1. בפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכב שבבעלותה בשל תאונה שאירעה ביום 2.9.2018 ברחוב דוד פינסקי בחיפה (להלן: "התאונה").

2. ואלה פרטי הרכבים אשר היו מעורבים בתאונה:

א. רכב מסוג הונדה סיויק, מ.ר. מ.ר. 53-560-87 (להלן: "רכב התובעת").

ב. משאית מסוג DAF, מ.ר. 85-384-52 (להלן: "רכב הנתבעת").

3. לדברי הנהגת ברכב התובעת בהודעתה, נסעה ברחוב פינסקי עת עצרה משאית שנסעה לפניה והחלה לנסוע אחור. הנהגת ברכב התובעת צפרה, אולם נהג המשאית לא שעה לאזהרה, המשיך לנסוע ופגע בחזית רכבה.

4. בהתאם לחוות דעת השמאי שמואל מאירוביץ מיום 27.11.2018 ניזוק המגן הקדמי ברכב התובעת. השמאי העריך את עלות תיקון הנזק בסכום של 3,661 ₪. כן קבע השמאי כי כתוצאה מהתאונה נגרמה לרכב התובעת ירידת ערך בשיעור 0.50% בסך 384.99 ₪. התובעת שילמה לשמאי מטעמה שכר טרחה בשיעור 547 ₪ (כולל מע"מ).

5. לדברי הנהג ברכב הנתבעת בהודעתו מיום 21.5.2019, נסע בזחילה ברחוב פינסקי שהיה פקוק. בעת שהיה בעמידה פגע במשאית רכב התובעת.

6. ביום 5.1.2020 שמעתי את הנהגים. כן העיד עובד נוסף אשר היה ברכב הנתבעת במועד אירוע התאונה. התובעת הציגה תמונות של רכב התובעת (ת/1, ת/2) והעד מטעם הנתבעת הציג תמונות מתוך מכשיר הטלפון הנייד שלו.

7. הנהגת ברכב התובעת הצביעה על מקום התאונה בתחילת רחוב פינסקי. כן חזרה על גרסתה כדלקמן:

".... כשראיתי את המשאית הענקית ואת המכלים הענקיים הבנתי שהוא לא סתם עומד, הוא נעצר באמצע הרח', הבנתי שהוא מחפש חניה, ראיתי את המכלים והבנתי שהוא צריך להוריד את זה איפה שהוא. באותו רגע אני עצרתי כי אמרתי שאני לא אתקרב וזה יפול עלי, אני חושבת שלפחות 2 רכבים יכלו להיכנס ביננו 6, 7 מטרים מרחק ביננו לפחות, אני עצרתי כשהוא עצר גם, פתאום אני קולטת שהוא עושה רוורס. הוא לא אותת לשום צד והתחיל לעשות רוורס, עוד לא דאגי כי המרחק היה עוד גדול, עוד לא צפרתי, והייתי בטוחה שהוא מנסה לעצור על המדרכה, על הכביש, והוא המשיך לנסוע אחורה, וכשראיתי שהוא עוד יותר ממשיך ומתקרב אלי, לחצי בלי להוריד את היד על הצופר כמה שניות טובות והוא או שלא שמע או שלא ראה אותי, הוא פשוט נכנס בי ורק אחרי הבום הוא עצר" (ע' 1, ש' 18-26).

8. לדברי הנהג ברכב הנתבעת אירעה התאונה סמוך לכיכר המצוי ברחוב פינסקי, פינת רחוב קלר. כדבריו:

"הגעתי לכיכר והייתה שם תנועה לפני, אני עצרתי ופתאום אני שומע רכב שפגע בי מאחורה, אני פתחתי את הדלת, עצרתי את הרכב ויצאתי לבדוק מה קרה" (ע' 4, ש' 10-12).

9. בהמשך עדותו שינה גרסתו וציין כי התאונה אירעה לפני הכיכר (ע' 5, ש' 6-7). גם העד הנוסף מטעמו העיד כי התאונה אירעה באמצע רחוב פינסקי (ע' 6, ש' 15). גם הנהג וגם העד הנוסף שנסע ברכבו לא זכרו האם היו להם הזמנות ברחוב פינסקי במועד אירוע התאונה.

10. לאחר ששקלתי את העדויות ששמעתי והראיות שהוצגו בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, וכך אני קובעת. ואלה טעמיי:

א. נתתי אמון מלא בגרסת הנהגת ברכב התובעת שהייתה מפורטת, עקבית ורווית פרטים, לרבות פרטי לוואי, באופן המצביע על מהימנותה.

ב. מנגד, הנהג ברכב הנתבעת מילא דו"ח על אירוע התאונה רק כתשעה חודשים לאחר שאירעה. גרסתו בהודעתו כמו גם בעדותו הייתה קצרה וסתמית. הוא לא ידע להצביע על מקום התאונה וגרסתו בעניין זה השתנתה במהלך עדותו לאחר שהופנה לכך שהכיכר לא מוזכרת בהודעתו. ודוק: אם אירעה התאונה בתחילת רחוב פינסקי (כגרסת הנהגת ברכב התובעת) או אמצע הרחוב (כגרסת העד הנוסף מטעם הנתבעת), המרחק עד לכיכר בין רחובות פינסקי וקלר הנו רב ולא ברור מדוע הצביע הנהג ברכב הנתבעת בראשית עדותו על הכיכר כמקום אירוע התאונה. הנהג ברכב הנתבעת והעד מטעמו אף לא ידעו להגיד מהיכן באו ולאן נסעו ואף לא האם חילקו בלוני גז ברחוב פינסקי באותו יום.

11. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. דמי נזק, כולל ירידת ערך, בסכום כולל של 4,046 ₪;

ב. הוצאות התובעת – שכר טרחת שמאי בסך 468 ₪, אגרת בית המשפט בסכום כולל של 761 ₪ ושכר בטלת העדה מטעם התובעת בסך 350 ₪;

ג. שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 1,800 ₪.

12. הפיצוי הנתבע בגין השבתת רכב לא הוכח. משכך, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

13. המזכירות תשיב לידי הנתבעת, על-ידי ב"כ, את הפיקדון שהפקידה בקופת בית המשפט.

14. הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ח' טבת תש"פ, 05 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.