במסגרת התביעה הקטנה שלפניי מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לשיטתה לשני רכביה במסגרת פעולות גיזום שביצעה הנתבעת.

לשיטת התובעת, בן זוגה החנה את רכביה (רכב מסוג סובארו מ.ר. 1713175 ורכב מסוג יגואר מ.ר. 6867070) בסמוך לבית המצוי ברחוב אלנבי 133 בחיפה ביום 18.7.18, וכאשר שב אל הרחוב גילה כי הרכבים נשרטו שניהם בידי ענפים אשר נגזמו מן העצים המצויים על גבי המדרכה הסמוכה. לטענתה, גיזום העצים נעשה ללא כל הודעה מוקדמת ומבלי שיונחו בעלי הרכבים החונים ברחוב להחנות את רכביהם במקום אחר. בהתאמה מבקשת התובעת לקבוע כי הנתבעת התרשלה במילוי חובותיה כלפי התובעת וכי עליה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו, באופן טבעי, לרכבים.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה בטענה כי הנזקים הנטענים לא נגרמו בשל גיזום העצים, כי תלונה אודות הפגיעה הנטענת ברכבים ו/או הודעה למוקד העירוני לא התקבלה במועד הגיזום ועל כן ספק אם נגרמה באותו מועד, וכי מדובר בנזקים שאינם קשורים בעבודות הגיזום שביצעה באותו רחוב ביום 18.7.18. עוד טענה כי מלבד העצים השתולים על גבי המדרכה במרחב הציבורי מצויים בסמוך למקום עצים המצויים בשטחים פרטיים, ועל כן אף אם ימצא ביהמ"ש כי הפגיעה ברכבי התובעת מקורה בענפי עצים שנגזמו, אין זה מן הנמנע כי מדובר בענפים שנגזמו על ידי אנשים פרטיים ואשר נפלו מעצים שאינם בשליטת הנתבעת. הנתבעת הפנתה את תשומת הלב ל"גילם" של הרכבים, ולאפשרות כי בהתאמה ניזוקו באירועים קודמים, וכן הכחישה את שיעור הנזקים הנטענים וטענה כי מדובר בנזקים מוגזמים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ראיתי לנכון לקבל את עיקר התביעה, ואבהיר –

1. ראש וראשון אציין כי מטעם התובעת העיד בן זוגה, אשר ניכר כי הוא מתקשה בשפה העברית. מטעם זה לא נעשה ניסיון על ידי ביהמ"ש להביא את הצדדים להסכמות, על מנת למנוע אי שוויון בין הצדדים בהבנת הדברים.
2. בן זוגה של התובעת הציג תמונות של הרכבים החונים, כפי שצולמו על ידו ביום האירוע, הציג אסמכתא המעידה על משלוח מכתב דרישה בו ביום אל הנתבעת וכן הציג פרטים של מספר הפניה הטלפונית שערך לטענתו ביום האירוע למוקד הפניות של הנתבעת, ומכתב תשובה מטעם הנתבעת המעיד על העברת הטיפול בדרישה שהוגשה ביום האירוע למשרד ב"כ הנתבעת.
3. עוד, ולהוכחת טענות התובעת בנוגע לכך שחנתה את רכביה בצד המדרכה שבה בוצע הגיזום ביום האירוע, הציג עד התובעת תמונות המעידות על כך שבאותו יום ממש בוצעו בצד השני של אותו כביש (ולמעשה בסמוך לכניסה לבית התובעת) עבודות לסלילת המדרכה, עבודות שבגינן הציבה הנתבעת עצמה שילוט האוסר על חניית רכבים לצד המדרכה האמורה למניעת הפרעה בביצוע עבודות הסלילה.
4. לאחר ששמעתי את עדותו של בן זוגה של התובעת ועיינתי בתמונות הצבעוניות שהוצגו לפניי נחה דעתי כי ניתן להסתמך על גרסתו של העד בכל הנוגע לנסיבות גילוי הנזק ובכל הנוגע למועד גילויו. עוד מצאתי כי יש ממש בטענות התובעת בנוגע למועד הצגת הדרישה לנתבעת.
5. בן זוגה של התובעת הוסיף והבהיר כי פנה לשמאי רק לאחר שהוברר לו כי פניות שנערכו אל הנתבעת ואל עוה"ד מטעמה לקבלת שיפוי בגין הנזקים לא יניבו פרי (יצוין כי זה העיד כי קיבל הצעה לפשרה מאת ב"כ הנתבעת אותה בחר שלא לאמץ ואשר בגינה בחר לפנות לשמאי כאמור, ואולם לאחר מכן התברר כי המכתב אליו הוא מפנה נערך בנוגע לאירוע אחר, ולנזק שנגרם לרכב אחר. אציין כי נוכח קשיי השפה של העד לא מצאתי לזקוף עניין זה לחובתו וממילא לא מצאתי כי לסוגיה זו משמעות בכל הנוגע לתוצאה כאן).
6. העד הוסיף והשיב לשאלות אשר הופנו אליו בנוגע למצב הרכבים עובר ליום האירוע הנטען, ומצאתי כי גרסתו בנוגע למצב הרכבים סבירה והגיונית. גם מיקום הנזקים ברכבים, כפי שמשתקף מתוך התמונות, מתיישב עם מיקום העצים והענפים החתוכים הניכרים בתמונות, ביחס למיקום חניית הרכבים בתמונות שהוצגו מיום האירוע).
7. מכל אלו נחה דעתי כי סביר יותר להניח שהנזקים הנשקפים מחוות הדעת ומן התמונות הצבעוניות נגרמו כתוצאה מנפילת ענפים על גבי רכבי התובעת ביום הארוע, מאשר כי נגרמו בדרך אחרת, לפני או אחרי יום הגיזום.
8. נציג הנתבעת, האחראי על גיזום העצים אצל הנתבעת, נחקר אף הוא והעיד כי גיזום כל העצים הנראים ברחוב אלנבי בתמונות התובעת נעשה בעת ובעונה אחת. זה טען כי מדובר בפעולה יזומה של הנתבעת הנערכת מעת לעת משיקולים של נוחות הציבור, וכי ככזו, אין מדובר בפעולה דחופה אשר מיועדת לטפל בתלונה קיימת.
9. בהתאמה, טען כי את הפעולה מבצעת הנתבעת באמצעות כוח אדם מיומן, אשר נערך מבעוד מועד לביצוע הפעולה, ומגיע אל המקום ברכב ובו ציוד מתאים, אלא שבמקרה שבו נמצא כי במקום חונים רכבים – אין הפעולה מתבצעת והיא נדחית עד למועד שבו אין סכנה לפגיעה ברכבים חונים.
10. לשיטתו, פעולת הגיזום דנן נערכה בהתאמה בשעה שלא חנו רכבים במקום. כאן המקום לציין כי נציג הנתבעת הבהיר כי הוא עצמו לא היה מעורב בפעולת הגיזום דנן ועובדי המחלקה אשר ביצעו את הגיזום בפועל לא התייצבו לעדות כאן.
11. נציג הנתבעת נשאל באיזו שעה נערך הגיזום, אם כטענתו במועד זה לא היו כלל רכבים חונים ברחוב, וזה השיב כי הפעולה בוצעה בסביבות השעה 10:00- 11:00 בבוקר. דו"ח פעולה בנוגע לעבודת הגיזום לא הוצג לעיוני, אף שלשיטת הנציג נערך באופן שגרתי, ונוהל ביצוע עבודות גיזום המחייב את עובדי הנתבעת להמנע מביצוע גיזום יזום במקרה שרכבים חונים בקרבת מקום לא הוצג אף הוא.
12. לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי אין די בעדויות שהובאו לפניי מטעם הנתבעת כדי ללמד על הימנעות של הנתבעת מביצוע גיזום בשעה שרכבים חונים במקום, וממילא מצאתי כי הטענה אף אינה סבירה. הטענה כי צוות הגיזום אשר מתכנס ונערך בציוד ובזמן עבודה לשם ביצוע גיזום יזום אינו עורך את הגיזום במקרה שאין מדובר בגיזום דחוף, בשל קיומם של רכבים חונים אינה מתיישבת עם השכל הישר, וממילא משמדובר על גיזום של מספר עצים ברחוב אחד דומני כי סביר יותר להניח שהגיזום נעשה בפועל על אף קיומם של רכבים חונים מאשר כי נדחה מעת לעת למועד אחר עד לפינויו של הרחוב.
13. במיוחד נכונים הדברים שעה שאין לפניי דו"חות פעולה אשר ילמדו על דחיית הגיזום כאמור מעת לעת בשל קיומם של רכבים כאמור, בהעדרה של הנחייה סדורה וכתובה בעניין, ובהעדרם של עדים מטעם הנתבעת אשר יעידו כי רכבים אמנם לא חנו במקום באותו מועד.
14. גם עיון בתמונות אשר צולמו על ידי התובעת ובן זוגה באותו מועד אין בו כדי לתמוך בגרסה לפיה לא היה כל רכב ברחוב במועד ביצוע הגיזום. עיון בתמונות מלמד כי גזם רב נאסף במקומות שבהם אין רכבים חונים (חניות ריקות), וכי בין הרכבים החונים ניתן להשגיח בשאריות של ערמות קטנות יותר של גזם, לרבות בסמיכות לרכבי התובעת.
15. מכל אלו באתי לכלל מסקנה כי סביר יותר להניח כי גיזום העצים נעשה בשעה שרכבים חנו הלכה למעשה בסמוך למקום הגיזום, מאשר שרכבים רבים (כעולה מהתמונות) הגיעו אל המקום לאחר מעשה, טרם ביצוע נקיון לרחוב שעבר גיזום, וחנו בין הערימות תוך שהם מותירים ערימות קטנות פזורות בין הרכבים.
16. אופי הנזקים הנשקף מן התמונות מלמד לכאורה על ריבוי שריטות דקות, ויש בהם כדי לחזק את סברת העד מטעם התובעת כי מדובר בענפים (שאינם עבים במיוחד) אשר נפלו על גבי הרכבים ונמשכו/נגררו על פני שטח המכונית לשם הסרתם.

מבנה זה מתיישב עם דברי העד מטעם הנתבעת לפיהם תמונות התובעת תומכות בגרסת הנתבעת כי מדובר היה בגיזום של ענפים דקים שהפריעו לשימוש הציבור במרחב הציבורי, ואשר לא הצריכו שימוש בכלי עבודה למעט מספריים ומסור ידני בעלי זרוע מאריכה (טלסקופית).

1. איני רואה להכביר מילים בנוגע לחובות הזהירות החלות על הנתבעת, שכן כלל הוא כי על הרשות המקומית, המחזיקה במקרקעין הציבוריים חלה חובה למנוע סיכונים אפשריים, צפויים מראש, לעוברים והשבים, ולמעשה אף לשיטת הנתבעת עצמה, כעולה מעדות הנציג מטעמה, חלה עליה חובה קונקרטית למנוע נזקים לרכבים החונים בסמוך לעצים המיועדים לגיזום.

כך, שעה שמדובר ברכבים החונים במקום חניה מוסדר בסמוך למקום גידולם של עצים המתוחזקים על ידי העירייה, אני סבורה כי לנתבעת חובת זהירות קונקרטית למנוע נזקים טבעיים העשויים להיגרם לאותם רכבים כתוצאה מפעולות יזומות שהיא מבצעת על ידי עובדי גינון/גיזום מטעמה, כתוצאה מנפילת ענפים על גבי הרכבים - אם לא ערכה פעולות מקדימות למניעת הנזק.

1. את הפעולות שעל הנתבעת לבצע יש לבחון לאור שיקולי מדיניות ראויה.

התובעת הציעה, כמדיניות, כי הנתבעת תמסור הודעה בדבר כוונתה לבצע פעולות לגיזום עצים, ותמנע אגב כך את האפשרות לחנות תחת אותם עצים על ידי העוברים והשבים. הנתבעת גרסה כי כמדיניות היא אינה עורכת פעולות יזומות של גיזום ענפים מן הסוג המתואר שעה שרכבים חונים במקום.

זו גם זו פעולות המעידות לטעמי על התנהלות סבירה ותקינה אשר יש להתייחס אליה כמדיניות ראויה העורכת איזון נאות בין צרכי הציבור בגיזום ומילוי חובות הנתבעת כלפי ציבור המשתמשים בדרך לפעול באופן יזום לגיזום כאמור, לבין הצורך למנוע נזק אשר עשוי לנבוע מנפילתם של ענפים בעת ביצוע גיזום כאמור.

1. יחד עם זאת, משלא שוכנעתי כי הנתבעת פעלה בהתאם לנהלים שלקיומם היא טוענת, ולאחר שהשתכנעתי כי הנתבעת ביצעה הלכה למעשה פעולות לגיזום העצים בשעה שרכבים חנו בסמוך ומתחת לאותם עצים, הרי שהנזקים שלכאורה נגרמו לרכבי התובעת הן נזקים טבעיים אשר אותם צריכה הייתה הנתבעת לצפות ולמנוע, ומשלא פעלה בהתאם – התרשלה כלפי התובעת באופן המזכה את האחרונה בפיצוי.
2. אשר לשיעור הנזק צרפה התובעת שתי חוות דעת שמאיות. מעיון בחוות הדעת עולה כי במסגרת השמאות כלל השמאי את רכיב המע"מ בגין תיקוני הרכבים, אף שהרכבים לא תוקנו הלכה למעשה. עוד עולה מעיון בחוות הדעת כי ברכב הסובארו אין בפגיעות שנגרמו כדי להצדיק קביעה של ירידת ערך לרכב ואילו ברכב היגואר יש בפגיעות כדי להצדיק, לשיטת השמאי מטעם התובעת, הפחתה בערך הרכב.
3. לאחר שבחנתי את השמאויות אשר הוגשו מצאתי כי יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה בניכוי רכיב המע"מ הנקוב בהן, רכיב בו לא נשאה התובעת בעצמה.
4. עוד מצאתי כי בדיקה לרכבים נעשתה במקום אחד על ידי אותו שמאי, בעת ובעונה אחת, ובמצב דברים זה לא מצאתי לנכון לפסוק לתובעת כפל שיפוי בגין הוצאות שלכאורה הוציא השמאי מטעמה לביצוע נסיעות לבדיקת הרכבים.

זאת ועוד, במסגרת כתב התביעה תבעה התובעת סך של 950 ₪ בגין כל חוו"ד שמאית, ואולם מעיון בחשבונות אשר הציגה עולה כי שכרו של המומחה הועמד על ידו במסגרת דרישת התשלום שהציג על סך של 936 ₪ (כולל רכיב הנסיעות הנזכר וכולל צילומים ומע"מ). יחד עם זאת, הקבלות נערכו על סך של 950 ₪, והסבר לפער בעלויות לא הוצג לפניי.

1. מכל אלו מצאתי להפחית מסכום הנזקים שנגרמו לתובעת בעין, על פי דרישות התשלום של השמאי ועל פי חוות הדעת שצורפו, סך כולל של 3,248 ₪ (117 ₪ נסיעות השמאי + 1,764 ₪ רכיב המע"מ בגין נזקי היגואר +1,367 ₪ רכיב המע"מ בגין נזקי הסובארו).
2. עוד ביקשה התובעת פיצויים בתביעה בסכום של 500 ₪ בגין ייעוץ משפטי, ואולם משדובר בהליך המתנהל בבימ"ש לתביעות קטנות לא ראיתי כי קמה לתובעת חובת התייעצות כאמור, ודומני כי בהתאם לחובתה של התובעת להקטין את נזקיה – אין מקום לפסוק לה פיצוי בגין רכיב זה.
3. כן מצאתי כי אין מקום בנסיבות העניין לפסיקת פיצוי בגין "עוגמת נפש". פיצוי בגין רכיב זה נוהג ביהמ"ש לפסוק רק במקום שמצא כי נגרם לתובע שלפניו כאב וסבל של ממש, ולא שוכנעתי כי זהו המקרה שלפניי.

לסיכום אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה בסך כולל של 24,966 ₪ (16,935+936+ בגין נזקיה הנטענים ברכב היגואר 9407 +936 בגין נזקיה הנטענים ברכב הסובארו – 3,248 ₪ כמפורט לעיל = 24,966 ₪).

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 31.3.19, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת בגין ההליך כארן בסך כולל של 750 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום במלא בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.