1. הנאשם חנה במספר הזדמנויות ברחוב כנפי נשרים ליד בתים 24, 25 או 26. בעקבות זאת, נרשמה לו סדרת דוחות שעניינה החניית רכב באופן העלול להפריע או לעכב את התנועה, עבירה על סעיף 6 (ג)(1) לחוק העזר לתל אביב יפו ( העמדת רכב וחנייתו) תשמ"ד – 1983 ( להלן: "החוק").

2. הנאשם אישר כי חנה בזמנים ובמקומות הנקובות בדוחות. הוא כפר כי גרם ( או היה עשוי לגרום) לעיכוב או הפרעה לתנועה. הנאשם התייחס לאחד הדוחות בה נראה רכבו חונה לפני עגלת משא ( להלן: "המכולה"). לדבריו, הדרך חסומה זה שנה וחצי על ידי המכולה. עוד ציין הנאשם כי נתון לו אישור משכניו לחנות היכן וכפי שחנה.

3. במסגרת פרשת התביעה העידו הפקחים חן קויפמן (דוח ת/1), שלומי קמחי (דוחות ת/2 ו-ת/9), קובי ראובן (דוח ת/3), טמלן גולדוייז (דוח ת/4), גלעד חדד (ת/5), עידן ביטון ( דוח ת/6), אמיל איסקוב (דוחות ת/7 ו- ת/8). הנאשם העיד להגנתו.

4. כל הפקחים העידו כאחד כי הנאשם חנה במיקום שהיה עלול להפריע או לעכב את התנועה.

ע"ת 1 חן קויפמן העיד כי מדובר בציר בו נעים כלי רכב בשכונת "כרם התימנים". העד ציין כי מדי פעם הוא מבחין בעגלה. לדבריו, על פי שגרת האכיפה הנהוגה על ידו הרי שאילו היה מגיע למסקנה כי העגלה המוצבת העשוי לעכב או להפריע לזרימת התנועה היה פועל נגדה ( אילו היה לה מספר רישוי) או מגיש דרישה לבעל האתר לפנותה ( ע' 4 ש' 19-21). במקרה זה ציין העד כי "אין חסימה מהמכולה" [ ע' 4 ש' 4] וכי "אם הייתה חסימה מצד המכולה הייתי אישית מטפל בזה" [ ע' 5 ש' 9-10].

ע"ת 2 שלומי קמחי העיד ביחס לדוחות ת/2 ו- ת/9. ביחס לדוח ת/2 ציין כי רכב הנאשם "עמד באמצע הרחוב/ באמצע הכביש והפריע לעוברים ולשבים, חסם ועיכב את התנועה" (ע' 6 ש' 5-6). הוא הסביר כי ההפרעה שיצר הנאשם מקורה בכך ש"אם מגיע כל רכב גדול או קטן אתה מעכב אותו" [ ע' 6 ש' 19]. העד לא זכר כי העגלה הגיע למקום וחנתה בו [ ע' 6 ש' 12-13]. ביחס לדוח ת/9 ציין העד כי המקום בו חנה הנאשם דומה לזה בו חנה בת /2 ולכן היה עלול לגרום הפרעה לתנועה. העד לא ידע דבר אודות "מכולה" שהנאשם חנה במקומה וציין כי גם רכב נוסף הנראה בת/9 עלול להפריע לתנועה.

ע"ת 3 קובי ראובן ערך את דוח ת/3 וציין כי רכבו של הנאשם עצר או חנה באופן בו הוא "חוסם חלק מהרחוב" [ ע' 7 ש' 22-23]. הנאשם ציין כי "אפשר לתמרן, האדנית מפריע" [ ע' 7 ש' 24].

ע"ת 4 טמלן גולדוויז ערך את דוח ת/4. עד זה התבקש בחקירה נגדית להתייחס לקיומה של "מכולה" אך אמר כי "לא זוכר שהייתה מכולה ואילו הייתה מכולה וגם הייתה חוסמת כמו שרכבך חסם – הייתי פועל גם נגד המכולה" [ ע' 8 ש' 11-12]

ע"ת 5 גלעד חדד ערך את דוח ת/5 וציין כי על פי התמונה בדוח נראה רכבו של הנאשם "עומד בין שתי אדניות וחוסם את הכביש" [ ע' 8 ש' 22-23]. הנאשם ציין בתגובה לתשובת העד " אולי חסמתי אימהות עם עגלות אבל לא חסמתי את התנועה, אני מודה בזה. אין לי שאלות נוספות" [ ע' 8 ש' 24-25].

ע"ת 6 עידן ביטון ערך את הדוח ת/6 וציין כי רכב הנאשם "חסם את הדרך באופן מוחלט, חנה באלכסון". בחקירה נגדית התבקש העד להתייחס דווקא לכלי רכב אחרים ולא לרכב הנאשם כמו "רמסה" (("מכולה") ורכב חונה. העד ציין כי "לגבי הרכב לא זוכר אם הוא קיבל דוח. הרמסה ("המכולה") לא קשורה אלי" (ע' 7 ש '10 – 11)

ע"ת 7 אמיל איסקוב ערך את דוחות ת/7 ות/8. ביחס לת/7 ציין כי העד כי רכב הנאשם חסם נתיב והפריע לתנועה. עד זה התייחס אף הוא למכולה וציין כי היא מוכרת לו אך "היא לא מפריעה". לגבי רכב אחר שנראה ציין העד כי "אני מאמין שהוא קיבל דוח" [ ע' 9 ש' 24-25). ביחס לת/8 נשאל העד בחקירה נגדית מדוע לא צילם בזווית "שייראו בבירור את הרחוב שממשיך.." [ ע' 10 ש' 4-5] והשיב כי זוהי סברתו של הנאשם [ ע' 10 ש' 6].

5. הנאשם העיד להגנתו וציין כי לא התכוון לחסום נתיב נסיעה. לדבריו, "כל עוד המכולה לא הייתה שם וכל עוד הייתי חונה בין האדניות היה מעבר לכלי רכב. כשנראה שאני חונה באלכסון זה כשהרחוב נסתם מצד אחד. אם מישהו עשה את העבירה זה המכולה או הרכבים שחנו לפניי" [ ע' 10 ש' 14-16]. בחקירה נגדית אישר הנאשם כי הוא מחנה במקום "הרבה שנים" וכי מדובר בחניה "שמורה לדיירים". עם זאת הנאשם לא הציג בדל ראיה בעניין זה ואף לא הביא לעדות מטעמו את מי מהדיירים על מנת שיוכל לתמוך בטענה (" לא ידעתי שאני צריך להביא עדים").

דיון והכרעה

6. תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה "נתיב" כך " חלק מרחבו של כביש, בין שסומן ובין שלא סומן, המספיק לתנועת טור אחד של כלי רכב, למעט רכב הנע על שני גלגלים". מכלל המוצגים שהוצגו לי עולה בבירור ומעבר לכל ספק כי הנאשם החנה את רכבו על "נתיב". "נתיב" זה מהווה חלק מציר התנועה בשכונה כפי שהעיד ע"ת 1 חן קויפמן. אכן היו תמונות בהן נראה רכבו של הנאשם כשהוא חונה בין 2 אדניות. עם זאת בתמונות אלה נראה בבירור כי הרכב חורג מקו האדניות לעבר הדרך בה עושים כלי הרכב שימוש. העבירה המיוחסת לנאשם אינה מחייבת תוצאה של "הפרעה" או "עיכוב" לתנועה. היא מסתפקת גם ביצירת פוטנציאל להפרעה או עיכוב. הלכה מנחה היא כי העמדת רכב על "נתיב" נסיעה עלולה לגרום הפרעה או עיכוב לתנועה ( עפ"א (ת"א) 27214-04-15‏ ‏ פרידברג נ' עירית תל-אביב-יפו). הואיל ומדובר בעבירת "אחריות קפידה" הרי שהעבירה אינה דורשת "כוונה" לגרום תוצאה זו או אחרת ודי לצורך כך בקיומה של אפשרות. אפשרות זו, כפי שהראיתי, קיימת. היא נובעת מכך שהנאשם חסם נתיב או לעתים חלק מנתיב על ציר תנועה בשכונה. מעדות הנאשם עולה כי גרסת עדי התביעה בדבר פוטנציאל ההפרעה הטמון בחניית רכב הנאשם, לא נסתרה אלא התחזקה. הנאשם ציים בפני ע"ת 3 - "אפשר לתמרן, האדנית מפריע" [ ע' 7 ש' 24]. ברור לכל בר דעת כי אם כלי רכב העובר במקום נדרש "לתמרן" על מנת לחלוף ללא פגע הרי שאופן חניית הנאשם הסבה לו למצער הפרעה או עיכוב הכרוכים בביצוע "התמרון". זאת ועוד, בפרשת ההגנה ציין הנאשם כי בעת שהמכולה לא הייתה מוצבת במקום היה הנאשם חונה בין האדניות ואז לא היה בחנייה זו כדי להפריע לתנועה. מכלל הלאו שומעים לטעמי את ההן. כיוון שמגרסת הנאשם עולה כי בזמנים הרלוונטיים חנתה במקום מכולה והנאשם חנה סמוך לה נובע מכך כי הנאשם מאשר, במשתמע, כי חנייתו הייתה עשויה לגרום הפרעה או עיכוב לתנועה. הנאשם גם אישר בעדותו כי "כשנראה שאני חונה באלכסון זה כשהרחוב נסתם מצד אחד... " ואמנם ע"ת 6 ציין כי הנאשם "חסם את הדרך באופן מוחלט, חנה באלכסון". מכל האמור נובע כי הוכח בענייננו פוטנציאל ההפרעה לתנועה בכל אחד מהדוחות שנרשמו לנאשם ועל כן אני קובע כי התגבשו יסודות העבירה שיוחסה לנאשם בכל דוח ודוח שנרשם נגדו.

7. מכאן אפנה לברר את טענות ההגנה שהעלה הנאשם. טענתו המרכזית של הנאשם היא כי גם העגלה חסמה את נתיב הנסיעה בדיוק כמוהו. ואולם, בעוד הוא זכה לשלל דוחות לא נאכפה העבירה כלפי המכולה. טענה נוספת הייתה כי לנאשם היה אישור לחנות משכניו. אני סבור כי דין טענות אלה להידחות. אפתח ואומר כי על מנת להוכיח מתן "אישור" לחנייה משכניו של הנאשם היה על הנאשם להציג תימוכין (בכתב או בעל פה) לאישור זה אך לא כך היה. הנאשם לא הציג תימוכין בכתב לטענה ולא טרח לזמן להעיד להגנתו את מי משכניו על מנת שיספרו אודות האישור שניתן לנאשם, לשיטתו. הימנעות הנאשם מלהביא עדים רלוונטיים לביסוס קו הגנתו עומדת לנאשם לרועץ ( ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ''ד מא(3) 617). אוסיף, כי בדיון ההקראה ניתנו לנאשם הנחיות מדויקות בנוגע לזימון עדים ועל כן אינני יכול לקבל את טענת הנאשם לפיה "לא ידעתי שאני צריך להביא עדים".

8. מכאן אפנה לטענת האכיפה הבררנית שהעלה הנאשם. לצורך הדיון אניח כי בעת שהמכולה הוצבה במקום היה בהצבתה כדי לגרום הפרעה או עיכוב פוטנציאליים לתנועה. עוד אניח כי ניתן היה לאכוף את העבירה שנאכפה כלפי הנאשם על פי החוק גם על המכולה. חרף הנחות מפליגות אלה לטובת הנאשם אראה כי לכל היותר בשניים מבין המקרים הוכח יחס אכיפתי שונה, על פי הנחותיי דלעיל המחמירות עם התביעה, וכי בנסיבות אין בכך כדי על מנת להניח תשתית לטענת אכיפה בררנית.

• ע"ת 1 ציין בעדותו בעניין זה כי "אין חסימה מהמכולה" [ ע' 4 ש' 4] וכי "אם הייתה חסימה מצד המכולה הייתי אישית מטפל בזה" [ ע' 5 ש' 9-10]. ואכן, עיון בת/1 מלמד כי הנאשם חנה בנתיב נסיעה וכך עבר את העבירה. מנגד, קיים קושי לקבוע על בסיס הצילומים בת/1 כי גם העגלה יצרה פוטנציאל דומה להפרעה או עיכוב לתנועה ומטעם הנאשם לא הוצגה כל ראיה לביסוס קיומה של הפרעה על ידי המכולה.
• ע"ת 2 לא ידע לומר כי במקום הוצבה מכולה ובתמונות שצילם העד לא ניתן להבחין במכולה.
• ע"ת 3 לא התבקש להתייחס לעניין המכולה.
• ע"ת 4 לא זכר כי במקום הייתה מוצבת מכולה. מהתמונות שצילם העד בת/4 לא ניתן להבחין במכולה מוצבת.
• ע"ת 5 אף הוא לא נדרש בחקירה נגדית לעניין המכולה.
• ע"ת 6 העיד כי "הרמסה ("המכולה") לא קשורה אלי" (ע' 7 ש '10 – 11) יחד עם זאת, ולטובת הנאשם אניח כי במקום אכן הייתה מוצבת מכולה וזו חסמה את הדרך, כפי שחסם רכב הנאשם ועל כן לא נרשם לבעליה דוח מטעם לא מוצדק.
• ע"ת 7 ציין ביחס לת/7 כי המכולה נראית בצילום אך "היא לא מפריעה". גם בעניין זה אניח לטובת הנאשם כי אין טעם להבחין לצורך אכיפה בין מי שחוסם כליל מעבר לכלי רכב (רכב הנאשם ) למי שחוסם מעבר זה באופן חלקי (המכולה).

9. את התייחסות עדי התביעה למכולה ניתן לחלק ל- 3 כיתות: כיתה ראשונה, עדי תביעה שטענו כי המכולה לא גרמה חסימה ומצילומיהם גם לא עולה קיום הפרעה או חסימה על ידי מכולה ( ע"ת 1); כיתה שניה , עדים שלא ידעו, לא זכרו או לא נדרשו בחקירה נגדית לעניין הצבת המכולה ודבר הצבת המכולה גם לא עולה מן הצילומים שצילמו ( ע"ת 2 עד ע"ת 5); כיתה שלישית, עדים שטענו כי אכיפה כלפי המכולה אינה מעניינם או אינה בסמכותם או שטענו כי המכולה אינה מהווה הפרעה אך מצילומיהם עולה רושם הפוך ( ע"ת 6 ו- ע"ת 7). שתי כיתות העדים הראשונות אינן יכולות לבסס את טענת הנאשם לאכיפה בררנית הואיל. חלק מהעדים טענו, ואני מאמין להם, כי המכולה אינה גרמה הפרעה. חלק מהעדים לא נדרשו לעניין המכולה בחקירתם או לא זכרו כי במקום הייתה מוצבת מכולה בעת העבירה ולא הוכח היפוכו של דבר על ידי הנאשם. למעשה, רק כיתת העדים השלישית היא זו ממנה ניתן, תיאורטית, להיבנות לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית. בכיתת עדים זו נמנים ע"ת 6 ו-7, היינו עדי תביעה שציינו כי המכולה המוצבת אינה מעניינם או מסמכותם או שכלל לא היוותה הפרעה אך מצילומיהם עולה הרושם ההפוך. האם יש בהצגת שני אירועים בודדים מבין שמונה אירועי אכיפה כדי להניח תשתית מספקת לצורך ביסוס טענת אכיפה בררנית? התשובה שלילית. בע"פ 6328/12 ‏ ‏ מדינת ישראל נ' פולדי פרץ (10.9.13)) נפסק בדעת רוב כי על מנת להניח תשתית ראויה לביסוס טענת אכיפה בררנית אין די להראות כי במקרים בודדים לא נאכפה עבירה. על הטוען לאכיפה בררנית להראות כי לאורך זמן ובאופן שיטתי (או קרוב לכך) קיבלו הרשויות המינהליות במקרים דומים החלטות שונות מאלה שנתקבלו במקרה שלו. במקרה שלפני, העובדה, אם אכן עובדה היא, כי בשניים מבין שמונה אירועי אכיפה לא נאכפה עבירה דומה על בעלי המכולה אך נאכפה כלפי הנאשם (זאת על פי הנחותיי האמורות המחמירות עם התביעה) , אינה מלמדת כי לאורך זמן ובאורח שיטתי נהגה הרשות לאכוף את העבירה כלפי הנאשם אך לא כלפי בעל המכולה. אשר על כן, אין בתשתית שהציג הנאשם, גם בהינתן הנחותיי המחמירות עם התביעה והמקלות עם הנאשם, די כדי מנת להעביר אל כתפי הרשות את הנטל להצדיק את התנהלותה.

10. לאור כל האמור מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה על סעיף 6 (ג)(1) לחוק ( ריבוי עבירות).

ניתנה היום, י' אלול תשע"ט 10 ספטמבר 2019, במעמד התובעת עו"ד דינה ספיר ובהיעדר הנאשם.