א. מבוא וסקירת ההליך

1. מונחת לפנינו תביעתו של התובע, מר אנואר חומראן (להלן: "התובע"), אשר הוגשה כנגד החלטתו מיום 10.6.2016 של הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע"). בהחלטתו שבנדון דחה הנתבע את התביעה להכרה בתאונת עבודה, שהתרחשה לטענת התובע ביום 8.8.2014 תוך כדי ועקב עבודתו כשכיר (להלן: "האירוע"), אצל המעסיקה מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ (להלן: "המעסיקה").

2. במסגרת החלטתו שבנדון ציין הנתבע, כי לא הוכחו יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין המעסיקה, וכי התובע לא היה מבוטח כעובד שכיר לפי סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי", או "החוק"). כמו כן, לפי אופי עבודתו של התובע, הוא אינו מוגדר כעובד עצמאי.

3. עוד ציין הנתבע בהחלטה זו, כי מעיון בפרטי התביעה ומבירור נסיבות האירוע, גם עולה כי האירוע הנטען על ידי התובע, התרחש בעת ביצוע עבודות פרטיות על ידי התובע, וכי בנסיבות אלה אין לראות בו כמי שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. מכאן התביעה שלפנינו.

4. לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נערך דיון מוקדם ביום 11.6.2019 לפני אב"ד, כשלאחר-מכן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע. ביום 12.11.2019 נערך לפנינו דיון ההוכחות בתיק, במהלכו העידו העדים הבאים:

מטעם התובע העיד הוא עצמו, וכן מר מוחמד אנואר חומראן – בנו של התובע, ומי שעבד עימו בעת האירוע (להלן: "הבן מוחמד").

מטעם הנתבע העיד מר מאהר בדראן – הבעלים של חברת מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ וכן מעסיקו של התובע (להלן: "מאהר").

5. בתום הדיון, ומשלא התייצב לדיון זה עד נוסף מטעם התובע – מר אחמד חמאיסי (להלן: "אחמד"), ההליך נקבע לדיון הוכחות נוסף. מאוחר יותר הודיע ב"כ התובע כי הוא מוותר על עדותו של אחמד, ותצהירו נמשך מתיק בית הדין, ודיון ההוכחות הנוסף – בוטל. לאחר-מכן הוגשו סיכומי הצדדים, והתיק הופנה למתן פסק דין.

ב. התשתית העובדתית וטענות הצדדים

6. התובע עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה אצל המעסיקה מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ. לטענת התובע, ביום 8.8.2014, סמוך לשעה 08:30 בבוקר, אירע לו אירוע תאונתי במהלך עבודתו אצל המעסיקה ובעת ביצוע עבודת גינון, בעת שעסק בעבודות גיזום דשא ובאמצעות גוזז חשמלי מסוג חרמש.

7. התובע מפרט כי תוך כדי עבודתו בגוזז, קפץ גוף זר וחד לעינו השמאלית וכתוצאה מכך הוא נפגע בעוצמה רבה. לטענתו, לאור חומרת הפגיעה הוחלט על אשפוזו, וביום 13.8.2014 הוא שוחרר לביתו מהאשפוז עם המלצה למנוחה. כמו כן, עקב האירוע אושרה לו תקופת אי-כושר, החל מיום הפגיעה ועד ליום 3.11.2014, כשבמהלך תקופה זו הוא נעדר מעבודתו.

8. התובע מוסיף וטוען כי הנתבע טעה עת שדחה את תביעתו להכיר בפגיעה הנטענת כתוצאה מהעבודה ולשלם בגינה דמי פגיעה, ומשעה שקבע כי האירוע אירע תוך כדי ביצוע עבודות פרטיות שלו, ולא תוך כדי עבודתו כשכיר. לטענת התובע, אכן התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינו לבין מעסיקתו, ובניגוד לנטען על ידי הנתבע.

9. עוד טוען התובע, כי הנתבע לא ביצע כל בירור או חקירה בעניין התקיימותם של יחסי עבודה בין הצדדים, והתנהג בעצלתיים בבירור היחסים. כמו כן, ואשר לתביעה הקודמת שהוגשה על ידו (ב"ל (חי') 57131-01-17) הרי שזו נמחקה ביום 20.8.2018 בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית, ובשל נסיבות אישיות שלו אשר מנעו ממנו להגיש את התצהירים בזמן.

10. הנתבע טען מנגד כי יש לדחות את התביעה. תחילה, בשל הגשה מחודשת של התביעה באיחור ניכר. לחילופין, הנתבע טען כי ביום 8.8.2014, התובע לא נפגע תוך כדי ועקב עבודתו אצל המעסיקה. בהקשר לכך, בטופס בל/250 שעליו חתמה המעסיקה, צוין במפורש כי לא ידועה הכתובת ומקום האירוע הנטען, וכי התובע לא עבד אצל המעסיקה ביום האירוע.

11. הנתבע אף פירט כי המעסיקה מבצעת עבודות במוסדות ציבוריים, ואילו האירוע התאונתי הנטען התרחש במסגרת פעולת גינון בבית פרטי. עוד טען הנתבע, כי מבדיקה במחלקת הגביה של הנתבע, עולה כי התובע עבד כעצמאי בתחום ואף העסיק עובדים, וכי תיקו נסגר מחמת פשיטת רגל ביום 9.11.2015. בשל כלל אלה, לא הוכח קיום יחסי עובד-מעסיק בין התובע לבין המעסיקה, לגבי האירוע.

ג. התשתית הנורמטיבית

12. סעיף 79 לחוק מגדיר "פגיעה בעבודה" במילים הבאות: "תאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". סעיף 75(א) ממשיך וקובע מי המבוטחים לפי פרק זה, כדלקמן:

"(1) עובד, למעט שוטר כמשמעותו בחוק המשטרה, סוהר כמשמעותו בחוק שירות בתי הסוהר ועובד שירותי הבטחון כמשמעותו בסעיף 63א לחוק שירות המדינה.

(2) עובד עצמאי, למעט מי שנמנה עם סוג אנשים שהוצאו מכלל עובדים עצמאיים, לענין סעיף זה, בתקנות ולאחר התייעצות עם ועדת העבודה והרווחה".

13. כמו כן, סעיף 77(א) לחוק קובע כי: "לגבי עובד עצמאי, תנאי לגמלה לפי פרק זה הוא שהמבוטח היה בעת הפגיעה רשום במוסד כעובד עצמאי או שעשה את המוטל עליו כדי להירשם", ואילו תקנות הביטוח הלאומי (רישום), תשכ"ג-1963 מטילות את חובת הרישום על העצמאי וכן קובעות את דרך רישומו. מהוראות אלה עולה, כי עצמאי שלא נרשם או שלא עשה את המוטל עליו להירשם כעצמאי, לא יהיה זכאי לגמלה לפי פרק ה' לחוק ובגין פגיעה בעבודה.

ד. מן הכלל אל הפרט - הכרעת בית הדין

14. לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים וכן בכלל הראיות שהוגשו לעיוננו, ואף שמענו את התובע והעד מטעמו במסגרת דיון ההוכחות, הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות. בהקשר זה, אנו קובעים כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי האירוע אירע כאשר עבד כעובד שכיר אצל המעסיקה, ולא כעובד עצמאי (וכאשר נדגיש כי התובע בעצמו אינו טוען כי הוא היה עובד עצמאי בעת קרות האירוע).

15. כפי שנפרט להלן, העדות היחידה שתמכה בגרסתו של התובע, הינה עדותו של בנו, שהיא עדות של בעל עניין בתוצאות ההליך. לעומת זאת, התובע לא העיד עדים נוספים, אשר יכלו לתמוך בגרסתו. כמו כן, גם עלו סתירות רבות בין התובע לבין גרסתו של מעסיקו – מאהר, שהיתה עדיפה בעינינו. התובע אף לא הביא תלושי שכר מחודש 8/2014 כדי לבסס את הטענה בדבר עבודה אצל המעסיקה כשכיר, בחודש האירוע הנטען. נסביר עתה את מסקנתנו בהרחבה.

16. אשר לעדותו של התובע – התרשמנו כי עדותו של התובע העלתה סתירות רבות, אשר הקשו עלינו ליתן אמון כלשהו בעדותו. כך למשל, ובכל הקשור לאירוע הנטען מיום 8.8.2014, וביחס לשאלה האם הוא עבד ביום האירוע כשכיר אצל המעסיקה או שמא כעצמאי.

17. כך למשל, ואשר למקום שבו אירע האירוע, התובע העלה מספר גרסאות שונות. תחילה, במסגרת כתב התביעה נטען כי "ביום 8.8.2014, בשעה 8:30 ו/או בסמוך לכך אירעה לתובע תאונת עבודה בעיר כפר סבא"^[1]. לאחר מכן, שונתה הגרסה, ובתצהיר התובע נטען כי "האירוע ארע ברחוב הראשי המוביל לאזור התעשייה בעיר ראש העין"^[2]. גרסה שלישית הופיעה בסיכומיו של התובע, שם נטען כי המדובר "ברחוב הראשי המוביל לאזור התעשייה בעיר ראשון לצין (צ"ל – "לציון" – הערת בית הדין)" ^[3]. ברי כי ריבוי הגרסאות מעלה תמיהה משמעותית.

18. ימי עבודה – ה-8.8.2014 הינו ביום שישי. בהקשר זה, התובע טען תחילה בהודעתו הראשונה לחוקר מטעם הנתבע כי הוא עבד "משעה 08 עד 11 חמישה ימים בשבוע..."^[4]. לאחר מכן, בחקירתו הנוספת בנתבע הוא מסר גרסה אחרת, וטען כי "הייתי עובד כל השבוע מראשון עד חמישי ואם יש צורך גם בשישי. משעה 08:00 עד 11:00 כל יום. אבל הייתי עובד כמעט כל ימי השישי כי הצוות שלי היה עושה סריקות בעיר"^[5].

19. כל זאת, שעה שמאהר פירט כי התובע נתן שירותים עבור עיריית ראש העין, בימים ראשון, שלישי וחמישי בלבד. במהלך עדותו לפנינו, נשאל התובע באשר לסתירה שעלתה בין החקירות ובכל הקשור לימי העבודה, והוא ענה כך:

"ש. בהודעה מיום 14/5/15 עמ' 1 שורה 8 אמרת שעבדת 5 ימים בשבוע לעומת זאת בהודעה השניה אמרת בעמ' 3 שורות 73,74 שעבדת 5 ימים בשבוע אך גם כמעט כל ימי שישי מדוע לא אמרת שעבדת בימי שישי גם בהודעה השניה?

ת. אני עבדתי אצלו ראשון שני שלישי רביעי חמישי וכמעט כל ימי שישי ולא אמרתי את זה כי לא ידעתי שזה עושה לי בעיות אך אני עבדתי כמעט כל ימי שישי הייתי מקבל ממנו טלפון ימי שישי תעשה סריקה בעירית ראש העין, להחליף ניירת, להחליף שקי פחי אשפה בכל הגנים, הייתי נוסע מאום אל פאחם לכיוון מחסום אייל, לוקח עובדים שכל יום יש לו עובד אחר ואתם יודעים במל"ל שהוא לא מסודר בביטוח לאומי יש לו המון בעיות עם המון עובדים, אני מתרגש כי איני רואה בעין, קיבלתי מכה בעבודה שלו ואני עדיין ממשיך לשלם את המחיר במקום שהוא ישלם אותו.

ש. אתה עבדת ימי שישי רק בראש העין?

ת. בכל הארץ עבדתי, כאשר את שואלת לגבי אותה תקופה אני משיב שזה בראש העין. גם היה מבקש ממני ימי שישי לנסוע למחסום לקחת עובדים לרח' הטייסים בתל אביב וזו התקופה לאחר שקיבלתי את המכה.

ש. אמרת קודם שלא אמרת לחוקר במל"ל בפעם הראשונה שאתה עובד ימי שישי כי לא ידעת שזה עושה לך בעיות למה הכוונה?

ת. שאני עבדתי כל השבוע ומתי שהוא רוצה אני מוכן לצאת לעבודה, אין לי חוזה איתו רק 5 ימים, לא חתמתי על חוזה כזה, היה אומר לי לנסוע לכל מיני מקומות. אותו הדבר אני עונה לך . אין משהו חדש."

20. בהקשר לתשובתו של התובע, אנו מקבלים את טענת הנתבע, כי לא ברור למה כוונתו של התובע לגבי "עושה בעיות". מכל מקום, כפי שנרחיב בהמשך, טענת התובע לגבי ימי העבודה אף נסתרה על ידי מאהר, כאמור לעיל. התובע גם כלל לא הביא עדים אשר יוכלו להעיד על עבודתו הנטענת בימי שישי, ועל אף שהוא טען לפנינו שאכן ישנם עדים שכאלה.

21. גם תלושי השכר של התובע אינם תומכים בטענותיו, ואנו מקבלים את טענתו של הנתבע, כי לפי טענות התובע, הוא עבד במשך 18 שעות עבודה בשבוע (3 שעות ביום X 6 ימים בשבוע), ובחודש 77 שעות (18 שעות בשבוע X 4.3 שבועות בחודש). מכאן, שהתובע הרוויח פחות משכר מינימום, קרי 20 ₪ לשעה. כל זאת, בניגוד לתלושי השכר שהתובע עצמו צירף לתיק בית הדין, שם מצוין כי הוא עבד כ-60 שעות בחודש, והשתכר סך של 1,500 ₪ בערך ולפי 25 ₪ לשעה.

22. זאת ועוד, אף תמוה בעינינו מדוע התובע צירף לתיק בית הדין רק תלושי שכר מחודשים מאי – יולי 2014, כשלא צורף תלוש או מסמך כלשהו בגין סכום ששולם לו על ידי המעסיקה ובגין העבודה הנטענת בחודש 8/2014. ביחס להתנהגות שכזאת נפסק זה מכבר, כך^[6]: "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו".

23. הגעה לעבודה עם רכב – בהודעה הראשונה לחוקר ציין התובע כי מאהר "...כל יום היה שולח לי עובד מהעובדים שלו מסיע אותי הלוך וחזור ולפעמים שיש לו רכב פנוי היה נותן לי רכב"^[7]. מאהר גם טען כי בתקופה הרלבנטית לתביעה הוא לא נתן לתובע רכב^[8]. מנגד, בעדותו של התובע לפנינו הוא טען את הדברים הבאים, ובשונה מהנאמר בחקירה^[9] (וכאשר מאהר טען כי בתקופה הרלבנטית לתביעה הוא לא נתן לתובע רכב^[10]):

"ש. איך הגעת לעבודה בתקופת התאונה?

ת. באוטו של מאהר, טנדר טויוטה. בתקופת העבודה הייתי עובד נתן לי טנדר טויוטה בצבע אפור וכל הזמן הטנדר היה איתי, לוקח את העובדים מהמחסום הייתי אמור לעובד 3 שעות, הייתי נותן את החיים שלי בשבילו.

ש. הוא נתן לך רכב שלו ואתה נהגת בעצמך?

ת. נכון.

ש. הוא לא היה שולח עובד שמסיע אותך הלוך וחזור לעבודה?

ת. לא."

24. אשר לעדותו של מאהר – התרשמנו כי עדותו של מאהר, העד מטעם הנתבע ומעסיקו של התובע, היתה עדיפה בעינינו על גרסת התובע, והיא אף לא נסתרה כלל על ידי התובע. בכלל זה, מאהר התייחס לשאלה מדוע הוא הסכים למלא טופס תאונת עבודה עבור התובע, על אף שהוא טען כזכור, כי התובע לא עבד אצלו ביום האירוע.

25. בהקשר זה, בטופס בל/250 שמולא על ידו, מאהר כתב ש"לא ידוע לי מקום מדוייק. העובד לא נפגע בתאונת עבודה בעבודה אצלי. ביום 8/8/14 העובד לא עבד אצלי ולא היה מתוכנן לעבוד". בעת חקירתו על ידי הנתבע הוא הסביר את הסיבה לכך: "ככה הונחיתי על ידי עורכת דיני ובתנאי שהיה שם מקום לרשום את ההערה אצלי שלא עבד אצלי והכל היה דרך שני העורכי דין שלי ושלו"^[11].

26. בהמשך, מאהר חזר על גרסתו שבנדון, וטען לפנינו כי הוא חתם על טופס תאונת העבודה היות: "[ש]אני אז שאלתי את עורכת הדין שלי והיא המליצה לי לחתום ואמרו לי רק לרשום הערה על המקרה ורשמתי הערה שהוא לא עבד אצלי באותו היום". איננו מוצאים כל פסול בתשובה זו. אנו גם דוחים את טענתו של התובע אשר טען בחקירתו על ידי הנתבע, כי מאהר לא חתם לו על טופס תאונת עבודה כנקמה על כך שלא הסכים לסייע לו בזיוף חתימות של עובד שלו^[12].

27. טענה זו לא הוכחה כלל ועיקר, והיא אף דורשת נטל הוכחה מוגבר. גם מקובלת עלינו טענת הנתבע, כי לא הוכח שהיתה למעסיקה סיבה כלשהי להכחיש את קרות האירוע הנטען, שהרי התובע דווח כעובד אצלה בתקופה הרלבנטית לתביעה. גם העובדה שהתובע ובנו מוחמד שבו לעבוד אצל המעסיקה לאחר קרות האירוע, מלמדת שהם כלל לא נטרו למאהר טינה על 'הכשלה', כביכול, בגין התביעה לנתבע^[13].

28. אנו גם מקבלים את טענתו הנוספת של הנתבע, כי מאהר נתן הסבר הגיוני, כאשר טען כי אין לתובע ביטוח כלשהו בגין עבודה פרטית, וזהו הבסיס לטענת התובע כי הוא עבד אצלו ביום האירוע^[14]. ראו בדבריו של מאהר בפני חוקר הנתבע^[15]:

"... הוא ביקש ממני את עזרתי בזה אבל אמרתי לו שאני לא יכול לעבור על החוק והצעתי לו לשלם אפילו את הטיפול בבית חולים אבל אני לא אעזור בעבירה על החוק. אני כן מילאתי לו טופס בל 250 אך הוספתי הערה בטופס שהפגיעה לא ארעה במסגרת העבודה אצלי בחברה אלא בעבודה פרטית."

29. אשר לאירוע עצמו – מאהר טען כי לפי מה שידוע לו, האירוע אירע "... שהוא נפגע בעין שלו בזמן שעבד בבית פרטי נדמה לי מול גלגוליה במושב שדה חמד, בגינה שהוא בנה אותה ..."^[16]. הוא אף פירט כי אין לחברה שלו עבודה בשדה חמד, וכי "...חוץ מזה החברה שלי עובדת רק עם מוסדות ציבוריים אני לא עובד בגננות פרטית בכלל"^[17]. בעדותו שב מאהר וטען, כי הפעילות שלו מתבצעת בשטחים ששייכים לרשויות מקומיות, ולא למגזר הפרטי. טענה זו כלל לא נסתרה על ידי התובע.

30. התייחסות לראיות נוספות – התובע טען כי בעת האירוע נכחו במקום הגורמים הבאים: בנו מוחמד חומראן, בן משפחה מקרבה רחוקה – רסלאן חומראן, וכן אחמד חמאיסה^[18]. כמו כן, הוא התקשר לאחר האירוע למוחמד חרזאללה – מנהל הצוות של מאהר, כדי שייפנה אותו לבית החולים^[19] (מאהר לא התכחש בהודעתו לכך שהאחרון לקח את התובע לבית החולים, והסביר כי הדבר נעשה כטובה אישית, והיות שהעבודה הפרטית של התובע, ביישוב שדה חמד, ושבמהלכה הוא נפגע, היתה בסמוך לראש העין – שם עבד מוחמד חרזאללה).

31. התובע אף הסכים לכך שישנם עדים שיכולים להעיד שהוא אכן עבד בימי שישי, ובניגוד לטענת מאהר^[20]. נוסף לכך, הוא טען שהיה לו קשר עם אלחנן – מנהל גנים ונוף של עיריית ראש העין, שהיה שולח אותו לעבודות בעיר, שלא היו קשורות לגנים ולבתי ספר^[21], ובניגוד לנטען על ידי מאהר. כך גם טען הבן מוחמד בעדותו לפנינו: "היה מישהו בשם משה ביידני שזה המפקח והיה גם מנהל אגף גינון, גנים ונוף שמו אלחנן כהן אבל לא היה מתעסק איתי היה מתקשר או למוחמד חרזלה או לאבא שלי".

32. אולם, כלל הטענות האלה לא הוכחו על ידי התובע, שאף נמנע מלהזמין עדים נוספים, כגון רסלאן חומראן או מוחמד חרזאללה, או את גורמי העירייה שצוינו דלעיל. אנו גם סבורים כי הויתור על עדותו של מר אחמד חמאיסי ומשיכת תצהירו מתיק בית הדין, פועלת אף היא לחובתו של התובע. נזכיר את ההלכה ולפיה אי-הבאת עד ו/או ראיה רלוונטית פועלת לחובת הצד שנמנע מהצגתם, ואשר היה לו אינטרס לעשות כן^[22]. כך הוא הנכון לגבי המקרה הנוכחי, שבו התובע נמנע מהעדת עדים רבים, אשר היו יכולים לתמוך בגרסתו.

33. עניין טנינה^[23] – בפסיקה שניתנה לאחרונה בבית הדין הארצי לעבודה נידונה תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שאירעה לפי הנטען לעובד באתר בניה. בית הדין הארצי הבהיר, ש"כאשר אדם נפגע בתאונה והוא טוען להכרה בה כפגיעה בעבודה עומדות לבירור מספר שאלות שעליו הנטל להוכיחן לפי מאזן ההסתברות:

א. האם מדובר בתאונה?

ב. האם התאונה התרחשה תוך כדי ועקב העבודה? תיאורטית יכול אדם להיפגע מתאונה במקום עבודה גם מבלי שעבד בו, למשל אם ארעה התאונה עת ביקר במקום.

ג. מהו מעמדו של האדם עת נפגע, קרי האם היה במעמד של עצמאי, עובד או אחר? שהרי אדם יכול להפגע תוך כדי ועקב עבודה גם אם אינו עובד או עצמאי. כאמור ככל שהוא טוען כי הוא עובד הרי שעליו הנטל להוכיח זאת לפי מאזן ההסתברויות, בין היתר ומבלי למצות בהתחשב בשיקולים הבאים: הנסיבות הספציפיות של הנפגע; ההיסטוריה התעסוקתית שלו, כעובד או כעצמאי; הראיות ביחס לטיב ההעסקה בזמן הפגיעה; המקובל בענף לגבי דרך ההתקשרות לסוג העבודה הספציפי.

ד. אם אותו אדם היה עובד - איזה סוג עובד? האם עובד לשעה מהסוגים הנ"ל? האם מעסיקו ישראלי אם לאו?."

34. בעניין טנינה אף הודגש, כי יש נסיבות אשר אינן חריגות בענף הבנייה, ושבהן לאור תדירות חילופי המעסיקים וצורת ההעסקה, עובד יתקשה להצביע על מעסיקו בכל נקודת זמן או על פרטי זיהויו המדויקים, לא כל שכן בתחילת העסקתו. עם זאת, לא התרשמנו כי בענייננו ישנה סיטואציה של 'שרשור מעסיקים', ולתובע אף היתה מעסיקה אחת ויחידה, שהיתה מוגדרת וידועה לו היטב.

35. אנו גם מקבלים את טענתו של הנתבע, כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, והוא לא הוכיח כי ביום האירוע הוא ביצע עבודה כעובד שכיר אצל מעסיקתו. אף שוכנענו כי ביום האירוע, התובע לא עבד כלל עבור אותה מעסיקה. זאת ועוד, התובע גם לא היה רשום במוסד לביטוח לאומי ביום האירוע כעובד עצמאי או כעובד לשעה (טענה שממילא לא הועלתה על ידי התובע), וראו בעדות הבן מוחמד: "אבא שלך היה גם עצמאי? ת. כן אבל לא בשנים האלה, לפני 10 שנים. לא תקופה כל כך חזקה, הוא עבד אצלו כשכיר".

36. אשר לטענת ההתיישנות – אנו דוחים את טענת ההתיישנות, שאותה העלה הנתבע. לאור פסיקת בית הדין הארצי בעניין מאלו, שתפורט להלן, הרי שיש מקום להאריך את תקופת ההתיישנות. בעניין מאלו נקבע כך^[24]:

"תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, חלה גם על תקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל-1969, ומאפשרת לביה"ד סמכות להארכת מועד הקבוע בדין להגשת תביעה לביה"ד כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי."

37. עוד קבע בית הדין הארצי, כי "מדיניות בתי הדין היא שאיפה לבירור הזכויות המהותיות של הבאים בשעריו "מתוך ראיית סדרי הדין ככלים שנועדו לשרת את המטרה העיקרית שהיא בירור המחלוקות בין הצדדים והכרעה בהן". על כן, ככל שישנם נימוקים ראויים להארכת המועד, עולה כי יש לדחות את טענת ההתיישנות.

38. אשר לאמות המידה להארכת המועד, נקבע כדלקמן^[25]:

"... אמות המידה המרכזיות נוגעות לכאורה לסיכויי התביעה לגופם; משך האיחור (כנתון אובייקטיבי וכן בהשוואה לפרק הזמן שנקבע בדין לצורך הגשת התביעה); התנהגותו של המבוטח (לרבות מאפיינים מיוחדים שלו המלמדים על היותו חלק מאוכלוסייה מוחלשת המתקשה במימוש זכויותיה) והאם קיימות נסיבות אובייקטיביות שלא אפשרו את הגשת התביעה במועד או סיבה סבירה אחרת לאיחור; האם חלוף הזמן פוגע באינטרסים של המוסד או באינטרסים ציבוריים אחרים, וכדוגמא נוכח קושי בהתגוננות מפני התביעה; וכן מהותו של העניין וחשיבותו - הן מבחינה ציבורית והן ביחס למבוטח המסוים. במסגרת שיקול אחרון זה ראוי לקחת בחשבון את חשיבותה של הזכות מושא ההליך למבוטח ומידת הנזק שייגרם לו ככל שתימנע ממנו זכות התביעה בגינה."

39. בענייננו, אנו סבורים כי יש מקום להארכת תקופת ההתיישנות, לאור כך שמדובר רק באיחור מינורי, של 3 חודשים בלבד; שנית, הנתבע לא הצביע על נזק כלשהו, אשר נגרם לו כתוצאה מכך שהתביעה (השניה, ולאחר שהקודמת נמחקה) לא הוגשה במועד; שלישית, עסקינן בהליכי ביטחון סוציאלי, שבהם יש להקל על הנגישות להליך משפטי, ובמיוחד כאשר המדובר באיחור מועט יחסית, ושאיננו מסתכם בתקופת זמן משמעותית.

ה. סוף דבר

40. לסיכום – לאור כלל האמור לעיל, דין תביעתו של התובע להידחות בכללותה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי ביום 8.8.2014 הוא ביצע עבודה כעובד שכיר אצל מעסיקתו, חברת מ.נ. עבודות גינון ופיתוח בע"מ. התובע אף לא היה רשום ולא היה מוגדר בעת קרות האירוע כעובד עצמאי.

41. הוצאות – כמקובל בהליכי ביטחון סוציאלי, איננו פוסקים צו להוצאות.

42. ערעור – ניתן להגיש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלתו.

ניתן היום, כ"א תמוז תשפ"א (01 יולי 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. סעיף 3 לכתב התביעה. ↑

2. סעיף 3 לתצהיר התובע. ראו גם סעיף 4 לתצהיר הבן מוחמד, וכן פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 5, שורות 16-15. ↑

3. סעיף 1 לסיכומי התובע. ↑

4. חקירת התובע בנתבע מיום 14.5.2015, עמ' 1, שורה 8. ↑

5. חקירת התובע בנתבע מיום 14.1.2016, עמ' 3, שורות 75-73. ↑

6. ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, בעמ' 760; יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1391, מהדורת 1999. ↑

7. חקירת התובע בנתבע מיום 14.5.2015, עמ' 1, שורות 11-9. ↑

8. פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 10, שורות 21-17. ↑

9. פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 6, שורות 27-20. גרסה דומה נמסרה על ידי הבן מוחמד – ראו פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 8, שורות 25-16. ↑

10. פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 10, שורות 21-17. ↑

11. מוצג נ/3. ↑

12. חקירת התובע בנתבע מיום 14.1.2016, עמ' 4, שורה 91, עד עמ' 5, שורה 113. ↑

13. סעיף 17 לסיכומי הנתבע. ↑

14. מוצג נ/3, עמ' 3, שורה 71. ↑

15. מוצג נ/3, עמ' 3, שורות 75-69. ↑

16. מוצג נ/3, עמ' 2, ששורות 51-49. ↑

17. מוצג נ/3, עמ' 3, שורות 68-66. ↑

18. בחקירתו הראשונה מסר התובע גרסה אחרת, ואמר שהיו "[ו]שני תושבי שטחים". ראו חקירת התובע בנתבע מיום 14.5.2015, עמ' 5, שורה 116. ↑

19. חקירתו של התובע בנתבע מיום 14.1.2016, עמ' 3, שורות 57-52. ↑

20. פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 12.11.2019, עמ' 5, שורות 12-11. ↑

21. חקירתו של התובע בנתבע מיום 14.1.2016, עמ' 2, שורות 42-39. ↑

22. ע"א 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, ניתן ביום 27.7.2008. ראו גם סעיף 14 לסיכומי הנתבע. ↑

23. עב"ל (ארצי) 9390-04-19 טנינה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 27.5.2021. ↑

24. עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 24.8.2018. ↑

25. עב"ל (ארצי) 22442-02-19 מאירוב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.2.2020. ↑