התובעת הגישה תביעה כספית בסדר דין מקוצר כנגד הנתבעת, והנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להגן.

בדיון נחקר המצהיר מטעם הנתבעת על תצהירו, והצדדים סיכמו טענותיהם.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומים, ושמעתי את עדות המצהיר בדיון, עולה כי במקרה דנן דין בקשת הרשות להגן להידחות.

לעניין הבקשה למחיקת כותרת, התובעת צרפה לתביעה הסכם לאספקת שירותי שמירה, חתום על ידי שני הצדדים, וכן חשבונית הקוצבת את סכום החוב הנטען בתביעה, ויש במסמכים אלה כדי לשמש "ראשית ראייה" כנדרש בפסיקה לצורך הגשה של התביעה בסדר דין מקוצר. על כן, בדין הוגשה התביעה בסדר דין מקוצר, והבקשה למחיקת הכותרת נדחית בזה.

לעניין בקשת הרשות להגן, הנתבעת טענה כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה, ועל כן לא נותרה לה ברירה, אלא להודיע על ביטול ההסכם. לטענת הנתבעת, לתובעת לא היה ידע או יכולת או כוח אדם כנדרש לצורך אספקת שירותי השמירה, והתובעת לא העסיקה עובדים מיומנים, בעלי כישורים, ומאבטחי התובעת לא פעלו בהתאם לנהלי העבודה המוסכמים, ולא ביצעו סריקות של בר קודים במוקדים הנדרשים. על כן, טענה הנתבעת כי ביצעה קיזוז של סכומים בגין הפרת ההסכם, בהתאם לסיכום עם התובעת, לפיו הנתבעת זכאית לזיכוי בסכומים משמעותיים. ביום 27/01/19 הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול ההסכם.

הלכה פסוקה היא כי על המבקש רשות להגן להיכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו, ואין די בהעלאת טענה כללית וסתמית לצורך מתן הרשות להגן. הנתבעת העלתה טענת קיזוז, אלא שטענה זו לא פורטה כדבעי בתצהיר הנתבעת, ואף כשנחקר המצהיר מטעם הנתבעת, לא ידע לפרט כלל בעניין טענת הקיזוז הנטענת:

"ש. מי מטעמכם חתם על ההסכם?

ת. גב' אורלי בן עמי, אם אני זוכר נכון. היא הייתה סמנכ"לית תפעול.

ש. אני רוצה להפנות אותך לסעיף 8.5 לתצהירך – מצטט.. מה שאתה מתכוון זה למבקשת קיימת זכות להפחית את סכום התמורה החודשית שהיא נדרשה לשלם לפי ההסכם?

ת. זה לא אני אומר. זה מה שהוחלט בישיבה שישבנו עם שי ועם יהונתן ואורלי. הוחלט על הקיזוז. לאור כל ההתנהלות לאורך כל התקופה, הייתי באופן אישי חלק מעובדי מיקוד באותה תקופה. באחת הישיבות שקמו כל הקיצים כמו שנאמר, הוחלט, ישבנו ארבעתנו, אלה האנשים שהיו שם למיטב זכרוני, זה היה לאור כל הבעיות שהיו לנו.

ש. אמרת הוחלט על קיזוז. חיפשתי בכל התצהיר שלך כמה אתה חושב שצריך לקזז?

ת. אומר את האמת, בעניין הסכומים, אני פחות יודע לדבר על זה כי זה לא מתפקידי. כמה ואיך, זה לדיון אחר".

ובהמשך:

ת. "אני אומר בעניין הדברים האלה, לעניין הסכומים, אני לא נכנס לזה. אתן דוגמאות לדברים שקרו, של התנהגות של מאבטחים שלכם שלא ידעו על מה הם צריכים לשמור".

...

ש. "יש הצעה של אורלי, נספח 23 לתצהירך, היא מציעה לתת זיכוי על סך של 3,500 ₪ לחודש, היא מנהלת תפעול של הנתבעת. אתה יכול להראות האם מיקוד קיבלה את ההצעה הזאת?

ת. אני לא יכול לדעת".

(עמ' 2,3 לפרוטוקול מיום 26/11/19)

מכאן עולה, שהנתבעת לא פרטה את הפירוט הנדרש בעניין טענת הקיזוז שהעלתה, ולא הציגה כל גרסה בעניין תחשיב נגדי שמתחייב לאחר ביצוע קיזוז. הדברים לא פורטו לא בבקשה ולא בתצהיר, ואף לא במסגרת החקירה הנגדית של המצהיר, בה לא ידע לפרט בעניין הסכומים, ולו באופן מינימלי.

היה ולטענת הנתבעת הגורם המצוי בפרטים היה גב' אורלי בן עמי, מן הדין היה שתצרף הנתבעת תצהיר מטעמה, לצורך הבאת הטענה כשהיא מפורטת, אלא שהנתבעת לא עשתה כן.

יתר על כן, עיון בהסכם לאספקת שירותי שמירה, שנחתם בין התובעת לנתבעת ביום 21/06/18, מלמד כי זכות הקיזוז נשללה בהסכמה מאת הנתבעת.

על פי סעיף 7.8 להסכם, הוסכם בין הצדדים כי למזמין השרותים, דהיינו הנתבעת, לא תהא זכות לעכב ו/או לקזז כספים המגיעים לתובעת, ואשר מוגדרים כתמורה שהוסכמה בהסכם בגין השרותים. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הפרה של הסעיף תהווה הפרה יסודית ותזכה את התובעת בפיצויים מוסכמים.

מכאן עולה, שלא רק שטענת הקיזוז לא פורטה כנדרש, היא אף לא קיימת לנתבעת כטענת הגנה מכוח ההסכמה של הנתבעת עצמה בהסכם עם התובעת.

טענת הנתבעת על כוונתה להגיש תביעה שכנגד, איננה מהווה טענה אשר יכולה לשמש הגנה אפשרית כנגד התביעה לצורך מתן רשות להגן.

אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, ובהעדר כל טענת הגנה אפשרית מפורטת, בקשת הרשות להגן נדחית בזה.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הדיון בבקשה ושכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ), וזאת בתוך 30 יום מהיום.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.

ניתנה היום, ב' טבת תש"פ, 30 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.