לפני בקשה לצו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מ"להכפיש את המבקשים".

על רקע תחרות מסחרית בין בעלי הדין, תחרות בהכנה לבחינות של מתעניינים בלימודי רפואה בחו"ל בכלל ובהונגריה בפרט, טוענים המבקשים לסדרה של פרסומים שעשו המשיבים ומהווים הוצאת לשון הרע כלפיהם. בפרסומים אלו, כך נטען, הוצג מידע שאינו אמת ביחס לפעילות המבקשים וזה מגבש עוולות שונות שביצוע המשיבים.

במסגרת בקשה זו, עותרים המבקשים לצו מניעה זמני האוסר על המשיבים לפרסם אמירות שונות ביחס לפעילות המבקשים. במוקד הבקשה עומדת לפיכך השאלה, אם נסיבות העניין מצדיקות צו הכופה על המשיבים לפעול לקידום פעילותם באופן שונה מזה בו פעלו, ואם אותן נסיבות גם מצדיקות צו המעדיף את זכות המבקשות לשמירת שמן הטוב על זכות המשיבים לחפש הביטוי.

1. המבקשת 1, מ.ד. לימודים בינלאומיים בע"מ ("המבקשת") הינה חברה פרטית, המפעילה מכינה למבחני הקבלה של בתי הספר לרפואה בחו"ל. המבקש 2, ד"ר משה כהן, הינו בעל השליטה במבקשת.

המשיבה 2, שילוב רופאים בע"מ ("המשיבה"), הינה חברה פרטית, המפעילה בישראל מכינה ללימודי רפואה בהונגריה. המשיב 1, רוני פריד, הינו מנהל ובעל מניות במשיבה.

1. בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה, עוסקת המבקשת בהפעלת המכינה למעלה מתריסר שנים, שבמהלכם סייעה לצעירים רבים (למעלה מ- 2,200) לעבור את מבחני הקבלה לאוניברסיטאות מובילות בעולם. במהלך תקופת פעילות ארוכה זו, טוענים המבקשים, אף צברה המבקשת מוניטין רב והיא מוכרת כמכינה בעלת שם עולמי.

ביחס לאפשרות להתקבל ללימודי רפואה בהונגריה, טוענים המבקשים כי תלמידים שעברו את המכינה במבקשת ומעוניינים להירשם ללימודי רפואה בהונגריה, חייבים לפנות למשיבים, שכן הם הנציגים הרשמיים בישראל של 3 אוניברסיטאות מהונגריה.

כיוון שהמשיבה עוסקת בעצמה בהפעלת מכינה למעוניינים ללמוד רפואה בהונגריה, הרי שנוצרה תחרות בין המבקשת לבין המשיבה. עוד טוענים המבקשים כי ברקע תחרות זו, צריכה המשיבה להגיש תלמידים הפונים אליה, אפילו עברו לפני כן את המכינה אצל המבקשת.

1. לטענת המבקשים, התברר להם שהמשיבים הכפישו את שמם בפני לקוחות המבקשת, הקיימים והפוטנציאליים, ובכך בקשו לפגוע בעסקי המבקשת.

בכתב התביעה, מתארים המבקשים 4 אירועים שונים, כדלהלן:

1. במהלך חדש מאי 2018 טענו המשיבים בפני 2 תלמידים של המבקשת, כי המבקשת איננה מלמדת לקראת מבחני הקבלה לאחת האוניברסיטאות בהונגריה (אוניברסיטת "סמלוויס") ולכן לא כדאי להם לגשת למבחן של אותה אוניברסיטה.
2. ביום 8.1.19 הציגו נציגי המשיבים לעובדת המבקשת (אשר התקשרה והציגה עצמה כמתעניינת בלימודים) אמירות מכפישות ביחס לפעילות המבקשת. אמירות הכוללות טענות לפיהן מציגה המבקשת מצגים מטעים על פעילותה, כי למעשה אין המבקשת מציגה נתוני אמת על אחוזי עוברי הבחינות בקרב תלמידיה, כי המבקשת מייצגת אוניברסיטאות באיכות גרועה, וכי המבקשת איננה מכינה לבחינות בהונגריה. על הכפשות אלו חזרו המשיבים, וביתר שאת, בפגישה ביום 15.1.19.
3. במהלך ספטמבר 2018 נפגשו נציגי המשיבה עם תלמידה של המבקשת, והציגו בפניה מצג שקרי שלפיו המבקשת לא מלמדת לפי תכנית הלימודים הנכונה, לפיו המבקשת לא מכשירה למבחן בעל פה, לפיו המבקשת לא מייצגת אוניברסיטה מהונגריה, ולפיו סיכויי תלמידי המבקשת לעבור את מבחני הקבלה לאוניברסיטאות בהונגריה נמוכים.
4. בפגישה עם חוקר מטעם המבקשת שבו נציגי המשיבה וחזרו על המצגים המכפישים, שלפיהם המשיבה הינה הנציגה הבלעדית והיחידה שיכולה להביא לרישום ללימודי רפואה בהונגריה.

לפי טענת המבקשים, בכך מסתבר שלפחות ב- 4 מקרים שונים בצעו המשיבים עוולה של הוצאת לשון הרע כלפי המבקשים. עוד טוענם המבקשים שבכך גם בצעו המשיבים מספר עוולות נוספות, ובהן עוולה של תיאור כוזב, רשלנות, שקר במפגיע, הפרת חובה חקוקה, הטעייה צרכנית ואף עשיית עושר שלא במשפט.

על בסיס טענות אלו, עותרים המבקשים בכתב התביעה לצו המורה למשיבים להימנע מכל פגיעה בשמם הטוב, להסיר כל פרסום המהווה לשון הרע כלפי המבקשים, ולהתנצל.

עוד עותרים המבקשים בכתב התביעה לחיוב המשיבים בתשלום פיצוי ללא הוכחת נזק על פרסום לשון הרע, בסך של 400,000 ₪; וכן לפיצוי על עשיית עושר שלא במשפט בסך של 200,000 ₪.

1. כתב התביעה הוגש ביום 14.4.19 וכתב ההגנה הוגש ביום 21.6.19.

בכתב ההגנה כופרים המשיבים מכל וכל בטענות המבקשים וטוענים שזו בכלל "תביעת השתקה". שתכליתה היחידה ניסיון למנוע תחרות.

המשיבים מכחישים, בעיקר מחוסר ידיעה, את הטענות על היקפי פעילות המבקשים. עם זאת, המשיבים אינם מכחישים את הטענה שפעילות המשיבה מתחרה בזו של המבקשת, אם כי טוענים להיקף פעילות נמוך משמעותית מזה של המבקשת (כ- 200 תלמידים בשנה למבקשת לעומת כ- 25 תלמידים בשנה למשיבה).

המשיבים מכחישים את הטענות לאמירות המיוחסות להם, וטוענים שאפילו נאמרו הדברים – אין הם כלל בגדר הוצאת לשון הרע. עוד טוענים המשיבים שאכן תלמידי המבקשת אינן מגיעים מוכנים לבחינות, אלא שאין בכזו אמירה כדי להוות לשון הרע.

בהמשך כתב ההגנה, בהתייחסות פרטנית לאותם ארבע מקרים שונים, מכחישים המשיבים את חלק מהאמירות המיוחסות להם, וטוענים שגם אלו שנאמרו אינן בגדר לשון הרע, שמדובר בזוטי דברים, ושעומדות להם ההגנות לפי סעיפים 14 ו- 15 בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

1. בבקשה נשוא החלטה זו, בקשה מיום 11.7.19, עותרים המבקשים לצו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבים לבצע את אלו:
2. להכפיש את המבקשים.
3. להשתלח ו/או להוציא את דיבתם של המבקשים.
4. לייחס להם דברי שקר וכזב.

בהמשך הבקשה מפרטים המבקשים שלל אמירות שהם מבקשים לצוות על המשיבים להימנע מלומר, בהן אמירות שלפיהן המבקשת איננה מלמדת למבחני קבלה בהונגריה, שהמבקשת איננה מלמדת במכינה ללימודי אנגלית, שהמבקשת איננה בוחנת את תלמידיה בעל פה או בכתב, שמרצי המבקשת לא למדו רפואה בהונגריה, שאף תלמיד של המבקשת לא עבר את הבחינות ללימודי רפואה בהונגריה, כי "הימים הפתוחים" שעורכת המבקשת הינם הצגות וכיו"ב.

לטענת המבקשים, התברר להם שלאחר הגשת התביעה ממשיכים המשיבים להשתלח בהם, להפיץ עליהם דבר שקר, ובכך לפגוע במוניטין של המבקשים. אם לא יינתן צו מניה זמני האוסר על המשיבים לעשות כן, טוענים המבקשים, עלול להיגרם להם נזק כזה שאת השפעותיו המצטברות לא ניתן יהיה לרפא בתום ההליך.

לתמיכה בבקשה, מציגים המבקשים תמליל שיחה שהתקיימה ביום 28.5.19 בין המשיב 1 לבין תלמידה של המבקשת, ובמהלכה (כך נטען) משדל המשיב 1 את התלמידה להירשם ללימודים בשבדיה באמצעות המשיבה ולא באמצעות המבקשת. בהמשך לדברים אלו, טוענים המבקשים, בשיחה ביום 10.6.19 עם חוקרת שנשלחה מטעם המבקשים, שוב הושמעו אמירות בוטות המכפישות את המבקשת ומציגות אותה ככזו שאחוזי ההצלחה של תלמידיה אפסיים.

המבקשים סוקרים את האמירות השונות ביחס לפעילות המבקשת, וטוענים שאלו, אחת לאחת, אינן אמת.

משכך, טוענים המבקשים שמתקיימים התנאים להוצאתו של צו מניעה זמני כמבוקש.

1. המבקשים לא עתרו לצו במעמד צד אחד, ובהחלטה מיום 14.7.19 נתבקשו המבקשים להבהיר אם הם עומדים על בירור הבקשה, שכן נראה שהצו המבוקש כללי מאד, אפילו גורף. בהודעה מיום 18.7.19 הודיעו המבקשים שהם עומדים על בירור הבקשה, וזו הועברה לתגובה ולתשובה.

בתגובתם, טוענים המשיבים שיש לדחות את הבקשה מכמה טעמים ובהם אלו: שיהוי, היעדר ניקיון כפיים, מאזן הנוחות, היעדר עילה, פגיעה בחופש הביטוי, הבקשה הינה לסעדים כלליים.

1. בהתאם לתקנה 362 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מוסמך בית המשפט להעניק סעד זמני במסגרת תובענה אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תביעה.

בבחינת בקשה לסעד זמני, על בית המשפט להביא בחשבון את מאזן הנוחות, קרי: הנזק שייגרם למבקש אם לא ינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק שייגרם למשיב או לאדם אחר אם ינתן הסעד הזמני. כמו כן, על בית המשפט לבחון במסגרת הבקשה למתן סעדים זמניים את ניקיון הכפיים של הצדדים, וכן את סוג הסעד, היקפו ותנאיו.

1. נראה שהקושי העיקרי בפניו ניצבים המבקשים הינו בבקשה שהיא במהותה שינוי המצב הקיים, ובחפיפה מלאה לסעד הנתבע בתיק העיקרי.

ככלל, מטרתו של הסעד הזמני, דוגמת צו המניעה דנא, הינה שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה. יש מצבים בהם בהיעדר סעד זמני הניתן כבר בעת בירור התביעה וטרם הוכרעה, ישתנה מצב הדברים באופן אשר יקשה, אפשר אף ימנע, את מימוש פסק הדין לטובת המבקש. לכך נועד הסעד הזמני. לשמירת המצב הקיים עד להכרעה במחלוקות.

מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המצב הקיים ביום הגשת התובענה, העלול להשתנות אם לא יינתן הסעד, באופן שיאפשר מימוש פסק דין לטובת הזוכה הפוטנציאלי. "הענקתו של הסעד הזמני נועדה לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה, שאם לא כן, עלול הנתבע לנצל לרעה את תקופת הביניים שעד למתן פסק הדין בתובענה" (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Ltd, [פורסם בנבו], 28.11.07).

עם זאת, יש מקרים בהם ההתערבות הנדרשת הינה דווקא לשינוי המצב הקיים. אף שמתן צו שכזה אפשרי, ככלל, אם נדרשת מידה גדולה של זהירות בעת שנשקלת האפשרות לצו מניעה בטרם התבררו הטענות, כאשר מדובר בצו המשנה מצב קיים – שאני. במצב שכזה הזהירות הנדרשת גדולה עוד יותר. וכך בפרט כאשר מסתבר שיש חפיפה בין הסעד הזמני לסעד העיקרי שהתבקש במסגרת התביעה.

הלכה היא, כי על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יורה על צו עשה זמני המשנה את מצב הדברים הקיים ואשר כמוהו כסעד המלא שנדרש בתובענה, עוד לפני שניתנה ההכרעה הסופית בתובענה (ראו למשל: עניין טירת צבי הנ"ל). צו עשה זמני המשנה מצב קיים ראוי שיינתן במצבם חריגים בלבד, רק כאשר נוכח בית המשפט כי התערבותו חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר וכאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם. (רע"א 9213/12 רשת נגה בע"מ נ' ישראל 10 - שידורי הערוץ החדש בע"מ ואח' [פורסם בנבו] 20.1.13, פסקה 32)

די לעיין בבקשה ובכתב התביעה כדי להיווכח שזה בדיוק אשר עותרים לו המבקשים.

לפי הנטען בכתב התביעה, מזה חודשים ועוד טרם הגשת התביעה, נוהגים המשיבים להציג בפני הפונים אליהם מצגים שונים בקשר עם פעילותם הם ובקשר עם פעילותם המתחרה של המבקשים. מצגים אלו מהווים, כך טוענים המבקשים, מצגים העולים כדי לשון הרע.

על בסיס טענה זו, עותרים המבקשים בכתב התביעה לצו מניעה קבוע האוסר על המשיבים להמשיך בהצגה כזו של הדברים (סעיפים 108 (א) ו-(ב) בכתב התביעה).

בבקשה זו, עותרים המבקשים לאותם הסעדים בדיוק. לצו המורה למשיבים לחדול מאותן אמירות אשר לשיטתם, מהווים הכפשה והוצאת לשון הרע. אותן אמירות שלפי הנטען ממילא מיוחסות למשיבים זה מכבר.

משמע, בעתירה זו לצו מניעה זמני עותרים המבקשים לצו המשנה מצב קיים, אותו המצב בגינו הוגשה התביעה.

משמע, בעתירה זו עותרים המבקשים לצו מניעה זמני שהוא זהה לצו לו הם עותרים בתיק העיקרי.

ואם כך, ברי הדבר שבחינת הבקשה מחייבת זהירות יתרה.

1. בבחינת הטענות השונות, נראה שבמוקד התביעה המחלוקות באשר למשמעות האמירות שמשמיעים נציגי המשיבה בפני אלו הפונים אליהם ומתעניינים בשירותי המשיבה.

אין מחלוקת על קיומה של תחרות בין המבקשת לבין המשיבה, כאשר שתיהן עוסקות בתחום חופף של הכנת מעוניינים בלימודי רפואה בהונגריה. נראה שגם הוצגו ראיות לכאורה לכך שדברים אלו כוללים גם אמירות ביחס לפעילותה של המבקשת.

עם זאת, אין זה ברור מאליו שאמירות שכאלו להן טוענים המבקשים מגיעים כדי לשון הרע. אין זה ברור מאליו שבמצב של תחרות עסקית, אמירה של אחד המבקש לשבח את שירותיו על פני אלו של יריבו המסחרי, גם מהווה לשון הרע. וזה הרי שטוענים לו המבקשים.

זאת ועוד, המבקשים עצמם מבקשים להראות כי אין אמת בטענות שלפי הנטען השמיעו נציגי המשיבה. די לעיין בבקשה כדי להיווכח במאמצים להראות כיצד אין אמת בטענות כלפי המבקשת. למשל בכל הנוגע לאחוז התלמידים של המבקשת המצליחים בבחינות הקבלה, למשל השכלת המרצים שמעסיקה המבקשת, למשל אופי הלימוד בקורסים שעורכת המבקשת ועוד. דא עקא, שנוכח טענות המשיבים אלו סוגיות המחייבות בירור עובדתי. בירור שמקומו התיק העיקרי. לא ניתן לומר בשלב מקדמי זה, שעל פניו אין בסיס או סיכוי לטענות המשיבים ולהגנות השונות עליהן הם מתבססים.

1. אם כך, על בסיס טענה להוצאת לשון הרע, בטרם נקבע שבכלל נעשו פרסומים המהווים לשון הרע, ובטרם נבחנו טענות ההגנה של המשיבים, ועל רקע תחרות עסקית – עותרים המבקשים כבר כעת לצו המגביל את חופש הביטוי של המשיבים. צו שכזה לפגיעה בחפשה ביטוי – לא בנקל יינתן.

בפרשה שבפניי שב ומתעורר במלוא עוצמתו המתח הקיים בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש ביטוי. כאמור, שאלת האיזון הראוי בין ערכים סותרים אלו נדונה בפרשת אבנרי [1] הנזכרת לעיל. בפסק-דין זה נקבע כי בחינתם של הערכים המתנגשים והאיזון ביניהם מובילים למסקנה כי יש ליתן משקל מיוחד לערך של חופש הביטוי, שהוכר כאחת החירויות היסודיות של האדם בישראל. הסעד שהתבקש בפרשת אבנרי [1], כמו גם בענייננו, היה סעד של מניעת הפרסום בטרם התבררה תביעת לשון הרע. בעניין סעד זה ההלכה שנקבעה בפרשת אבנרי [1], ואשר אומצה בפסיקה מאז, קבעה כי ככלל, אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב המקדמי, שכן בשלב זה – שבו טרם הוכרע אם הפרסום אכן מהווה לשון הרע, וטרם נקבעה אחריותו של המפרסם לפגיעה בשם הטוב – משקלו הנכבד של חופש הביטוי והטעמים העומדים ביסודו גוברים על החשש מפני הפגיעה בשם הטוב. כך, אלא אם בית-המשפט משתכנע כי הגנתו של המפרסם היא הגנת סרק, או שאין בפרסום עניין לציבור. פסק-הדין קבע אפוא את הכלל ואת חריגיו, ובעשותו כן הלך בדרך שבה הלך המשפט המקובל בעניין זה...(רע"א 10771/04 רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' פרופ' אטינגר פ"ד נט (3) 308, 315).

כך גם במקרה זה. דווקא ניסיון המבקשים להתמודד עם הטענות השונות ביחס לפעילות המבקשת, היא הנותנת שהגנת המבקשים איננה "הגנת סרק" ואין זה מצב בו תינתן לזכות המבקשים לשמם הטוב הבכורה על זכות המשיבים לחפש הביטוי.

1. בחינת הטענות השונות מלמדת שיש קשיים נוספים הניצבים בפני המבקשים בבקשה זו.

כך טענת השיהוי. הרי הטענות לפיהן מכפישות המשיבות את המבקשים נטענו כבר בכתב התביעה. והטענות להמשך הפרסומים לא משנות מהותית את הטענות שנטענו בכתב התביעה. לא ברור לפיכך מדוע השתהו המבקשים בהגשת הבקשה חדשים רבים מאז הם מודעים לכך שלשיטתם פוגעים בהם המשיבים.

כך שאלת מאזן הנוחות. כלל לא ברור מדוע הנזק שיגרם למבקשים אלמלא ינתן הצו, עולה על הנזק שיגרם למשיבים אם ינתן צו המגביל את פעילת המשיבה ומונע ממנה את האפשרות להציג את מה שלשיטתה לפחות, מקנה לה יתרון הוגן בתחרות המסחרית מול המבקשים.

כך כאשר הטענות לנזק שנגרם למבקשת עקב אותם פרסומים נשוא הבקשה איננו מפורט והתביעה הינה בכלל לסעד של הפיצוי הסטטוטורי שבחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965.

כך גם בשים לב לכך שהטענה לפיצוי כספי נוסף בכתב התביעה, פיצוי בסך של 200,000 ₪, חסרת כל הסבר, פירוט וחישוב שיאפשרו להבין את מקורה.

כך בפרט גם בשים לב לכך שלכאורה לפחות, לפי הטענות, למבקשת פעילות מסחרית העולה בהרבה בהיקפה על זו של המשיבה.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. לסיכום, במסגרת בקשה זו עותרות המבקשות לצו מניעה זמני אשר יורה למשיבות לחדול מביצוע אותם פרסומים שהן עושות מזה חדשים, פרסומים שעיקרם ניסיון להציג את יתרון שירותי המשיבה על אלו של המבקשת, בתחרות על המתעניינים בקורסים להכנה לבחינות ללימודי רפואה בהונגריה.

צו מניעה שכזה, אשר משמעותו שינוי מצב קיים, ואשר חופף לחלוטין לסעד המתבקש בתיק העיקרי – ינתן במשורה. כך ודאי כאשר הבקשה הינה לסעד שמשמעותו מתן עדיפות לזכות המבקשים לשם טוב על פני זכות המשיבים לחפש הביטוי.

מהטענות והראיות שהוצגו, מתברר שאין בקשה זו מקיימת את אותן נסיבות חריגות שיצדיקו מתן הצו כפי שהתבקש.

כך כאשר על פני הדברים בין הצדדים תחרות מסחרית, כאשר לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה שאין ממש בטענות ההגנה, ולכן אין מקום לצו מניעה המגביל את פעילות המשיבים.

התרופה שתימצא למבקשים, אם יוכיחו את עילות התביעה ואת הפגיעה שנגרמה להם, תוכל להיות בסעד הפיצויים או בסעדים האחרים הנהוגים בתביעות לשון הרע.

1. נוכח כל זאת, אני דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך של 6,000 ₪ שישולמו בלא קשר לתוצאות ההתדיינות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, י"ג אב תשע"ט, 14 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.