1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 16.7.18.

2. לטענת התובעת רכבה חצה צומת תחת מופע אור ירוק. לפתע, רכב הנתבעת הגיח מהכביש הנגדי, התפרץ לצומת לא פנוי בניגוד למופע אור אדום בכיוון נסיעתו. רכב הנתבעת פנה שמאלה תוך חסימת נתיב נסיעת רכב התובעת, פגע ברכב בחלקו הקדמי וגרם לו לנזקים.

3. הנתבעים טענו שרכב הנתבעים, מסוג אמבולנס, חצה את הצומת, בתוקף קריאת הצלה. לפתע, הגיח במהירות רכב התובעת, נכנס לצומת לא פנוי ובכך התרחשה התאונה.

4. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים ולאחר שעיינתי בחומר שהוצג בפני ובתמונות הנזקים, מצאתי שיש לקבל את התביעה חלקית. ואבאר.

5. אין מחלוקת שהתאונה ארעה בעת שרכב התובעת נכנס לצומת תחת מופע אור ירוק בנסיעה רציפה, כאשר הוא בנתיב הימני ביותר מתוך ארבעה או חמישה נתיבים.

עוד אין חולק, שרכב הנתבעים, מסוג אמבולנס, פנה שמאלה לתוך הצומת כאשר מופע האור ברמזור בכיוון נסיעתו אדום.

עוד מוסכם שהאמבולנס חלף על פני כשלושה או ארבעה נתיבים, בטרם ארעה התאונה, נשוא התביעה שבפני, עם רכב התובעת, שנסע כאמור בנתיב האחרון.

6. התובעת טענה שיש להשית אחריות על נהג האמבולנס כשהיא מייחסת לו נהיגה רשלנית, בעוד הנתבעים טענו שהאמבולנס נסע כדין בקריאת הצלה בהתאם להוראות המיוחדות לנוהג ברכב בטחון בעוד רכב התובעת נכנס במהירות לצומת לא פנוי, כשהם מתבססים על תקנות 93 ו 94 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, (להלן: "תקנות התעבורה").

7. התובעת הטילה יהבה על עדותה של הנוסעת באמבולנס, שאכן טענה בחקירתה הראשית שנהג האמבולנס נסע במהירות, ברמזורים אדומים, ללא אורות וללא הפעלת צופר. אך, לאחר שעומתה עם עדותה במשטרה שם טענה שהצופר פעל, תיקנה עדותה וטענה שהצופר פעל אך רק בחלק מהצמתים. לפיכך, לא ניתן לומר שעדותה הוכיחה טענת התובעת לפיה האורות והצופר לא פעלו בעת קרות התאונה. בנוסף, מעדותה עלה שהיתה בתוך האמבולנס ומכאן עולה ספק האם יכולה היתה לראות האם האמבולנס מפעיל את אורותיו אם לאו ואת מצב התנועה בכביש לאשורו. הנוסעת עומתה עם טענת הנתבעים לפיה במהלך הנסיעה היה שינוי במצבו הרפואי של אביה שהצריך מעבר לנסיעה דחופה והיא דחתה זאת. ברם, סבורה אני שיכול להיות מצב בו יתכן והיה שינוי במדדים של האב שהנוסעת לא היתה ערה להם ולהחלטתה הרפואית של החובשת ליידע הנהג ולעבור עקב כך לנוהל נסיעה דחופה.

עדות נהג התובעת לא יכולה היתה להעלות או להוריד מגרסאות הצדדים באשר לאופן נהיגת האמבולנס, שכן נהג התובעת טען שלא הבחין כלל באמבולנס קודם לתאונה בצומת. לא זו אף זו. העד טען שהיו עמו שני חברים ברכב בעת התאונה, אך הם לא הובאו להעיד.

8. מנגד עומדת גרסת נהג הנתבעת לפיה נסע כדין עם אורות עד אשר החובשת באמבולנס הודיעה לו על שינוי במצב ההכרה של החולה ולכן שינה נוהל נסיעתו לנסיעה דחופה והדליק הצופר. בהגיעו לצומת באור אדום, לאחר שהבחין שהרכבים מבחינים בו החל לחצות בגלישה את הצומת, כאשר בנתיב הרביעי היה אוטובוס ולאחריו רכב התובעת שנסע לגישתו מהר ופגע באמבולנס. עדותו קיבלה חיזוק בגרסת החובשת שנחקרה בפני וחזרה אחת לאחת על עדותו של נהג האמבולנס. עד כדי כך שעלה חשש לתיאום גרסאות בין השניים, אשר עפ"י עדותה עובדים ביחד בחמש השנים האחרונות. יתרה מכך, מעדות נהג האמבולנס עולה שהוא לא הבחין ברכב התובעת קודם לקרות תאונה ומכאן שטענותיו בדבר מהירות נסיעת רכב התובעת הן בגדר השערה המבוססת על עוצמת ומיקום הנזקים.

9. לפיכך, יש בפני תאונה שארעה בעת שרכב התובעת נסע בנתיב האחרון מימין במופע אור ירוק ומנגד רכב אמבולנס שחצה צומת במופע אור אדום בנוהל נסיעה דחופה וחלף על פני כשלושה או ארבעה נתיבים עד אירוע התאונה בנתיב האחרון.

מכאן שלא הוכחה בפני מהירות נסיעת שני הרכבים במועד קרות התאונה וכן לא הוכח בפני האם בעת התאונה האמבולנס הפעיל אורות וצופר אם לאו.

לאור נסיבות המקרה דנן, משמדובר כאמור בגרסה כנגד גרסה והספקות שעלו ופורטו ביחס למהימנות כל אחת מן הגרסאות, לכאורה יש לקבוע שהתובעת לא עמדה בנטל.

10. אך לכל אלה, מצטרפת העובדה המהותית שנטענה ע"י נהג האמבולנס עצמו ולפיה "במסלול הרביעי היה אוטובוס ובאה משם מכונית שנסע מהר מאוד לדעתי...אני פניתי שמאלה והאוטובוס היה בנתיב האחרון, היו 5 נתיבים והוא בא מהר מאוד לדעתי והיה בנתיב החמישי" (עמ' 8 שורות 19-23). עובדה עליה חזרה גם החובשת ולפי דבריה: "היה בצד ימין אוטובוס והרכב שנכנס היה אחרי האוטובוס, לא ראינו אותו והוא לא ראה אותנו" (עמ' 9 שורות 29-30).

עובדה זו מחזקת טענת נהג רכב התובעת לפיה לא הבחין באמבולנס הנכנס לצומת וחולף על פני מספר נתיבים עד הגיעו לנתיב נסיעתו. נהג רכב התובעת חזר וטען ש"נתיב נסיעתו היה פנוי" והסיבה בשלה לא הבחין באמבולנס היא ככל הנראה קיומם של רכבים שאינם פרטיים שהסתירו את שדה ראייתו וכך העיד: "ש. אז איך לא ראית אותו? ת. אולי לא היו רק פרייבטים, מספיק אחד כדי להסתיר את האמבולנס. האמבולנס נכנס במהירות והסיבה שהם לא התנגשו בו כי הוא הספיק לחלוף על פניהם לפני שאני נכנסתי לנתיב" (עמ' 6 שורות 26-28).

עדות נהג האמבולנס ועדות החובשת, בדבר קיומו של אוטובוס החוסם את שדה הראייה של נהג רכב התובעת, מאששות, אפוא, סברה זו.

לכך יש להוסיף את גרסת נהג האמבולנס עצמו באשר לנוהל הנהיגה לפיו עליו לפעול בעת היכנסו לצומת במופע אור אדום בזמן נסיעה דחופה: "זה גלישה. אתה מסתכל שכולם מסתכלים עליך, אז אתה גולש לאט לאט ויוצא החוצה." (עמ' 9 שורה 3).

11. במצב דברים זה בו אין חולק שהאמבולנס פונה שמאלה בצומת במופע אור אדום חולף על פני מספר נתיבי נסיעה כאשר הוא מבחין באוטובוס בצידו הימני ולבעייתיות הנוצרת כתוצאה מכך בשדה הראיה של נהגי הרכבים שיסעו בנתיב אחריו, הרי שהיתה מוטלת על נהג האמבולנס החובה, בתור הרכב החוצה את הצומת במופע אור אדום, לעצור בסמוך לאוטובוס ע"מ שיהיה לנהג האמבולנס שדה ראיה, או אז להבחין ברכב התובעת המתקרב לעברו בנתיב האחרון, לוודא שאף נהג רכב התובעת כמו הרכבים הקודמים על פניהם חלף "מסתכל עליו", קרי, מבחין בו ע"י יצירת קשר עין, ורק אז להמשיך ולסיים את חציית הצומת. אם רק היה נהג האמבולנס פועל בהתאם לנוהל הנסיעה שצוין על ידו גם ביחס לנתיב נסיעת רכב התובעת, הרי שהיה נמנע המצב שתואר ע"י החובשת לפיו "לא ראינו אותו והוא לא ראה אותנו".

אמנם, החוק מתיר לרכב ביטחון, שאמבולנס של מגן דוד אדום נמנה עליו, לעבור על חוקי התעבורה החלים על כלי רכב אחרים, אלא שאין פירוש הדבר שהאמבולנס רשאי לנהוג בניגוד לכללי הבטיחות. העובדה שנהג האמבולנס נהג בעת התאונה, כך לדבריו ולדברי החובשת, בנוהל נסיעה דחופה (עקב שינוי במצב ההכרה של החולה), אינה פוטרת אותו מהחובה לנהוג בהתאם לכללי התנועה ולנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים, בפרט כאשר אין חולק שהבחין באוטובוס.

12. בנסיבות אלה, אני קובעת שיש להשית אחריות בשיעור של 25% על נהג רכב הנתבעים.

13. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 8,119 ₪ בצרוף אגרת משפט בסך 816 ₪. סכומים אלה ישאו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום 27.3.19 ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן תשא הנתבעת 2 בשכר העדים.

התובעת תשלם המחצית השניה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת. למעקב וטיפול המזכירות.

ניתנה היום, י' תמוז תש"פ, 02 יולי 2020, בהעדר הצדדים.