09 פברואר 2020

1. לפנינו תביעת התובע על החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בין התאריכים 16.10.2018 ועד 6.11.2018.

2. בתאריך 27.1.2019 נשלחה לתובע הודעה מטעם הנתבע, בזו הלשון:

"אנו מביאים לידיעתך, כי הכרנו בתאונה שארעה לך ב 3.9.18 כתאונת עבודה ואישרנו תשלום דמי פגיעה לתקופה 12.9.18 – 15.10.18.

את בקשתך לתשלום דמי פגיעה לתקופה 16.10.2018 – 6.11.2018 אנו נאלצים לדחות היות ולדעת המוסד לביטוח לאומי, תקופת אי כושר זו אינה נובעת מהתאונה הנדונה".

3. לאור דחיית תביעתו הגיש התובע לבית הדין ביום 14.4.2019 תביעה על החלטת הנתבע כאמור.

4. ביום 30.6.2019 התקיים דיון מקדמי בתיק במסגרתו הסכימו הצדדים למנות מומחה רפואי שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 3.9.18 לבין תקופת אי הכושר הנוספת אשר לא אושרה (16.10.18 עד 6.11.18).

5. לפיכך, מינה בית הדין ביום 18.9.2019 מומחה יועץ רפואי (להלן: "המומחה") בתחום האורתופדי לבדיקת הקשר הסיבתי בין הארוע התאונתי מיום 3.9.18 לבין תקופת אי הכושר הנוספת אשר לא אושרה, לפי העובדות הבאות:

5.1 התובע יליד 29.12.1962

5.2 התובע נפגע בתאונה ביום 3.9.2018

5.3 הפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה בגין חבלה באצבע 1 יד ימין.

5.4 הביטוח הלאומי אישר תקופת אי כושר מיום 12.9.2018 עד ליום 15.10.2018

5.5 קיימת מחלוקת לגבי התקופה 16.10.2018 עד 6.11.2018

6. בהתאם לאמור, מונה ד"ר דוד אנג'ל כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והתבקש להשיב על השאלה, כדלקמן:

המומחה יתבקש לחוות דעתו בשאלת הקשר הסיבתי שבין האירוע התאונתי מיום 3.9.2018 לבין תקופת אי הכושר הנוספת אשר לא אושרה מיום 16.10.2018 עד 6.11.2018 והאם קיים ממצא קיליני המצדיק תקופת אי כושר זו?

7. בחוות דעתו מיום 13.10.2019 השיב ד"ר אנג'ל לשאלת בית הדין כדלקמן:

"מר כתובים נחבל באגודל יד ימין ב 3.9.18. הוא פנה לראשונה לרופא כשבוע אחר כך.

נמצאה בתחילה רגישות, אולם ללא נפיחות וללא הגבלה בתנועה פסיבית. צילום לא הדגים חבלה והראה רק שנויים "מתאימים לגילו" (כנראה שינויים ניווניים)

בתאריך 5.10.18 הוזמנה בדיקת אולטראסאונד שהראתה שנויים שמתאימים לטנוסינוביטיס ללא קרע או סמן אחר לחבלה משמעותית (טנוסינביטיס הוא הליך דלקתי בסמוך לגיד המיישר)

אושרה תקופת אי כושר של כשישה שבועות מהפגיעה. אין ברישומים ממצאים שיצדיקו או יצריכו תקופת אי כושר ארוכה יותר.

אני ממליץ להכיר רק בתקופת אי הכושר עד תאריך 15.10.18

(אציין כי גם בתוך תקופת אי הכושר שהוכרה, עבר התובע ניתוח בביה"ח וולפסון לפתיחת אבצס באזור פי הטבעת (מצב שגרם לו לפחות באותה תקופה יותר אי כושר מהחבלה באגודל)

8. לא הוגשו שאלות הבהרה מטעם מי מהצדדים.

טענות הצדדים

9. התובע הגיש ביום 19.11.2019 הודעה במסגרתה ציין כי נכון שהוא פנה לרופא שבוע לאחר התאונה וזאת בגלל שהכאבים גברו יותר ויותר. עוד ציין כי הרופא האורטופד קבע בפירוש שיש רגישות והגבלה בתנועות באגודל ימין וזה כתוב חד משמעית. בנוסף ציין התובע כי לא ברור מה הקשר בין תאונת העבודה לבין הפצע בפי הטבעת.

10. התובע ביקש שבית הדין לא יקבל את חוות דעת המומחה והוא מציין כי בגלל הכאבים והנפיחות אישרו לו פיזיוטרפיה עד לתאריך 24.2.2019 הרבה לאחר סיום חופש תאונת העבודה.

11. בסיכומיו טוען הנתבע כי המומחה קבע כי אין הצדקה לאשר תקופת אי כושר לאחר 15.10.2018 (כמו שקבע המוסד) ולפיכך מתבקש בית הדין לדחות את התביעה.

דיון והכרעה

12. הלכה פסוקה היא כי:

"אין המומחה - היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליהם בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים" (דב"ע לו/8/0 סימון דוידוביץ –המוסד לביטוח לאומי, פד"כ 374).

13. מעיון בחוות דעתו של המומחה (מיום 13.10.2019) עולה, כי המומחה סבור שאין ברישומים הרפואיים ממצאים שיצדיקו או יצריכו תקופת אי כושר ארוכה יותר וכי הוא ממליץ להכיר רק בתקופת אי הכושר עד תאריך 15.10.18.

14. קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין. הפסיקה קבעה כי הגם שבית הדין אינו כבול לה, סטייה מחוות דעתו של המומחה הרפואי תיעשה במקרים בהם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן [ולעניין זה ראה ס' אדלר, "מומחים יועצים-רפואיים בבתי דין לעבודה, "המשפט", כרך ב' 199, 1994; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי נ' יצחק פרבר, [פורסם בנבו] מיום 26.2.1997; ר' דב"ע לו-0/8 סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כ"ד, 89; דב"ע נה/0/246 גיגי סוליקה – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)].

15. על משקלה המכריע של חוות הדעת של המומחה היועץ הרפואי, המתמנה על ידי בית הדין, חזר ושנה בית הדין הארצי בפסיקתו ועל כך אין עוד חולק [עב"ל 110/98 זאב מנדל – המוסד לביטוח לאומי (22.8.09); עב"ל 1146/00 צבי פרחטר נ' המוסד לביטוח לאומי (18.5.03)].

16. בעב"ל 1035/04 דינה ביקל – המוסד לביטוח לאומי (6.6.05) (להלן: "עניין ביקל") נפסק:

"לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

מטעמים מובנים, במחלוקת בין מומחה מטעם אחד הצדדים למומחה מטעם בית הדין יעדיף בית הדין את המומחה מטעמו על פני מומחה מטעם הצדדים.

אפשר שבשאלה מסויימת יהיו לרופאים דעות שונות. במחלוקת בין רופאים שכל כולה משדה הרפואה, לא יכניס בית הדין את ראשו, אלא יקבל את חוות המומחה מטעם בית הדין, כאמור, ככל שהיא סבירה על פניה ואין בה פגמים נראים לעין..."

ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי:

"בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)"

17. בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק. המומחה התייחס לשאלות שהופנו אליו, ענה בפירוט ובענייניות ומאחר שאין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין והיא ניתנה על סמך מומחיותו המקצועית של המומחה – אין בסיס לפסילתה.

סוף דבר:

18. התביעה נדחית.

19. כמקובל בהליכים שעניינם בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י"ד שבט תש"פ, (09 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.