לפניי תביעה ע"ס 30,000 ₪ שהגיש התובע זאת בגין "ביטולים חוזרים ונשנים שהתובעת (צ"ל: הנתבעת, הערה שלי. שמ.מ.) יזמה באופן שיטתי בכל ההזמנות האחרונות שביצע התובע".

בקציר האמור, טוען התובע כי כל טיסות החזרה שהזמין דרך הנתבעת מלונדון לתל אביב, בדרכה של משפחתו חזרה מארה"ב- בוטלו, ורק על ביטול אחד הודע לו. על כל שאר הביטולים ידע כתוצאה מבדיקה שערך באופן יזום חודשים קודם מועד הטיסה (אין טענה לביטול טיסה במועד שלא כדין). נוכח ביטולים אלה, נדרש "כקהל שבוי" לכרטס מחדש את הטיסות אצל הנתבעת וזמן הטיסות התארך בלפחות שלוש שעות מעבר למה שהוזמן ובמועד שלא מאפשר לו לבחור טיסות חילופיות אצל חברות מתחרות במחירים סבירים.

התובע מבקש פיצויים לדוגמא וטוען כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לפי סעיף 6(ז) לחוק שירותי תעופה המדבר על חובת ההוכחה על טיסה שבוטלה.

הנתבעת מצדה מסבירה כי בניגוד לטענת התובע כי המדובר בשיטתיות מצידה, הרי שביטול הטיסות נעשה בשל אילוצים הטמונים בשדה התעופה בלונדון והוראות אחרות של רשות שדות התעופה הבריטית, כגון מרווח שלא יפחת משעה וחצי בין טיסות מקשרות. משלא ניתן היה לעמוד בתנאים אלה, לא היה מנוס מביטול הטיסות האמור וכי הודעה על הביטול נשלחה לדוא"ל לכתובת שסופקה על ידי הלקוח. מכל מקום, גם אם לא קיבל התובע את ההודעה על הביטול, ידע עליו הלכה למעשה חודשים לפני הטיסה האמורה ודאג לטיסה חילופית.

דין התביעה להידחות.

אכן, מספר לא מבוטל של טיסות שהוזמנו על ידי התובע בעבורו ובעבור בני משפחתו מלונדון לתל אביב בוטלו על ידי הנתבעת, אולם לא הוכח ולו בראשית ראיה כי המדובר היה במעשה שיטתי מצדה של הנתבעת מתוך מטרה נסתרת כזו או אחרת. מקובלים עלי נימוקיה של הנתבעת כי שינוי מועדי הטיסה, הנקבעים חודשים ארוכים קודם לביצועה, נבע מתוך אילוץ המבוסס על הוראות ותקנות אליהן היא כפופה בבריטניה.

הנתבעת הוכיחה ששלחה לכתובת שסופקה לה על ידי המזמין הודעת ביטול הנוגעת לטיסות האמורות. התובע מצדו טוען שלא קיבל את ההודעות האמורות, למעט אחת. כפי שכבר כתבתי במקום אחר, הנטל הוא על המוביל להוכיח לא רק כי שלח הודעה בדבר ביטול הטיסה, אלא כי זו הגיעה ליעדה והדברים עולים מחוק שירותי תעופה (ראה ת"ק (ת"א) 2221-02-18 אריסטובה נגד פגסוס). נטל זה לא הורם, ועם זאת, בנסיבות המקרה הנדון הוכח כי התובע ידע חודשים רבים קודם הטיסות על ביטולן ולדידי משידע על הביטול ותהא הדרך אשר תהא, די בכך כדי לדחות את טענתו לעניין זה.

התובע טוען כי ביטול הטיסות הכריחו לכרטס מחדש תוך הארכת זמן הטיסות מצד אחד ואיון אפשרותו לבחור טיסות חילופיות באמצעות חברות תעופה אחרות מצד שני. בדיון טען כי הטיסות בחברות אחרות היו יקרות יותר לעת ביטול הטיסות. הגם שהוכיח את הטענה בדבר הארכת משך הטיסות, הרי שלא הוכח כי יכול היה לכרטס בחברות אחרות במחיר זול מהמחיר שנקבה בו הנתבעת או לחילופין כי במועד הביטול המחיר של המתחרות לנתבעת היה גבוה מהמחיר שנדרש לשלם לאחרונה. יש לזכור כי התובע לא נדרש להוסיף דבר בעבור הכרטוס מחדש. משכך אין מקום לדון בדרישתו לפיצוי לעניין זה, משלא הוכחו ולו בראשית ראיה עיקרי הטענה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.