ההליך

1. בפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין כספים ששילמה למבוטחה לאחר שרכבו נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 25.4.2018 ברחוב הוד 6/11 בחיפה (לגרסת הנהג ברכב התובעת) או בקרית חיים (לגרסת הנהג ברכב הנתבעת) בשעה 07:30 (לגרסת הנהג ברכב התובעת) או בשעה 13:44 (לגרסת הנהג ברכב הנתבעת) (להלן: "התאונה").

2. ואלה הרכבים אשר היו מעורבים בתאונה:

1. רכב מסוג יונדאי I35, מ.ר. 63-092-12 (להלן: "רכב התובעת");
2. מיניבוס, מ.ר. 80-965-14 (להלן: "רכב הנתבעת").

3. בהתאם לחוות דעת "עתיד שמאים" מיום 13.5.2018 שצורפה לכתב התביעה ניזוק רכב התובעת בתא המטען והמגן האחורי של הרכב. מהתמונות שהוצגו (ת/1) עולה כי הפגיעה היא באמצע תא המטען. השמאי העריך את עלות תיקון הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בסכום של 15,941 ₪ ואת ירידת הערך (6.5%) בסך 3,092 ₪. כן שילם המבוטח לשמאי שכר טרחה בסך 1,380 ₪.

4. בתביעתה עותרת התובעת כי אורה לנתבעת לפצות בסכום כולל של 14,594 ₪ (נזק ישיר בסך 16,413 ₪, ירידת ערך בסך 2,836 ₪, בהפחתת השתתפות עצמית, השבה וקבלה ממוסך).

5. יצוין כי הנתבעת לא הגישה תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידה. גם הנהג ברכב התובעת לא תבע את נזקיו והתביעה הוגשה על-ידי המבטחת בלבד.

6. ביום 12.1.2020 שמעתי את עדות שני הנהגים.

7. התובעת לא זימנה לעדות עד אשר נכח ברכב התובעת במועד אירוע התאונה.

8. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984.

נסיבות אירוע התאונה

9. בהודעה לתובעת ציין המבוטח כי "בהאטה לפני כניסה לחניה, רכב צד ג' פגע ברכבי מאחור". יצוין כי אין מחלוקת כי החניה היא חניה מתחת לבית ברחוב חד סטרי וחד נתיבי, אשר הכניסה אליה היא על דרך של פניה ימנית אנכית.

10. הנהג ברכב הנתבעת, לעומת זאת, ציין בהודעתו לנתבעת כי "רכב צד ג' חזר לאחור מתוך חניה של הבית שלו לכביש ופגע ברכבי בפנס קדמי ימני".

11. בעדותם בפניי חזרו הנהגים על גרסותיהם.

הנהג ברכב התובעת העיד כי "באתי להיכנס לחנייה ופתאום קיבלתי מכה מאחור" (ע' 1, ש' 11; ע' 2, ש' 32), הגם שלא זכר בפירוט את נסיבות אירוע התאונה או האופן בו נפגע רכבו.

12. העד מטעם הנתבעת העיד כי נסע ברחוב עת הגיח פתאום רכב התובעת בנסיעה לאחור וחסם את נתיב נסיעתו. עוד העיד כי בשים לב למכוניות החונות בצד ימין של הרחוב וחוסמות את שדה הראיה של הנוסע ברחוב בכל הנוגע למכוניות היוצאות מחניה פנימית. עוד העיד הנהג ברכב הנתבעת כי כשראה לראשונה את רכב התובעת היה המרחק ביניהם כשני מטר. הוא בלם את רכבו אך לא הצליח להימנע מפגיעה (ע' 4, ש' 4-6, ש' 8-9; ע' 5, ש' 24). לשאלתי השיב כי רכב התובעת הגיח מהחניה בהטיה ימינה כך שראה את חלקו האחורי ימני (ע' 6, ש' 2). כשהתבקש להסביר את הפגיעה באמצע תא המטען של רכב התובעת השיב כי "האוטו שלי כבד ושלו קל. כשאני פגעתי בו האוטו שלי החליק. כאשר פגעתי בו אני פגעתי והאוטו בגלל הגשם החליק והמשיך לאורך הטמבון" (ע' 5, ש' 28-29).

דיון והכרעה

13. לאחר ששקלתי את העדויות ששמעתי, את טענות ב"כ הצדדים ואת התמונות שהוצגו לי (ת/1), הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ברובה (85%). משכך, אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א. דמי נזק – 12,405 ₪;

ב. הוצאות התובעת – שכר בטלת העד מטעמה בסך 350 ₪ ומחצית ראשונה של אגרת בית המשפט בסך 379 ₪;

ג. שכר טרחת עו"ד בסך 1,800 ₪.

14. הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן פטור מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.