בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אסף אבני, אשר העמיד את החוב בתיק ההוצל"פ על סך של 7,009 ₪ נכון ליום 18.2.08 בצירוף הפרשי ריבית והצמדה לפי סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה והוצאות בסך 750 ₪.

בין הצדדים מתנהל תיק הוצל"פ מזה כ-18 שנים. במשך שנים רבות המשיב לא נקט בהליכי הוצל"פ בתיק. בשלב כלשהו המבקש ביקש לסגור את תיק ההוצל"פ, כפי שנסגר התיק כלפי חייב אחר שגם נגדו לא ננקטו הליכים. הבקשה נדחתה, וכב' הרשם העמיד את החוב על סך 5,700 ₪ מבלי לנמק סכום זה.

המשיב הגיש ערעור על החלטת כב' הרשם , וכיוון שלא ניתן נימוק לסכום שנקבע הוחזר התיק לכב' הרשם שיסביר את הסכום שקבע, או שיקבע סכום חוב אחר מנומק.

בעקבות החזרת התיק, ניתנה ההחלטה עליה הוגשה הבר"ע, כאשר הנימוק לסכום הוא בכך, שנימוקי הזוכה (המשיב) לא נסתרו על ידי החייב. נימוקי הזוכה היו, שיש לחלק את התקופות שבהן לא ננקטו על ידו הליכי הוצל"פ ל-2. בחלק מהזמן המבקש-החייב - היה באיחוד תיקים, כאשר היקף החובות בתיק האיחוד היה כ-20,000,000 ₪, לפיכך לא היה טעם בנקיטת הליכים על ידו, שכן הסכום שהיה מקבל לא היה מכסה את הוצאות נקיטת הליכים, ובחלק אחר, אין נימוק מוצדק, ולפיכך נכון בחלק זה לגבות ריבית והצמדה מופחתים שיש בהם רק שמירת ערך הכסף. כאמור, כב' הרשם קיבל את עמדת המשיב, ולפיכך נקבע החוב כפי שנקבע.

המבקש הגיש בר"ע משום שלטענתו היה צריך לחשב את החוב לכל אורך התקופה לפי הריבית המופחתת, ולא לחלק את התקופות כפי שעשה כב' הרשם. המבקש מבקש להסתמך על הליך אחר שנוהל בין הצדדים ושבו ניתנה החלטה המפחיתה את הריבית לכל אורך התקופה.

(המבקש למעשה טוען, שיש לסגור בכלל את התיק כפי שנעשה עם החייב האחר, אך טענה זו כבר נדחתה בעבר ואין מקום לחזור על טענה זו).

המשיב טוען, כי כב' הרשם נהג כשורה כאשר חילק את התקופות כפי שפורט לעיל, שכן לגבי התקופה בה היה המבקש באיחוד תיקים, יש הצדקה לאי נקיטת הליכים. המשיב גם טוען ששכה"ט שנפסק לזכותו היה נמוך אך הוא לא הגיש ערעור על כך.

עיינתי בטענות הצדדים, ולא מצאתי בהחלטת כב' הרשם טעות שיש מקום להתערב בה בהליך הערעור. כב' הרשם חילק את שיעורי הריבית בין תקופה בה היתה הצדקה לאי נקיטת הליכים לתקופה אחרת בה לא היתה הצדקה. אכן, לפי הפסיקה, תיק הוצל"פ לא יכול להפוך ל"תכנית חסכון" , כך שלא יינקטו הליכים תקופות ממושכות וכתוצאה מכך יגדל החוב כאשר הוא צובר ריביות של חוב פסוק. ואולם, בתקופות בהן יש הצדקה לאי נקיטת הליכים, ובנדון דנן התקופה בה היה המבקש בתיק איחוד שלא הצדיק נקיטת הליכים על ידי המשיב שהחוב כלפיו היה מזערי לעומת כלל החובות של המשיב, לא היה מקום להפחית את הריבית, לפיכך, בצדק, חילק כב' הרשם את התקופות כך שבחלקן בלבד הופחתה הריבית.

אין בעובדה שבהליך אחר הופחתה הריבית לכל אורך התקופה, כדי לקבוע שהחלטת כב' הרשם במקרה שבפני שגויה. כאמור, ההחלטה מביאה בחשבון את ההשלכה שיש לתת לאי נקיטת ההליכים בכל תקופה לפי משקל המחדל לכל תקופה, ואין היא מצדיקה התערבות של ערכאת הערעור.

הבר"ע נדחית, והמבקש ישלם את שכ"ט המשיב בסך 3,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה.

ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ט, 16 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.