1. לפניי ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל לורן אקוקה מיום 22.3.2019 בתיק 517293-10-18 (להלן: "תיק ההוצאה לפועל"), וכן בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת מום 13.2.2019. בבקשות אלה נדחתה בקשת המערער, הוא החייב בתיק, בטענת פרעתי, וזאת מאחר שלטענת המערער, צו הפטר שניתן לו בגדרי הליך פשיטת רגל חל גם על תיק ההוצאה לפועל נושא הערעור.
2. תיק ההוצאה לפועל נפתח ביום 17.10.2018 כבקשה לביצוע פסק דין שניתן בבית משפט השלום בהרצליה ביום 8.9.2014 (תא"מ 3096-01-12, כב' הרשמת הבכירה ענת דבי, להלן: "ההליך בבית המשפט"). ההליך בבית המשפט היה תביעה לנזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים. התאונה עצמה התרחשה ביום 13.3.2019.
3. המערער פתח בהליכי פשיטת רגל ביום 12.1.2011, וצו כינוס ניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ביום 24.7.2011. ביום 21.1.2018 ניתן למערער צו הפטר. בצו ההפטר נקבע כי בעקבותיו:

"...בטלים כל חובות בני תביעה שעילתם לפני מתן צו כינוס שניתן ביום 27.4.2011 ולא ניתן לפעול לגבייתם, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה.

כל ההליכים המשפטיים שנפתחו וננקטו כנגד החייב בגין חובות בני תביעה שעילתם לפני מתן צו הכינוס בטלים בזאת, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה.

לפיכך אני מורה על סגירת כל תיקי ההוצל"פ שנפתחו כנגד החייב בגין חובות בני תביעה שעילתם לפני מועד צו הכינוס, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה. הליכים שננקטו בתיקים אלה יבוטלו..."

1. סעיף 71 (א) לפקודת פשיטת הרגל מגדיר חובות בני תביעה כך:

"חוב וחבות קיימים או עתידים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל"

1. לשיטתו של המערער, מאחר שעילת ההליך בבית המשפט הייתה אירוע שקדם למועד מתן צו הכינוס, אזי החיוב שהושת על המערער במסגרת פסק הדין – הוא בבחינת חוב בר-תביעה, אשר נמחק עם מתן צו ההפטר. בנוסף טוען המערער, כי ההליך בבית המשפט הוגש ונוהל נגדו בעודו בהליכי פשיטת רגל, וגם משכך – יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל.
2. ביום 13.2.2019 הגיש המערער בקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל מחמת הפטר. בו ביום ניתנה החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל (כב' הרשמת לורן אקוקה) שבה נקבע:

"החייב מציג את ההפטר בהליכי הפש"ר אולם זה חל על חובות הקודמים ליום צו הכינוס שניתן ביום 27.4.11.

מעיון בתיק עולה כי פסק הדין שהוגש לביצוע נפסק ביום 8.9.14 ומשהוא מאוחר לצו הכינוס, אין ההפטר חל עליו.

לאור האמור, דין בקשת החייב להדחות, גם ללא צורך בתגובת הזוכה"

ביום 17.3.2019 הגיע המערער בקשה נוספת, הפעם בטענת "פרעתי". גם בקשה זו נדחתה, בהחלטת כב' הרשמת אקוקה מיום 22.3.2019, אשר קבעה:

"מבחינה מהותית אין לרשם ההוצאה לפועל הסמכות לדון בטענות החייב ולבחון עילת יציאת [צ"ל – "יצירת" – ע"י] החיוב הפסוק שכן סמכות רשם ההוצאה לפועל היא מיום פסק הדין עצמו, היינו יום 8.9.2014, ללא שיש לו סמכות לבחון נסיבות יצירת עילת החיוב.

כל טענות החייב הקודמות ליום 8.9.14 אינן בבחינת סמכותו של רשם ההוצאה לפועל"

1. המשיבה טענה בסיכומיה, כי החוב נושא תיק ההוצאה לפועל לא היה חוב בר-תביעה במועד מתן צו הכינוס, וכי היה על המערער להודיע לבית המשפט כי הוא מצוי בהליך פשיטת רגל, ומשלא עשה כן – אין לו אלא להלין על עצמו.
2. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות, וכי לא נפלה כל טעות בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל.
3. המערער מעלה, למעשה, שני טיעונים עיקריים:
   1. האם החוב נושא תיק ההוצאה לפועל עולה כדי "חוב בר-תביעה" שמועדו קדם למתן צו הכינוס בהליך פשיטת הרגל, שאז הוא נכלל תחת ההפטר;
   2. האם פסק הדין שניתן בהליך בבית המשפט ניתן כדין.
4. בחינת ההגדרה ל"חוב בר-תביעה" אינה מותירה ספק, כי חובו של המערער לא היה "חוב בר-תביעה" בעת מתן צו הכינוס. במועד מתן צו הכינוס, ביום 24.7.2011, עדיין לא הייתה למערער כל חבות כלפי המשיבה: לא קיימת ולא עתידית, לא ודאית ולא מותנית. ודוק: החבות שיכולה להיחשב "חוב בר-תביעה" היא חבות ברורה, קצובה ומדויקת. לא די בקיומו של טענה לעוולה נזיקית (כבענייננו) על מנת להקים חבות, ויש להמתין לקביעת החבות בידי בית המשפט.

המבחן לעניין זה הוא מבחן ההוצאה לפועל. האם הייתה המשיבה זכאית לפתוח תיק הוצאה לפועל נגד המערער יום למחרת קרות התאונה, בשנת 2010? התשובה לכך היא בשלילה: רק לאחר מתן פסק הדין, בשנת 2014, הפכה העוולה הנטענת ל"חוב בר-תביעה", אך מועד זה היה כבר לאחר מועד צו הכינוס, ולכן החוב אינו נכלל בצו ההפטר.

על כן דין הטענה בדבר היות החוב "חוב בר-תביעה" הכלול בהפטר – נדחית.

1. אשר לטענות המערער ביחס לתוקפו של פסק הדין – בעניין זה, דעתי כדעת רשמת ההוצאה לפועל הנכבדה. טענות אלה אין מקומן בהליך ההוצאה לפועל (ומשכך – גם לא בהליך הערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל). לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות לקבוע כי פסק דין שניתן כדין – מבוטל מכל סיבה שהיא. סמכותו של רשם ההוצאה לפועל היא להורות על ביצועו של פסק דין. ככל שהמערער סבור כי נפל פגם במתן פסק הדין – היה עליו לפנות בהליך מתאים לערכאה המתאימה, אולם בוודאי שרשמת ההוצאה לפועל משוללת סמכות לקבוע כי פסק דין שהוגש לביצוע אינו תקף.
2. בהערת אגב אציין, כי ככל שנפלה תקלה מלפני בית המשפט שדן בהליך הרלוונטי – ואינני קובע כי כך הוא – תקלה זו היא כולה מעשה ידיו של המערער. במועד הגשת התביעה נגד המערער לבית משפט השלום, הוא היה כבר תחת צו כינוס נכסים. חובתו – מכוח חובת תום הלב – הייתה להגיש הודעה לבית המשפט ולהודיע כי הוא מצוי בהליכי כינוס נכסים. אז יכול היה בית המשפט לשקול אם יש מקום להמשיך בניהול ההליך אם לאו.

אלא שהתובע בחר להתעלם מן ההליך כולו, לא הגיש כתב הגנה, לא הגיש בקשה לעיכוב ההליך ולא התייצב לדיון. משכך, ספק בעיניי אם הוא יכול להישמע בטענות נגד פסק הדין – שניתן, כאמור, בהעדר הגנה.

1. הפועל היוצא הוא שהערעור נדחה. לאור התוצאה שאליה הגעתי, נדחית גם בקשת רשות הערעור.
2. לאור האיחור בהגשת עיקרי הטיעון מטעם המשיבה, לא ייעשה צו להוצאות.

העירבון שהפקיד המערער יוחזר לו באמצעות בא-כוחו.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.