לפניי בקשה לביטול פסק הדין מיום 27/6/2019, בו נדחה ערעורו של המבקש בהיעדר התייצבותו.

סעיף 208א לחוק סדר הדין הפלילי תשמ"ב-1982 מורה, כי בית המשפט יבטל החלטה על דחיית ערעור שהגיש נאשם שניתנה בהיעדר התייצבותו, אם נוכח כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

על פי הרישומים בתיק בית המשפט, ההחלטה מיום 1/4/2019 בדבר מועד הדיון הומצאה לב"כ המערער, בהתאם לפרטים שמסרו, ביום 2/4/2019 ונצפתה על ידם בשעה 07:48. על ב"כ המערער בלבד מוטלת אחריות לוודא כי החלטות הנמסרות אליהם באמצעות האתר יגיעו אליהם, גם אם הצפייה בהן באתר נעשתה על ידי גורם אחר מטעמם.

בנוסף, היה על המערער להתעניין מה עלה בגורל הערעור שהגיש, ולא לשבת בחיבוק ידיים במשך למעלה משלושה חודשים.

לא מצאתי אפוא כי היתה סיבה מוצדקת לאי התייצבות המערער לדיון.

טענת המבקש בדבר קיומו של עיוות דין נסמכת על טענתו לפיה מדובר בערעור עקרוני. ברם, אין מדובר אלא בהליך שראשיתו הודעת תשלום קנס על סך 1,000 ש"ח. בפסיקה הובהר כי בעבירות מסוג זה הנחת היסוד היא שהנאשם אינו מעוניין להישפט בגין מעשיו. בכך שונה מצב הדברים מעבירה בה לנאשם זכות להישפט מלכתחילה (רע"פ 329/10 סדגר נ' מדינת ישראל 27/1/2010; רע"פ 1260/09 סעיד נ' מדינת ישראל 2/6/2009). אין לעטות עבירה מסוג זה באצטלה של ערעור עקרוני.

מעבר לצורך אומר, בנוסף, כי בית המשפט קמא בחן את טענות המבקש ולא מצא לקבלן. לא ניתן לומר כי פסק הדין מגלה טעות בולטת על פניו.

ביטול פסק הדין אינו נדרש אפוא על מנת למנוע עיוות דין.

בהיעדר עילה לביטול פסק הדין, הבקשה לביטולו נדחית.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ט, 06 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה