01 דצמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 14.3.19 (להלן: "הוועדה"), אשר דנה בעניינה של המערערת לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 וקבעה שלא חלה החמרה במצבה (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערערת, ילידת 1983, בנקאית במקצועה.

3. ביום 30.4.15 נפגעה המערערת מהרמת שק כבד ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה: "כאבי גב תחתון".

4. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת ביום 7.6.16 נכות בשיעור 10% ולאחר ניכוי מחצית הנכות בגין מצב קודם – נקבעה למערערת נכות יציבה בשיעור 5%, בתחולה מיום 1.3.16 (פרוטוקול הוועדה צורף לערעור).

5. בשנת 2018 הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב. באישור ההחמרה מיום 4.2.18 נרשם, כי קיימת החמרה במצב המערערת, וכי האישור ניתן בהסתמך על מכתב הרופא האורתופד, ד"ר זילברשטיין, מיום 15.11.17.

במכתבו של ד"ר זילברשיין מיום 15.11.17 (מש/1) נרשם כדלקמן:

"תלונות/סיבת הפניה: כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין 3 שבועות

קודם היתה הקרנה לקדל שמאל

לפני 3 שנים שאיבת דיסק במדיקל סנטר ללא הטבה אלא עם החמרה

בדיקה גופנית: הגבלה בתנועות, ללא סימנים נוירולוגים

מגיבה על נגיעה קלה בגב התחתון

עמידה על כצה אצבעות ועקבים תקינה"

6. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה ביום 13.5.18, כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת. ביום 20.5.18 השיגה המערערת על החלטת הוועדה. בנימוקי הערר צוין כדלקמן (מש/2):

"ברשותי מסמכים רפואיים עדכניים, לאחרונה עברתי ניתוח קיבוע בגב ב 2 חוליות שנמשך כ 6 שעות, כאשר למעשה חלה החמרה במצבי עוד לפני מועד הניתוח, ולאחר קביעת הנכות של 5 אחוז האחרונים."

7. הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 14.3.19 לדון בערר. הוועדה שמעה את תלונות המערערת לפיהן, היא "סובלת מכאבי גב והגבלה בתנועה."

עוד הקשיבה הוועדה לדברי ב"כ המערערת ורשמה אותם כדלקמן:

"מערערים על דדרג 1 שקבע כי אין קשר בין הניתוח לתאונה, מבקש מהוועדה תנמק את החלטתה וזאת לאור העובדה כי נכותה הייתה 5% אחרי שקבעו 10 וניכוי מ"ק 5%, כעקרון מחצית ממצבה היום הוא כתוצאה מהתאונה, לא ברור כיצד דרג 1 שלל את הקשר כאשר התאונה והנזק כתוצאה ממנו כבר הוכר בהחלטה חלוטה כי קיים קש"ס בין התאונה לבין הניתוח.

כרגע נמצאת התובע לאחר ניתוח בגב עם נזק נירווגי כפי שמופיע ב- EMG ועם צלקת מבקשים לקבוע נכות בגין הצלקת והניתתוח שקשור בתאונה ולאור החלטות קודמות ולאור המצב הרפואי".

8. במקום המיועד לרישום התייחסות הוועדה לממצאי בדיקות וצילומים צוין כדלקמן (סע' 6 לפרוטוקול):

"EMG מיום 23.11.2018 : פגיעה עצבית בעצב סורלי משני הצדדים. חשד לרדיוקלופטיה מותנית בגובה 5S – 1S משני הצדדים.

CT ע"ש מותני מיום 4.5.2015 שינויים ניוונים דיסקופטים בגובה 1S3L ללא ממצא חבלתי.

CT ע"ש מותני שינויים ניווניים עם היווצרות זיזים גרמיים היצרות תעלה ושינויים ניוונים במפרקי בין חוליתיים"

הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול בזו הלשון:

"מבחינה נירולוגית: מתהלכת ללא שימוש באבזרי עזר וללא צליעה כוח וטונוס תקינים בשתי הרגליים החזרים הופקו תקינים ושווים אין החזרים פתולוגים, תחושה שמורה.

מבחינה אורתופדית: לורדוזיס מותנית שמורה ללא כיווץ שרירים צלקת ניתוחית אמצעית באיזור ע"ש מותני הגליד היטב הפעלת ע"ש מותני ישור מלא הגבלה בצורה קלה בכיפוף הטיה לצדדים ותנועה סיבובית עמידה תקינה".

וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול):

"לנוכח הבדיקה הגופנית ללא קיפוח וגירוי עצבי טווחי תנועות רישום בדיקות הדימות שינויים ניוונים מפושטים בבדיקות הדימות סמוך למועד התאונה ללא עדות לממצאים חבלתיים הוועדה דוחה את הערר לדעת הוועדה טיפול ניתוחי עקב היצרות של התעלה וקיבוע על רק שינויים ניוונים ללא קשר לאירוע תאונתי הנדון".

החלטה זו של הוועדה היא מושא הערעור שלפני.

טענות הצדדים

9. לטענת המערערת, שגתה הוועדה עת לא קבעה מבחן עובר ושב בעניינה; שגתה הוועדה עת שללה קשר סיבתי שהוכר זה מכבר על-ידי פקיד התביעות; שגתה הוועדה עת לא קבעה, לאור נתוני התיק, כי מצבה הרפואי של המערערת הוחמר תוך ניכוי 50% כעולה מקביעת הוועדה הרפואית הראשונה שהחלטתה הפכה לחלוטה.

במעמד הדיון בערעור הוסיף ב"כ המערערת, כי הוועדה לא נימקה באופן מספק מדוע שללה את הקשר הסיבתי כולו בין הנזק בגבה של המערערת לבין התאונה הנדונה וקבעה שהניתוח התבצע כולו על רקע מצב הגב עובר לפגיעה הנדונה, זאת למרות שהתאונה הנדונה התרחשה לפני מועד הניתוח. עוד נטען, כי "בעבר לא דובר על שינויים ניווניים אלא על ממצאים והדמיות שבגינם נקבע קשר סיבתי חלקי לתאונה".

10. מנגד, טען המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. אשר לטענה בעניין מנגנון עובר ושב נטען – כי דינה להידחות, שכן הוועדה קבעה במפורש שההליך הניתוחי בוצע אך בשל היצרות התעלה על רקע שינויים ניווניים. לפיכך ועת נשלל הקשר הסיבתי בין אירוע הפגיעה המוכר לבין ההליך הניתוחי – הרי שאין תחולה לכללים שנוסחו בהלכת מרגוליס.

עוד נטען, כי יש לדחות את עמדת המערערת לפיה הוועדה שללה את הכרת פקיד התביעות שכן שאלת קיומה של החמרה, דרגת הנכות והקשר בינן לבין אירוע הפגיעה המוכר נתונה אך ורק לוועדה, זאת במובחן מההכרה בפגימה.

דיון והכרעה

11. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה וכן במכלול החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להידחות.

12. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

13. בית הדין אינו נוהג להתערב בקביעותיה המקצועיות של הוועדה הרפואית לעררים, כל עוד לא נפל בהליך פגם של ממש, ובענייננו, לא מצאתי, כי נפל פגם כאמור.

14. למקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערערת ולדברי בא-כוחה, עיינה בחומר הרפואי שהונח לפניה לרבות בבדיקות ההדמיה, ערכה למערערת בדיקה קלינית נוירולוגית ואורתופדית, אשר ממצאיה פורטו בהחלטתה ומבחינה נוירולוגית נמצא, כי המערערת מתהלכת ללא שימוש באבזרי עזר וללא צליעה, כח וטונוס תקינים בשתי הרגליים, החזרים תקינים ושווים, אין החזרים פתולוגים והתחושה שמורה; מבחינה אורתופדית נמצא, כי לורדוזיס מותנית שמורה, ללא כיווץ שרירים, צלקת ניתוחית הגלידה היטב, הפעלת עמוד שדרה מתני יישור מלא, הגבלה בצורה קלה בכיפוף הטיה לצדדים ותנועה סיבובית, עמידה תקינה.

על יסוד כל אלה קבעה הוועדה, כי לא חלה החמרה במצב המערערת הקשורה לתאונת העבודה הנדונה ונכותה היציבה נותרה בשיעור 5%.

15. הוועדה נימקה החלטתה בכך שלא עלה בבדיקתה הקלינית קיפוח או גירוי עצבי וכן לאור טווחי התנועות שנמצאו בבדיקה וכן נוכח השינויים הניווניים המפושטים שהודגמו בבדיקות הדימות סמוך למועד התאונה ללא עדות לממצאים חבלתיים. לפיכך, הוועדה סבורה, כי הטיפול הניתוחי שהמערערת עברה היה עקב היצרות התעלה וקיבוע על רקע שינויים ניווניים, ללא קשר לפגיעה בעבודה.

מדובר בקביעה רפואית מובהקת, ברורה, סבירה ומנומקת, הנסמכת על ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה ושיקול דעתה המקצועי, בה לא מצאתי טעות משפטית המצדיקה התערבות.

16. לא מצאתי ממש בטענת המערערת, כי שגתה הוועדה בכך שלא ערכה בעניינה חשבון עובר ושב. עת שללה הוועדה במפורש את הקשר הסיבתי בין תאונת העבודה הנדונה לבין ההליך הניתוחי שהמערערת עברה – הרי שלא היה עליה לערוך חשבון עובר ושב (ראו: עב"ל (ארצי) 37263-02-13 המוסד לביטוח לאומי – יחיאל פומן, מיום 26.8.13).

17. בטרם אחתום אוסיף, כי אין בידי לקבל את טענת המערערת, לפיה שגתה הוועדה עת שללה קשר סיבתי שהוכר זה מכבר על ידי פקיד התביעות. יש לזכור, כי הוועדה מושא הערעור דנה בעניינה של המערערת לפי תקנה 36 לתקנות, כאשר הקביעה אם חלה החמרה במצבה של המערערת, דרגת הנכות והקשר בינן לבין תאונת העבודה המוכרת הן שאלות רפואיות מובהקות הנמצאות במסגרת שיקול דעתה המקצועי והבלעדי של הוועדה. בענייננו, קביעת הוועדה ברורה ומנומקת ומאפשרת התחקות אחר הלך מחשבתה, ולא מצאתי בה פגם משפטי המצדיק התערבות.

סוף דבר

18. על יסוד כל האמור, הערעור נדחה.

19. אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, (01 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.