לפני מונחת בקשה לסילוק המרצת הפתיחה על הסף שהגישו המבקשים (יורשי העיזבונות המשיבים בתובענה העיקרית) כנגד המשיבים (המבקשים בתובענה העיקרית).

רקע;

1. עסקינן בתביעה שעוסקת בזכויות במחסן ברחוב הגדוד העברי 64 בתל אביב, בשטח כולל של 104 מ"ר, אשר רשום כתתי חלקות 5-7 בגוש 6946 חלקה 54, כדלקמן: 57 מ"ר תת חלקה 5; 32 מ"ר תת חלקה 6; 15 מ"ר חלק מחלקה 7 (להלן: "המחסן", ן- חלקות 65, ו-7 יקראו להלן: "המקרקעין").

2. המשיבים בבקשה לסילוק התביעה על סף, הם המבקשים בה"פ (לענייננו יכונו להלן: "המשיבים") הם בעלי הזכויות הרשומים כיום בתת חלקה 5.

3. ביום 16.04.2019 הגישו המשיבים את המרצת הפתיחה דנן, במסגרתה עתרו לקבלת סעד הצהרתי לפיו בהסכם הרכישה מיום 29.12.1992 (להלן: "הסכם הרכישה") נפלה טעות סופר בזיהוי החלקות המהוות את הממכר עת צוינה רק תת חלקה 5, וכי הממכר בעצם כולל את כל חלקות 5, 6 ו-7, כך שהתובעים הם בעלי מלוא הזכויות במחסן ששטחו 104 מ"ר.

במקביל להמרצת הפתיחה, הגישו המשיבים בקשה למתן צו מניעה זמני, אליה נעתרתי בהחלטתי מיום 30.04.2019.

4. לטענת המשיבים, משך השנים שעובר להסכם הרכישה, הם עשו שימוש בלעדי במחסן עד למועד בו התחוור להם כי הם אינם רשומים כבעלים על המחסן בשלמות אלא רק על תת חלקה 5, וזאת לאחר שאחד מיורשי המוכרים, יצר עמם קשר בנוגע לשימוש במחסן.

5. המבקשים בבקשה לסילוק על סף, הם המשיבים בה"פ (בהמרצת הפתיחה הם עיזבונות המוכרים (להלן: "המוכרים"). הבקשה לסילוק התובענה על הסף הוגשה מטעם יורשיהם על פי צווי קיום צוואות המוכרים (נספחי ו' לתובענה העיקרית) (להלן: "המבקשים").

6. יורשי המנוחים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף. המשיבים הגישו תגובה לבקשה והמבקשים הגישו תשובה לתגובה.

בקשת הסילוק על הסף;

טענות המבקשים;

7. המבקשים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף, היא הבקשה שלפני.

8. נטען כי המרצת הפתיחה אינה ערוכה ככזו בהתאם לתקנות וכי היא איננה ראויה להתברר כהמרצת פתיחה שכן ההליך ידרוש דיון מורכב מבחינה עובדתית. נטען כי לא ניתן לברר סוגיות מורכבות משפטיות כאלו בדרך של המרצת פתיחה. לכן נטען כי יש לנהל תביעה בסדר דין המאפשר הבאת עדויות וראיות וניהול הוכחות

9. טוענים המבקשים כי אין למשיבים עילת תביעה שכן אין בידיהם מסמך בכתב בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין ולפיו רכשו זכויות במקרקעין.

10. עוד נטען כי התביעה התיישנה באשר הסכם הרכישה נחתם לפני כ-27 שנים, בחלוף תקופת ההתיישנות. לחילופין נטענת טענת שיהוי ניכר.

11. עוד נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה / חוסר יריבות. נטען כי המוכרים נפטרו זה מכבר ועיזבונם חולק וכי לכל היותר, על ההליך להתנהל מול יורשיהם, הם המבקשים. עובדת פטירת המוכרים, כך נטען, מקנה למשיבים יתרון דיוני מובהק על פני המבקשים ומשכך, חל על המשיבים בתביעה נטל מוגבר.

12. לגופה של התובענה טוענים המבקשים כי למיטב ידיעתם, היחסים שבין המוכרים למשיבים לא היו תקינים בתקופה שלאחר חתימת הסכם הרכישה ואף התנהל הליך משפטי ביניהם. עוד טוענים המבקשים כי משנודע למבקש 4, מנהל עיזבונו של המנוח אליהו מנדל, כי ירש חלק מזכויותיו של המנוח מנדל במקרקעין, פעל לבירור זהות המחזיק במקרקעין שלא כדין וכי אין בטענות המשיבים להחזקה בפועל במקרקעין ותשלום מיסי עירייה בגינם להוכיח בעלות.

טענות המשיבים;

13. מנגד, המשיבים טוענים כי המרצת הפתיחה הוגשה והומצאה כדין.

14. לעניין ההתיישנות טוענים המשיבים כי זו לא חלה שכן מירוץ ההתיישנות החל לכל המוקדם בשנת 2012, אז נודע למשיבים כי רישום הזכויות על שמם טרם הושלם וכי רק ביום 05.12.2012 נרשמו זכויותיהם, מבלי שידעו המשיבים כי הרישום נעשה רק על תת חלקה 5 ולא כלל את תתי חלקות 6 ו-7, ולכל המאוחר רק בשנת 2017, או אז פנה אל המשיב 1 יורש המנוח אליהו מנדל ז"ל בנוגע לשימוש במחסן ולמשיבים נתגלה כי לא נרשמו זכויותיהם במקרקעין.

15. המשיבים טוענים דווקא לשיהוי מצד יורשי המוכרים ברישום זכויותיהם במחסן מכוח צווי קיום הצוואה שניתנו לפני שנים רבות.

16. במענה לטענה להיעדר עילה נטען כי בית המשפט מעניק חשיבות יתרה לזכות הגישה לערכאות ולכן נקבע כי אפילו אם לתובע יש סיכוי קלוש להוכיח את טענותיו, בית המשפט יזהר מלמחוק תובענה על הסף.

דיון והכרעה:

מחיקה על הסף;

17. סעד הצהרתי הוא סעד שבשיקול דעת בית המשפט. בבואו לשקול אם ליתן סעד הצהרתי על בית המשפט לבחון, בין היתר, האם יש בידי המבקשים לעתור לסעד אופרטיבי. אם התשובה על כך הינה חיובית, המשמעות היא שהסעד המבוקש הוא חלקי ובית המשפט ייטה, בד"כ, שלא לתתו (רע"א 2611/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מייקל מוזס (פורסם במאגרים, 21.07.98); ע"א 4076/00 נצחון צפורה בראשון בע"מ נ' מירם זמברובסקי בע"מ, פ"ד נו(3) 41, 47 (2002); רע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' אברהם ביריאן, פיסקה 9 [פורסם במאגרים, 27.03.12]; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי בעמ' 780 (מהדורה שתים עשרה, 2015)).

18. סמכות בית המשפט לסילוק תביעה על הסף נקבעה בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. הלכה כי על בית המשפט להשתמש בסמכותו לפי תקנות אלה בזהירות רבה ורק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד-

"על בית המשפט הדן בבקשות לסילוק על הסף לפלס דרכו בין אינטרסים נוגדים - נוגדים לא רק בין בעלי הדין אלא גם מבחינת המדיניות השיפוטית. מחד גיסא, עשיית צדק מחייבת פתיחתם של שערי משפט; מאידך גיסא, צדק הוא גם מניעתם של הליכי סרק, הטרדת בעלי הדין שכנגד והעמסת יומנו של בית המשפט. מכאן הזהירות הנדרשת."

(ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ ואח' נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ ואח', פס' י"ב [פורסם במאגרים, 4.6.2007] (בנוסף, ראו דבריו של כבוד השופט ריבלין בע"א 2452/01 אורן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1), 577, בעמ' 584).

19. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה לסילוק תביעה על הסף, עליו לצאת מנקודת הנחה כי התובע יצליח להוכיח את כי העובדות הנטענות על ידיו, ומבלי לבחון את סיכויי ההצלחה של התביעה, כאשר יש להעדיף את בירור העניין לגופו, גם שסיכויי התביעה קלושים. (ראה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מא(1) 577, 581 (1987); ת"א (מחוזי מרכז) 14285-04-09 ג'י.אי.אס גלובל אנוירומנטל סולושנס בע"מ נ' אגודה שיתופית חקלאית לפיתוח בחן בע"מ ואח' [פורסם במאגרים, 29.6.2010]; ע"ע (ארצי) 734/06 ג'הג'אה נ' מועצה מקומית ערערה ואח' [פורסם במאגרים, 24.6.2008]).

שיהוי והתיישנות ;

20. שיהוי –

שני תנאים נדרשים לסילוק תובענה על הסף מחמת שיהוי. הראשון, כי יש לראות בשיהוי כביטוי לוויתור, או לייאוש מצד המשתהה. השני, כי עקב השיהוי השתנה מצב הצד שכנגד לרעה (ר' ע"א 410/87 פריד נ' יונגר (18.3.91); ע"א 151/85 רודן נ' רודן (28.7.85); ע"א 522/71 בנין נ' בנין [פורסם במאגרים, 20.5.74]; ע"א 103/75 "ארקיע" קוי תעופה בישראל בע"מ נ' רשם האגודות השיתופיות [פורסם במאגרים, 26.2.76]).

בענייננו, לא ניתן לטעון בשלב זה כי גם לו נקטו המשיבים בשיהוי, שיהוי זה מלמד על וויתור או על ייאוש מצד המשיבים, עת הם טוענים כי עילת התביעה נולדה רק בשנת 2017.

21. התיישנות –

כדי להשיב לשאלה האם התיישנה עילת התביעה לזכויות במקרקעין מכוח הסכם הרכישה, שאין חולק כי נכרת בשנת 1992, דהיינו לפני למעלה מ- 25 שנים (תקופת ההתיישנות הקבועה בדין), יש להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים כפי שעולה מטיעוניהם והיא בשאלה מתי ידעו המשיבים על אותן עובדות המבססות לטענתם את עילת התביעה, האם בשנת 2017 כטענת המשיבים ואם יוכח שכן אזי ניתן יהיה לקבוע כי התובענה לא התיישנה, או בסמוך לאחר חתימת הסכם הרכישה כטענת המבקשים ואם יוכח שכן אז ניתן לדחות את התביעה מחמת התיישנותה. השאלה אם התיישנה עילת התביעה של המשיבים טעונה איפוא בירור עובדתי. אינני נדרשת לשאלה האם המשיבים הניחו תשתית עובדתית ראויה לטענתם בנושא גילוי הרישום, ואם די בתצהיר ובמצורף לו כדי לבסס את הטענה מהפן העובדתי.

עם זאת, ועל מנת שלא לחסום את יומם של המשיבים, אמנע, בהעדר נתונים מתאימים בתובענה וראיות שהוגשו לעניין זה, לקבוע מסמרות בעניין.

22. לאור האמור, אינני מקבלת את הבקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות. יובהר כי המבקשים אינם מנועים מלהעלות את טענותיהם להתיישנות התובענה בשנית בהמשך ההליך או במסגרת הסיכומים, במידת הצורך.

עיזבון כצד לתובענה;

23. נטל הראיה המוטל על התובע בתובענה כנגד עזבון, כבענייננו, הינו נטל מוגבר, וראו לעניין זה את דבריו של כב" השופט צ' זילברטל בע"א (עליון) 2599-13 עו"ד משה הרמן נ' רון עלדור [פורסם במאגרים, 3.9.15]: "על המגיש תביעה נגד עיזבון מוטל נטל מוגבר להוכיח את טענותיו" .

(וכן ראו בעניין זה את ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עזבון הרב יהושע דויטש ז"ל ואח', פ"ד נא(5), 1 (1997)).

24. עיזבון אינו אישיות משפטית, אלא מסת הזכויות והחובות שהניח אחריו המנוח ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי פ"ד כא(2) 630. משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, אין הוא יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה. ראו בהרחבה, דברי כבוד הנשיא- כתוארו דאז א. גרוניס ברע"א 6590/10 ‏ ‏עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון‏ [פורסם במאגרים], 28.5.12 (להלן: "פסק דין אשתייה"):

"פעמים רבות, וכך אף אירע בענייננו, מוגשות לבתי המשפט תביעות בהן מצוין כי התובע הוא עיזבונו של אדם שהלך לעולמו. במקרים אחרים מוגשת תביעה נגד עיזבון. תביעות כאלה הינן פגומות. זאת, משום שעיזבון אינו אישיות משפטית, ומשכך אינו יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו. יצוין, כי ההתייחסות אל עיזבון כאל בעל דין היא טעות שכיחה, החוזרת על עצמה. בתי המשפט משלימים במקרים רבים עם טעות זו, בלא להעלותה מיוזמתם. מן הראוי, איפוא, לעמוד על מספר מושכלות יסוד הנוגעות למהותו של העיזבון. המשמעות המילונית של המילה עיזבון הינה "ירושה, רכוש שנשאר אחרי מות אדם" (מילון אבן שושן המרוכז 713 (מהדורת 2006)). כלומר, העיזבון הינו כינוי למסת הנכסים שהותיר אחריו המנוח. אין לעיזבון אישיות משפטית משל עצמו, ולא ניתן לעשות שימוש בו, כבעל דין, לצורך הגשת תביעה (ראו רע"א 5059/10 אלום גולד בע"מ נ' דור, פיסקה 10 ([פורסם במאגרים], 10.8.2010)). כפי שלא ניתן להגיש לבית המשפט תביעה בשם כלי רכב, ארון או מיטה, או בשם כל הנכסים הללו ביחד, כך לא ניתן לתבוע בשם עיזבון. במילים אחרות, "[...] מותו של אדם אינו מוליד כל גוף משפטי או מעין-משפטי..." (ע"א 181/67 גרינשפן נ' שרעבי, פ"ד כא(2) 630, 639 (1967) (השופט י' זוסמן)). ודוקו, הדין מסדיר את העברת הבעלות של נכסי המנוח, כלומר את העיזבון, ליורשים. סעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק הירושה), קובע בהקשר זה, כי "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". משמעות הדברים היא, כי עם מותו של המנוח עוברים נכסיו לידי יורשיו. עיקרון זה מכונה "עיקרון הנפילה" (ראו, שמואל שילה פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (סעיפים 55-1) 35 (1992); מיכאל קורינאלדי דיני ירושה – צוואות, ירושות ועזבונות 25-23 (2008)). אולם, עצם העברת העיזבון לידי היורשים אין בה כדי להקנות אישיות משפטית לעיזבון...".

25. בענייננו, מחיקת התביעה נדרשת בשל כך שהמשיבים תבעו עיזבונות שכאמור אינם נמנים עם יישות משפטית. ניהול התביעה משלא צורפו כל היורשים, הינו פגום. היורשים הם בעלי נכסי העיזבון, בהתאם ל"עיקרון הנפילה" ורק הם רשאים, אם לא התמנה מנהל עיזבון, לתבוע או להיתבע. הפסיקה הדגישה כי יש לצרף את כל היורשים ביחד ומשלא צרפו כל היורשים כנתבעים וניתן פסק דין, אין בכוחו של פסק הדין לפגוע בזכויות היורשים שלא צורפו. ראו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 118 (מהדורה שביעית, 1995).

26. אי צירופם של היורשים כנתבעים להליך הוא פגם היורד לשורשם של דברים, ראו דברי כב' הנשיא גרוניס- כתוארו דאז בס' 7 לפסק דין אשתייה:

"תביעה המוגשת בשם עיזבון או נגד עיזבון הינה פגומה מיסודה, שהרי היא מוגשת בשם או נגד מי שאינו יכול, מבחינה עקרונית, להיות תובע או נתבע."

27. דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שטענות המשיבים נולדו והוגשו רק לאחר פטירתם של המוכרים.

28. יחד עם זאת, כוח ההלכה הנוהגת היא כי "אין לנקוט צעד קיצוני של מחיקת תביעה מחמת העדר עילה אם ניתן להצילה על ידי תיקון כתב התביעה" (ע"א 154/04 הרב אמנון יצחק שליט"א ואח' נ' נוימן, פס' 9 לפסק דינו של הנשיא גרוניס [פורסם במאגרים, 13.2.2005].

29. בנסיבות אלו, אני סבורה כי יש לאפשר למשיבים לתקן את כתב התביעה לעניין הנתבעים, על מנת שלא לחסום את יומם.

סדר הדין בניהול התובענה;

30. מקובלת עלי טענת המבקשים כי אין מקום לניהול תובענה זו במסגרת של המרצת פתיחה.

31. תכליתו של הליך המרצת הפתיחה היא מתן סעד מהיר ויעיל ופתרון לעניינים שאינם בעלי מורכבות מבחינה עובדתית. השיקול המנחה הינו שיקול פרגמטי של מהירות ויעילות הדיון בעניין שעובדותיו מתבררות היטב מתוך התצהירים של הצדדים. בענייננו מסתבר לכאורה כי אין המדובר בשאלה ממוקדת או במחלוקת הנוגעת לשאלת הפרשנות בלבד, אלא במכלול עובדתי, אשר יצריך בירור משפטי מורכב כך נראה של שמיעת ראיות, ודיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות הנובעות מכך, כפי מהטענות העובדתיות העולות מכתבי הטענות, הן בהליך העיקרי והן מהבקשה.

32. המשיבים צירפו להמרצת הפתיחה ראיות שונות, ביניהן, נסחי רישום מקרקעין עדכניים, דו"ח שמאי מחודש נובמבר 1992, את הסכם הרכישה משנת 1992, תצהיר עו"ד שחם שערך את העסקה בשנת 1992, צווי קיום צוואות המוכרים.

33. עיון בראיות אלו, מעלה כי אין בהן די כדי להוות בסיס ראוי לטענות המשיבים. ואפרט.

34. למשל, מהסכם הרכישה ותצהירו של עו"ד שחם עולה כי לצורך מימון התמורה, נטלו המשיבים משכנתא מבנק מטעמם. מעיון בנספח א'3 (נסח רישום של תת חלקה 7 – כולל רשומות מבוטלות) עולה כי בשום שלב לא הייתה רשומה משכנתא על תת חלקה זו לטובת בנק מטעם המשיבים. המשיבים לא המציאו נסחי רישום היסטוריים של תתי החלקות הנוספות לכן לא ניתן להסיק האם נרשמה משכנתא לטובת בנק המשיבים ואם כן, אילו מסמכים הגישו המשיבים לבנק לצורך קבלתה, אם בכלל. כך, ככל והמשיבים אכן נטלו משכנתא, ייתכן וניתן היה ללמוד ממסמכי המשכנתא על זיהוי הממכר.

35. כמו כן, מעיון בצוואות המוכרים אמנם עולה כי המקרקעין אינם מצוינים במסגרת נכסי העיזבון אך לא ניתן לעמוד על רצון המצווים שכן אלו אינם בחיים ומשכך, יקשה להגיע למסקנות על סמך הצוואה בלבד.

36. מנסחי רישום המקרקעין שצורפו עולה כי לחלקת המחסן ניתנו מספרי רישום חדשים בשנת 1993 מכוח שטר 36295/1993, היינו, לאחר מועד החתימה על ההסכם. יחד עם זאת, בחוות הדעת שצירפו התובעים לתובענה (נספח ב') עולה כי החלוקה לתתי חלקות הייתה קיימת כבר במועד עריכתה, כלומר, קודם למועד החתימה על הסכם הרכישה.

עוד עולה מחוות הדעת כי בניגוד לטענת המשיבים לפיה גובה התמורה בהסכם הרכישה נגזר מקיזוז חוב של המוכרים כלפי המשיבים בסך של 30,000 דולר, ישנו הסבר סביר נוסף והוא שגובה התמורה של הממכר על פי הסכם הרכישה עולה בקנה אחד עם חלקה היחסי של תת חלקה 5, ששטחה 57 מ"ר, ביחס לשטח שלוש החלקות יחדיו שהינו 100 מ"ר על פי חוות הדעת.

37. בנוסף, המשיב בתצהירו אינו מפרט כיצד נודע לו, רק בשנת 2012, כי זכויותיהם טרם נרשמו (וברי כי לא צירף לכך אסמכתאות כלשהן) והאם במעמד השלמת רישום הזכויות לא נמסר להם מטעם מבצע הרישום מסמך כלשהו המעיד כי המדובר בהשלמת הרישום רק בתת חלקה 5 ולא במקרקעין או האם פעלו לקבלת נסח רישום לידיהם על מנת לוודא כי זכויותיהם נרשמו כדין, וודאי במקרה בו לטענתם משך שנים לא נרשמו זכויותיהם, היה עליהם להקפיד הקפדה יתרה ולעמוד על רישום נכון.

38. גם בתצהירו של עו"ד שחם אין כדי לתמוך בטענות המשיבים לזכויות במקרקעין. בניגוד לטענת המשיב (בסעיף 8 לתצהיר) לפיו העיכוב ברישום זכויותיהם לא נבע מהמשיבים, בתצהירו שלעו"ד שחם נטען כי עיכוב זה נבע לכל הפחות גם מהתנהלותם, בין היתר בשל פריסת תשלום מס הרכישה ורק לאחר המצאת אישור המצאת מס הרכישה על ידי המשיבים, השלים עו"ד שחם את רישום הזכויות בתת חלקה 5, ומנוסח התצהיר עצמו" "רישום המכר בלשכת רישום המקרקעין הושלם". היינו, עו"ד שחם עצמו מתייחס אל תת חלקה 5 כאל המכר.

גם את האמור בסעיף 14.2 לתצהירו של עו"ד שחם לפיו נאמר לו מפי צילה רודן כי ידעה מאביה שנמכר כל המחסן ניתן לפרש במספר דרכים, לרבות זו לפיה המוכרים עצמם לא ידעו כי בבעלותם זכויות במקרקעין.

לא מצאתי בתצהירו, כי עו"ד שחם מאשר את טענת המשיבים לפיה בהסכם הרכישה נפלה טעות סופר וכי הממכר היה בעצם שלוש תתי החלקות.

39. לאור האמור, ניתן לומר כי התביעה לוקה בחסר. הן עובדתית והן ראייתית. חסרות אסמכתאות בכתב מהן ניתן יהיה לבסס את טענות המשיבים. לא צורפו דיווחים לרשויות המס בדבר העסקה, שטרי מכר, ייפוי הכוח שניתנו במעמד החתימה על ההסכם, תעודות עובדי ציבור של עיריית תל אביב לעניין מסמכי העירייה המוגשים בהליך, מסמכי המשכנתא ככל וניטלה על ידי המשיבים, אסמכתאות לקיום החוב הנטען של המוכרים כלפי המשיבים בסך 30,000 דולר.

40. עוד אציין כי ביחס לחוב הנטען, הרי זה לא מצא את ביטויו בהסכם שבין הצדדים המפרט את התמורה החוזית בנוגע לחלקה 5.

סוף דבר

41. לסיכום, אינני מוצאת כי המקרה הנדון נמנה על אותם מקרים חריגים וקיצוניים בהם יש להורות על סילוק תובענה על הסף. אכן, התובענה בנוסחה מעוררת קשיים עובדתיים וראייתיים ולפשר הזכות המשפטית הנטענת במקרקעין. לא מצאתי כי ניתן לקבוע, בשלב זה, שהתובענה נעדרת כל סיכוי לקבל את הסעדים שפורטו בה, למצער חלקם, ובהנחה שתוכחנה העובדות שביסודה. אבהיר כי משוכה משמעותית ניצבת מלפני המשיבים בדרך להענקת איזה מן הסעדים המבוקשים על ידם וככל שתדחה התובענה לגופה, תמצא תרופת המבקשים בפסיקת הוצאות ראלית והולמת.

42. יחד עם זאת, אני מקבלת את הבקשה להעברת התובענה לפסים של תביעה אזרחית רגילה. על המבקשים להגיש כתב תביעה עד ליום 1.11.19 תוך צירוף היורשים כצד להליך. כתב הגנה מטעם המבקשים יוגש בהתאם למועדים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

43. באשר להוצאות בשלב זה, אינני פוסקת לטובת המבקשים הוצאות מאחר וכתבי הטענות מטעם המבקשים היו ערוכים בגופן קטן ובמרווחים כה צפופים, כך שלא ניתן היה לקרוא אותם בצורה בהירה ושוטפת. יתכבדו המבקשים לערוך את כתבי טענותיהם הבאים בגופן 12 ורווחים סבירים כמקובל. הפרה של הנחייה זו תוביל לחיוב המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה (ראה לעניין זה רמ"ש 21316-12-17 ל' ט' ל' נ' ל' ל', [פורסם במאגרים, 11.03.2018]).

44. המזכירות תקבע תז"פ בתיק ליום 5.11.19 לבדיקת הגשת כתב התביעה המתוקן.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.