1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית מיום 5/2/19, אשר קבעה כי למערער 0% נכות צמיתה החל מיום 31/10/17 (להלן: "הוועדה").

2. רקע – המערער, יליד 1952, נפגע בתאונה ביום 31/7/17 אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה "נקע בברך ימין" (ר' מכתב פקידת התביעות מיום 27/9/17).

וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער נכות בשיעור של 0% ועל החלטה זו הגיש המערער ערר. ביום 20/3/18 וועדה רפואית לעררים החליטה לדחות את הערר.

כנגד החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 20/3/18, הגיש המערער ערעור לבית דין אשר נידון במסגרת תיק ב"ל 31800-04-18. המשיב השיב לערעור, כדלקמן:

המערער הודיע כי הוא מסכים להודעת המשיב ולפיכך ביום 11/10/18 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים (להלן: "פסק הדין").

מכוח הוראות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 5/2/19 והחליטה לדחות את הערר.

3. עיקר טענות המערער –

א. טעתה הוועדה עת ניתקה קשר סיבתי ללא עשיית עובר שב. בפעולתה, הוועדה סותמת את הגולל להמשך תביעתו של המערער לעתיד. במידה והוועדה סבורה שנכותו היום היא בשיעור 0%, עליה לציין את נכותו הכוללת באיבר ואז ליחס לתאונה את אחוז הנכות שלפי דעתה נובע ממנה.

ב. לשיטת הוועדה עצמה הצילומים הם מיום הפגיעה, ולא היו תלונות לפני הפגיעה ובכל זאת הוועדה נעולה על כך שלא קיים קשר סיבתי.

ג. הוועדה שללה קשר סיבתי באופן קטגורי לבעיה הניוונית, אך היא לא התייחסה לאישור ההכרה של פקיד התביעות, אשר הכיר באופן מפורש בפגימה של נקע. הוועדה כלל לא התייחסה להכרה זו ולא הפעילה מצב של עו"ש בהתאם לפסיקה.

ד. מבוקש להורות על החזרת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב חדש, על מנת שתבדוק את המערער ותערוך מצב עובר ושב ולחלופין תאמוד את נכותו היום של המערער.

4. עיקר טענות המשיב –

א. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה המסקנה הברורה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין. לא נפל כל פגם בהחלטתה ועל כן אין כל הצדקה להתערבות שיפוטית בה.

ב. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה באופן ברור. הוועדה הדגישה כי ממצאי הבדיקה מצביעים על מחלה ניוונית ללא ממצא חבלתי כלשהו. לפי קביעה זו הוועדה שללה את הקשר הסיבתי בין מצבו של המערער לתאונה.

ג. פקיד התביעות דחה באופן חלקי את ההכרה לפגיעה בברך וקבע כי התביעה אושרה בגין נקע בברך ימין, אך קבע כי האבחנה של אוסטיוארטריטיס אינה קשורה לאירוע הנדון וכי מדובר באבחנה ניוונית כרונית. הוועדה קבעה על סמך בדיקתה הקלינית כי מצב המערער בברך קשור למחלה אשר לא הוכרה על ידי פקיד התביעות. מדובר בשאלה של קשר סיבתי ולא היה מקום במקרה כזה לבצע "עובר ושב".

ד. מצב קודם מתייחס למצב סטטי שהיה לפני התאונה ואשר התגבש לפני התאונה. הוועדה קבעה כי המערער סובל ממחלה כרונית בשתי הברכיים, ומחלה זו תועדה בצילומים מיום התאונה ועובר לתאונה. הוועדה לא הסתפקה בכך וקבעה כי הבדיקה הקלינית אשר בוצעה למערער על ידה ביום 5/2/19 הצביעה כולה על מחלה ניוונית ולא על ממצא חבלתי. מדובר בקביעה מפורשת שלפיה לא קיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער כפי שנקבע בס' 14 לפרוטוקול וכי מצבו בגין התאונה בכל הקשור לפגימה שכן הוכרה, תואם ל- 0% נכות.

5. החלטת הוועדה – המערער הופיע בפני הוועדה בליווי בא כוחו. הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות וצילומים ורשמה: "צילומי רנטגן של שתי הברכיים בעמידה מיום 16.4.09 – נראת מחלה ניוונית בנונית של 2 הברכיים, יותר מימין, ללא כל ממצא חבלתי".

הוועדה בדקה את המערער, ואלו היו ממצאיה:

"בבדיקה – מתהלך ללא צליעה, פושט מכנסיו בקלות ועולה לספת הבדיקה ללא קושי. יישור ברכיים – מלא. כיפוף - 140 מעלות דו"צ. אין נוזל תוך מפרקי.

קיימת רגישות במישוש במדור המדיאלי ולטראלי של הברך.

מבחן מקמרי ומבחן אפלי – שליליים.

מבחן מגרה קדמי ואחורי שלילי דו"צ".

הוועדה קבעה כי מדובר באבחנה של "כאבים בברכיים" וסיכמה את מסקנותיה כדלקמן:

"ע"פ פס"ד מיום 11.10.18 שקבע לבדוק את התובע, הוועדה פועלת לפי פס"ד –

ע"פ ממצאי הבדיקה הקלינית, וצילומי הרנטגן, סובל התובע ממחלה ניוונית קשה של 2 הברכיים שנראתה כאמור בצילומי הרנטגן כבר ביום התאונה. ובצילומים חוזרים לאחר מכן מאפריל 09 כפי שצוטטו בפרוטוקול הוועדה, גם ממצאי הבדיקה הקלינית שנמצאו ע"י הוועדה מצביעים על מחלה ניוונית ללא ממצא חבלתי. לא קיים קשר בין מחלתו זו לבין התאונה הנדונה- הערר נדחה".

6. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בעיקרו.

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

8. בעב"ל 54167-08-15 בנימין לוי – המל"ל (מיום 10/2/19), סקר בית הדין הארצי את הפסיקה העוסקת בהבחנה שבין קביעת קשר סיבתי ובין ניכוי מצב קודם, וכך נפסק:

"ההלכות שפורטו לעיל מלמדות כי יש להבחין, ככלל, בין תאונות עבודה המתרחשות בזמן ומקום מוגדרים, לבין פגיעות אחרות בעבודה אשר מתגבשות על פני ציר הזמן (מחלת מקצוע ומיקרוטראומה). בכל הנוגע לתאונות עבודה, עומדת על כנה הלכת מרגוליס כפי שצוטטה לעיל, ולפיה ככל שנקבע קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקוי מסוים - על הוועדה לקבוע את אחוז הנכות הכוללת בגין אותו ליקוי, ולנכות ממנו "מצב קודם" רק ככל שניתן להסיק, מ"נתונים מוכחים" המתייחסים למצבו של המבוטח טרם התאונה, כי נקבעת הייתה לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי שבתקנות.

הלכת מרגוליס, שלא שונתה עד היום לפי כל פסקי הדין שצוטטו לעיל (כמו גם פסקי דין נוספים שהוזכרו על ידי הצדדים), מבהירה במפורש כי הוועדה לא אמורה לדון "בהשפעתם היחסית של גורמי המצב האישי ותאונת העבודה - על הופעת מחלת המערער", היינו לא אמורה לקבוע "קשר סיבתי חלקי" על בסיס ההנחה כי גם "גורמי סיכון אישיים"/"מצב קונסטיטוציונלי", השפיעו במידה כזו או אחרת על היווצרות הליקוי, וזאת אלא אם אותם "גורמי סיכון"/"מצב קונסטיטוציונלי" באו לידי ביטוי ב"נתונים מוכחים" לגבי מצבו של המבוטח טרם התאונה, ומצדיקים היו לקבוע לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי כבר אז (לקביעה דומה, לפיה ה"מסלול" היחידי הרלוונטי לנכות במועד התאונה כאשר אנו עוסקים בתאונות עבודה הוא המסלול של "ניכוי מצב קודם" לפי הלכת מרגוליס, ראו למשל את בר"ע (ארצי) 10790-09-17 המוסד לביטוח לאומי - משה מרציאנו [פורסם בנבו] (20.12.17)).

גדר סמכותה של הוועדה הוא לפיכך לקבוע את שיעורה של הנכות בגין אותו ליקוי שהוכר קשר סיבתי בינו לבין תאונת העבודה, ובהמשך לבצע ניכוי מצב קודם (ככל שרלוונטי) בהתאם להלכת מרגוליס. להסרת ספק נבהיר כי המוסד כלל לא העלה טענות המצדיקות לבחון מחדש את הלכת מרגוליס, ואכן לא מצאנו הצדקה לשינויה.

אין באמור לעיל כדי לשלול מהוועדה הרפואית את האפשרות לקבוע במקרים המתאימים שליקוי מסוים כלל אינו קשור סיבתית לתאונת העבודה, ובמקרה כזה מתייתר הצורך לדון ב"ניכוי מצב קודם" שכן משמעות הדבר היא כי למבוטח ממילא אין נכות הקשורה לתאונה (בר"ע (ארצי) 25945-06-17 המוסד לביטוח לאומי - ראובן הושיאר [פורסם בנבו] (10.9.17)). הוועדה אמנם אינה מוסמכת לשלול קשר סיבתי לחלוטין כאשר פקיד התביעות כבר הכיר בקיומו במפורש, אך באפשרותה לעשות כן ככל שפקיד התביעות לא דן באופן מפורש בליקוי מושא בדיקת".

(ההדגשה אינה במקור).

9. בעניינו של המערער, אישרה פקידת התביעות במכתבה מיום 27/9/17 את תביעתו בגין "נקע בברך ימין". כמו כן צוין במכתב כי "יחד עם זאת הנני דוחה את האבחנה של אוסטיוארטריטיס, שאינה קשורה לאירוע הנדון". הוועדה מצאה כי בהתאם לממצאי הבדיקה הקלינית וצילומי הרנטגן המערער סובל ממחלה ניוונית קשה בשתי ברכיו, עוד קודם לתאונה. עוד צוין כי ממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה למערער מצביעים על מחלה ניוונית ללא ממצא חבלתי וכי אין לממצאים אלה קשר לתאונה.

בענייננו מדובר בפגיעה בעבודה שהינה אירוע תאונתי. העובדה לפיה פקידת התביעות סייגה את הכרתה כך שצוין במפורש כי האבחנה של אוסטיוארטריטיס אינה קשורה לתאונה אינה פוטרת את הוועדה, בנסיבות העניין, מלפעול בהתאם להלכת מרגוליס ולהעריך את נכותו הכוללת של המערער בברך ימין ולהפחית את שיעור הנכות הנובע מ"המצב הקודם" אשר על פניו הוחרג מלכתחילה באישור פקידת התביעות. זאת, גם אם בנקודת הזמן שבו נבדק המערער על ידי הוועדה נבעה נכותו של המערער כולה לכאורה מהמצב הקודם כך שלמעשה לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה.

לא מדובר במקרה שבו דנה הוועדה בקשר הסיבתי שבין ליקוי מסוים לתאונה כאשר במקרה כזה, על פי הפסיקה וכפי שצוין לעיל, מתייתר הצורך לדון ב"מצב קודם".

10. בנסיבות העניין, אני סבורה כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה באותו הרכב, עם הנחיות ברורות ולא לוועדה בהרכב חדש משלא מצאתי כי הוועדה נעולה על דעתה.

11. מכאן, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, כשעל הוועדה לבדוק את המערער, להעריך את נכותו הכוללת, וככל ותמצא כי קיימת נכות בשיעור כלשהו, תפעל בהתאם להלכת מרגוליס ותערוך חשבון עובר ושב, כך שתפחית מאותה נכות כוללת את הנכות אשר אינה קשורה לתאונה מיום 31/7/17, תוך שהיא מפנה לנתונים מוכחים בדבר אותה נכות אשר אינה קשורה לתאונה.

החלטת הוועדה תהיה ברורה ומנומקת.

הוועדה תזמן את המערער להופיע לפניה, באמצעות בא כוחו.

12. בנסיבות העניין, על המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪, אשר ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

13. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' כסלו תש"פ, (06 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.