15 יוני 2019

לפני:

כב' הרשמת מרב חבקין

החלטה

החלטה זו עניינה בקשת הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת כיסוי הוצאותיה.

1. בטרם אדרש לבקשה עצמה, אעיר כי לא ברור מדוע הוגשה התביעה גם כנגד נתבעת 1 אשר ביום הגשת התביעה כבר היה כנגדה צו פירוק (לפי הנטען בתביעה עצמה), וממילא בית דין זה אינו רשאי לדון בתביעות כנגדה במצב דברים זה.

ולגופה של הבקשה - תיק זה עניינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, זכויות סוציאליות ורכיבי פיצוי שונים בגין עבודתן הנטענת של התובע במפעל הנתבעת 2 כאשר לפי התביעה מעסיקתו של התובע, הנתבעת 1, הציבה אותו לעבודה במפעל זה.

לטענת התובע, יש לראות את הנתבעת 2 כמעסיקה בפועל או במשותף ולחלופין כחייבת בתשלום הזכויות מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב – 2011.

2. לאחר עיון בכתב התביעה, בבקשה, בתגובת התובע ובתשובה הנתבעת באתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הבקשה. אפרט נימוקיי להלן.

3. ביום 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116 א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות" (להלן – התקנה) הקובעת בזו הלשון:

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר,

לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של

נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת

המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954(סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין

או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום

הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה

להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע

את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט

בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים

שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא

הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת

אם הורשה התובע להפסיקה."

4. בהתאם להוראה זו שעה שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיובו בהפקדת ערובה, למעט המקרים המנויים בסיפא סעיף קטן (א) היינו - המצאת ראשית ראייה; הוכחת יכולת פירעון; טעמים מיוחדים.

במקרה זה התובע, על פי התביעה, הוא אזרח סודן, היינו אינו תושב ישראל או מדינה החלה עליה אמנת האג. יצוין כי בתגובת התובע נטען כי הבקשה לחיובו בהפקדת ערובה נסמכת על עובדת היותו תושב אריתריאה, אולם ממילא גם על מדינה זו לא חלה אמנת האג.

5. לכתב התביעה לא צורפו מסמכים המעידים על עבודתו של התובע שהיא מושא התביעה וכך גם לתגובת התובע לא צורף כל מסמך.

6. עולה מבקשתה של הנתבעת, כי מוכחשת (לכאורה מחוסר ידיעה), הטענה כי התובע עבד אצל הנתבעת 1 או כי הוצב אצל הנתבעת, ככל שאמנם עבד אצל הנתבעת 1 (ראה סעיפים 3 ו-6 לבקשה). במצב דברים זה, נדרש התובע לצרף לתגובתו מסמכים המעידים על עצם עבודתו בנתבעת 1, בפרט כאשר עולה מתגובתו, כי תלושי שכר מצויים בידו לכאורה. יש לציין כי בתביעתו עתר התובע להמצאת מסמכים שונים אולם ביניהם לא נמנו תלושי שכר, ועל כן יש להניח כי התלושים מצויים בידיו. אי צירוף המסמכים הללו פועל לחובתו של התובע. כך או אחרת, היה ראוי כי התובע יתייחס לטיעונים הללו בבקשת הנתבעת בדרך הגשת תצהיר או מסמכים אחרים, שכן רק אלה יכולים להוות "ראשית ראיה" לעצם עבודתו ולהצבתו במפעל הנתבעת.

7. מעבר לכך, ולמעלה מהצורך, גם אילו היה מצרף התובע מסמכים המעידים על עצם העבודה, ממילא שאלת חיוב הנתבעת בתשלום זכויותיו של התובע היא עניין עובדתי ומשפטי מורכב. בנסיבות מסוימות די יהיה בהנחת ראשית ראייה לעצם העבודה באתר העבודה וכן לאי תשלום הזכויות על מנת להיפטר מהחובה להפקיד ערובה.

במקרה הנדון לא הובאה ראשית ראייה גם לגבי הטענה לאי תשלום הזכויות.

לעניין זה נכתב בדברי ההסבר לתקנה כי:

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא 'ראשית ראיה' להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו".

טענת התובע, כי הנתבעת לא הציגה את הסכם ההתקשרות אינה משנה ממסקנתי בשלב זה. ראשית, הנתבעת טרם הגישה כתב הגנה שכן ניתנה לה ארכה לכך. שנית, על פי התקנה מי שנדרש להראות ראשית ראייה הוא התובע ולא הנתבעת. שלישית, מתגובת הנתבעת עולה כי לכאורה אין לה ידיעה, אם אמנם התובע עבד אצל הנתבעת 1 ועל כן בשלב זה איני סבורה שיש לזקוף לחובתה אי צירוף מסמכים, כל עוד התובע לא הציג ראשית ראייה לקשר הנטען בינו לבין הנתבעות, או מי מהן.

8. ראוי לציין, כי במקרה שנסיבותיו דומות בחלק מהיבטים, ואשר נדון לאחרונה, נדחה ערעור על החלטת רשמת בית הדין (חברתי הרשמת ליבר – לוין), המורה על חיוב בהפקדת ערובה בתביעה של עובד באתר בנייה כנגד מזמינת שירות אשר בחצרה הוצב העובד (ער (ת"א) 50873-11-18 ABBKER ADAM ABDELAZIZ ISHAG נ' אשדר חברה לבניה בע"מ, ( 10.12.18)). בהמשך, נדחו בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין שניתן בערעור, וכן נדחתה עתירה לבג"ץ כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ראו: בגץ 9223/18 Abbaker Adam Abdelaziz Ishag נ' בית הדין הארצי לעבודה (1.1.19)).

9. אשר לתנאים הנוספים הקבועים בתקנה: לגבי יכולת כלכלית, התובע לא הוכיח יכולת פירעון. כמו כן, לא שוכנעתי, כי מתקיימים במקרה זה טעמים מיוחדים המצדיקים שלא לחייב את התובע בהפקדת הערובה, כך בפרט שעה שהתובע נמנע מהצגת מסמכים המצויים לכאורה ברשותו, ומהם היה ניתן ללמוד על הרכיבים ששולמו לו.

עוד אוסיף, כי לאחרונה פסק בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ במסגרת פסק דין בו נדחתה עתירה לביטול התקנה כי :

"ההבחנה בין תובעים שהם תושבי ישראל לבין תובעים שאינם תושבי ישראל לעניין הטלת ערובה, לא זו בלבד שהיא מתחייבת מן השכל הישר, היא מושרשת ומקובלת מזה שנים רבות בפסיקתם של בתי המשפט האזרחיים ובתי הדין לעבודה: "במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו" (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, [פורסם בנבו] פסקה 5 (30.5.2004)). שוֹנוּת זו בין תושבי ישראל לבין תושבי חוץ רלבנטית מאד לעניין הטלת ערובה".

[בגץ 7016/16 ‏ ‏ עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים(17.9.18)].

דברים אלה נכונים מכוח קל וחומר מקום בו התובע בתגובתו לא תיקן את המחדל לעניין אי המצאת כתובת עדכנית ומחדל זה כשלעצמו עשוי להצדיק חיובו בערובה.

10. לאור מסקנתי כאמור לא ראיתי לנכון להידרש לטיעונים הספציפיים בבקשה, הנוגעים לרכיבי תביעה מסוימים, אם כי יש להעיר שיש טעם רב בטענת הנתבעת הנוגעת לסיכויי ההליך בכל הנוגע לאחריותה הנטענת מכוח החוק להגברת האכיפה. גם לפי טיעוני כתב התביעה לא ברור כיצד לחוק זה קיימת תחולה בנסיבות ההליך.

יצוין כי אין באמור לעיל להביע עמדה לגבי סיכויי ההליך עצמו, אלא בחינת קיומה של ראשית ראייה וכל זאת במסגרת הדיון שנדרש לבצע לצורך הכרעה בסוגיית הערובה.

12. לסיכום, יש הצדקה לחיוב בהפקדת ערובה.

אשר לגובה הערובה: לאחר שנתתי דעתי מחד גיסא לזכות התובע לגישה לערכאות שהיא זכות יסוד, ומאידך גיסא לזכות הנתבעת שלא לצאת בחיסרון כיס, ועל מנת שיהא לה ביטחון - ולו חלקי - לכך שהוצאותיה תשולמנה, מצאתי לנכון, ובשים לב לסכום עליו הועמדה התביעה ולמהות ההליך, לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך של 1,800 ₪ .

אני מורה כי התובע יפקיד סך 1,800 ₪ בקופת בית הדין כערובה לתשלום הוצאות הנתבעת וזאת בתוך 30 ימים שאם לא כן תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

אשר להוצאות- על מנת שלא להכביד על התובע, הנושא יילקח בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, י"ב סיוון תשע"ט, (15 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.