לפני עתירה לגילוי ראיות חסויות שהוגשה מטעם הנאשם 1 (להלן- "העותר") בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן- "פקודת הראיות").

כתב האישום

כנגד העותר ונאשם נוסף הוגש, ביום 15.1.18, כתב אישום המייחס לעותר: 2 עבירות של תיווך בשוחד, 7 עבירות של מתן שוחד, 8 עבירות של מידע כוזב או פלט כוזב ו-8 עבירות של זיוף המשפיע על עסקאות.

על פי המתואר בכתב האישום, ובתמצית, העותר עסק בעבר בתחום ההלוואות וניכיון שיקים והוסיף לעסוק בתחום זה גם במחצית השנייה של שנת 2013 (להלן- "התקופה הרלוונטית"). הנאשם 2 עסק בתקופה הרלוונטית בניכיון שיקים וקודם לכן עבד יחד עם העותר בניכיון שיקים. חברת בי.די.איי קופאס בע"מ (להלן- "חברת בי.די.איי") היתה חברה בעלת רישיון לאיסוף ולמסירת נתוני אשראי על יחידים לרבות בפעילותם כעוסקים שניתן לה על ידי רשם שירות נותני אשראי. במסגרת זו, הייתה רשאית חברת ב.די.איי לקבל ולאסוף נתונים על לקוחות בדבר אי פירעון חובות, פשיטות רגל ושיקים ללא כיסוי ממקורות מידע שונים (להלן- "מידע שלילי") וזאת מבלי להיזקק להסכמת הלקוחות. חברת בי.די.איי הייתה רשאית בנוסף לכך למסור את המידע השלילי שנאגר בשרתי החברה על גבי דו"ח אשראי רק ללקוח עצמו או למי שמסר הצהרה על כך בכתב שהוא מבקש את המידע לאחת מן המטרות המוגדרות. זיו צורן (להלן- "צורן") עבד מאז סוף שנת 2009 כמתכנת מחשבים בחברת בי.די.איי ובתקופה הרלוונטית עבד בצוות הפיתוח של מאגר המידע, בו נאספו נתוני אשראי על לקוחות. חברת בי.די.איי היא תאגיד המספק שירות לציבור ובהיות צורן עובד בחברה היה עובד ציבור. במהלך חודש יולי 2013, נפגשו העותר וצורן וסיכמו ביניהם כי העותר יאתר לקוחות שיש לגביהם מידע שלילי בחברת בי.די.איי ויקבל מכל לקוח תשלום בתמורה לכך שיפעל למחיקת מידע שלילי מדו"חות האשראי של החברה, באמצעות צורן. כמו כן סוכם כי העותר יעביר לצורן את פרטי הלקוחות על מנת שיבצע את המחיקות תמורתן יקבל תשלום. העותר הציע לנאשם 2 כי עבור תשלום שיקבל ממנו בגין כל לקוח ישלם מתת לעובד בי.די.איי. התכנית העבריינית יצאה אל הפועל. העותר העביר לצורן פרטים מזהים של לקוחות וצורן מחק אותם ממאגר המידע הממוחשב של החברה ויצר להם דו"ח אשראי נקי. נטען כי במעשיו המתוארים, קיבל העותר כסף על מנת לתת שוחד לעובד תאגיד המספק שירות לציבור בעד פעולה הקשורה בתפקידו. הנאשם 2 קיבל כסף על מנת לתת אותו למתווך שוחד. העותר, ביחד עם צורן, עם הנאשם 2 ועם אדם נוסף עשה פעולה לגבי מידע המאוחסן במחשב שתוצאתה היא מידע כוזב או פלט כוזב, זייף מסמך שיש בו ידיעה אודות אדם בכוונה לרמות. בעקבות מעשים אלה, ובהסתמך על הדו"חות הכוזבים, העניקו בנקים ומוסדות פיננסיים הלוואות המסתכמות במאות אלפי שקלים ללקוחות שנוצר לגביהם דו"ח אשראי כוזב.

טיעוני באת כוח העותר

במסגרת העתירה לגילוי ראיה, טוענת באת כוח העותר כי לאחר שהוגש כתב האישום, נמסרה לעיונה תעודת חיסיון שנחתמה ביום 7.1.17 (להלן- "תעודת החיסיון הראשונה") על פיה ביקשה מהמאשימה תמצית של המידע החסוי, ולאחר שהושגה הסכמה קיבלה את תמצית המידע. לטענתה, ביום 4.3.19 קיבלה מהמאשימה תעודת חיסיון נוספת שנחתמה ביום 13.1.19, מבלי שנמסר לה כי קיים חומר חקירה נוסף אשר בכוונת המאשימה לחסות תחת תעודת חיסיון, ולמרות שבאותו הזמן ניהלו הצדדים הליך גישור.

באת כוח העותר טוענת כי אין בתמצית המידע שמסרה המאשימה בקשר עם תעודת החיסיון הראשונה להועיל להגנת העותר, וכי יש לחייב את המאשימה למסור פרטים נוספים על מנת שיעלה בידיה לדעת לאילו מהעדים מתייחס המידע החסוי, אילו פעולות חקירה וצווים כלולים בחומר ובאילו מועדים או תקופה בוצעו אותן פעולות.

כמו כן ביקשה לחייב את המאשימה למסור מידע אודות תעודת החיסיון השנייה ובכלל זאת לציין מתי הגיעה ראיה זו לידי המאשימה, מתי הועברה הבקשה לתעודת חיסיון, מדוע לא יודעו הנאשמים על קיומה של הראיה באופן מיידי וזו נמסרה להם רק כשלושה שבועות לאחר שהוצאה.

באת כוח העותר טענה כי פרטים אלה הכרחיים על מנת ללמוד האם התנהלותה של המאשימה הייתה בניגוד לחובת ההגינות המוגברת החלה עליה.

טיעוני באת כוח המאשימה

טיעוני באת כוח המאשימה הושמעו לפני, במסגרת דיון בדלתיים סגורות, עליו הוריתי בדיון שהתקיים ביום 2.4.19, ומטעמים מובנים.

ניתן לציין כי מתוך דבריה עולה כי תעודת החיסיון השנייה היא משלימה.

דיון והכרעה

סעיף 45 לפקודת הראיות, כמו גם סעיף 44, הם חריג לכלל הקבוע בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי לפיו רשאים הנאשם וסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף "הנוגע" לאישום, ואף להעתיקו. סעיף 74 קובע מפורשות כי חומר אשר חיסיונו נדרש משום הגנה על ביטחון הציבור או ביטחון המדינה- לא יובא לעיון ההגנה. המדובר כאמור בחריג היוצא מן הכלל, ואין מדובר בחריג מוחלט. משמעות הדבר היא כי במקום בו מתקיים מתח בין הצורך בשמירה על תכלית החיסיון לבין אינטרס הנאשם לאי פגיעה בהגנתו, יש לבצע איזון וכך נפסק:

"בגדר איזון זה, במקום שבו מדובר בראיה בעלת פוטנציאל ראייתי העשוי, על פי קנה מידה אובייקטיבי, לעורר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם, יגבר הצורך בגילויה לשם "עשיית צדק" על פני הצורך בחסיונה ... היה ונמצא מצד אחד כי החומר אינו חיוני להגנת הנאשם, אך מצד שני גלומה בו תועלת עבורו, על בית המשפט לערוך איזון בין תועלת זו לבין הפגיעה באינטרס הביטחוני שעומד ביסוד החיסיון ..." (בש"פ 8445/17 פקי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.11.17)).

במסגרת האיזון יש, אפוא, לבחון האם הראיה החסויה מהותית וחיונית להגנתו של הנאשם. בהקשר זה נקבע כי-

"...על מנת להעריך חיוניותה של ראיה חסויה להגנתו של נאשם, בית המשפט נדרש גם לקו ההגנה של הנאשם על רקע חומר הראיות הגלוי .... ודוק: "הקופסא השחורה" הכוללת מידע מודיעיני חסוי אינה בידיעתו של הנאשם והוא בבחינת מי שאינו יודע לשאול לגבי המידע החסוי. עם זאת, על רקע קו הגנה שמציג הנאשם, יכול הנאשם לטעון ולהעלות אפשרויות או היפותזות סבירות לגבי חפותו לאור חומר הראיות הגלוי. רוצה לומר, כי עתירה לגילוי ראיה, המוגשת על ידי הסנגוריה עוד לפני שהנאשם הציג את קו הגנתו היא עתירה מוחלשת מיניה וביה. כפי שנאמר לא אחת בפסיקה, השאלה אם חיסוי ראיות מסוימות עלול לפגוע בזכותו של הנאשם למשפט הוגן אינה שאלה תיאורטית והיא נבחנת, בין היתר, על רקע מיקומה של הראיה בשדה המריבה בין הצדדים ולאחר שבקעת המחלוקת נגלתה לעיני בית המשפט ..." (בש"פ 120/10 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.2.10)).

כאמור, קיימתי דיון בדלתיים סגורות במעמד באת כוח המשיבה ונציגי משטרה, במהלכו הונחו לפני תעודות החיסיון וכן נמסר הסבר. מתוך שעלה לפני, אני סבור כי הראיות החסויות אשר תעודת החיסיון באה כדי לחסותן, מצויות ברף סודיות גבוה ביותר. חשיפת כל פרט מהפרטים החסויים על פי התעודה יהיה בה כדי פגיעה קשה באינטרסים ציבוריים חשובים.

אכן, גם אם ראייה היא חסויה משום שחשיפתה תפגע באינטרס ציבורי חשוב, עדיין לא פטור בית המשפט מלבחון הפגיעה בהגנת העותר, ככל שהראיות לא יובאו לידיעתו. כידוע, הגנת נאשם במשפט פלילי, או שמא הרשעת שווא משום פגיעה בהגנת נאשם, הינו אינטרס ציבורי חשוב לא פחות מאשר חשיפת הסודיות.

באת כוח העותר טענה כי קו ההגנה של העותר ייסוב על כך שחברת בי.די.איי אינה תאגיד המספק שירות לציבור, ועל כך שהעותר לא ידע שצורן עובד החברה וסבר כי מחיקת הרישום נעשה באמצעים חוקיים ועל כן אין הוא ממלא יסוד נפשי. כמו כן טענה כי בכוונת העותר לטעון נגד אופן ניהול החקירה בכל הקשור לשליטת חברת בי.די.איי בראיות שיועברו לרשות החוקרת, ובמיוחד ראיות ממוחשבות וראיות הקשורות להתנהלות החברה בעניין בקשות לתיקון מידע. לטענתה, גילוי הראיות החסויות דרושות לביסוס טענות ההגנה של העותר.

בחנתי טענות באת כוח העותר אל מול הראיות החסויות ואני סבור כי אין בין אלה לאלה כל זיקה עניינית מהותית או אחרת, המצדיקה את גילוין של הראיות או מתן פרטים נוספים על התמצית שכבר ניתנה. אני סבור כי באיזון שבין האינטרס הציבורי שבחיסיון לבין אינטרס ההגנה, יש להעדיף את הראשון ובאופן ברור. מבלי כמובן שאחשוף דבר ממהות ותוכן הראייה החסויה, אומר כי בין הראיה החסויה לבין הגנת הנאשם במשפט זה אין ולא כלום.

באת כוח העותר ביקשה אף לחייב את המאשימה למסור פרטים אודות נסיבות עריכת תעודת החיסיון השנייה והוצאתה המאוחרת ביחס להליך הגישור שנוהל בתיק העיקרי. שמעתי את דברי באת כוח המאשימה אודות נסיבות אלה, ואני סבור כי אין כל הצדקה לחשיפתם להגנה משום שמדובר במידע נעדר תועלת הגנתית פוטנציאלית, אשר אי חשיפתו לא תפגע ביכולת לקיים משפט הוגן, וממילא יש להגן עליו משום אינטרסים ציבוריים חשובים.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.

הפרוטוקול במעמד צד אחד ובדלתיים סגורות יישמר בכספת בית המשפט.

המסמכים החסויים שהוגשו לבית המשפט במהלך הדיון יישמרו בכספת בית המשפט ויימסרו לידי נציג התביעה לפי בקשתו.

המזכירות תעביר החלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ט, 07 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.