מבוא

1. בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן ביום 21.7.2019 כנגד הגב' עדן ברשישט (להלן - "המבקשת"), בשל אי התייצבותה לדיון, במסגרתו היתה אמורה להיחקר על האמור בתצהירה. בפסק הדין נקבע, שעל המבקשת לפנות באופן מיידי כל אדם וציוד מן המקרקעין שהם חנות מספר 26 שברחוב העצמאות 93 ברובע הסיטי, אשדוד, וידועים כחלק מחלקה 19 בגוש 2073 (להלן- "המושכר").

רקע

2. מר משה דהרי הינו בעל הזכויות במושכר (ראו נספח 1 לכתב התביעה).

3. על פי הסכמי שכירות מיום 1.5.2018 הושכרו המקרקעין למשיבה (ראו נספחים 2 ו-3 לכתב התביעה), ובהתאם להסכם שכירות בלתי מוגנת מיום 22.10.2018 השכירה המשיבה את החנות למבקשת לתקופת שכירות של 24 חודשים שתחילתה ביום 28.10.2018 (להלן – "ההסכם").

על פי סעיף 25 להסכם, שהינו הסכם משולב להשכרת המקרקעין ולתפעול המקרקעין כבית מאפה, דמי השכירות השבועיים נקבעו על סך של 3,600 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

4. בהתאם לכתב תביעה שהגישה המשיבה בחודש אפריל 2019, לו צורף תצהיר ערוך כדין של מר אורן דהרי, המבקשת חדלה מלשלם דמי שכירות שבועיים החל בתחילת חודש מרץ 2019.

5. המבקשת, בכתב ההגנה שהגישה, לא הכחישה עובדה זו, אלא ציינה כי המשיבה עושה כל שלעיל ידה להוציאה מן החנות, איננה מספקת לה סחורה, ואף סירבה לקבל דמי שכירות שבועיים.

6. בעניינה של תביעה זו התקיים דיון ביום 10.6.2019 במהלכו בוצע ניסיון לגשר בין הצדדים.

לאחר שב"כ המבקשת ציין כי ישנו סירוב של המשיבה לקבל לידיה את דמי השכירות ניתנו הוראות למבקשת לשלם למשיבה את מלוא החוב, בגין דמי השכירות בסכום של כ-54,000 ₪ (נכון למועד הדיון), ובנוסף לשלם כסדרם את דמי השכירות השבועיים החל ממועד זה ועד למועד שנקבע לחקירת המצהירים מטעם הצדדים ליום 13.11.2019.

עוד נקבע כי ככל שלא ישולמו התשלומים האמורים תהא בכך עילה להגיש בקשה להקדמת מועד הדיון.

7. ביום 8.7.2019 הגישה המשיבה בקשה דחופה, שלה צורף תצהירו של מר אורן דהרי, ובמסגרת בקשה זו ובתצהיר נרשם כי המבקשת לא שילמה את הסכומים האמורים, ואף למעלה מכך החלה לפעול למכירת ציוד המצוי במקרקעין, ושאיננו שייך לה (ראו סעיף 13 לתצהירו של מר דהרי והראיות המצורפות לו).

8. בהתאם נקבע דיון ליום 16.7.2019 במהלכו העידה המבקשת כך: "קראתי את הבקשה שהגישו אני יודעת שלא שילמתי, כי לא היה לי כסף לשלם (בוכה)". עולה כי, המבקשת לא הכחישה כי הפרה את הסכם השכירות ואת החלטת בית המשפט, והלכה למעשה לא שילמה דמי שכירות שבועיים החל מתחילת חודש מרץ 2019 ועד ליום מתן פסק הדין. מכאן, שגם אין יסוד לטענת ההגנה שנטענה, ולפיה דמי השכירות לא שולמו עקב סירוב של המשיבה.

9. במסגרת הדיון שהתקיים בפני הצדדים ביום 16.7.2019 ניתנה החלטה, כדלקמן:

"... אני קובע לחקירת המצהירים מטעם הצדדים ליום 21.7.2019 מהשעה 13:00-14:30.

ככל שהנתבעת מבקשת שיגיע אותו פלוני אשר על פי הטענה מוכן לכסות את החובות, עליה לוודא את התייצבותו בבית המשפט ליום 21.7.2019 בשעה 13:00."

10. על אף ההחלטה, המבקשת (הנתבעת) לא התייצבה לדיון במועד זה, ועל כן לא הוכחה הגנתה ובהתאם, התביעה התקבלה וניתן פסק דין לפינוי המושכר.

11. כמתועד בפרוטוקול, בשעה 14:05 התייצב באולם בית המשפט אביה של הנתבעת, מר אסי ברשישט, בטענה כי מסגרת הדיון נקבעה לשעות שבין 13:00 לשעה 14:30, והסיק כי הוא יכול להתייצב בכל שעה במסגרת זמן זה.

כבר עתה יצויין, כי המבקשת לא התייצבה כלל באולם בית המשפט. בהתאם, בפרוטוקול תועדה ההערה שלהלן (ראו עמ' 14 לפרוט' ש' 10 – 15):

"הערת בית המשפט:

השעה עתה 14:05, מר ברשישט נכנס לאולם בית המשפט.

אביה של הנתבעת שלא התייצבה לדיון, מציין כי הדיון נקבע למסגרת שבין 13:00 ל – 14:30 ולכן סבר שהוא יכול להגיע בכל שעה בין השעות האלה והבהרתי לו כי הדיון נקבע לשעה 13:00 ועד השעה 14:30, וכי בינתיים ניתן פסק דין בהעדר התייצבות. ככל שהוא סבור שיש לכך מקום עליו להתייעץ בעניין זה."

12. ביום 24.7.2019 הגישה המבקשת בקשה דחופה לביטול פס"ד שניתן בהעדרה. במסגרת הבקשה, נטען כי האיחור בהגעה לאולם בית המשפט נבע מחוסר הבנה ותום לב של המבקשת ואביה, אשר אינם מיוצגים, וסברו כי הם יכולים להגיע עם המצהיר מטעמם, מר בן חמו שמעון (להלן- "צד ג'") מתישהו בין השעות 13:00 ועד 14:30.

עוד נטען, כי למבקשת סיכויי הגנה טובים, שכן לטענתה היא מעוניינת לשלם את החוב לתובעת, באמצעות צד ג', שרוצה להיכנס כזכיין בנעליה של המבקשת.

בנוסף, נטען, כי כתב התביעה עצמו אינו מגלה כל עילה לפינוי המושכר, נוכח הטענה כי המשיבה היא שסיכלה את האפשרות לפרוע את החוב, בכך שהפסיקה לספק למבקשת סחורה, זאת בניגוד להסכם הזכיינות, וכן, סירבה להיפגש עם צד ג' לצורך פירעון החוב.

13. המשיבה מתנגדת לבקשה, ומציינת כי מדובר בניסיון נוסף של המבקשת להרוויח זמן ולהתחמק מחובה הכספי למשיבה, תוך שהיא ממשיכה להחזיק במושכר בניגוד לדין.

ביחס לטענת המבקשת כי היא מעוניינת לשלם את חובה באמצעות צד ג', נטען כי לאורך כל ההליך לא הוזכר שמו, ורק בדיון מיום 16.7.2019 ציינה המבקשת את שמו כמי שמעוניין לשלם את חובותיה. עם זאת, מהבקשה עולה, כי למעשה צד ג' אינו מבקש רק לסייע למבקשת בתשלום חובותיה, אלא, מבקש לקחת את הפעילות העסקית אליו ולהעביר את הזכיינות מהנתבעת לידיו, זאת ללא הסכמת המשיבה, ובניגוד להסכם בין הצדדים להליך, ולפיו הזכיינות הינה אישית למבקשת ואסור לה להעביר את זכויותיה ללא הסכמת המשיבה.

עוד מוסיפה המשיבה, כי סיכויי הגנתה של המבקשת קלושים, וכהוכחה לכך, למבקשת היו הזדמנויות חוזרות ונשנות לשאת בתשלום החוב למשיבה, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 10.6.2019, ועדיין לא עשתה זאת.

ביחס לטענה, כי המבקשת לא שילמה את דמי השכירות נוכח העובדה שהתובעת חדלה מלספק לה סחורה, טוענת המשיבה כי, מדובר בטענה מופרכת ומשוללת כל יסוד, הרי שיקים של המבקשת בגין הסחורה שסופקה, לא כובדו על ידי הבנק.

14. בתשובת המבקשת היא עמדה על עיקרי בקשתה לביטול פסק הדין והכחישה את טענות המשיבה.

דיון והכרעה

15. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 קובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה – לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם."

16. ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות יכול שיעשה באחד משני טעמים: האחד – מחובת הצדק, מקום בו ההחלטה, בגדרה ניתן פסק הדין, פגומה. השני – משיקולי בית המשפט, מקום בו המבקש יכול להראות, שסיכויי הגנתו הם טובים, וכי אין מדובר במחדל משמעותי הנובע מזלזול בחובותיו כבעל דין.

17. המבקשת טוענת בבקשתה כי היא ואביה לא ידעו על מועד הדיון המדוייק, וסברו כי עליהם להגיע עם צד ג' מתישהו בין השעות 13:00 ל-14:30.

יש לדחות טענה זו. עיון בהחלטת בית המשפט מיום 16.7.2019 מעלה, כי נרשם בפירוש כי הדיון יתקיים מהשעה 13:00 – 14:30, וכי על המבקשת לוודא את התייצבות צד ג' בשעה 13:00. בהתאם, לא ניתן לקבל את טענת המבקשת כי מדובר בטעות בתום לב, על אף שאינה מיוצגת.

יש להוסיף, כי המבקשת עצמה, שהיא הנתבעת בהליך ואמורה היתה להתייצב לדיון על מנת להיחקר על תצהירה, כלל לא התייצבה באולם בית המשפט. המבקשת טוענת שהגיעה באיחור עם אביה, ושהתה בשירותים ולא הספיקה להיכנס לאולם בית המשפט.

יש לדחות טענה זו. אביה של המבקשת וצד ג' נכנסו לאולם בית המשפט, בעוד מתקיים דיון בהליך אחר, ובהתאם תיעוד הדברים שהוחלפו עם אביה של המבקשת נעשה בחלוף מספר דקות לא מועטות.

18. לאור האמור לעיל, היות והמבקשת הייתה מודעת למועד הדיון, ואין כל הסבר סביר לאי התייצבותה, הרי שבהתאם לא נפל כל פגם בעובדה לפיה ניתן פסק דין בהעדר התייצבותה לדיון. מכאן שאין כל עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

19. יחד עם זאת, לבית המשפט מסור שיקול דעת לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, מקום בו המבקשת נתנה טעם ראוי למחדל שבעטייו לא התייצבה, ואף הראתה כי סיכויי הצלחתה בהליך אינם קלושים. כאמור לעיל, המבקשת לא הציגה כל טעם ראוי למחדל שהוביל לאי התייצבותה לדיון. אלא שלא בכך העיקר, שכן כפי שיובהר להלן סיכויי ההגנה של המבקשת אינם קיימים הלכה למעשה, ובהתאם אין כל טעם בביטול פסק הדין למעט הגדלת נזקי המשיבה.

20. ביחס לסיכויי ההגנה, יש לומר, כי למבקשת אין כל הגנה, וזאת, נוכח העובדה כי הודתה בחוב הקיים, והודתה שאין ביכולתה לשלם למשיבה.

21. הטענה ולפיה צד ג' מעוניין לשאת בתשלום חובה, היא טענה סתמית, שכן למבקשת ניתנה הזדמנות לשלם את החוב, ואף להמשיך לבצע את התשלומים השוטפים, אלא שהיא לא עשתה כן – לא בעצמה ולא באמצעות צד ג'. ראו דברי המבקשת בדיון מיום 16.7.2019 עמ' 5 לפרוט' ש' 15.

בהקשר זה יש להוסיף, כי אילו היה ממש בטענה זו, אזי ראוי היה כי המבקשת תפקיד בקופת בית המשפט יחד עם הגשת בקשה זו את מלוא החוב בגין דמי השכירות. העובדה שלא עשתה כן, מלמדת אין למבקשת כוונה של ממש לפרוע את החוב.

22. טענת המבקשת, כי צד ג' מעוניין לרכוש את זכויותיה איננה מהווה הגנה. ככל שצד ג' מבקש לרכוש זכיון של המשיבה, ואף להתקשר עימה בהסכם שכירות, הרי שעליו לפנות למשיבה ולנהל עימה משא ומתן. רצונו לעשות כן, איננו נותן הגנה בידי המבקשת, שאיננה משלמת מזה זמן רב את דמי השכירות השבועיים המתחייבים, ובכך מפרה הפרה יסודית את הסכם השכירות.

23. מן המתואר לעיל, עולה כי המבקשת הודתה בקיומו של חוב וכי אין ביכולתה לשלמו, ואף לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה לשאת בתשלום. כמו כן, המבקשת לא הראתה כל יכולת לעמוד בתשלום בעתיד, כך שלגישתי אין למבקשת כל הגנה בהליך זה.

ככל שלמבקשת טענות ביחס להפרת ההסכם המסחרי בין הצדדים, הרי שפתוחה בפניה הדרך לנקוט בכל הליך בעניין זה, אך אין בכך כדי להוות הגנה עבורה.

24. לנוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מלדחות את הבקשה, ולהשאיר על כנו את פסק הדין המורה על פינוי המבקשת מהמושכר.

25. בהתאם, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 21.7.2019, בהעדר התייצבות.

אני מחייב את המבקשת, לשלם למשיבה בגין בקשה זו שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום, ויישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בחלוף מועד זה.

המזכירות תודיע בדחיפות לצדדים.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.