1. פסק-דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], התשמ"ד- 1984, בתובענה כספית, בסך של 4,800,000 ₪, בטענה להפרת הסכם לרכישת זכויות במקרקעין בלתי מסוימים ביישוב רבבה בשומרון.
2. המסד העובדתי - בתמצית, על פי הנטען, ביום 14.7.2005, רכשו תובעים 2- 7, באמצעות סבם- התובע 1, כל אחד, מהנתבעות - עמותות רשומות שעיסוקן בגאולת קרקעות בשטחי יהודה ושומרון והקמת ההתיישבות - זכות לקבלת מגרש בשטח של דונם אחד (להלן - עסקת הרכישה) במקרקעין בלתי מסוימים, ביישוב רבבה בשומרון (להלן - היישוב), תמורת סך של 12,500$, למגרש ובסך כולל של 75,000$ (להלן – התמורה), ל-6 מגרשים (להלן – המגרשים). בהתאם, הונפקו תעודות רכישה בגין כל אחד מהמגרשים (להלן - תעודות הרכישה) והופקה קבלה בערכים דולריים על התשלום הכולל. אין חולק כי המגרשים טרם הוקצו לתובעים וממילא, לא נחתמו הסכמי רכישה ביחס אליהם. בשנת 2018 הועמדו לפני התובעים שתי אפשרויות: לרכוש דירה בבניין מגורים שעתיד להיבנות ביישוב או להמתין לאישור תכנית מתאר חדשה, בקשר לעתודת הקרקע האחרונה ביישוב שלאחריה יוקצו המגרשים לבעלי תעודות הרכישה. בשלב זה, נבחנה על-ידי הצדדים אפשרות ביטול עסקת הרכישה והשבת התמורה, תוך שהנתבעת הסכימה להשבה, שסכום התמורה משוערך במטבע דולרי, ללא הצמדה. אולם, בשל ערכו הנמוך של שער הדולר, ממועד התשלום, סירבו לכך התובעים. בנסיבות אלו, הוגשה התובענה שלפניי, בעילות שונות, בגין הפרת עסקת הרכישה, תוך דרישה לתשלום סכום התביעה, לפי ערכם של המגרשים כיום, בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה ובצירוף פיצוי כספי בגין נזקים כלליים וכן הוצאות משפט ושכר טרחה.
3. ביום 28.8.2019,לבקשת התובעים, ניתן פסק-דין חלקי, המורה על מחיקת התובענה בעניינה של נתבעת 3 בהיעדר המצאה כדין של כתב-התביעה.
4. בדיון קדם-המשפט ביום 5.1.2020, הצהירה ב"כ הנתבעות כי לא ניתן כיום להקצות את המגרשים, לתובעים ולא ידוע על מועד עתידי להקצאתם. בנסיבות אלה הוצע לצדדים מתווה לפסיקה על דרך הפשרה, בסכום כספי שייקבע ואולם, משלא ניתנה הכמה משותפת, בהמשך, נקבע התיק להגשת ראיות ומועד לקדם-משפט מסכם.
5. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע 1 ותיק מוצגים, הכולל, בתמצית ובעיקר- את תעודות הרכישה; קבלה בגין תשלום סכום הרכישה; חוות-דעת שמאי; חלופת מכתבים בין הצדדים בקשר להקצאה; ומסמכים שונים בתמיכה למצבו של היישוב רבבה ושגשגו - בהיבט הפיתוח והבניה ובהיבט הכלכלי. מטעם הנתבעות הוגש תצהיר של היועצת המשפטית של הנתבעות ותיק מוצגים, הכולל, בתמצית ובעיקר - החלטת ועדת השרים לענייני התיישבות משנת 1984; חוות-דעת שמאי, נוגדת; מסמכים בתמיכה לטענה בדבר שווי זכויותיהם של התובעים במגרשים; תעודת רכישה לדוגמא בצירוף הסכם רכישה; אישור זכויות בעלות ביישוב רבבה לדוגמא; חלופת מכתבים בין הצדדים; הצעה לרכישת קרקעות בשנת 2018.
6. בדיון קדם-משפט מסכם ביום 1.11.2020, בגדר דיון לא פורמלי בהסכמת הצדדים, לאחר בחינת הראיות שהוגשו, הובאה פעם נוספת, הצעת בית-המשפט, בגדרו של הסדר דיוני, לפסיקה על דרך הפשרה, ללא נימוקים, במתווה כדלקמן. הוצע כי יוגשו סיכומים קצרים בצירוף מסמך נוספים, רלוונטיים, לביסוס טענות הצדדים ולאחריהם, יובא התיק למתן פסק-דין (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 13-19). הוצע כי פסק-הדין יינתן על-יסוד כתבי-הטענות והמסמכים בתיק, כאמור, על דרך הפשרה וללא נימוקים. בגדרו, עסקת הרכישה תבוטל ובית-המשפט יורה על השבת התמורה, במתכונת שיערוך, שתיקבע. כמו כן, בית-המשפט יהא רשאי לפסוק לתובעים פיצוי בסכום שייקבע ולפי שיקול-דעתו, כן להשית על מי מהצדדים הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין.
7. התובעים הביעו הסכמתם בדיון לפסיקה בפשרה במתווה שהוצע ובהמשך, הודיעו הנתבעות על הסכמתן, משכך, הוריתי על הגשת סיכומים קצרים בכתב והשלמת ראיות.
8. התובעים, בסיכומים ובסיכומי התשובה, ובתמצית, הציגו את עיקרי העובדות וטענו להפרת עסקת הרכישה המזכה אותם בתרופות של השבה ופיצויי קיום. לגרסתם, רכשו את המקרקעין בשנת 2005 תמורת ערכם המלא, ללא הנחה, על יסוד תעודות הרכישה, בגדרו של חוזה מחייב, ללא כל צרופות ומתוך ציפייה להקצאת מגרשים תוך זמן סביר, קצר מועד ובמסגרת ההקצאה הראשונה. מאז ועד היום, לטענתם, לא קיבלו הצעה להקצאת המגרשים ובדיון הוברר כי אין מועד להקצאה עתידית בשנים הקרובות. עם זאת, נמסרו מגרשים לבנייה לחברות משכנות שונות חלף הקצאתן לתובעים. בכך, נטען, הפרו הנתבעות את עסקת הרכישה. בנסיבות אלו, ללא שיש בידי הנתבעות להשלים את ביצוע העסקה, יש לבטל את העסקה ולהורות על השבת התמורה בתוספת ריבית והצמדה, תוך שמירת ערכם בשים לב לעליית ערך הקרקעות במדינת ישראל ומכירת מגרשים ביישוב, לאחר שיושלם הרישום הראשון ויוקצו לציבור, לכל המרבה במחיר. בהקשר זה, נטען כי במועד הרכישה עמדה שווי התמורה, במטבע שקלי, בסכום של 340,200 ש"ח, לפי שער יציג של 4.536 ש"ח. בנוסף, ומטעמים אלו, עתרו לסעד של פיצויי קיום אשר שיעורו ייקבע לפי ערכם של המקרקעין כיום ובהתאם לחוות-הדעת השמאי שהוגשו. אשר על כן, עתרו להשבת התמורה, בתוספת ריבית והצמדה, פיצויי הולם בהתחשב בחוות דעת השמאי, הוצאות ושכר-טרחת עורכי-דין, בשיעור של 20% מהסכום שייפסק בתוספת מע"מ כדין.
9. הנתבעות, בהגנתם ובסיכומיהן, ובתמצית, הקדימו והסבירו כי היישוב רבבה משתרע על פני שטח של עשרות דונמים, ללא גבולות מדויקים, ומצוי באיבו של תהליך רישום ראשון בלשכת רישום המקרקעין, לפי הוראות החוק הירדני החל בשטחי האזור (יהודה ושומרון). לשיטתם, התובעים רכשו זכות אובליגטורית לרכישת מקרקעין בלתי מסוימים ביישוב, בהנחה משמעותית, ובכפוף לתשלום עתידי של דמי פיתוח, בגדרו של תנאי מתלה, אשר היוו, כנטען, את עיקר תמורת המקרקעין וסכומם לא נודע במועד ההתקשרות. בהקשר זה, הוסבר כי מהות הזכות והתחייבויות הצדדים בעסקת הרכישה עוגנו בהסכם רכישה הצרוף לתעודת הרכישה, הגם שהתובעים לא חתמו עליו. מכל מקום, ולגרסתם, נהגו במהלך השנים להציע לכלל הרוכשים, מגרשים אשר הסתיים בעניינם הליך הרישום הראשון בלשכת רישום המקרקעין באריאל, אשר בכפוף לתשלום הוצאות הפיתוח, הוקצה מגרש לרוכש והשתכללה זכות הבעלות במקרקעין. ממועד הרכישה ועד היום, בוצעה ביישוב הקצאת מקרקעין אחת בשנת 2010, ללא היענות מטעם התובעים, חרף פרסומה. במצב דברים זה, לגרסת הנתבעות, טרם הגיע המועד למימוש הזכות החוזית בהתאם לעסקת הרכישה ועל כן, ובהיעדר הפרה או הטעיה, אין עילה בדין לביטול ההתקשרות. בהקשר זה, טענו כי במעמד הרכישה, צביקה סלונים ז"ל, לא הציג לפני התובעים מצג של הקצאת מגרשים תוך זמן קצר ובעניין זה, ונוכח פטירתו, לא ניתן היה להביאו לעדות, אולם, כך או כך, לשיטתם, טענת התובעים נטענה בעלמא ללא ביסוס ראייתי. אכן, רק בשנת 2014 פנו לראשונה התובעים בבקשה לבירור האפשרויות למימוש עסקת הרכישה. למעשה, כנטען, במועד כריתת העסקה, צפיותיהם הסבירות של הצדדים היו למימושו לאחר שנים, בגדרו של זמן סביר בנסיבות העניין ונוכח הצורך בהכנת תכנית בנייר עיר ביישוב באזור יהודה ושומרון, אשר כל שלב בהליכי הפיתוח והבניה במחוזותיו טעון אישור של משרד הביטחון ומעורבים באישורו שיקולים פוליטיים.
10. משכך, עתרו הנתבעות, בסיכומיהן, בהתאם להסכמתן בדיון ובגדרי ההסדר הדיוני, לביטול עסקת הרכישה והשבת התמורה במטבע דולרי, באמצעותו בוצע התשלום בגין המגרשים, כפי שניתן להיווכח מהקבלה שצורפה לכתב התביעה, ולחלופין, לחייב בריבית והצמדה לדולר. לצד זאת, גרסו כי בהיעדר הפרה, לא קמה לתובעים עילה לפיצויי קיום בגין אובדן הרווח שהיה צפוי מעסקת הרכישה. מה גם, שהמגרשים יוצעו לרכישה רק לבעלי זכויות ביישוב ולא למרבה במחיר. כמו כן, ובנסיבות בהן נתקבלה התובענה, לשיטתן, בהיעדר עילה בדין ועל-יסוד הסכמתן בלבד, עתרו הנתבעות לחייב את התובעים בהוצאות משפט ובשכר-טרחת עורכי-דין בתוספת מע"מ.
11. משהוגשו הסיכומים והראיות המשלימות, הובא התיק לעיוני למתן פסק דין, בפשרה, ללא נימוקים, בתנאים עליהם הוסכם, כדלקמן.
12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיריהם ועיינתי בסיכומיהם, שקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם (לעניין השיקולים הנוגעים, ראה, בהרחבה, בפסק-דיני, בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש (30.1.2005)), נתתי דעתי לציפיותיהם הסבירות, התחשבתי בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, בתנאים עליהם סוכם, הנני קובע כי עסקת הרכישה מבוטלת ועל הנתבעות לשלם לתובעים סכום כולל בסך של 500.000 ₪, ובתוך 30 ימים.
13. בנסיבות העניין, משפסק-הדין ניתן בפשרה ובשים לב לסכום שנפסק, לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.
14. משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, ללא שמיעת ראיות, הנני פוטר את התובעים מתשלום יתרת האגרה, ומורה על השבת האגרה בהתאם לתקנות האגרות.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"א, 24 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.