28 אוקטובר 2019

1. בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 24.1.19 אשר התכנסה מכח פסק דין וחזרה על הקביעה כי נכותו הרפואית של המערער בגין תסמונת פיברומיאלגיה היא בשיעור 20% (להלן – הוועדה).

העובדות

1. המערער, יליד 1977, סובל ממספר ליקויים רפואיים והגיש תביעה לתשלום קצבת נכות כללית .
2. הוועדה התכנסה לאחר פסק דין (נוסף) אשר ניתן בעניינו של המערער ביום 25.10.18 (בל 17814-04-18) ולפיו:

עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין שיעור הנכות בגין תסמונת הפיברומיאלגיה תוך התייחסות מנומקת ומפורטת לתסמינים הרבים אשר צוינו במכתב ד"ר חרץ מיום 24.4.17 ואשר משפיעים על תפקוד המערער.

המערער יוזמן לוועדה ויוכל לטעון טענותיו ולהציג מסמכים רפואיים.

1. הוועדה התכנסה ביום 24.1.19 וקבעה כדלקמן:

הוועדה עיינה פעם חוזרת בכל המסמכים שבתיק כולל מסמך של ד"ר חרץ נועם מיום 24.4.17.

באותה ועדה נבדק והוועדה התרשמה גם מתלונותיו וגם מהמסמכים וגם מהבדיקה.

מדובר בתסמונת כאב כרוני שקיימת חפיפה ממשית בינה ובין מצבו הנפשי של החולה לכן הוועדה גם הפעם סבורה שאחוזי הנכות שקיבל ביום הוועדה הינם ראויים ודוחה את הערר.

1. החלטה זו היא מושא הערעור.

טענות הצדדים בתמצית

1. טענות המערער
2. לא ניתן להבין את קביעתה של הוועדה.

1. הוועדה נדרשה לתת התייחסות מנומקת לתסמינים במכתב ד"ר חרץ אך לא מילאה חובתה זו ולא התייחסה לתסמינים כלל.
2. לא מובנת קביעת הוועדה כי קיימת חפיפה לנכות הנפשית שכן לתסמונת הפיברומיאלגיה ביטויים פיסיים שונים.
3. לפי מכתב ד"ר חרץ שילוב מחלת המערער עם הדיכאון מחמיר את מצבו והדבר מנוגד לקביעת הוועדה.
4. על הוועדה להבהיר מדוע היא סבורה שמצב המערער אינו חמור כפי שקובע ד"ר חרץ .
5. קיים עדיין פער גדול ובלתי מוסבר בין קביעות ד"ר חרץ לבין קביעת הוועדה את שיעור הנכות בגין פיברומיאלגיה.
6. הוועדה מקובעת בעמדתה ויש להעביר את המקרה לוועדה בהרכב אחר.
7. טענות המשיב
8. הוועדה קיימה את פסק הדין.
9. לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
10. המערער קיבל את יומו לאחר שהתיק נדון בוועדה מספר פעמים והוועדה קובעת כי קיימת חפיפה בנכות.

1. התלונות בנוגע לתסמונת פיברומיאלגיה זהות לתלונות לגבי מצב נפשי וכך גם הטיפול התרופתי כפי שעולה בין היתר מטענות המערער במסגרת ערר בכתב ומבדיקת הוועדה בישיבתה הראשונה. על כן קביעת הוועדה לגבי חפיפה בנכות מאפשרת להתחקות אחר הלך מחשבתה.

דיון והכרעה

1. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן- החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

1. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).

ומן הכלל אל הפרט

1. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק, ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט נימוקיי לכך.
2. הוועדה נדרשה להתייחס במנומק ובמפורט "לתסמינים הרבים" אשר צוינו במכתב ד"ר חרץ. הוועדה לא קיימה הוראה זו שכן במכתב ד"ר חרץ אליו הופנתה הוועדה, נרשם בין היתר, כי המערער סובל מ"חולשה ניכרת עד כדי רעד בולט ... עייפות, הפרעות שינה, הפרעות ריכוז וזיכרון ורגישות בכל נקודות הטריגר. מחלתו הקשה מביאה לחוסר תפקוד קיצוני ".

לממצאים אלה לא הובאה כל התייחסות.

1. לא ברור האם הוועדה מקבלת את הקביעה כי המערער סובל מהתסמינים הללו. לא ניתן להבין מדוע "חוסר תפקוד קיצוני" כהגדרת ד"ר חרץ מזכה את המערער בנכות בשיעור של 20% בלבד בגין תסמונת פיברומיאלגיה.
2. אשר לקביעת הוועדה, כי תסמונת פיברומיאלגיה חופפת את המצב הנפשי, קביעה זו אינה ברורה ומעוררת קושי. לא ברור האם הוועדה מתכוונת לומר כי הנכות שניתנה בגין הליקוי הנפשי כוללת גם תסמינים המשויכים לתסמונת הפיברומיאלגיה. ככל שלכך הכוונה הרי שהדברים לא נאמרו במפורש ואין מקום כי בית הדין יפרש את החלטת הוועדה.
3. כך או אחרת, התסמינים שציין ד"ר חרץ במכתבו הם בחלקם לכאורה תסמינים שאינם קשורים למצב נפשי. על כן, אמירת הוועדה לגבי חפיפה בליקויים אין בה למלא את לדרישת פסק הדין בנוגע להתייחסות מנומקת למכתב ד"ר חרץ.
4. עוד יש לציין כי הנכות שנקבעה בחוות הדעת בגין פיברומיאלגיה היא בהתאם לפריט ליקוי המתייחס לכושר הפעולה הכללי (פריט 35 לתקנות). במצב דברים זה על הוועדה להתמודד באופן מפורט יותר עם טיעוני המערער לגבי התלונות הקשורות לתסמונת. ככל שהוועדה סבורה, כי תסמינים אלה, מהם סובל המערער, כלולים כבר בנכות הפסיכיאטרית , עליה להסביר קביעה זו בזיקה לנכות והפסיכיאטרית שנקבעה ואין די באמירה כללית ובלתי מפורטת שניתנה על ידה.
5. על פי הלכה פסוקה, מן הראוי שהחלטת הועדה תהיה ברורה לכל ללא כל צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה - המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד 188). לא כך הם פני הדברים במקרה זה ועל כן נדרש להשיב את הדיון לוועדה.
6. טענת המשיב כי מדובר בתיק שכבר הושב מספר פעמים לוועדה אין בה לשנות מסקנתי. דווקא העובדה כי התיק הוחזר מספר פעמים מעידה כי בכל הפעמים הקודמות הוועדה לא מילאה תפקידה ולא נימקה את מסקנתה במנומק באופן המאפשר לעמוד אחר הלך מחשבתה, ומחדל זה חזר על עצמו שוב גם בהחלטה הנדונה. הפניית המשיב לדיון שנערך בישיבה קודמת של הוועדה רק מחזקת את מסקנתי. אין מקום לבצע הסקת מסקנות מתוך ישיבה קודמת, מקום בו הוועדה נדרשה להתייחסות ספציפית ומפורטת למסמך רפואי מסוים. זאת ועוד, עיון במסמך שצורף (פרוטוקול מיום 16.7.15) מלמד, כי לא ניתנה התייחסות מפורטת לתסמינים של תסמונת הפיברומיאלגיה, לא כל שכן לחפיפה לכאורה בינם לבין הנכות הנפשית.
7. לסיכום, יש להשיב את התיק לדיון נוסף בעניינו של המערער. אשר לטענת המערער בנוגע להחלפת הרכב, מצאתי לנכון לקבלה. עניינו של המערער נדון בוועדה בהרכבה הנוכחי שלוש פעמים. יש אפוא ממש בטענה, כי הוועדה מקובעת בעמדתה. מדובר בפעם שנייה בה הוועדה אינה מקיימת את פסק הדין המשיב לה את התיק לדיון נוסף . במצב דברים זה אין מקום לשוב ולהחזיר את המקרה לוועדה באותו הרכב, ויש להעביר את התיק לוועדה בהרכב אחר.

סוף דבר

1. עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תדון בערר המערער על החלטת הרופא המוסמך לעניין שיעור נכותו הרפואית. מובהר כי על הוועדה לדון בכל הנושאים בגינם הוגש ערר.

1. לפני הוועדה בהרכבה החדש לא יובאו פרוטוקולים של הוועדה מושא הליך זה בכל ישיבותיה, וכן לא יובאו לפניה מסמכים מהתיקים המשפטיים שדנו בהחלטת הוועדה.
2. המערער מיוצג מטעם לשכת הסיוע המשפטי ועל כן אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט תשרי תש"פ, (28 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.