לפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונת דרכים שאירעה בנתיבות ביום 22.3.18 ובה היו מעורבים רכב בבעלות התובעת ורכב הסעות שהיה נהוג ע"י הנתבע 1 והיה מבוטח במועד הרלוונטי ע"י הנתבעת 2.

לטענת התובעת עת נסע רכב התובעת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים בדרך חד סטרית, נפגע ע"י רכב הנתבעים שנסע לימינו, סטה לנתיב נסיעת רכב התובעת וגרם לתאונה ולנזקי הרכב.

הנתבעים טענו כי רכב הנתבעים ביצע פניה שמאלה כדין כאשר לפתע הגיח רכב התובעת מאחוריו ותוך כדי ניסיון לבצע עקיפה מסוכנת גרם לתאונה ולנזקיו.

לכתב התביעה צורפו תמונות ממקום האירוע בהם ניתן לראות את מנח הרכבים המצויים שניהם בחלקה השמאלי של הצומת, כאשר רכב התובעת נראה צמוד לעמוד המצוי בשפת המדרכה הנגדית.

בדיון שהתקיים העידו שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה והם נחקרו על גירסאותיהם.

לטענת נהג התובעת היה רכבו במסלול השמאלי ברחוב כאשר לפתע, בסמוך לצומת, ראה את רכב הנתבעים מימינו כשהוא נצמד אליו, בתגובה צפר לו נהג התובעת וסטה עם רכבו לשמאל כאשר בסופו של דבר נבלם ע"י עמוד המצוי בצידה הנגדי של הצומת. לטענתו מסר לו נהג הנתבעים כי הוא זה שנסע במסלול השמאלי ונאלץ לסטות מנתיבו בשל עמידה של רכב בכניסה לרחוב אליו ביקש לפנות. לדברי נהג התובעת לא ראה את רכב הנתבעים עד שהחל לסטות לכיוון רכבו וניסה לבלום את רכבו, שנסע במהירות ממוצעת של 40-50 קמ"ש כשראה כי רכב הנתבעים ממשיך לסטות לכיוונו, ומעריך כי חלפו מס' שניות עד לתגובתו וללחיצה על דוושת הבלמים. לא זכורה לו חריקת בלמים אולם לדבריו הייתה בלימה של רכבו חד משמעית.

הנתבע 1 העיד כי נהג את רכבו, רכב הסעות, בנתיב השמאלי וכאשר ביקש לפנות שמאלה עמד רכב לפניה שמאלה ברחוב אליו ביקש לפנות. הרכב בלט מעט לכיוון הצומת ולכן ביקש לאגף אותו ולפיכך הסיט רכבו מעט לימין תוך שהוא נשאר במסלולו השמאלי, כאשר לפתע שמע מאחוריו חריקת בלמים וראה את רכב התובעת כשהוא מתקרב לכיוונו, במסלול השמאלי במהירות גבוהה. הוא הסיט את רכבו לימין ככל הניתן אולם לא הצליח למנוע פגיעה ורכב התובעת נעצר רק כשפגע בעמוד שלאחר הצומת. הנתבע אישר כי בדיעבד ייתכן ונכון היה לעמוד ולהמתין עד אשר הרכב שחסם את מסלול הכניסה לרחוב שמשמאל יסיים את פנייתו וזאת חרף העובדה כי לרכבו זכות הקדימה בצומת. הנתבע טען כי רכב הנתבעים הקדים כל העת את רכב התובעת שהגיע מאחוריו ויתכן וסבר כי הסטייה של רכבו באה תוך שהוא מתכוון לעבור למסלול הימני ולכן ניסה לעקוף אותו בנתיב השמאלי.

דיון ומסקנות-

לאחר שהאזנתי לעדויות הצדדים ובחנתי את תמונות הנזק והתמונות ממקום האירוע אני בעמדה כי דין התביעה להידחות שכן במאזן ההסתברויות אני מעדיפה את גירסת הנתבע 1 לאופן התרחשות התאונה.

נהג התובעת ציין כי המועד הראשון בו הבחין ברכב הנתבעים- רכב הסעות מסחרי- היה רק בשלב בו סטה לכיוונו רכב הנתבעים. טענה זו אינה סבירה בהינתן העובדה כי לטענתו נסעו הרכבים במקביל ברחוב, כאשר כאמור לעיל, אין המדובר ברכב פרטי גנרי אלא ברכב הסעות גדול.

כך גם מיקומו של רכב התובעת לאחר התאונה אינו מתיישב עם תיאורה ע"י נהג התובעת. לו היה רכב הנתבעת לצידו של רכב התובעת, היה מצופה כי רכב התובעת היה עוצר עוד טרם הגיע לצידו הנגדי של הצומת כשהוא פוגע בעמוד (!) ורק אז נעצר. מיקום זה של רכב התובעת תואם יותר לתיאורו של הנתבע 1 ביחס לאופן התרחשות התאונה ולנסיעה של נהג התובעת מאחורי רכב הנתבעת במהירות ולפיכך חוסר יכולתו לבלום את רכבו בזמן כשרכב הנתבעים החל בביצוע הפניה שמאלה.

גם מיקומי הנזקים נראים כתואמים יותר את גירסתו של הנתבע 1 כאשר נזק רכב הנתבעים מצוי בעיקרו בדלת הנהג ואילו הפגיעה העיקרית ברכב התובעת מצויה בפינה הקדמית הימנית ובחיבור שבין הכנף הימנית לדלת הקדמית ימנית, כאשר לו היה רכב הנתבעים מצוי במסלול הימני כשהוא סוטה למסלול השמאלי היה מצופה להבחין בפגיעה משמעותית בפינה השמאלית קדמית ברכב הנתבעים ולא בפגיעה משמעותית באזור דלת הנהג (שוב, בשים לב שאין המדובר ברכב פרטי אלא ברכב הסעות).

התמיהה המשמעותית ביחס לגירסת נהג התובעת הינה העובדה כי לפי גירסתו, גם כשראה את רכב הנתבעים סוטה לכיוונו, כשהוא במהירות נסיעה סבירה בתוך העיר לדבריו, לא השכיל לבלום את רכבו טרם חצה את הצומת כולה ופגע בעמוד המצוי בצידה השני של הצומת. המדובר בהתנהלות שאינה סבירה ולפיכך ההסתברות שכך אכן אירעה התאונה- נמוכה מן ההסתברות כי התאונה אירעה בהתאם לגירסתו של הנתבע 1.

יוער כי הנתבע 1 היה יכול להקטין את נזקיו לו היה בוחר לעצור ולאפשר לרכב שחסם את הצומת לחלוף על פניו. לו היה עושה כן לא היה מסיט את רכבו מעט ימינה כדי לבצע את הפניה, וסביר כי רכב התובעת שהיה מאחוריו לא היה ממשיך בנסיעה במסלול השמאלי ללא האטה.

לפיכך אני קובעת כי התאונה אירעה באחריותו של נהג התובעת, אולם לנתבע 1 אשם תורם ביחס לנזקיו בהיקף של 15% (באופן שאינו מקים עילת תביעה) .

בהתאמה, אני דוחה את התביעה אולם לאור התנהלות התיק והצורך להוציא צו הבאה ע"מ להביא להתייצבותו של הנתבע 1 לדיון, איני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשפ"א, 20 יולי 2021, בהעדר הצדדים.