בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופט שי ברגר) מיום 8.4.10 בת"ט 44686-03-19 ולפיה נדחתה בקשת המבקשת להעביר את התיק הנדון לסמכותו של בית משפט השלום במחוז תל אביב.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה כמו גם בתיק קמא, מסקנתי הינה שדין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובה וזאת בהתאם לתקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.

המבקשת הגישה לביצוע שטר כאשר כעולה מהבקשה שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא, נרשם בבקשה כי יתרת החוב של המשיבה עומדת על 9,188 ₪. עוד ציינה המבקשת כי הסמכות מסורה למחוז תל אביב. המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השטר. ביום 26.2.19 ניתנה החלטת רשמת ההוצאה לפועל המטפלת, בתיק 516788-05-18 בלשכת ההוצאה לפועל כפר סבא, כב' הרשמת מיטל פרי, ולפיה ההתנגדות תועבר לבירור בבית משפט השלום באילת. המבקשת לא ביקשה רשות ערעור בנוגע לשאלת הסמכות המקומית שבהחלטת רשמת ההוצאה לפועל כאמור, אלא לאחר שהתיק החל בטיפול בית משפט השלום באילת, הגישה בקשה להעברת ההתנגדות לבית משפט השלום בתל אביב.

בית משפט קמא דן בבקשה ובהחלטתו מושא בקשת רשות ערעור זו, התייחס לכך שישנה סמכות מקומית לבית משפט השלום באילת ולפיכך דחה הבקשה להעברת התובענה לתל אביב.

במסגרת נימוקי בקשת רשות הערעור ציינה המבקשת כי יכולה הייתה להגיש תביעה על יתרת החוב בגין עסקת היסוד, כתביעה בסדר דין מקוצר ולא על הבסיס השטרי, ובמקרה שכזה ברור שיכולה היתה לבחור את בית משפט השלום בתל אביב כבית המשפט שבו היתה מגישה ובו היתה מתבררת התביעה. לפיכך, הגם שאין המבקשת כופרת בכך שישנה גם סמכות מקומית לבית משפט השלום באילת, טוענת המבקשת כי יש סמכות גם לבית משפט השלום בתל אביב, ולכן יש כטענתה להותיר לה את הזכות לבחור את מקום בירור התביעה, והיא ביקשה לעשות כן בתל אביב ולא באילת.

דיון

כפי שהקדמתי דין הבקשה להידחות.

רשמת ההוצאה לפועל המטפלת קבעה בהחלטה מיום 26.2.19 כי ההתנגדות תדון בבית משפט השלום באילת. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור. יוצא איפה כי כאשר התיק הגיע לבית משפט השלום באילת, אין מדובר בתובענה שהחלה בו ביום, שאז כביכול, עדיין בידי המשיבה נותרה זכות קנויה לבחור את מקום הגשת התביעה. ההתנגדות אשר עומדת בפני בית משפט השלום באילת הינה התנגדות שכבר הוחלט ונקבע בהחלטה שיפוטית כי תדון באילת. זאת, כאשר המבקשת אינה מכחישה שיש סמכות מקבילה הן באילת והן בתל אביב. במקרה שכזה, ולאחר שההתנגדות הועברה לטיפול בית משפט השלום באילת, יש קושי בהעברה נוספת של בירור התובענה חזרה לתל אביב לפי החלטת בית המשפט המטפל. ובכך צדק בית משפט קמא כי בשלב זה, הסמכות להעביר שוב את הבירור של התובענה לבית משפט אחר, מסורה אך ורק לביהמ"ש העליון לפי סע' 78(א) לחוק בתי המשפט התשמ"ד - 1984. לפיכך לא מצאתי כל שגגה בהחלטה קמא שיש להתערב בה.

לפיכך בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא ביקשתי תשובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז ניסן תשע"ט, 21 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.