1. התובעת בעלת רכב מסוג טויוטה יאריס מ.ר 63-256-30, להלן: "רכב התובעת". הנתבע 1 הינו הבעלים ו/או המחזיק של רכב טויוטה היילקס מ.ר 24-583-37 להלן: "רכב הנתבע". הנתבעת 2 היא חברת ביטוח אשר מבטחת את הנתבע 1.
2. התובעת הגישה תביעה בסך 18,248 ₪ בגין: "פגיעה שנגרמה לרכב התובעת על ידי הנתבע ורכבו, כאשר פגע בצדו השמאלי אחורי של רכב התובעת, תוך שהוא מבצע מס' עבירות תנועה אשר תפורטנה בהמשך" (סע' 5 לכתב התביעה). בנוסף ציינה התובעת כי: "...ביום 2 באוקטובר 2018, בשעה 15:30 לערך, עצרה התובעת את רכבה לפני קו עצירה לבן המצוי לפני מעבר חציה ואפשרה להולכי רגל לחצות במעבר החציה" (סע' 6) וכן ציינה כי רכבו של הנתבע חנה בתחנת אוטובוס משמאלה, והסתיר לה את שדה ראייה. התובעת מציינת כי המתינה שרכבים הבאים משמאלה יחלפו כדי שתוכל להשתלב בנתיב הנסיעה הימני בכביש. כאשר התובע פנה לכיוון נתיב נסיעה של רכב התובעת הוא פגע בצדו האחורי שמאלי ברכב התובעת עם צדו הימני קדמי של רכבו (סע' 6).
3. התובעת ציינה כי סכום התביעה הכולל הוא על סך 18,248 ₪ ומורכב מנזק לרכב התובעת בסך 10,827 ₪ על פי חוות דעת שמאי, שכר טרחת שמאי בסך 900 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,340 ש"ח. בנוסף, טוענת התובעת לנזקים בשל ביטול זמן, השבתת רכבה ועגמת נפש שנגרמו לה.
4. הנתבע הכחיש את טענות התובעת. לטענתו, נסע בנתיב הימני ביותר, בכביש חד סטרי בן 3 נתיבים, כאשר "לפתע רכב התובעת אשר הגיח ממתחם חניה מימין לכביש, התפרץ לנתיב נסיעת רכב הנתבע 1 וגרם לאירוע תאונתי בין הרכבים" (סע' 5 לכתב ההגנה). לחילופין, טוענים הנתבעים כי יש להטיל על התובעת רשלנות תורמת לקרות התאונה. עוד טענו לענין גובה הנזק.

דיון והכרעה:

1. בדיון הוכחות מיום 17.11.2019 העידה התובעת כי מכיוון הנסיעה שהגיעה מוצב תמרור: "האט ותן זכות קדימה" (עמ' 1 שורה 26 לפרוטוקול). כן העידה כי התמרור נמצא לפני מעבר החציה. בהמשך תיקנה עדותה וציינה כי "אכן אתה צודק, מדובר בתמרור עצור" (עמ' 2 ש' )3.
2. עיון במוצגים שצורפו על ידי הצדדים (ראה מוצג נ/1 ומוצג נ/4) מלמד כי אכן במקום מוצב "תמרור עצור" וכן מסומן קו עצירה, ואחריו מעבר חציה.
3. סעיפים 64(ב)(2) ו- 64(ד) בסימן ט' לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 מורים כדלקמן:

64. ...

(ב) "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי-רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה –

(2) ...יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש.

(ד) נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור, יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה - לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר.

1. עיון במוצגים נ/1-נ/4, בעדות הצדדים ובמסמכים שהוצגו מלמדים כי התובעת יצאה מחניה וביקשה להשתלב בכביש הראשי. ביציאה מהחניה מוצב תמרור עצור, מולו מצוין קו עצירה ולאחריו מעבר חציה. החובה החוקית המוטלת על המשתלב בכביש ראשי היא לתת זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש.

עיינתי בעדויות ובמוצגים. מקבל גרסת הנהג הנתבע כי היה בנסיעה בנתיב הימני של הכביש הראשי. דוחה הטענה והעדות של התובעת ,לעניין חנייתו של הנתבע ,בתחנת אוטובוס באמצעות שני גלגלים. אין לטענה זו של הנתבעת כל בסיס ראייתי. מקובלת עלי עדותו של הנתבע: "אני נסעתי בכביש הראשי, אני נסעתי ישר והיא יצאה מחניה, הכביש המשתלב זה חניון... היא נכנסה ונכנסה ואני עצרתי. היא התפרצה לצומת ואז המשיכה ובקצה היא שפשפה, אם הייתי מתנגש בה זה היה נמעך" (עמ' 2 ש' 29-33 ועמ' 3 ש' 11,29 לפרוטוקול).

1. בכל הנוגע לעניין הנזק העיד השמאי מר אייל ונציה. המחלוקת בדיון הייתה האם יש נזק גם במגן הפנימי –אחורי כתוצאה מהפגיעה ברכב .בנושא זה העיד השמאי כי המגן הפנימי מסתיים בכנף ולפיכך מקבל גרסתו לעניין זה לפיה יש קשר בין התאונה לנזק במגן הפנימי, ראה עדותו: "המכה בצד שמאל ושייכת לאירוע, אני בדקתי את הרכב" (עמ' 5 שורה 11).
2. בעניין הנזק, התובעת אף הגישה תמונות נזק (ת/1-ת/2), העולות בהתאמה עם חוות דעת השמאי לעניין מקור הנזק וסוג הנזק, בנסיבות העניין, קובע כי הנזק שנגרם לרכב התובעת הוא בסך 10,827 ₪ כמפורט בחוות דעת השמאי מטעמה. התובעת לא הוכיחה רכיבי תביעה נוספים שפרטה למעט שכ"ט שמאי והאגרה. לפיכך סכום התביעה הוא 11,908 ₪.

סוף דבר

1. מהראיות והעדויות שהובאו עולה כי התאונה אירעה עת התובעת יצאה מחניון וניסתה להשתלב בכביש הראשי (לעניין זה ראה נ/4) .ביציאה מהחניון מוצב תמרור "עצור" הכולל ,כמפורט בתקנה, הן את חובת העצירה והן את חובת מתן זכות קדימה לכלי רכב אחרים.
2. מקבל את עדותו של נהג הנתבע לפיה נהג בנתיב הימני ולא עמד בתחנת האוטובוס קודם למפגש בין הרכבים. המפגש בין הרכבים אירע בנתיב הימני של הכביש ומכאן עולה כי התובעת חצתה את הנתיב וניסתה להשתלב בתנועה, זאת עת קרתה התאונה. מחד חובת התובעת להשתלב בנתיב תנועה ולתת זכות קדימה לרכבים הנמצאים בנתיב, וזאת כמפורט בתקנות שצוינו לעיל, ומאידך לא נעלמה מעיני עדותו של הנהג לפיה: "אחרי שהתפרצת לכביש ראיתי אותך" (עמ' 3 שורה 22). מהצילומים שהוצגו בפני בית משפט המתארים את מקום התאונה עולה כי שדה הראייה של נהג הנתבע היה ללא הפרעה, והגם שהנתבעת התפרצה לכביש כגרסתו, ניתן היה לראות זאת מבעוד מועד ולהיערך בהתאם. בנסיבות העניין, מצאתי כי לנהג הנתבעים אחריות מופחתת , בשיעור של 35% לקרות התאונה, ורוב האחריות לתאונה היא על התובעת.
3. בשים לב לאמור לעיל מורה על הנתבע, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סך של 4,200 ₪ תוך 30 יום.
4. בנסיבות העניין אין צו להוצאות .

רשות ערעור לבימ"ש מחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, י"ג כסלו תש"פ, 11 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.