הבקשה

1. לפניי בקשה להאריך המועד להגשת עתירה מנהלית עד למועד הגשתה בפועל.

הבקשה הוגשה מכוח תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: "התקנות").

טענות הצדדים

2. המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") פרסמה מכרז פומבי (להלן: "מכרז") לביצוע עבודות להקמת מרכז אומנויות הבמה ואודיטוריום עירוני בשטחה המוניציפאלי.

עניינה של העתירה היא בקשה כי בית המשפט יורה על ביטול החלטת וועדת המכרזים של המשיבה 1, החלטה מיום 24.12.18, במסגרתה הודיעה הועדה על זכיית המשיבה 2 במכרז. עוד עולה מהבקשה, כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה לביטול החלטת וועדת המכרזים, תוכרז המבקשת כזוכה במכרז.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי בעניינו של המכרז הוגשו שתי עתירות; האחת על ידי המשיבה 2, והשנייה על ידי המשיבה 5. בעתירה שהוגשה על ידי המשיבה 2, עותרת האחרונה לביטול החלטת וועדת המכרזים לבחור במשיבה 2 כזוכה במכרז, בטענה כי החלטת וועדת המכרזים הינה בלתי סבירה או מוטעית בשל כך שהצעת המשיבה 2 היא הצעה גרעונית או הפסדית.

המשיבה 5 משיגה בעתירה שהגישה על החלטת המשיבה, לפיה הצעתה אינה עומדת בתנאי הסף של המכרז.

3. לטענת המבקשת, בכתב התשובה שהגישה לעתירה שהוגשה על ידי המשיבה 2, דין עתירת המשיבה 2 להתקבל בכל הנוגע לטענה כי הצעת המשיבה 2 הינה גרעונית, ועל כן אין לקבלה.

לשיטת המבקשת, היא סברה שנוכח עתירת המשיבה 2, היא לא נדרשת להגיש עתירה עצמאית לפסילת הצעת המשיבה 2, שכן היא הצטרפה למבוקש בעתירה. עם זאת, נוכח הערת בית המשפט הדן בעתירה שהוגשה על ידי המשיבה 2, והשאלה שהניח בית המשפט לפתחם של הצדדים והיא; האם ראוי לאפשר למשיבה 2 לטעון נגד הצעתה שלה, הוגשה הבקשה דנן.

4. לשיטת המבקשת אין מקום לטענה כי רובץ לפתחה שיהוי סובייקטיבי, שכן לאחר פתיחת ההצעות הכספיות היא פנתה למשיבה בדרישה לפסול את הצעת המשיבה 2 שכן זו הצעה גרעונית, והמשיבה לא השיבה לפנייה זו.

לא זו אף זו, לאחר חשיפת ההצעות במכרז, נדרשה המבקשת על ידי המשיבה להאריך את תוקף הערבות שהגישה וכך עשתה, שכן האמינה שהצעת המשיבה 2 צריכה להיפסל, ועל כן הצעתה צריכה להתקבל.

באשר ליסוד השיהוי האובייקטיבי, טוענת המבקשת כי אף זה אינו מתקיים שכן הליכי המכרז הוקפאו נוכח עתירות המשיבות 2 ו-5 המתבררות בבית משפט זה.

למען הזהירות, מוסיפה וטוענת המבקשת שגם בחינת היסוד של מידת הפגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי נוטה לטובתה, שכן החלטת וועדת המכרזים התקבלה בניגוד לחוות דעת ושל היועץ המקצועי למכרז, ובניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי של המשיבה.

מוסיפה וטוענת המבקשת כי מאחר ומתבררות לפני בית המשפט שתי עתירות נוספות בעניינו של אותו מכרז ובאותן עילות, לא ייגרם עיכוב או נזק משמעותי למי מהצדדים.

5. המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי שיקול הדעת המשפטי השגוי של המבקשת, אינו מהווה עילה להארכת מועד ואין לאפשר את מקצה השיפורים. לשיטת המשיבה, נוכח השיהוי בהגשת העתירה נוצר לה יתרון דיוני, אותו מבוקש עתה למנוע ממנה, ולכך אין להיעתר.

עוד טוענת המשיבה כי דיי לה בהודעת המבקשת כי שתי העתירות הנוספות המתבררות עתה עוסקות בטענת הגרעוניות. המשיבה מסתמכת על הודעה זו, אשר לשיטתה יש בה כדי להצדיק את דחיית הבקשה להארכת מועד. לשיטת המשיבה, משמתבררות מספר עתירות באותה סוגיה, אין צורך בעתירה נוספת באותו נושא.

6. מוסיפה וטוענת המשיבה כי הטעם היחיד המונח בבסיס הגשת הבקשה והעתירה הוא שאלת בית המשפט, שעורר ביוזמתו את הסוגיה האם המשיבה 2 יכולה לעתור בבקשה לביטול החלטת וועדת המכרזים, בנימוק שהצעתה, היא הצעה גרעונית. משכך, טוענת המשיבה שהמבקשת כלכלה צעדיה בטעות, ואין לאפשר את תיקון הטעות.

7. באשר לנושא השיהוי, טוענת המשיבה כי הבקשה הוגשה בחלוף 73 ימים מהמועד בו נמסר למבקשת כי לא זכתה במכרז. בעניין זה מוסיפה המשיבה וטוענת כי משעסקינן בענייני מכרזים, לעיתים אף יש לקצר את המועד הקצוב של 45 ימים נוכח הדחיפות הקיימת במקרים אלה.

כמו כן טוענת המשיבה כי מתקיים במקרה דנן שיהוי אובייקטיבי, שכן ייפגעו אינטרסים ראויים, שכן אם הבקשה תתקבל ייאבד למשיבה יתרון דיוני. מוסיפה וטוענת המשיבה כי עניינו של המכרז הוא הקמת מבנה ציבור בהיקף של למעלה משבעים מיליון ₪ והארכת המועד להגשת העתירה, בצוותא חדא, עם איחוד שתי העתירות האחרות שהוגשו, יגרום לעיכוב בירורן.

עוד טוענת המשיבה כי במקרה דנן אין פגיעה בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי, שכן עסקינן בעתירה המושתתת על טענות של חוסר סבירות בהחלטת הרשות, ולא בטענות של אי חוקיות.

8. המבקשת, בתגובתה לתשובת המשיבה, סבורה כי התנגדות המשיבה אינה עניינית מהטעם שממילא אותם נושאים או קרובים להם מתבררים בשתי העתירות האחרות שהוגשו בעניינו של אותו מכרז.

לא זו אף זו, המשיבות 2 ו-5 לא התנגדו לבקשה להארכת מועד, ונתנו הסכמתן.

כמו כן, טוענת המבקשת כי העתירה מעוררת סוגיות עקרוניות ביחס לפגיעה באינטרס הציבורי.

נוסף על כך, מפנה המבקשת לדברי ב"כ המשיבה, בדיון שהתקיים בעתירה האחרת ומדבריו עולה כי בית המשפט הציע למבקשת להצטרף לעתירת המשיבה 2 או המשיבה 5. לשיטת המבקשת, בית המשפט אשר דן באותן עתירות היה מודע לחלוף הזמן, ומשהציע את הצעתו, הובעה דעת בית המשפט, גם אם לא במפורש, שקיימת הצדקה להארכת המועד.

דיון

9. תקנה 3 לתקנות קובעת:

"(א) עתירה תוגש במועד שנקבע לכך בדין.

(ב) לא נקבע מועד כאמור, תוגש העתירה בלא שיהוי, לפי נסיבות הענין, ולא יאוחר מארבעים וחמישה ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין, או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה, לפי המוקדם.

(ג) בית המשפט רשאי להאריך מועד שנקבע להגשת עתירה כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), לאחר שנתן למשיב הזדמנות להגיב לבקשת ההארכה, אם ראה הצדקה לכך."

כעולה מההלכה הפסוקה ודומה שאף מוסכם על הצדדים, בית משפט הנדרש לבקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית נדרש לשלושה פרמטרים ואלו הם: שיהוי סובייקטיבי, שיהוי אובייקטיבי ושעה ששני היסודות האמורים לעיל מתקיימים, נדרש בית המשפט לבחון את מידת הפגיעה הנטענת בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי מצד הרשות ולערוך את השיקולים הנדרשים. ראו לדוגמה עע"מ 3832/07 עיריית עפולה נ' המוסד לביטול לאומי (פורסם במאגרים), וכן ראו ראו עע"מ 5834/16 לינוי הושק נ' עיריית גבעת שמואל (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין הושק").

אכן, כאשר עסקינן בדיני מכרזים, לעיתים רשאי בית המשפט לראות בהגשת עתירה שהוגשה אף בתוך המועד הקצוב ככזו שהוגשה בשיהוי ואין לקבלה מהטעם שיכול להיגרם נזק לאו בר תיקון נוכח הדחיפות בביצוע וקיום המכרז.

עם זאת, נפסק לא אחת כי המבחנים הנדרשים להארכת מועד שעה שלפנינו עתירה מנהלית, הינם מרוככים מאלה הנדרשים שעה שלפנינו בקשה להארכת מועד מכוח תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

10. ההלכה הפסוקה קבעה כי מבחן השיהוי הסובייקטיבי בוחן את התנהלותו בפועל של המבקש, ואזי על בית המשפט להניח לפניו את השאלה האם התנהלות המבקש עולה כדי ויתור על הזכות לפנות לערכאות, (ראו עניין הושק).

מבחן השיהוי האובייקטיבי בוחן את מידת הפגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים הנוגעים בדבר, ובוחן האם חל בשטח, הלכה למעשה, שינוי במצב.

רק במקום בו נקבע שקיימים שיהויים אובייקטיביים וסובייקטיביים, בוחן בית המשפט את מידת הפגיעה הנטענת בשלטון החוק ובאינטרס הציבורי מצד הרשות ועורך את האיזונים הנדרשים.

הכרעה

11. השיהוי הסובייקטיבי – בענייננו, טוענת המבקשת כי עם פתיחת ההצעות הכספיות, היא פנתה למשיבה בדרישה לפסול את הצעת המשיבה 2, דרישה עליה לא השיבה המשיבה עד היום. כך גם טענה המבקשת כי המשיבה דרשה ממנה להאריך את תוקף הערבות וכך נעשה.

בעניין הושק נקבע כי קיימת חובה נוספת "למצות את ההליכים בטרם יפנה (העותר-התוספת שלי א.ב.) לבית המשפט. הלכה פסוקה היא כי ככלל " אין לראות במאמצי הפרט למצות את ההליכים המנהליים העומדים לרשותו כיוצרים שיהוי הפועל לחובתו""(שם בסעיף 22).

כך גם בענייננו, המבקשת פנתה בדרישה למשיבה לפסול את הצעת המשיבה 2, והמשיבה אינה מכחישה טענה זו. כך גם יש להלום את טענת המבקשת כי המשיבה פנתה אליה בדרישה להאריך את תוקף הערבות וכך נעשה. כלומר, דומה כי יש לקבל את טענת המבקשת כי לא קפאה על שמריה ולא יצרה מצג לפיו היא זונחת את ההליך.

לא זו אף זו, המבקשת טענה בבית המשפט בעתירות שהוגשו על ידי המשיבות 2 ו-5 כי יש לפסול את החלטת וועדת המכרזים. דהיינו, גם במקרה זה, הודיעה המבקשת כי אין היא משלימה עם החלטת וועדת המכרזים.

12. באשר לרכיב השיהוי האובייקטיבי - לא הונחה לפני בית המשפט תשתית ראייתית מניחה את הדעת לפיה השיהוי בהגשת העתירה יוצר אפשרות לפגיעה באינטרסים ראויים להגנה של המשיבה. במקרה דנן, לא קיימת למשיבה טענת הסתמכות ודומה שאף לא הוצאו הוצאות ולא בוצעו מהלכים בהתאם להחלטת וועדת המכרזים, שהרי מוסכם על כולם כי נוכח העתירות שהוגשו על ידי המשיבות 2 ו-5, הוקפא המצב.

יתרה מזו, דומה שאף אין להלום את טענת המשיבה כי קבלת הבקשה תביא להתארכות בלתי מידתית של ההליכים, שכן גם אם יידחה הדיון בעתירות שהוגשו על ידי המשיבות 2 ו-5, הרי שאין המדובר, כך יש להניח, בדחייה ארוכה, שכן מרבית הטענות ידועות לצדדים ואין אלא לערוך את כתב התשובה באופן סדור.

13. במקרה דנן גם אם נפלה שגגה בשיקול הדעת המשפטי של המבקשת שעה שלא הגישה את העתירה בתוך התקופה הקצובה, הרי שנוכח ההליכים שנוהלו בין המשיבה והמשיבות 2 ו-5 ועמדת המבקשת באותם הליכים ולאור העובדה שבית המשפט אשר דן בעתירות המשיבות 2 ו-5 העלה את הסוגיה מיוזמתו, אין השגגה, ככל שקיימת כזו, צריכה לגרום לדחיית הבקשה ולסעד כה דרסטי ודרקוני. לכל אלה יש להוסיף כי המשיבות 2 ו-5 לא השיבו לבקשה ומכך ניתן ללמוד על הסכמתן.

14. אשר על כן, מוארך המועד להגשת העתירה עד למועד הגשתה, דהיינו, 1.4.19. המזכירות תפעל בהתאם להחלטת כב' הנשיא אשר הורה על איחוד הדיונים.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ט, 12 מאי 2019, בהעדר הצדדים.