הזוכה הגיש לביצוע כנגד החייבים שיק שנמשך מחשבונו של המבקש לפקודת החייבת 2, מועד פירעון 7/10/2018, חתום בחתימת יד ובחותמת הנחזים להיות של בעל החשבון / המבקש. על גב השיק חתימת הסב של הנפרעת (החייבת 02). השיק לא כובד בשל מתן הוראת ביטול [כיון שתצלום הפלט השיק הממוחשב הסרוק בתיק זה נראה ככתם שחור תועדו פרטי הפלט בעמוד 1 של הפרוטוקול מיום 23/6/2019].

המבקש (החייבת 02 לא הגישה התנגדות) הגיש התנגדות הנסמכת בתצהירו הכולל את העובדות הבאות:

המבקש הינו קבלן שהתקשר עם יזמים בפרויקט שהתקיים בטבריה.

ביום 31/8/2018 נחתם בינו לבין החייבת 02 הסכם עבודה לשנת בדק, לפיו, הייתה החייבת 02 אמורה להתחיל בעבודה מידית למן יום 1/9/2018. במעמד החתימה על הסכם זה נמסר השיק נשוא ההתנגדות לחייבת 02.

30 הימים שבהסכם חלפו והחייבת 02 אף לא החלה בביצוע העבודות ומכאן הופסקה ההתקשרות וניתנה הוראת ביטול ביחס לשיק.

ההסכם והמכתב (מיום 28/9/2018) צורפו כנספחים לתצהיר.

החייבת 02 לא התחילה כלל לעבוד עפ"י ההסכם וכתוצאה מהאיחור האמור נגרם למצהיר נזק.

ביום 23/6/2019 עמד המצהיר לחקירה נגדית על תצהירו. אישר את מועד חתימת ההסכם עם החייבת 02 ואת עובדת מסירת השיק נשוא ההתנגדות במעמד החתימה.

לא הייתה חקירה חוזרת.

סיכומי המבקש נשמעו בע"פ ובראשיתם הסביר ב"כ המבקש, מה הוא לדעתו דיון בבקשת רשות להתגונן וקובע, כי העובדה החייבת 02 חתומה על גב השיק אמורה להשליך על מערכת היחסים בין

הבנק לבין הנפרעת.

עוד מציינים הסיכומים, כי הזוכה לא הגיש את השיק לביצוע כנגד הנתבעת (ככל הנראה כוונת הדובר הייתה "הנפרעת" ולא הנתבעת) מכל מקום טענה זו אינה נכונה עובדתית, כעולה מעיון בבקשת הביצוע – ש.ר.

עוד קובעים הסיכומים כי מערכת היחסים הנטענת בתצהיר היא בין המבקשת לנפרעת והמדובר בטענה של כישלון תמורה מלא.

בעניין זה כלל לא נחקר המצהיר והטענה המזכה את המבקש לרשות להתגונן.

המבקש עצמו הודיע הן לנפרעת והן לזוכה אודות הפרת ההסכם שאף צורף להתנגדות (לא מצאתי כי ההסכם הודע לזוכה לפני הגשת ההתנגדות – ש.ר).

הזוכה סיכם כי השיק נשוא ההתנגדות נמסר לנפרעת ביום 31/8/2018, המועד בו הופקד בבנק הוא יום 22/5/2018, כעולה מפלט השיק.

העובדה לה טען המבקש, לפיה, השיק הוגש לביצוע כנגדו בלבד גם כנגד החייבת 02 אינה נכונה.

המבקש הודה כי השיק הודה כי השיק הוגש לניכוי והדין קבע זה מכבר, כי מתן אשראי מהווה תמורה ומכאן שהזוכה נתן תמורה בעד השיק ואין כל נפקות לכך שהעסקה בין המבקש לבין החייבת 02 לא יצא אל הפועל.

תצהיר המבקש אינו מבוסס על עובדות אלא על לא עובדות ולכן מוצע לדחות את ההתנגדות.

בתשובה מציין המבקש, כי כבר טען בסיכומיו למה צריך לתת מתן רשות להתגונן (כדי לבחון מה מערכת היחסים בין הנפרעת לבין הבנק האם ניתנה תמורה אם לאו).

בחנתי את מכלול הכתבים:

בסיכומי הזוכה נטען, כי השיק הופקד אצל הזוכה בחודש מאי 2018.

המבקש טען, כי את השיק מסר לחייבת 02 ביום 31/8/2018.

טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם מועד הפקדת השיק אצל הזוכה.

ב"כ המבקש נמנע מלהתייחס לנתון משמעותי זה בתשובתו לסיכומים.

על פניו מדובר בהגנת בדים, שכן לשיטת המבקש עצמו את השיק מסר לחייבת 02 חודשים אחרי שהיא עצמה מסרה אותו לבנק. כמובן שמצב כזה הוא בלתי אפשרי.

המבקש נמנע מצירוף סימוכין כלשהם למועד בו הודיע לדבריו לזוכה על הפסקת ההתקשרות עם החייבת 02.

בנסיבות אלו, אני סבור, כי מדובר בהגנת בדים.

ההתנגדות נדחית.

החייב יישא בהוצאות הזוכה לשכ"ט עו"ד בסך 1,170.00 ₪ (כולל מע"מ) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הזוכה תמציא החלטה זו שאינה אלא פסק דין, לתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

מזכירות ביהמ"ש תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"ט, 25 יולי 2019, בהעדר הצדדים.