-

כללי -

1. התובע טוען כי ביום 4.2.14, במהלך עבודתו אצל צד ג' – חברת ממתקי מזאוי בע"מ (להלן: "החברה"), עת עסק בהכנת בצק, נפגע בחלק גופו העליון (להלן: "האירוע").

תביעתו של התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה, נדחתה ע"י הנתבע, בהתאם להחלטה מחודשת של פקיד התביעות מיום 23.7.18, בנימוק לפיו לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לבין החברה וכן בנימוק לפיו לא הוכח אירוע תאונתי.

כנגד החלטת הנתבע כאמור, הוגשה התביעה שלפנינו.

2. במסגרת ההליך ועל יסוד הטענות כאמור, הגיש הנתבע בקשה למשלוח הודעה לצד ג' כנגד החברה, ככל שיקבע בית הדין כי זו העסיקה את התובע.

בתמצית, נטען בהודעה לצד ג', כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא דווחה החברה לנתבע על העסקתו של התובע כעובד אצלה, והחברה אף לא שילמה עבורו דמי ביטוח כמתחייב בחוק. על כן נטען, בהתבסס על הוראת סעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ה 1995 (להלן: "החוק"), כי במידה ותתקבלנה טענותיו של התובע לעניין העסקתו אצל החברה, כמו גם התרחשות האירוע במסגרת העבודה כאמור, יש לחייב את החברה לשפות את הנתבע בגין כל הטבה שתינתן לתובע מטעם הנתבע, ככל שתינתן.

3. בית הדין התיר הגשת ההודעה לצד ג' – החברה, אשר הכחישה בכתב הגנתה כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בינה לבין התובע. החברה טענה כי התובע לא הועסק על ידה ולפיכך לא הייתה מוטלת עליה כל חובת דיווח. כמו כן, הכחישה החברה את עצם התרחשות האירוע, ונטען כי מי שעסק בעבודה הנטענת (הכנת הבצק במועד התרחשות האירוע), היה זה הבעלים של החברה – מר עיסאם מזאוי. עוד נטען, כי התובע ביקש בשעתו לעבוד בחברה, ואולם פנייתו נענתה בסירוב, מאחר שלא החזיק באישורי שהייה ועבודה מתאימים.

4. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה בהליך, שמענו מטעם התובע את עדותו של התובע אשר נחקר בפנינו על תצהירו וכן את עדותו של מר ערקאוי מוהנד אבראהים (להלן: מר מוהנד) אשר לטענתו עבד עמו ביום האירוע. מטעם הנתבע שמענו את עדותו של מר עאבד פריד (להלן: מר פריד), שהציג עצמו כחבר של הבעלים ומי שמבקר ושוהה בעסק מפעם לפעם ומטעם החברה שמענו את עדותם של מר יוסף אסרף (להלן: מר אסרף) אשר עבד בחברה כמשגיח כשרות, וכן את עדותם של מר עיסאם מזאוי, (להלן: מר עיסאם) שהינו בעל החברה, ומר נביל מזאוי, (להלן: מר נביל) אביו של עיסאם ועובד החברה.

5. לאחר ישיבת ההוכחות, הודיע הנתבע כי מהעדויות שנשמעו עולה כי התובע אכן עבד בחברה, אשר לא דיווחה על העסקתו. לפיכך, ציין הנתבע כי הוא מוותר על הגשת סיכומים בהקשר זה ומותיר את ההחלטה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק, לשיקול דעת בית הדין.

6. בהמשך להודעה כאמור, פעלו הצדדים להגשת סיכומים בכתב. לאחר שאלה הוגשו, הונח בפנינו התיק למתן פסק דין.

עקב תקלה טכנית, התעכב מתן פסק הדין. עם הצדדים הסליחה.

דיון והכרעה -

7. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשכ"ה 1995 מגדיר תאונת עבודה לגבי "עובד" כדלקמן: "'תאונת עבודה' – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו".

8. סעיף 75(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] – 1995 (להלן: "החוק"), שעניינו מבוטחים ותנאים לביטוח נפגעי עבודה קובע:

"(א) אלה המבוטחים לפי פרק זה:

(1) עובד...".

9. סעיף 1 לחוק מגדיר עובד כדלקמן:

"עובד" - "...ובלבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאילולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד..."

8. במקרה שלפנינו, קיומם של שני התנאים הנדרשים, שנוי במחלוקת.

הן שאלת קיומם של יחסי עבודה בין התובע לחברה והן שאלת קיומה של תאונה, שאירעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה.

9. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כבר כעת, כי שוכנענו שהתובע אכן עבד בחברה בתקופה הנטענת וכי נפגע במהלך עבודתו. ניכר כי אף הנתבע שוכנע בדבר, לאחר ובעקבות ישיבת ההוכחות בהליך, אשר בהמשך לה, הותיר את ההכרעה בעניין לשיקול דעת בית הדין.

החברה, מטעמים ברורים, חולקת על הנטען וגורסת כי לא העסיקה את התובע וכי לא אירעה תאונה כלשהי, כנטען.

10. התובע טוען בתצהירו כי החל לעבוד בחברה בתחילת חודש 1/2014, כי עבד ביחד עם חברו מוהנד וכי הוא וחברו לנו במפעל, תוך שהבעלים דואג לכל צרכיהם. התובע מציין כי בתחילה עבד תקופה של 18 ימים לאחריה קיבל משכורת במזומן, שב לביתו בשטחים למשך מספר ימים ולאחר מכן חזר לעבודה ועבד בה, עד אשר נפגע ביום 4.2.14.

11. התובע מוסיף וטוען כי התאונה אירעה תוך כדי הכנת בצק, עת נמשך לתוך מכונה תוך שנפגע בידו הימנית ובחזה. התובע ציין כי חברו מוהנד עזר לו, הן בעת האירוע והן בהמשך, כאשר פונה למחסום ג'למה ומשם לבית חולים בג'נין.

12. מנגד, טענה החברה כי התובע וחברו אמנם הגיעו לבקש עבודה (ראה פרוטוקול עדות מר פריד עמ' 15 שורה 13, עדות מר עיסאם עמ' 26 שורה 1 ואילך) אולם לא הועסקו בפועל, בשל העדר אישורי עבודה.

13. לאחר ששמענו את העדים, התרשמנו כי עדותם של התובע וחברו – מר מוהנד, היתה עקבית, סדורה ואותנטית. לא מצאנו סתירות, בוודאי לא מהותיות, ושוכנענו כי כל שביקשו להביא לפנינו, הוא את העובדות לאשורן. השניים הכירו היטב את הנפשות הפועלות אצל החברה, פירטו בהרחבה את מהות העבודה שבוצעה, את ההתרחשויות במסגרתה, את תנאי עבודתם, התאונה, הפינוי לג'נין וכן צורפו מסמכים מבית החולים בג'נין. אלמלא עבדו השניים, הלכה למעשה, לא יכולים היו להכיר את העובדים בחברה כפי שהכירו (ראה פרוטוקול עמ' 2 שורה 16, עמ' 10 שורה 20, עמ' 11 שורה 1) ולא יכולים היו לתאם את הפרטים והעובדות לגביהם נחקרו חקירה נגדית, מלאה ומפורטת.

השניים פירטו בהרחבה את השתלשלות האירועים לאחר שהתובע נפגע, החל בחילוצו מהמכונה תוך חיתוך הבגד שלבש, סיועו של מוהנד להחליף בגדים, סירוב המעסיק להזמין אמבולס, פינוי התובע ברכב פרטי למחסום ג'למה, סוג הרכב, העברת החפצים לאחר מכן ועוד. כאמור, התרשמנו כי מדובר בתיאור מדויק את שהתרחש ובאופן ברור וסדור.

14. מנגד, עדותם של נציגי החברה, ה"חבר" ומשגיח הכשרות, הותירו עלינו רושם עגום, תוך שנתגלו סתירות מהותיות בעדותם וניכר כי ביקשו לעשות הכל על מנת להסתיר דבר העסקתם של התובע וחברו, מאחר שזו נעשתה ללא שהיו בידי השניים אישורים כדין לעבודה בישראל.

מר פריד, אשר הציג עצמו כ"חבר" ש"אין לי לאן ללכת" אז "אני שותה קפה אצלם" (ראה פרוטוקול עמ' 14 שורה 1) התברר כמי ששוהה ארוכות בחברה ו"עוזר לארוז" (עמ' 16 שורה 21), בה בעת שמקבל קצבה מן המוסד לביטוח לאומי. מר פריד היה נוכח בעסק, הן כאשר הגיע חוקר מטעם הנתבע למקום והן כאשר לטענתו הגיעו התובע וחברו לחפש עבודה. כאשר נשאל מר פריד על "צירוף המקרים" שדווקא במועד ובשעה שבה הגיע חוקר המוסד הוא שהה במפעל, השיב מר פריד "מאיפה אני יודע" (עמ' 15 שורה 3). בהמשך, למדנו מעדותו של מר עיסאם, כי הוא ביקש ממר פריד להגיע באותו יום (עמ' 25 שורה 24). מר פריד, ביקש להסתיר עובדה זו בעדותו וניכר כי גם עובדות נוספות בחר שלא להביא בפנינו.

מר אסרף, משגיח הכשרות במפעל, אותו הכירו התובע וחברו ואף ידעו את שמו/כינויו, נמנע אף הוא מהבאת פרטים ועובדות רלוונטיות, תוך שטען כי אינו מכיר את התובע וחברו. מר אסרף טען כי עבד בתקופה הרלוונטית מעט מאוד "אני הייתי בא בבוקר והולך" (עמ' 19 שורה 2) בעוד שבהודעתו לחוקר ציין כי עובד 8 שעות ביום. את הסתירה כאמור, לא ידע העד ליישב, גם כאשר ניתנה לו ההזדמנות לעשות כן (עמ' 19 שורה 15). התרשמנו כי מר אסרף העדיף להכחיש כל קשר והיכרות עם התובע ומר מוהנד ונמנע ממסירת מידע. גם המידע שכן מסר, לקה בסתירות ובחוסר עקביות והרושם הכללי שנותר מעדותו, היה כי זו אינה מהימנה כלל.

מר עיסאם, בעל החברה, ציין בפני חוקר המוסד כי הוא מכיר את מר מוהנד, אשר היה אצלו מספר פעמים כאשר בא וחיפש עבודה. בעדותו בפנינו, אישר מר עיסאם את הדברים וטען כי מר מוהנד הגיע לחפש עבודה "כמה פעמים בודדות,2-3" (עמ' 26 שורה 4). היכרות שמית זו מעוררת תמיהה, בשם לב לטענתו כי "אתה יודע כמה פעמים בשבוע באים אליי לשאול על עבודה? מלא" (עמ' 26 שורה 6). אין בידינו לקבל את גרסתו כי הוא הכיר את מוהנד רק משום שהתעניין לגבי עבודה אצלו, כשם שאין בידינו לקבל את גרסתו ולפיה הוא יושב עם מחפשי העבודה "עושים קפה, שואלים שאלות, הסיפורים האלה" (עמ' 26 שורה 9), ככל שאלה אכן מגיעים כמה פעמים בשבוע, כטענתו.

נציין כי מצאנו בעדותו של מר עיסאם, לא רק חוסר סבירות אלא אף סתירות מהותיות בין גרסתו לבין עובדות שהונחו לפנינו. כך לדוגמא, בעוד מר עיסאם ציין בפנינו כי העסיק את בנו של משגיח הכשרות, כמחליפו של מר אסרף לתקופה "ממש קצרה...לא מעל חודש חודשיים" (עמ' 28 שורה 14) התברר כי השניים דווחו ביחד, ברישומי המוסד לביטוח לאומי, לפחות 8 חודשים.

סתירות נוספות נמצאו בין גרסתו של מר עיסאם ועדים אחרים ולבין זו של אביו – מר נביל. כך לדוגמא בכל הנוגע לזהות העובדים שהועסקו בשנת 2014 (ראה פרוטוקול עמ' 28 שורה 8 ואילך) וכך לדוגמא באשר ל"מקריות" נוכחותו של מר פריד במועד בו הגיע חוקר המוסד (עמ' 31 שורה 24).

15. על יסוד המפורט לעיל, אנו מעדיפים באופן מובהק את עדותם של התובע ומר מוהנד, על פני עדותם של יתר העדים בהליך.

16. לפיכך, אנו קובעים כי התובע היה עובד החברה החל מתחילת חודש ינואר 2014 ועד ליום התאונה – 4.2.14, אשר גם בעניינה אנו מקבלים את גרסתו וקובעים כי נפגע במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה, כמתואר על ידו.

17. על יסוד אלה, תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע מתקבלת.

הודעת צד ג'

18. הנתבע טען, בהודעת צד ג', כי יש לחייב את החברה, לשאת בכל תשלום בו יחויב הנתבע כתוצאה מתובענה זו הואיל וצד ג' לא דיווח לנתבע על עבודת התובע אצלו ולא שילם דמי ביטוח עבור התובע בעד עבודתו אצלו.

לצורך כך, מבקש הנתבע להתבסס על סעיף 369 לחוק, אשר קובע כדלקמן:

" (א)   לא נרשם מעביד בהתאם לתקנות על פי סעיף 379 או לא שילם במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ולפני הרישום או אחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובד מקרה המזכה לגמלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעביד סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם המוסד, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגמלאות בעין שניתנו לזכאי לגמלה, בקשר לאותו מקרה."

נציין בהקשר זה, כי סע' 369 לחוק תוקן בשנת 2016 (ספר חוקים 2592, כ"ט בכסלו התשע"ז, 29.12.2016), אלא שתחילתו של הסעיף בנוסחו החדש, הינה מיום 1 ביולי 2017 ונקבע כי הוא יחול על מקרה המזכה לגמלה שקרה במועד זה ואילך. במקרה שלפנינו, התאונה התרחשה ביום 4 פברואר 2014 ולפיכך, יחול הנוסח הקודם, המצוטט לעיל.

19. אין חולק כי החברה לא דיווחה לנתבע על העסקת התובע, אותו העסיקה כפי שקבענו לעיל, החל מחודש ינואר 2014.

20. משאין חולק כי החברה לא נרשמה כמעסיקתו של התובע וכי לא דיווחה על עבודתו ולא שילמה דמי ביטוח בגינו, יש לבחון את תחולתו של סעיף 369 לחוק במקרה דנן.

21. באשר למועד תשלום דמי הביטוח, סעיף 353 לחוק קובע כי :

" (א)   מועד התשלום של דמי הביטוח יהיה, לגבי עובד - היום ה-15 בחודש שאחרי תקופת התשלום, ולגבי כל מבוטח אחר - היום ה-15 בחודש של תקופת התשלום; השר רשאי לקבוע מועדים אחרים במקום המועדים שבסעיף זה, לכלל המבוטחים או לחלק מהם, ולכל דמי הביטוח או לחלק מהם".

תקנה 8 לתקנות לתקנות הביטוח הלאומי (גבית דמי ביטוח), התשי"ד – 1954 (להלן: " התקנות ") , קובעת הוראות באשר לדין וחשבון שעל מעסיק להגיש על שכר עובדיו, כדלקמן:

" (א)  כל מעסיק יגיש במועד תשלום דמי הביטוח בעד עובדיו דין וחשבון, לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד, בדבר השכר המשתלם לכל אחד מעובדיו בתקופת התשלום שלגביה מוגש הדין וחשבון. ...

(ב) כל מעסיק יגיש למוסד יחד עם הדין וחשבון האמור בתקנת משנה (א), דין וחשבון על כל אחד מעובדיו היומיים בטופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד. ..."

22. מכל אלה, אנו למדים כי מועד הדיווח על העסקת עובד והתשלום בגין דמי הביטוח בעבורו חלים ביום ה- 15 לחודש שאחרי החודש שבו עבד.

לפיכך, לא צריכה להיות מחלוקת, כי במועד קרות התאונה, ביום 4.2.14, טרם חלה חובה על החברה לרשום את התובע כעובד.

23. עיון בנוסחו של סעיף 369 (כפי שהיה במועד הרלוונטי להליך זה) מלמד כי הסעיף בא להתמודד עם שתי סיטואציות:

הראשונה, מקרה בו המעסיק לא נרשם בהתאם לתקנות ושלפני הרישום קרה לעובד מקרה המזכה בגמלה.

השנייה, מקרה בו לא שילם מעסיק במועד התשלום את דמי הביטוח בעד עובד פלוני, ואחרי מועד התשלום ולפני סילוק הפיגורים קרה לעובדו מקרה המזכה בגמלה.

23. בשני מצבים אלה, רשאי המוסד לתבוע מהמעסיק סכום השווה לגמלאות ששילם בכסף או שהוא עתיד לשלמן, בהתאם לסע' 369 האמור.

24. אשר למקרה שלפנינו -

הסיטואציה הראשונה אינה רלוונטית לענייננו, הואיל ובמועד קרות התאונה, טרם חלה החובה על פי התקנות, לרשום את התובע כעובד.

באשר לסיטואציה השנייה, הרי הכוונה למקרה שבו מתרחשת תאונה בטווח שבין מועד תשלום דמי הביטוח לבין סילוק הפיגורים. במקרה הנדון, טרם חל מועד תשלום דמי הביטוח, כך שגם סיטואציה זו, אינה רלוונטית לענייננו.

משאין ספק כי חובת התשלום והדיווח, טרם חלה עת התרחשה התאונה הרי, לא התמלאו התנאים שנקבעו בסעיף כדי שהמוסד יהיה רשאי לתבוע מהחברה סכום השווה לגמלאות בכסף ששילם או ישלם.

מסקנה דומה, עלתה בפסיקה רחבה של בתי הדין לעבודה במהלך השנים: בל (חי) 1986/03 סרג'י – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 5.3.07; בל (י"ם) 10716/07 סעיד – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 1.9.09; בל (נצ') 2438/08 שהואן – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.3.10; בל (י"ם) 11383/09 חרב – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.9.16; בל (ת"א) 7567-05-15 שתייה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.11.17; בל 40477-08-14 (ת"א) סינואי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 23.4.18; בל 54292-02-19 (נצ') ולנטינה מילנצנקו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.8.20.

על כן, הואיל ולא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי, אנו דוחים את ההודעה לצד שלישי. אין באמור בקביעה זו, כדי לפטור את החברה מתשלום דמי ביטוח בגין התקופה בה עבד אצלה התובע.

הוצאות ההליך -

25. אלמלא התנהלות החברה, אשר לא זו בלבד שנמנעה מדיווח על העובד ותשלום דמי ביטוח, אלא הכחישה את דבר העסקתו, ניתן היה להמנע מן הצורך בניהול הליך זה, על כל הכרוך בכך.

26. במצב דברים זה, יש להשית על החברה את הוצאות ההליך, אותו נאלץ לנהל התובע על מנת להוכיח את דבר העסקתו על ידה. אמנם מדובר בתביעה שהוגשה כנגד המוסד לביטוח לאומי והחברה אינה אלא צד ג', אולם התנהלותה בהליך זה כאמור, גררה את ההליך להכרעה שיפוטית מיותרת, לא רק בשאלת ההודעה לצד ג' אלא בשאלת עצם העסקתו של התובע וקרות האירוע.

27. לפיכך, תשלם החברה לתובע הוצאות הליך זה בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

28. כל אחד מן הצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מן המועד שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, כ"ז בתשרי תשפ"א (15 באוקטובר 2020) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.