צד שלישי: פרומוט מתקני חניה בע"מ

1. בפני תביעה כספית על סך של 19,583 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת, עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 17.07.18.
2. הצדדים לתיק: התובעת (להלן: "מבטחת רכב התובע"), נתבעת 1 (להלן: "יבואנית מתקן החנייה"), נתבעת 2 (להלן: "חברת האחזקה") . קיימת הודעה צד ג' ששלחה נתבעת 2 כנגד נתבעת 1.

טענות הצדדים

1. התובעת טוענת, כי בתאריך 17.07.18 החנה המבוטח את רכבו על מתקן החנייה ועזב את המקום, ניתן לומר כי היה זכאי למקום חנייה במתקן שכן עובד באחת החברות הפועלות בבניין. כאשר נהג הרכב שב לרכבו, ראה כי הרכב ניזק במהלך שהייתו על המתקן.
2. התובעת טוענת, כי בעת קרות התאונה היה המתקן בחזקתן ובשליטתן של הנתבעות או מי מטעמן וכי התובעת אינה יודעת ואינה יכולה לדעת מהן הנסיבות שגרמו להתנהגותן זו, וכי אירוע התאונה מתיישב יותר עם רשלנותן וחוסר זהירותן של הנתבעות, מאשר עם שמירת כללי הזהירות. לכן טוענת התובעת, כי על הנתבעות להוכיח כי לא רשלנותן וחוסר זהירותן גרמו לאירוע התאונה.
3. בטופס הודעה על תאונה לחברת הביטוח אשר העביר נהג התובעת בתאריך 19.07.18 ציין כי "בזמן שהרכב ירד במעלית של מתקן החניה, הרכב נמחץ בחלק הקדמי ממתקן החניה".
4. נתבעת 1 טוענת כי נהג התובעת חנה את הרכב בניגוד להנחיות, ולכן טוענת כי אין עילת תביעה נגדה וכי נותק הקשר הסיבתי.
5. נתבעת 2 טוענת, כי מבוטח לא החנה את רכבו בהתאם להנחיות וההדרכה שקיבל, ומכחישים כל נזק, בהעדר כל אסמכתא לביצוע התשלום בפועל.
6. בנוסף נתבעת 2 שלחה הודעה צד ג' לנתבעת 1 בטענה, כי צד ג' אשר נטלה על עצמה התחייבות חוזית כלפי המודיעה ליטול על עצמה כל אחריות לכל נזק לרכוש שיגרם עקב השימוש במתקנים (סעיף 9 לרבות סעיף קטן 9.2 לחוזה ההתקשרות).

דיון והכרעה

1. בתאריך 24.12.19 התקיים דיון בו העידו נציג חברת הניהול (להלן: "נתבעת 2") וסמנכ"ל הנדסה של חברת פרומוט (להלן: "נתבעת 1"), עד התובעת לא התייצב לדיון.
2. תחילה, התובעת טוענת להעברת הנטל לפי לסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 "הדבר מעיד על עצמו", כי נטל ההוכחה כי לא התרשל עוברת לידי הנתבעים. סעיף זה יחול אך ורק בהתקיים 3 תנאים מצטברים: (1) לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. (2) הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו. (3) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.

לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק:

1. עד התובעת לא התייצב לדיון, ב"כ התובעת ציין כי העד "מודה בעובדה שחניתי עם הפנים קדימה במקום הפגוש לכיוון הקיר חניתי עם הפגוש לכיוון החוץ. חניתי ברוורס." (עמוד 1 שורות 8-9).
2. על פי הנספחים אשר צורפו לכתבי ההגנה של הנתבעות, על פי הוראות ההפעלה הכלליות של מתקן החנייה (להלן: "ההוראות") אשר צורפו לכתבי ההגנה, סעיף 11 להוראות אומר כי "החניה תמיד בנסיעה קדימה", סעיף 16 קובע כי המידות התקניות הוא משקל 2 טון.
3. כמו כן, צורף נספח בכתב ההגנה של נתבעת 2 על קראית שירות מתאריך 25.06.18 בו תואמה הדרכת משתמש לעובדים חדשים מחברת מגדל השחר גבעתיים, הדרכה+ חלוקת מפתחות. בתיאור התיקון מתאריך 28.06.18 צוין כי בוצעה הדרכה וחלוקת מפתחות ל- 4 משתמשים כאשר בטופס אישור ביצוע ההדרכה חתום מבוטח הנתבעת בתאריך 28.06.18 כי קיבל הדרכה אשר הועברה ע"י טכנאי בשם ואדים.
4. בנוסף עד נתבעת 1 העיד כי אף דייר לא מקבל זכות שימוש במתקן בלא הדרכה (עמוד 6 שורות 10-11). כמו כן "כל מקבלי ההדרכה חותמים על נייר כי קיבלו הדרכה ובאותו מעמד מקבלים ציפ ושלט." (עמוד 8 שורה 10).
5. לאור כך, הנהלים לשימוש במתקן אומרים כי יש להחנות את הרכב קדימה. מבוטח התובעת חתום כי עבר הדרכה, לאור כך קיבל מפתח וזכות שימוש במתקן החניה. יחד עם זאת, התובעת קיבלה את אי התייצבותו של העד מטעמה וכי אמרה שהוא מסר כי הוא מודה שלא החנה לפי הנהלים ולכן ניתן להבין כי עצם ידיעתו כי חנה בניגוד לנהלים מהווה ידיעה כי הוא מודע לכך שפעל בניגוד לנהלים והדבר יכול להיות חלק מהנסיבות אשר גרמו להתרחשות התאונה.
6. לאור כך התנאי הראשון להעברת הנטל לפי סעיף 41 לפקודה לא מתקיים, היות ומדובר על תנאים מצטברים, הנטל לא עובר ולכן על התובעת להוכיח כי הנתבעות התרשלו.
7. נציג חברת הניהול העיד כי "דייר מקבל הדרכה מסודרת, חותם על טופס הדרכה שהוא קיבל את כל ההוראות. בזמן ההדרכה עושים ניסיונות של לצאת ולהיכנס כל ההדרכה מעוברת על ידי מדריך מקצועי מחברת פרומוט." (עמוד 2 שורות 4-6). נציג תובעת 1 העיד "ההדרכה עברה מצוין ויש שילוט במתקן, להחנות עם האף קדימה." (עמוד 8 שורה 29).
8. התובעת טוענת כי ההדרכה בוצעה לא בצורה טובה (עמוד 4 שורה 22, עמוד 8 שורה 24) כמו כן, התובעת טוענת כי לפי התמונה אשר הוצגה לבית המשפט, ניתן להבחין ברכב נוסף אשר חונה בניגוד לנהלים ולא קרה לו כלום.
9. נציג נתבעת 1 נשאל על כך:

ש. אם כמה רכבים מחנים לא נכון בצורה שעם הפגוש אחורה כמו שהוא חנה. כל הרכבים נפגעים או רק הרכב חנה.

ת. אין קשר בין החנייה ברוורס שאיננה תקניה בפני עצמה והשארת הרכב בין עמודי המתקן, זה לא קשור, זה שני דברים שונים לגמרי. יכול שתחנה ברוורס ולא יקרה כלום למרות שחנית באין עצירה ובמקרה של הלקוח שלך, הוא החנה את הרכב בין הקורות והעמודים של המתקן ולכן הוא ניזוק. הוא יכול היה להחנות עם הפנים קדימה ולא להחנות אותו במקום ולהינזק. זה לא קשור אחד לשני. (עמוד 7 שורות 11-17).

נציג חברת האחזקה השיב כי אין אפשרות להבחין בכך בתמונה, ולא ידע לענות על כך (עמוד 4 שורות 20-28).

1. כפי שעולה מההסבר של נציג נתבעת 1 כי החנה את רכבו לא במקום המתאים, לעומת הרכב השני בתמונה אשר רכבו חונה ברוורס אך במקום המתאים כפי שמסומן. ואף מציין כי הרציונל של הנוהל להחנות בתנועה קדימה ולא ברוורס הוא לראות את הסימונים של החניה. כמו כן, אין אפשרות לראות בוודאות כיצד הרכב השני חונה ביחס לסימונים ולכן אי אפשר לקבוע לגבי צורת החניה שלו.
2. התובעת לא הביאה את העד לשם הוכחת טענותיה לגבי התרשלותן של הנתבעות, לגבי ההדרכה ולגבי אופן הטיפול בתאונה והגעת הטכנאי. בנוסף לא הביאה חוות דעת מומחה שיתמוך בטענה כי הנתבעות התרשלו ולא המבוטח של התובעת.
3. במהלך הדיון נטען כי הטכנאי הגיע ב 18.07 ולא בתאריך 17.07 כפי שהנתבעות טוענות, וזאת בהתבסס על הטופס קריאת שירות אשר צורף לכתבי ההגנה, שם מופיע כי התקבלה פנייה בתאריך 17.07.18 והקריאה נסגרה בתאריך 18.07.18 ועל כך המחלוקת. אך אף אחד מהצדדים לא הביא את הטכנאי להעיד על מנת לברר את מועד ביקורו לטיפול בקריאה.
4. נטל ההוכחה מוטל על התובעת והתובעת לא הוכיחה כי הנתבעות התרשלו במהלך הטיפול במתקן החניה. בנוסף התובעת לא הביאה עדים אשר יוכלו לאשש את טענותיה כי הנתבעות התרשלו, ואף הודתה כי הנהג החנה את הרכב בניגוד להוראות אשר קיבל . לא הוכחה הטענה כי ההדרכה הייתה לקויה . כל אלו מביאים למסקנה שהתאונה נגרמה באשמת נהג התובעת ולא היתה כל תקלה במתקן החניה או בהתנהלות הנתבעות.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה, דין תביעת צד ג' להידחות.
2. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך כולל של 1,800 ₪ כל אחת מהנתבעות בנוסף להוצאות שנפסקו לעדים.

ניתן היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.