1. בכותרת של העתירה המינהלית המתוקנת מופיעות המשיבות 2 ו- 3 בתור "משיבות פורמאליות" כאשר בסעיף 24 מבקשת העותרת ליתן סעדים הן נגד המשיב 1 והן נגד המשיבות 2 ו- 3.

2. על פני הדברים נראה כי הסעדים המבוקשים נגד המשיב 1 בסעיף 24(א) ובסעיף 24(ב) אינם בסמכותו של בית משפט לענינים מינהליים כי אם בסמכותו של בית משפט אזרחי רגיל. בעניין זה בית המשפט מפנה תשומת לבו של ב"כ העותרת להגדרת "ענינים מינהליים" בסעיף 2 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס – 2000 לפיה ענינים מינהליים הם ענינים הנוגעים לסכסוכים שבין אדם לרשות. בנוסף, בסעיף 5 לחוק הנ"ל, המגדיר סמכותו של בית המשפט המינהלי, נקבע כי בית המשפט מוסמך לדון בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בעניין המנוי בתוספת הראשונה. יוצא, כי על פני הדברים, העתירה והסעדים המבוקשים נגד המשיב 1 אינם נופלים בגדר סמכותו העניינית של בית המשפט לענינים מינהליים.

3. העותרת הגדירה את המשיבות 2 ו- 3 בתור משיבות פורמאליות אך בסעיף 24(ג) לעתירה היא עתרה למתן סעדים נגד שתי המשיבות.

אין זה מקובל להגדיר משיב בתור משיב פורמאלי, מחד גיסא, ולעתור למתן סעד ענייני אופרטיבי נגדו, מאידך גיסא.

4. בהינתן האמור, מתבקש ב"כ העותרת להודיע עד ליום 5.5.2019 את עמדתו באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט לענינים מינהליים לדון בעתירה.

5. לעיון פנימי ליום 7.5.2019.

ניתנה היום, י"א ניסן תשע"ט, 16 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.