פתח דבר

1. כפי שהבהירה בצדק מנהלת מחלקת הלקוחות בתובעת בתצהיר עדותה הראשית, מדובר בתביעה פשוטה, והשאלה המרכזית בה נדרשת הכרעתי היא האם הנתבע אכן חתם על שטר החוב נשוא ההליך.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת מפעילה עסק ליבוא, יצור ושיווק מוצרי בשר, דגים וירקות קפואים.
2. אביו של הנתבע, מר אלי אמסלם (להלן: "אלי"), ניהל אולם אירועים בשם 'בלו מון' (להלן: "אולם האירועים"), ולאורך השנים רכש סחורה מהתובעת (ראו עדותו של מר אשר דדון, סוכן המכירות מטעם התובעת אשר ניהל את הפעילות מול אלי, בעמ' 45 לפרוטוקול, שורות 18-27).
3. אין מחלוקת כי גם הנתבע עבד בתפקידים שונים באולם האירועים, אם כי אין הסכמה מלאה לגבי השנים בהן עבד הנתבע והתפקידים בהם נשא. משמדובר בתביעה שטרית בה השאלה היא האם הנתבע הוא שחתם על שטר החוב אין לשאלה זו נפקות של ממש ולכן גם לא אדרש אליה.
4. ביום 4.1.2012 נחתם שטר חוב לטובת התובעת להבטחת התשלום עבור הסחורה שסיפקה לאולם האירועים (להלן: "שטר החוב").
5. מעיון בשטר עולה לכאורה כי הנתבע חתם עליו כ- 'עושה השטר', בעוד שאלי, אביו, חתם כערב.
6. לטענת התובעת, בגין הסחורה אשר סופקה לאולם האירועים נותר חוב כספי משמעותי, ומשזה לא נפרע הגישה התובעת את שטר החוב לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה, במסגרת תיק מספר 517633-01-19.

תיק ההוצל"פ נפתח על סך 153,993 ש"ח נגד הנתבע בלבד.

1. ביום 20.3.2019 הגיש הנתבע התנגדות לביצוע השטר כאשר טענתו העיקרית היא כי אין מדובר בחתימתו.

המחלוקות המצריכות הכרעה

1. כאמור, השאלה המרכזית המצריכה הכרעה היא האם הנתבע אכן חתם על שטר החוב.
2. בנוסף אתייחס לטענת התובעת לפיה גם אם הנתבע אינו חתום על שטר החוב, הרי שהחתימה הקיימת הינה חתימה של אביו בהרשאתו של הנתבע.

דיון והכרעה

לא הוכח כי הנתבע חתם על שטר החוב

1. בהתאם להוראות סעיפים 22 ו- 23 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") ולהלכה הפסוקה, כאשר נתבע כופר בחתימתו על שטר, על התובע מוטל הנטל להראות כי החתימה הנטענת היא אכן חתימת הנתבע.
2. כלל זה נובע מכך שנטל השכנוע להוכחת כל מרכיבי התביעה מוטל על התובע (ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים בע"מ, פורסם בנבו (29.6.1993) פסקה 15)).
3. בעניין בנק הפועלים האמור נקבעו שלוש דרכים בהן ניתן להוכיח את חתימתו של אדם על מסמך פלוני:
4. באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה.
5. באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן.
6. על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתם למסמך שבדיון.
7. בענייננו, לא זו בלבד שהתובעת לא הוכיחה שהנתבע אכן חתם על שטר החוב באף אחת מהדרכים שנקבעו, אלא שראיותיה שלה תומכות בגרסה ההפוכה.

עדותו של מר אשר דדון - העד לכאורה לחתימה ומי שאמור להכיר את חתימות הנתבע ואביו

1. על גבי השטר מופיעה הצהרה של מר אשר דדון לפיה הנתבע הופיע בפניו, וחתם על שטר החוב לאחר שמר דדון זיהה אותו על פי תעודת הזהות שלו.

בסוף ההצהרה מופיעה חתימתו של מר דדון.

1. גם בתצהיר עדותה הראשית טענה נציגת התובעת כי הנתבע חתם בפניו של מר דדון על שטר החוב (סעיפים 2, 6 ו- 19 לתצהיר).
2. אלא שמשום מה בחרה התובעת שלא לצרף את תצהירו של מר אשר דדון עצמו לתצהירי העדות הראשית מטעמה, למרות שבסופו של יום התברר כי הוא עדיין מועסק על ידה (עמ' 40 שורה 35 עד עמ' 41 שורה 5).
3. רק לאחר שבית המשפט תהה בישיבת קדם המשפט המסכמת, אשר התקיימה ביום 31.3.2021, שמונה חודשים תמימים לאחר הגשת תצהירי התובעת, מדוע לא צורפה עדותו של מר דדון, החליטה התובעת להגיש גם תצהיר מטעמו.
4. אלא שאין בתצהיר זה כדי לסייע לתובעת, כיוון שכל שנאמר בו הוא כי מר דדון מניח בסבירות גבוהה ששטר החוב נחתם בפניו.
5. אם תצהירו של מר דדון נותר עמום משהו, הרי שבעדותו כבר היה נחרץ וברור, וטען כי חתימתו של אלי היא שמופיעה על שטר החוב, הן כעושה השטר והן כערב (עמ' 43 שורות 19-33).

הנתבע הקפיד אמנם שלא לאשר כי אביו הוא שחתום על שטר החוב, אך ברי כי עדותו של מר דדון תומכת בטענתו של הנתבע לפיה הוא עצמו אינו חתום על שטר החוב.

1. מכאן שעד התובעת, המועסק עדיין על ידה, ואשר היה נוכח במעמד החתימה על שטר החוב ומכיר את אלי עשרות שנים, תומך בגרסת הנתבע ומאשר כי החתימות על שטר החוב אינן של הנתבע.

חוות דעת מומחית התובעת תומכת אף היא בגרסת הנתבע

1. ביום 15.2.2021 הגישה התובעת את חוות דעתה של הגרפולוגית והמומחית לזיהוי כתבי יד גב' קרן נווה (להלן: "מומחית התובעת").
2. במסגרת חוות דעתה המפורטת והמנומקת בדקה מומחית התובעת את שתי החתימות המתנוססות על שטר החוב (חתימת 'עושה השטר' וחתימת 'ערב 1'), והשוותה אותן לדוגמאות חתימה של אלי על מסמכים שונים.
3. בתום בדיקתה הגיעה מומחית התובעת למסקנה לפיה:

"ניתן לראות דמיון ברור וחד משמעי בכתב היד בשני צידי הטבלה:

מדובר בכתב יד ייחודי ביותר, רחוק מאד מהתקן הנלמד, מסוג כתבי היד אשר ניתן לזהותם ולאפיין אותם על ידי רוב הקוראים" (עמוד 6 לחוות הדעת מומחית התובעת).

1. בפרק המסקנות קבעה מומחית התובעת כך:

"1. החתימות המופיעות על שטר החוב נחתמו על ידי אלי אמסלם.

2. כתב היד על גבי שטר החוב, פרטי הערבים, נכתב על ידי אותו פלוני אלמוני אשר כתב את פרטי המאשרים את המחאת הזכות אשר סומן בספרה 5."

1. גם בעדותה בבית המשפט חזרה מומחית התובעת על הדברים והבהירה כי מסקנתה היא שאלי הוא שחתום על שטר החוב, לרבות חתימת 'עושה השטר' הנחזית להיות חתימתו של הנתבע (עמוד 23 שורה 12, ובהמשך בעמוד 24 שורות 31-32).

טענת חתימה בהרשאה

1. במסגרת סיכומיה טענה התובעת כי גם אם אין מדובר בחתימתו של הנתבע על שטר החוב, הרי שהחתימה נעשתה בהרשאתו ובידיעתו המלאה (עמ' 55 שורות 31-35).
2. מדובר בטענה שעלתה לראשונה רק במסגרת סיכומי התובעת, בעוד שלכל אורך ההליך, לרבות בתצהירי העדות הראשית מטעמה אשר הוגשו לאחר ממצאי חוות דעת מומחית התובעת, טענה התובעת כי הנתבע עצמו הוא שחתם על שטר החוב.
3. מדובר בהרחבת חזית אסורה המגיעה בשלב הסופי והאחרון של ההליך, לאחר שראיות הצדדים כבר נשמעו במלואן, ומבלי שניתנה לנתבע כל אפשרות להתייחס לטענה זו.
4. די בכך כדי להורות על דחייתה של טענה זו.
5. אך גם לגופו של עניין אין בידי לקבלה.
6. סעיף 92(א) לפקודת השטרות קובע כך :

 "מסמך או כתב הטעונים לפי פקודה זו חתימתו של אדם, אין צורך שיחתום עליהם בידו הוא, אלא די להם בחתימתו שנכתבה ביד אדם אחר בהרשאתו או על פיה או בחותמו שהוטבע עליהם בידי עצמו או בהרשאתו."

1. הנטל להוכיח כי אדם נתן הרשאה לאחר לחתום בשמו מוטל על הטוען לקיומה של הרשאה שכזו (ראו בע"א (ת"א) 2692/04 איריס שלם נ' אם.די.אס סחר וקניות (וגרש) בע"מ, פורסם בנבו, 14.8.2005).
2. התובעת לא הביאה כל ראיה שהיא, ולו הקלושה ביותר, לקיומה של הרשאה שכזו, ומעולם אף לא טענה לה, ולא התבקשה התייחסותו של אף אחד מהעדים שנשמעו בתיק (לרבות אלי עצמו אשר נחקר במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע השטר) לטענה זו.
3. מכאן שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבע אישר לאביו לחתום בשמו על שטר החוב.

מסקנה

1. כפי שצויין לעיל, קיימות שלוש דרכים להוכחת חתימתו של אדם על מסמך.
2. בענייננו, עדותו של עד התובעת מר אשר דדון רלבנטית למבחן הראשון ולמבחן השלישי (עדות ישירה לחתימה והיכרות עם החתימה), וחוות דעתה ועדותה של מומחית התובעת רלבנטיות למבחן השני (השוואה בין החתימה נשוא ההליך לחתימות נוספות של האדם שחתימתו נטענת).
3. לא זו בלבד שאין בעדויותיהם של שני עדים אלו כדי לתמוך בגרסת התובעת, אלא שהם מאשרים ומחזקים את גרסת הנתבע.
4. מעבר לשני עדים אלו לא הביאה התובעת כל ראיה או עדות שהם התומכים בטענתה לפיה הנתבע הוא שחתום על שטר החוב.
5. ברור מאליו אם כך שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי הנתבע הוא שחתם על שטר החוב, ודין טענתה זו להידחות מכל וכל.
6. גם טענת התובעת לפיה החתימה על שטר החוב נעשתה בהרשאתו של הנתבע לא הוכחה.
7. התוצאה היא כי דין התביעה להידחות.

שאלת ההוצאות

1. משהתביעה נגדו נדחתה, זכאי הנתבע לפסיקת הוצאות סבירות והוגנות לטובתו, בהתאם להוראות תקנה 152 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות").
2. תקנה 153(א) לתקנות קובעת כי סכום ההוצאות לא יפחת, ככלל, מהתעריף המינימלי שנקבע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000, ותקנה 153(ג) לתקנות מונה את השיקולים בהם על בית המשפט להתחשב בקביעת ההוצאות.
3. לאור סכום התביעה (153,993 ש"ח), והעובדה שהתקיימו שישה דיונים בתיק, שכר הטרחה המינימלי עומד על 17,916 ש"ח כולל מע"מ.
4. לטעמי במקרה דנן יש לתת משקל גם לאופן בו בחרה התובעת לנהל את ההליך.
5. מר דדון, החתום על שטר החוב כמי שאימת את חתימת הנתבעת, היה ועודנו עובד התובעת, ולא ברור מדוע לא מצאה התובעת לנכון לברר עימו עוד לפני הגשת השטר לביצוע, או לכל המאוחר בסמוך לאחר הגשת ההתנגדות, של מי החתימות המתנוססות על שטר החוב.

לו הייתה עושה כן, ובהנחה שהייתה מקבלת את אותן תשובות שנתן מר דדון בעדותו, היה ההליך מתייתר (ודאי במתכונתו זו).

1. בנוסף, לכל המאוחר בחודש פברואר 2021 ידעה התובעת כי המומחית מטעמה טוענת שהנתבע אינו חתום על שטר החוב, ובכל זאת בחרה להמשיך ולנהל את ההליך.
2. ביום 10.5.2021, בסמוך לאחר הגשת חוות דעת המומחית מטעמה, הגיש הנתבע בקשה המתייחסת לקביעתה של מומחית התובעת, והנושא הועלה גם על ידי בצורה ברורה בדיון שהתקיים ביום 31.3.2022, אך התובעת עמדה על ניהול ההליך עד תומו, לרבות הגשת תצהירים וחקירת עדים.
3. בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הרלבנטיים לטעמי, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעים בסך כולל של 30,000 ש"ח.

סוף דבר

התביעה נדחית, וכפועל יוצא מכך אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ מספר 517633-01-19.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ש"ח אשר ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב כסלו תשפ"ג, 06 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.