4 לילות (מיום 8.9.18 ועד יום 12.9.18), על מנת לשהות בה במהלך כל ימי ראש השנה (להלן: "החג"). בוילה 4 חדרי שינה גדולים (סוויטות), מטבח, סלון, וכן בריכה, ג'קוזי וגינה.
3. תמורת השכרת הוילה התחייבו התובעים לשלם לנתבעים סך של 20,000 ש"ח - 5,000 ש"ח לכל לילה, כשסך של 4,000 ש"ח שולם מראש, כמקדמה (עותק מטופס ההזמנה מחודש יולי 2018 צורף כנספח 3 לכתב התביעה).
4. לטענת התובעים, הם בחרו להתקשר בעסקה רק בעקבות הפרסומים שפרסמו הנתבעים באתרי אינטרנט שונים (סעיף 14 לסיכומיהם), ובעיקר בהסתמך על התמונות וסרטוני התדמית המציגים את הוילה כיוקרתית וברמה גבוהה (נספח 2 לכתב התביעה).
5. לטענתם, משהגיעו לוילה התגלה להם, כי הפרסומים שפרסמו הנתבעים היו מטעים וכי מצבה של הוילה במציאות שונה בתכלית השינוי מזה שפורסם בפרסומי הנתבעים. בנסיבות אלו החליטו הנתבעים לבטל את העסקה ולעזוב את הוילה מבלי לשהות בה כלל.
6. לטענתם, הם איתרו חדרי אירוח ביישוב 'חד-נס', בהם לנו לילה אחד ומשם הדרימו עד לעיר אשקלון, בה שכרו אוהל אינדיאני, ובו שהו במהלך ימי החג.
7. בכתב התביעה ובמכתב ששלחו לנתבעים ביום 7.10.18 (נספח 9 לכתב התביעה) טענו התובעים, כי חוסר ההתאמה בין הפרסומים למצב הוילה התבטא במצב התחזוקה של הוילה. לטענתם, מהפרסומים ניתן ללמוד, כי עסקינן בוילה יוקרתית המצדיקה מחיר של 5,000 ש"ח ללילה, בעוד בפועל הוילה הייתה מוזנחת ולא ענתה להגדרה של 'ווילת יוקרה'. את טענותיהם ביססו התובעים על תמונות רבות שצילמו בוילה מהן עולה, לטענתם, כי מצבה התחזוקתי של הוילה היה ירוד והוילה הייתה מוזנחת: נמצא בה ריהוט שבור או בלוי, נמצאה קורוזיה בחדר השירותים והאמבטיה, ספות ישנות, דשא לא מטופח, חצר גינה מוזנחת, מנגל מלוכלך שלא ניתן להשתמש בו ועוד. לטענתם, מכלול הדברים מלמד, כי הוילה לא ראויה להיקרא וילה יוקרתית והיא אינה מתאימה לפרסומים ולמחיר הגבוה שהסכימו לשלם עבורה.
8. בחקירות ובסיכומים הוסיפו התובעים, כי הפרסום היה מטעה גם בהיבט של הפרטיות והאינטימיות בוילה ובהיבט של הנוף הנשקף ממנה. מהפרסומים עולה, כי הוילה מבודדת וכי נשקף ממנה נוף לכנרת ונוף של מרחבים פתוחים, בעוד שבפועל, מסביב לוילה מצויים בתים וניתן לראות את הכינרת רק ממקומות מסוימים בוילה, שלא כמו בתמונות שפרסמו הנתבעים.
9. משגבו מהם הנתבעים את מלוא דמי העסקה (4,000 ש"ח ששולמו כמקדמה ו- 16,000 ש"ח שנגבו מכרטיסי האשראי שלהם) הגישו תביעה זו, על סך 35,000 ש"ח: 20,000 ש"ח – השבת הסכומים ששילמו עבור העסקה שבוטלה; וסך של 15,000 ש"ח, בגין עוגמת נפש וההוצאות שנגרמו להם בשל ביטול העסקה, ובכללם 3,000 ש"ח ששילמו עבור רכישת מזון אותו נאלצו לזרוק בשל כך שלא ניתן היה לקררו בחדרים ששכרו בישוב 'חד-נס'.
10. הנתבעים טוענים כי לא הטעו את התובעים וכי מצבה של הוילה תאם לזה שהוצג בפרסומים. מצבה התחזוקתי של הוילה היה טוב וראוי והגם שהתובעים צירפו שלל תמונות לכתב התביעה, לא נמצאו בהן תמונות המעידות על הזנחה או מצב תחזוקתי ירוד המצדיק את ביטול העסקה.
11. התובעים מודים, כי כל האביזרים והמתקנים שפורסמו על ידי הנתבעים סופקו וכי בוילה אכן היו ארבע סוויטות, בריכת שחיה, ג'קוזי, וכל יתר המתקנים שפורסמו. טענות הנתבעים לעניין שטיח קטן שאינו חדש או בלוי מעט, ולעניין זה שחפצים וריהוט שנמצאו בוילה לא היו חדשים, הגם שהתובעים לא התכוונו ממילא להשתמש בהם (כגון כיסא לתינוק) או בדבר מדיח כלים תקול המצוי בפינת חצר הוילה (שהוחלף במדיח כלים חדש, יום קודם לכן, לדרישת התובעים והנתבעים טרם הספיקו לפנותו) אינם מלמדים על מצב תחזוקתי ירוד ואינם מהווים עילה לביטול העסקה.
12. אשר לטענות התובעים בדבר מיקום הוילה והנוף הנשקף ממנה: טענות אלו לא נטענו בכתב התביעה, הן לא היוו גורם לביטול העסקה והן מהוות הרחבת חזית ויש לדחותן גם מטעם זה.
13. גרסת התובעים לעניין השכרת חדרי אירוח בישוב 'חד-נס' ושכירת אוהל אינדיאני באשקלון מעלה תהיות ולא הוכחה בראיות כלשהן. הנתבעים אף לא ידעו לציין למי שילמו עבור השכרת החדרים והאוהל האינדיאני ומה הסכומים ששילמו עבורם. כך גם לגבי טענתם בדבר רכישת מוצרי מזון שלא נתמכה בראיה כלשהי.
14. הם הסתמכו על הזמנת התובעים ונמנעו מלהשכיר את הוילה לאחרים לאור זאת שידעו כי התובעים צפויים להתגורר בה במהלך החג - מועד מבוקש בקרב לקוחות. ביטול העסקה בנסיבות אלו, ללא כל עילה שבדין וללא כל צידוק, תוך ניסיון להיתלות בתמונות המציגות, לכל היותר, מספר פגמים קלים, הצפויים להימצא בוילה שאינה חדשה (שעה שהנתבעים היו מודעים לכך), אינו צודק, מנוגד לדין ויסב להם נזקים כבדים.
15. התובעים אף לא נתנו להם כל אפשרות לתקן הפגמים הנטענים, אלא עזבו מיד את הוילה תוך ניתוק הטלפון ואיום בהגשת תביעה.
16. עוד טוענים הנתבעים, כי על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ניתנה לתובעים האפשרות לבדוק את מצב הוילה עובר לביצוע הזמנה ועובר למועד החופשה. משלא עשו כן, הרי שאין לתובעים אלא להלין על עצמם ואין להם זכות להעלות טענות לעניין מצבה של הוילה כעת.
17. מטעם התובעים הוגש תצהירה של התובעת, הגב' ג'יני שחיבר ומטעם הנתבעים הוגש תצהירה של הנתבעת, הגב' ראות בן אבי. משנחקרו העדים והוגשו סיכומי הצדדים, בשל התיק להכרעה.

דיון והכרעה:

כללי

1. כמפורט להלן, דין התביעה להידחות ברובה. אנמק בתמציתיות, מבלי שאדרש לטענות שאינן נחוצות לצורך ההכרעה בתיק כמצוות מחוקק המשנה בעניין תביעות המתבררות בסדר דין מהיר. כן לא אדרש לטענות שנזנחו בסיכומים ולא ארחיב בטענות המהוות הרחבת חזית.
2. הסוגיה המרכזית הנדרשת להכרעה בתיק זה היא: האם הנתבעים הטעו את התובעים בעניין מהותי הקשור לתנאי העסקה והאם עמדה לתובעים הזכות לבטל את העסקה בשל כך. כמפורט להלן, לא מצאתי כי התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח הטעיה מהותית המקימה להם זכות לבטל את העסקה, תוך השבת מלוא סכומה. עם זאת מצאתי לחייב את הנתבעים בפיצוי (נמוך) – פיצוי שאני סבור כי התובעים היו זכאים לו במקרה בו היו בוחרים לשהות בוילה ולא לבטל את העסקה.

לא הוכח שהנתבעים הטעו את התובעים בעניין מהותי המקים זכות לביטול העסקה

1. אקדים ואציין, כי עניינה של תביעה זו בטענה לביטול עסקה מחמת הטעיה על פי סעיפים 2 ו- 32 לחוק, ולא בטענה לביטול עסקה לפי סעיף 14 לחוק או לפי תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"א-1920 (ראו לעניין זה גם סעיף 9 לסיכומי התשובה).
2. חוק הגנת הצרכן הוא חוק צרכני במהותו. הוא נועד להגן על הצרכן מפני ניצול כוחו העדיף של העוסק. לפיכך הוראותיו של החוק קוגנטיות בעיקרן ולא ניתן להתנות עליהן. "החוק בא להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן". (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (2.7.01); ראו גם דנ"א5712/01 ברזני נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע"מ (11.8.03) וכן רע"א 3429/13 ישי רז נ' גוליבר תיירות בע"מ (13.4.14); דנ"א 5783/14 עו"ד ליאור צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (12.9.17)).
3. הוראות חוק הגנת הצרכן אינן באות לגרוע מחובת העוסק על פי דיני החיובים הכלליים, ובכללם דיני החוזים (ראו עניין צמח לעיל). לעניין טענת ה'הטעיה', הרי שהדרישות להוכחת 'הטעיה' על פי חוק הגנת הצרכן מקלות מאלו שנדרשות על פי סעיף 15 לחוק החוזים (רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת (2.3.00) והאסמכתאות שם; ע"א 3955/04 עו"ד אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (4.7.05)). עם זאת, גם על פי חוק הגנת הצרכן, על הטוען לביטול עסקה בשל הטעיה להוכיח, כי ההטעיה הייתה ב"עניין מהותי".
4. סעיף 2 לחוק קובע:

"איסור הטעיה

2. (א) לא יעשה עוסק דבר – במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה – העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן – הטעיה); בלי לגרוע מכלליות האמור יראו ענינים אלה כמהותיים בעסקה:

(1) הטיב, המהות, הכמות והסוג של נכס או שירות;

(2) המידה, המשקל, הצורה והמרכיבים של נכס;..."

וסעיף 32 (א) לחוק קובע:

" נעשתה עסקה והוברר כי נעשה לגביה מעשה או מחדל שיש בו משום הטעיה או ניצול מצוקה כאמור בסעיפים 2 ו-3, והם מהותיים בנסיבות הענין, ובהטעיה - אף אם לא העוסק היה המטעה, רשאי הצרכן לבטל את העסקה בתוך זמן סביר מהמועד שבו נודע לו על ההטעיה או מהמועד שבו נודע לו שפסק ניצול המצוקה, לפי העניין".

1. היינו, על פי הוראות החוק, במקרה בו הוכיח הצרכן, כי העוסק הטעה אותו בעניין מהותי (סעיף 2 לחוק) וההטעיה היא "מהותית בנסיבות העניין" (סעיף 32(א) לחוק), קמה לו זכות לבטל את העסקה וכן זכות להשבת הסכומים ששילם עבורה (סעיף 32(ב) לחוק).
2. המחוקק אף מנה רשימה לא סגורה של נושאים שיראו בהם כמהותיים – עניינים המצויים בליבת העסקה, כגון: טיב המוצר או השירות, מהותו, כמותו, איכותו, סוגו, מידתו, משקלו וצורתו.
3. יוצא אפוא, שעל מנת לבטל עסקה מחמת הטעיה, אין די להראות כי הייתה הטעיה בפרסום, אלא יש להראות, כי עסקינן בהטעיה בעניין מהותי לעסקה. ככל שאין המדובר בעניין מהותי, הצרכן אינו זכאי לבטל העסקה, ואם ביטלה, הוא אינו זכאי להשבה. כזה הוא המקרה בענייננו, בו התובעים לא הוכיחו הטעיה בעניין מהותי הקשור לעסקה. אפרט:
4. התובעים מודים, כי כל המתקנים שהיו צריכים להימצא בוילה על פי פרסומי הנתבעים, אכן היו בה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 27-16):

"ש. ז"א מבלי להיכנס לוויכוח על נושא התחזוקה של המקום מה שהובטח לך היה בפועל מבחינת המתקנים?

ת. כן היה ג'קוזי בחדר, בריכה כן הייתה, ורואים בתמונות ..."

1. אלא, שלטענת התובעים, הוילה הייתה מוזנחת ולא ענתה להגדרה של וילה יוקרתית המצדיקה מחיר של 5,000 ש"ח ללילה. את טענתם זו ביססו על תמונות שצילמו (נספח 6 לכתב התביעה).
2. מעיון מעמיק בתמונות שצירפו התובעים, לא ראיתי כי הדברים המשתקפים מהם 'כצעקתם'. להיפך, בהשוואה בין הפרסומים באתר האינטרנט (נספח 2 לכתב התביעה) לתמונות שצולמו לא ראיתי כי קיימת סטייה גבוהה בין התמונות לפרסומים ולא מצאתי כי יש בליקויים שצולמו כדי להוות הטעיה בעניין מהותי המצדיקים את ביטול העסקה.
3. דומה, כי התובעים תרו אחר כל הפגמים והליקויים בוילה, צילמו אותם וצירפו תמונות אלו לכתב התביעה. על כן אניח (ואף לא נטען אחרת) כי בנוסף לתמונות שהוצגו אין בוילה פגמים או ליקויים נוספים.
4. לא מצאתי בתמונות שהציגו התובעים, לא כל אחת בפני עצמה ולא בהצטברם יחד, פגם המהווה אי התאמה או שינוי מהותי לעומת הפרסומים ולא מצאתי שיש בהן להוות עילה לביטול העסקה. כך לעניין מדיח הכלים התקול שהוחלף יום קודם לכן לבקשת התובעים (ראו נספח 5 לכתב התביעה) והונח בפינה בחצר והנתבעים טרם הספיקו לפנותו, כך לעניין הימצאות מעט קורוזיה או חלודה (אותם ניתן להסיר) בשני ברזים באמבטיה (תמונות 29 ו- 30), כך לעניין מעט הלכלוך שנמצא על פני הכיסא בגינה (תמונות 58-56), וכך לעניין מצבו של ה'דק' הגדול המקיף את הבריכה (תמונות 41, 42, 48, 49, ו- 59), אשר חלק קטן מאד ממנו היה פגום (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 23-18) ובחלק ממנו דהה הצבע, כפי שאף ניתן לראות בתמונות שפורסמו על ידי הנתבעים. גם מצבו של כיסא התינוק (תמונה 54), שהתובעים מודים שלא נזקקו לו (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 31-19), השטיחון (תמונה 17) שהיה פרום מעט, המנגל המפויח (תמונות 64-60), כמו גם יתר התמונות המעידות על בלאי מסוים במספר מצומצם של רהיטים וקירות אינם מהווים עילה לביטול העסקה. לא מצאתי כי הצטברות הליקויים האמורים מגלה תמונה של וילה מוזנחת השונה באופן מהותי ממה שהוצג בפרסומים (ראו לעניין זה גם עדותה של התובעת, עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 23-9).
5. גם אם היו ליקויים מסוימים, המזכים את התובעים בפיצוי (לא גבוה) במקרה בו היו בוחרים לשהות בוילה ולתבוע את הנתבעים לאחר מכן בגינם, או שיש בהם להקים עילה לתביעתם בגין עוגמת נפש, לא מצאתי שיש בליקויים אלו להוות עילה לביטול העסקה.
6. לא מצאתי כי ראיות התובעים מלמדות על מצב תחזוקתי ירוד ולא מצאתי שיש בהן להקים עילה לצרכן הסביר לבטל את העסקה. התובעים ידעו כי אינם מגיעים לוילה חדשה (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-1) ותלונתם על כך שחלק קטן מהמיטלטלין או המתקנים (דוגמת הגינה) אינם במצב מושלם, לא מעידה על ליקוי או הטעיה בעניין מהותי.
7. לכך אוסיף, כי התובעים אף לא נתנו לנתבעים אפשרות לתקן את הליקויים, שכולם ברי תיקון ושחלקם הגדול אף ברי תיקון באופן קל ומהיר. כך לעניין הלכלוך שמצאו במספר מועט של מקומות, כך לעניין מצב השטיחון (הגם שלא מצאתי שיש בו משום ליקוי), כך לעניין ה"קורוזיה" המועטה שנמצאה בחדרי הרחצה וכך לעניין פינוי מדיח הכלים וריהוט נוסף שלתובעים לו היה בו צורך. בחירתם לנקוט בצעד קיצוני ולבטל עסקה גדולה יחסית, בתקופת שיא בענף התיירות (במשך החג), ולעזוב את הוילה (וכעדות התובעת: "לקום וללכת") מיד, תוך הותרת הנתבעים במצב בו אין באפשרותם להשכיר את הוילה ללקוחות אחרים, אינה סבירה, אינה מידתית ומעלה תהיות בדבר תום ליבם.
8. טענת התובעים, כי המחיר אותו הסכימו לשלם מתאים למחירה של וילה יוקרתית, וכי לא היו מסכימים לשלם מחיר זה עבור הוילה לו ידעו את מצבה האמתי, לא הוכחה אף היא. התובעים לא הציגו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד על מחירי ההשכרה של וילות יוקרתיות בתקופת החג וממילא לא ניתן להשוות בין המחיר שהסכימו לשלם למחירי וילות יוקרתיות אחרות.
9. אוסיף, כי גרסת התובעים אשר לאירועים שאירעו לאחר שבחרו לעזוב את הוילה מעלה תהיות. התובעים לא ידעו לומר אצל מי התארחו במושב 'חד-נס', איך קוראים לצימר ואף לא כמה שילמו עבורו (עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 25 עד עמוד 9, שורה 19). גם טענתם לעניין השכרת האוהל האינדיאני באשקלון לא הוכחה. גם כאן לא זכרה התובעת מה היה שמו של המקום בו שהו, לא צורפה כל ראיה לכך שהתובעים שהו בו ולא צורפה כל ראיה להוכיח כמה שילמו עבורו (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 7-1).
10. בחירת התובעים לנקוט בצעד כה קיצוני ולעזוב את הוילה מיד, מבלי שמצאו מקום חלופי להתארח בו, ובחירתם, בסופו של יום (כטענתם), להחליף את הוילה היוקרתית בחדרי אירוח שאינם יוקרתיים ובאוהל אינדיאני (כל זאת אף מבלי לאפשר לנתבעים לתקן את הליקויים הנטענים) מעלה אף תהיות בדבר הסיבה לביטול העסקה (האם זו אומנם בוטלה בשל ההטעיה הנטענת). טענת התובעים, כי לא הצליחו לאתר "וילה יוקרתית" חלופית לא נתמכה בראיות. אולם, משהצדדים לא טענו לעניין זה ולא הובאו ראיות בעניינו, לא מצאתי להידרש לכך.
11. גם טענתם בדבר רכישת מוצרים בשווי 3,000 ש"ח, אותם נאלצו, לטענתם, לזרוק, מעלה תהיות. התובעים לא הציגו כל ראיה לכך שרכשו מוצרים בעלות זו, לא הציגו ראיה לכך שנאלצו לזרוק מוצרים אלו, וטענתם כי בחדר ששכרו בישוב 'חד-נס' היה רק מקרר אחד, שלא ניתן היה לאחסן בו את כל המוצרים שרכשו ושהוצרכו לקירור לא הוכחה, בפרט משטענו כי שכרו שלושה חדרים (בהם היו צריכים להיות מצויים שלושה מקררים).
12. לאור כל האמור לא מצאתי לקבל את טענת התובעים, כי קמה להם הזכות לבטל את העסקה מחמת הטעיה בעניין מהותי בעסקה וממילא דין תביעתם להשבת סכום העסקה להידחות.
13. עם זאת, אני מקבל את טענת התובעים, כי אכן נפל פגם בפרסומי הנתבעים לעניין העדר אינטימיות ולעניין הנוף הנשקף מהוילה (ראו עדותה הנתבעת, עמוד 15 לפרוטוקול, שורה 25, עד עמוד 17, שורה 24). גם אם אקבל את טענת הנתבעים, כי התמונות שפרסמו צולמו לפני שנבנו הבתים החדשים המסתירים חלק מהנוף שבפרסומים, הרי שהיה על הנתבעים להחליף את התמונות שבפרסומים בתמונות עדכניות המשקפות את המצב כפי שהוא במועד הפרסום.
14. עם זאת, טענת הנתבעים, בדבר העדר אינטימיות ובדבר הנוף, לא נטענה בכתב התביעה ולא נטענה במכתב ששלחו ביום 7.10.18 (נספח 9 לכתב התביעה) והיא מהווה הרחבת חזית. די בכך כדי לדחותה. לכך אוסיף, כי לא מצאתי שטענתם המאוחרות של התובעים לעניין האינטימיות והנוף היוותה עילה לביטול העסקה ולא מצאתי שהנתבעים ראו בכך (בזמן אמת) עניין מהותי המקים להם זכות לבטל העסקה ועל כן אף לא ציינו זאת עובר לשלב ההוכחות.
15. אפנה לעדותה של התובעת לעניין זה, שלא נתנה טעם לכך שלא טענה להטעיה בקשר עם הנוף הנשקף מהוילה ובקשר להעדר האינטימיות בשל הבתים הסמוכים לוילה (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 20-11):

"ש. מאחר שהעלית גרסה חדשה עכשיו שמשתכללת עם הזמן שהעלית אותה לראשונה היום, אני מפנה למכתבו של בא כוחך מיום 7.10.18 עמ' 103 לכתב התביעה איפה כתוב שהמקום איננו אינטימי כפי שהובטח לכם?

ת. לא ציינתי פה כי מה ... אני לא יכולה לציין בדף אחד את כל מה שאני מרגישה. זה מה שכתבתי באותו רגע, אני לא כותבת כל דבר אבל אפשר לראות מהתמונות שהמקום לא אינטימי.

ש. תסכימי איתי שכתב התביעה הוא הרבה יותר מפורט של בא כוחך ?

ת. אני לא עורכת דין סה"כ חוויתי איזה שהיא חוויה.

ש. איפה בכתב התביעה כתוב שהמקום אינו אינטימי כפי שטענת כרגע?

ת. לא כתוב. אני לא צריכה לכתוב כל דבר. אני חוויתי משהו ו...

1. לא נעלם מעיניי, כי התובעים הזכירו בסעיף 11 לכתב התביעה, כי על פי פרסומי הנתבעים, הוילה "משקיפה על נוף עוצר נשימה של הכנרת". אולם, עובדה זו צוינה באמרת אגב, מבלי שנטען כי הוטעו לעניין זה או כי בפועל הוילה אינה משקיפה לנוף שהוצג בפרסומים. זאת, בניגוד לטענתם בדבר מצבה התחזוקתי של הוילה ולשלל התמונות שצורפו, רק לצורך הוכחת טענותיהם בדבר מצבה התחזוקתי. בנוסף, התובעים לא התייחסו לכך שממקומות מסוימים בוילה אכן ניתן לראות גם את נופה של הכנרת. התובעים אף לא טענו דבר לעניין העדר אינטימיות ולא אזכרו טענות כלשהן לעניין הנוף והעדר אינטימיות במכתבם.
2. אשר לטענת הנתבעים, כי על פי ההסכם בין הצדדים, היה בידי התובעים לבקר בוילה עובר למועד החופשה ולבדוק את מצבה ומשלא עשו כן הם מנועים מלטעון טענות בדבר מצבה של הוילה: מצאתי לדחות טענה זו. צרכן המבצע עסקה מקוונת רשאי להסתמך על פרסומי העוסק ואינו צריך לבדוק את המוצר או השירות בטרם רכישתו. דרישה מעין זו אינה סבירה, אינה צודקת והיא אף מנוגדת להוראות החוק. הוראות החוק לעניין זה הן קוגנטיות ואין בידי הנתבעים להוסיף תנאים הפותרים אותם מחובתם שלא להטעות את לקוחותיהם. אולם, כאמור, משלא מצאתי כי הנתבעים הטעו את התובעים בעניין מהותי, אין בדחיית טענת הנתבעים לעניין זה כדי להשפיע על תוצאות ההליך.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, לא מצאתי כי הוכח שהנתבעים הטעו את התובעים בעניין מהותי לעסקה ולא מצאתי כי עמדה לתובעים הזכות לבטל את העסקה. לפיכך לא מצאתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין השבת הסכומים ששילמו או בגין הנזקים שנגרמו להם בשל ביטול העסקה (נזקים שאף לא הוכחו).
2. עם זאת, מצאתי לחייב הנתבעים לשלם לתובעים פיצוי בסך 3,000 ש"ח, לו אני סבור כי התובעים היו זכאים אם לא היו מבטלים את העסקה ובוחרים לשהות בוילה במהלך תקופת השכירות.
3. לפיכך:
   1. הנתבעים ישלמו לתובעים סך כולל של 3,000 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין.
   2. בנסיבות אלו לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות ההליך, וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ו' אייר תש"פ, 30 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.