1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' הרשם הבכיר אבנר יפרח) מיום 24/2/19 בתא"ק 49375-02-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת - התובעת להטלת עיקולים זמניים במעמד צד אחד על נכסי המשיבות.

2. המבקשת הגישה ביום 20/2/19 בתיק קמא תביעה בסדר דין מקוצר בסך 206,468 ₪.

החוב הנטען נובע מהסכם שכירות מיום 23/3/15 (להלן: "הסכם השכירות") ולפיו שכרה המשיבה 1 מהתובעת - המבקשת נכס המצוי בפרויקט "לב הארץ" בכפר קאסם (להלן: "הנכס") והוא משמש את המשיבה 1 לעסק של מכון לטיפולים אסתטיים (להלן: "העסק").

נטען כי המשיבה 1 מימשה אופציה ולפיכך תקופת השכירות היא עד ליום 1/6/19.

נטען, כי המשיבה 1 הפרה הפרה יסודית את הסכם השכירות. נותרה חייבת בגין דמי שכירות, צריכת חשמל, הפרשי הצמדה וכן ריבית פיגורים (לפי סעיף 17 להסכם השכירות), כך שיתרת החוב היא בסכום התביעה.

המשיבה 2 צורפה מכוח חתימתה על ערבות אישית המוגבלת לסכום של 60,000 ₪.

3. במקביל להגשת התביעה התבקש צו עיקול זמני במעמד צד אחד.

נטען, כי רכיב ההכבדה מתקיים: מונה כונס נכסים לרכוש המשיבה 1 ביום 19/1/19 לצורך אכיפת שעבוד הרשום לטובת בנק הפועלים בשל בעיות תזרימיות של המשיבה 1.

סיכויי התביעה גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, על מנת שלא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה לכשיינתן פסק דין.

4. בהחלטה מיום 20/2/19 נקבע:

"טרם אדון בבקשה, אבקש הבהרות כדלהלן:

1. האם למשיבות (ובמיוחד למשיבה 2 הגב' פז) ישנן חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ פתוחים בהיקפים משמעותיים.

2. מעיון בנספח 10 (אשר הוגש כאשר אינו קריא - נא להגישו שוב) לא הצלחתי להבין כמה שיקים חזרו, נא לציין ולפרט את האמור בסעיף 41.3 לבקשה כמה שיקים חזרו ועל איזה סכום מדובר.

3. האם הערבות הבנקאית בסך 40,000 ₪ האמורה בסעיף 18.1 לבקשה מומשה, ואם היא מומשה האם סכום החוב הנטען הוא לאחר המימוש?".

5. המבקשת הבהירה, כי אינה יודעת אם לנתבעות יש חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ פתוחים בסכומים משמעותיים.

הצ'קים שניתנו למבקשת על ידי המשיבה וחזרו בגין "היעדר כיסוי מספיק" הם שניים: צ'ק על סך 10,000 ₪ וצ'ק על סך 8,631 ₪. ערבות בנקאית בסך 40,000 ₪ חולטה וסכום זה הופחת מסכום התביעה.

6. בהחלטה מיום 24/2/19 נדחתה הבקשה למתן צו עיקול זמני.

נקבע כי לא הובאו ראיות מספקות שיבססו את רכיב ההכבדה.

באשר למשיבה 1:

הובהר, כי אין חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ. צ'קים חוזרים בסך כולל של 18,000 ₪ ב"העדר כיסוי מספיק", אין בהם די.

לגבי המשיבה 2:

ערבותה מוגבלת לסך 60,000 ₪ וגם לגביה אין חובות לצדדי ג'.

נקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי המטיל ספק בנחיצות סעד זמני. רוב החוב הנטען בתביעה החל להצטבר כבר ביולי 2018.

עוד נקבע, כי נראה שצו העיקול אינו צודק וראוי בנסיבות. הוא יכול לפגוע בנתבעות מעבר לנדרש וליצור "כדור שלג".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.

7. להשלמת התמונה העובדתית אציין, כי צו העיקול התבקש במעמד צד אחד, בעת הגשת כתב התביעה, אולם אין ספק שבינתיים המשיבות מודעות לקיומה של התביעה נגדם.

ביום 24/3/19 הוגשה לתיק בית משפט קמא בהסכמה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן עד ליום 11/4/19 וארכה ניתנה.

8. בבקשת רשות הערעור נטען, כי ערכאת הערעור שגתה בהחלטתה. אין התייחסות למינוי כונס נכסים לאכיפת שעבוד הרשום לטובת בנק הפועלים.

בית משפט הניח שלמשיבות אין חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ פתוחים תוך התעלמות ממינוי כונס נכסים וכן שגה בית משפט קמא כאשר קבע שהבקשה הוגשה בשיהוי - נעשו ניסיונות כנים לגבות את החוב ולאפשר למשיבה למצוא שוכר חלופי לשביעות רצון המבקשת. רק כאשר הניסיונות לא צלחו, הוגשו התביעה והבקשה לצו עיקול.

נטען, כי מבקשת סעד זמני צריך להוכיח הכבדה בדרגה נמוכה ובמקרה דנן רכיב זה הוכח כדבעי.

9. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול דעת רחב הנתון לערכאה הדיונית- המבררת בהחלטות הנוגעות למתן סעדים זמניים, למעט במקרים חריגים (ראה: רע"א 329/17 חברת "גונתר אנרגיית רוח בע"מ" נ' מלמד (14.8.17) פסקה 20; רע"א 7076/17 פלוני נ' פלוני (22.10.17) ורע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (10.9.17)). רע"א 26/19 פלוני נ' אמג'ד ג'אבר (27/2/19) בסעיף 7.

במקרה דנן, לא מצאתי כי מתקיימים החריגים המצדיקים התערבות של ערכאת ערעור.

ב) על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") על מבקש העיקול לשכנע את בית המשפט כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

כמו כן יש לשכנע את בית המשפט, שאי מתן צו העיקול יכביד על התובע וכן מאזן הנוחות נוטה לטובתו.

בין שני השיקולים (עילת תביעה ומאזן נוחות) "מתקיימים יחסי גומלין. כך שככל שיגבר משקלו של השיקול האחד יפחת בהתאמה משקלו של השיקול השני".

ראה לעניין זה: סעיף 6 להחלטת בית המשפט העליון מיום 4.5.11 ברע"א 769/11 אלמוסני נ' כרמון, וכן רע"א 5288/07 דוד נפטי עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית (25.6.07) ורע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל סעיף 5 להחלטה (21.3.12) וכן רע"א 26/19 פלוני נ' אמג'ד ג'אבר (27.2.19) סעיף 8.

ג) ומן הכלל אל הפרט -

לטובת המבקשת אני יוצאת מנקודת מוצא ולפיה לא ידוע אם לנתבעות יש חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ פתוחים בהיקפים משמעותיים (כפי שנכתב בסעיף 1 להבהרתה מיום 24/2/19), ולא כפי שנקבע פוזיטיבית בהחלטת בית משפט קמא, כי אין לנתבעות חובות לצדדי ג' או תיקי הוצל"פ פתוחים.

אין בכך כדי להצדיק התערבות בהחלטה.

המשיבה 2 ערבה בסכום של 60,000 ₪ ולא מצאתי בבקשת העיקול ובתצהיר התומך בה, משום הצדקה להטלת צו עיקול נגדה (ראיות לחובות נוספים, טענות להברחת נכסים וכיוצ"ב).

העובדה שלמשיבה 1 מונה כונס נכסים לאכיפת שעבוד וזאת לטובת נושה ספציפי (הבנק המשעבד) אין בה כשלעצמה כדי להצביע על חשש הנטען.

על בסיס המידע שנמסר לבית משפט קמא ובשים לב לכך שבינתיים מתן צו "במעמד צד אחד" אינו רלוונטי, שכן המשיבות כבר מודעות לקיומו של ההליך, לא מצאתי לנכון להתערב בהחלטת בית משפט קמא.

אין בכך כדי למנוע מהמבקשת הגשת בקשה למתן סעד זמני במעמד שני הצדדים, ככל שתמצא לנכון לעשות כן.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

ב) אין צו להוצאות.

ג) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר ב' תשע"ט, 27 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.