1. בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב, בהתאם לסעיף 57ב לפקודת התעבורה. ההודעה ניתנה בנוגע לרכב מסוג "יונדאי" שמספרו 85-371-13 (להלן: "הרכב") שבבעלות המבקשת, בו נהג בנה של המבקשת (להלן: "הבן" או "הנהג"). על פי החשד, הבן נהג ברכב כשהוא תחת השפעת סמים.
2. קצין המשטרה החליט לקיים שימוע לבנה של המבקשת, אשר נהג ברכב, בטרם החלטה על איסור שימוש ברכב, שבעקבותיו הוציא ביום 27.3.19 הודעת איסור שימוש ברכב לתקופה בת 30 ימים.
3. כעולה מחומר הראיות, ביום 27.3.19, סמוך לשעה 10:45, נהג בנה של המבקשת ברכבה, כשהוא סוטה מנתיב הנסיעה מספר פעמים, והתברר כי הוא משתמש בתחליף סם מסוג מתדון, ולפיכך נחקר באזהרה כמי שנהג תחת השפעת סם.
4. המבקשת ציינה בבקשתה כי הרכב בבעלותה וכי לקיחת הרכב תגביל אותה, שכן היא חולת סכרת ורכבה משרת אותה לבדיקות רפואיות ולהתנהלות יומיומית.
5. בדיון שנערך בפניי ביום 2.4.19 ציינה המבקשת כי בנה נהג ברכב וכי היא מבקשת לקבל חזרה את רכבה. לדבריה, יש ברשותה מסמכים המעידים על כך שבנה מטופל ואף ערכו לו בדיקת שתן, אולם טרם התקבלה תשובה. היא ציינה כי בנה לא משתמש בסמים אלא בתחליף סם מסוג מתדון וכי הוא נהג ברכב לאחר שסיים את ביקורו במרכז הגמילה "מאמ"ץ".
6. ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה. הוא ציין כי קיימות ראיות לכאורה וכי קיימת חוות דעת ראשונית, המלמדת על שימוש בסם, וכן כי הנאשם נעצר בגלל שנהיגתו ברכב הייתה מסוכנת, תוך סטייה לעבר נתיבים, דבר שהעלה את חשדם של השוטרים. לטענתו, לא נפל פגם בהחלטתו של הקצין הפוסל והוא ביקש להותיר את צו ההשבתה על כנו.
7. הסמכות לאסור שימוש ברכב נמסרה לקצין משטרה בסעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה. הוראה זו מאפשרת לו לאסור את השימוש ברכב לתקופה של 30 ימים.
8. מקום שבו קצין משטרה עושה שימוש בסמכות זו, הוא מפעיל שיקול דעת מינהלי. ככזה, הבחינה של שיקול דעתו צריכה להיעשות על יסוד אמות מידה של המשפט המינהלי. על הקצין לשקול, למשל, את היקפן של הראיות כנגד המבקשת ואת עוצמתן וכן את הפגיעה הנוצרת במבקשת מההחלטה על איסור השימוש, תוך בחינה של היקף הפגיעה בנסיבות העניין.
9. עיינתי בחומר הראיות, וממנו אכן עולה כי בנה של המבקשת נהג לאחר שימוש בתחליף סם מסוג מתדון. ראשית, הוא נתפס בסמוך למרכז הגמילה. כמו כן, מהודעתו של בנה של המבקשת במשטרה עולה כי השתמש בתחליף סם. מדו"ח העיכוב בעניינו עולה גם כן כי השתמש בתחליף סם. גם חוות הדעת הראשונית בעניינו, אשר מלמדת על הימצאות סם, אינה סותרת את העובדה כי ייתכן שמדובר בתחליף סם מסוג מתדון בלבד, ולא בשימוש בסם מסוכן, שאינו מותר על פי חוק. חוות דעת סופית טרם התקבלה לתיק החקירה.
10. ככל שתוגש חוות דעת סופית ויתברר כי אכן מדובר בתחליף סם מסוג מתדון, הרי ששאלת השפעתו של חומר זה על נהיגתו של הבן ברכב, וכן השאלה האם הנהג ידע כי מותר לנהוג אחרי שימוש בחומר זה אם לאו, תיבחנה במסגרת התיק העיקרי.
11. אני ערה לפסקי דין שניתנו בעניין זה בתיקים קודמים. כך, למשל, בפ"ל (חי') 233/08 משטרת ישראל נ' ספאריני עארף (3.5.2009) זיכה כב' השופט ש' בנג'ו את הנאשם מעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה בקלות ראש. שם דובר על תחליף סם זהה מסוג מתדון והשופט קבע בפסק דינו כי "בנסיבות שנוצרו לא הוגן ולא צודק לקיים נגד הנאשם הליך פלילי, אשר סבר, כפי שכל אדם סביר היה סובר בנסיבות העניין, כי הטיפול התרופתי שהוא מקבל במרכז הטיפולי של משרד הבריאות, אליו נשלח על ידי המדינה, לא מעמיד אותו בסכנה של אישום פלילי". על פסיקה זו לא הוגש ערעור מצד המאשימה.
12. מטופס השימוע הנוסף, שנערך לבנה של המבקשת בדבר פסילה מינהלית, עולה כי הבן ציין בפני קצין המשטרה, אשר השבית את הרכב, כי השתמש בתחליף סם ולא ידע כי הדבר אסור. קצין המשטרה לא שקל במסגרת החלטתו להשבית את הרכב לתקופה של 30 ימים את העובדה כי הנהג (בנה של המבקשת) השתמש במתדון – תחליף סם אשר השימוש בו מותר על פי חוק, וייתכן כי לא השתמש בסם מסוכן, אשר השימוש בו אסור על פי חוק.
13. כמו כן, מדבריה של המבקשת במהלך הדיון שבפניי עולה שידוע לה כי בנה (הנהג) יצא ממרכז הגמילה "מאמ"ץ" ושהוא נקי מסמים, וכי נעצר מספר מטרים לאחר שיצא מהמרכז, אולם היא לא ידעה שחל איסור לנהוג לאחר נטילת תחליף סם מסוג זה. משלא ידעה זאת, לא ניתן לצפות ממנה, כבעלת הרכב, שתעשה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה, כדרישת סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה.
14. בהתאם לאמור בסעיף 57ב(ג) לפקודת התעבורה, "בית המשפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת".
15. אם כן, בהיעדר התייחסות קצין המשטרה בהחלטתו לטענת הנהג ולטענת המבקשת, לא ניתן לדעת האם בחן טענה זו כאשר החליט להשבית את רכבה של המבקשת לתקופה מקסימלית של 30 ימים. משלא עולה מנימוקי הקצין כי הוא שקל טענות אלה, קיים פגם בשיקול דעתו המינהלי.
16. כמו כן, בבואי לבחון את האמור בבקשה, יש לציין כי המבקשת טענה שלקיחת הרכב תגביל אותה וכי היא חולת סכרת ורכבה משרת אותה לבדיקות רפואיות ולהתנהלות יומיומית. מעבר לכך, בנה של המבקשת ציין בשימוע שנערך לו כי הרכב משמש את המשפחה ויסייע להם לצורך עריכת קניות לקראת חג הפסח הקרב.
17. לטעמי, קביעה של תקופת פסילה מינהלית בדין אינה הופכת תקופה זו לתקופה מחייבת, שאין קצרה ממנה. אני סבורה שנכון לקבוע כי מקום שבו הדין נתן סמכות מקסימלית, היא כוללת בחובה גם את כל הסמכויות הנבלעות בתוכה. ראו בעניין זה, למשל, דברי כב' השופט י' ליפשיץ בע"ח (חי') 54029-11-16 מדינת ישראל נ' אפטר ואח' (24.11.2016):

"סבורני כי חובתו של קצין המשטרה – אם בהקשר לפסילה מינהלית של רישיון הנהיגה לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה; ואם בהקשר לאיסור מינהלי על שימוש ברכב לפי סעיף 57א לפקודת התעבורה – לשקול הן באם יש מקום לפסול את הרישיון מינהלית (ולאסור באופן מינהלי שימוש ברכב), אך גם – וזה העיקר לענייננו – לשקול באם יש צורך במלוא התקופה המוקנית לו בחוק".

1. שקלתי את טיעוני הצדדים במקרה זה, והחלטתי כי נוכח העובדה שבמקרה זה הרכב משמש לצרכיה האישיים והרפואיים של המבקשת, לאור טענתו של הנהג כי לא ידע שהנהיגה לאחר נטילת תחליף סם אסורה, ובהתחשב בשיקולים הנוספים שציינתי לעיל, ניתן במקרה זה לקצר במידת מה מתקופת ההשבתה ולהעמידה על 15 ימים בלבד. אני סבורה כי, בשלב זה, די בתקופת ההשבתה האמורה כדי להעמיד את המבקשת על חומרת העבירה.
2. עוד יש לציין כי במקביל לצו איסור השימוש, שניתן בנוגע לרכבה של המבקשת, החליט הקצין גם לפסול את רישיונו של הנהג (בנה של המבקשת) למשך 30 יום מהנימוק כי נסיבות העבירה וחומרתה מהווים סיכון לעוברי אורח ומשתמשי הדרך. על כן, בנה של המבקשת לא יוכל לנהוג ברכב זה למשך 30 ימים, הגם שהרכב יוחזר לבעליו קודם לכן.
3. לפיכך, אני קובעת כי הרכב מסוג "יונדאי" בעל לוחית רישוי מס' 85-371-13 יוחזר לבעליו לאחר 15 ימי השבתה, דהיינו ביום 11.4.19.

ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשע"ט, 04 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.