לפני תביעה למתן צו המצהיר כי מלוא הציוד הנוגע למערכת מיזוג האוויר אשר הותקנה על ידי הנתבעת 1 בעבור הנתבעת 2 בחנות אשר הופעלה בשטח ה"גרנד קניון" בבאר שבע שייך לתובעת.

אין חולק כי הנתבעת 2 שכרה שטחי מסחר בשטחי הגרנד קניון. אין חולק כי הנתבעת 2 שכרה את שירותי הנתבעת 1 להתקנת מערכות מיזוג אוויר וכן סילוק עשן.

לאחר סיום העבודה, סגרה הנתבעת 2 את החנויות אותן הפעילה ואינה פעילה כיום. לטענת הנתבעת 1 נותרה הנתבעת 2 חייבת לה כספים, שכן למעט מקדמה בסך 40,000 ₪ ועוד המחאה בסך 50,000 ₪ אשר חזרה, לא נפרע מלוא החשבון.

המצהיר מטעם הנתבעת 1, מר ארקדי פידלמן, טען בתצהירו כי עלות העבודות הייתה אמורה לעמוד על 132,828 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 5 לתצהיר) וכי בסיום העבודה לאחר חישוב עבודות נוספות הייתה אמורה לעמוד עלות העבודה על 186,928 ₪ (סעיף 11 לתצהיר).

התובעת טוענת כי במסגרת ההסכם שחתמה למול הנתבעת 2 הוסכם כי התובעת תשפה את הנתבעת 2 בגין השקעות בתשתית וכי בתמורה לכך התשתיות יהיו שלה. לצורך כך הפנתה לחשבוניות והעברות בנקאיות שנעשו. לטענתה שיפתה את הנתבעת 2 בסכום שקרוב ל 2,000,000 ₪ ועל כן המערכת שייכת לה.

ראשית הגישה הנתבעת 1 תביעה לבית המשפט במסגרת ת.א. 74686-10-18. התביעה הוגדרה כתביעה כספית והסעד שהתבקש הינו תשלום סך של 93,600 ₪. בסיום התביעה התבקש סעד של צו המורה לאפשר לנתבעת 1 לפרק את כלל הציוד על אף שסעד זה לא נכלל בסעדים שהתבקשו בתחילת התביעה. התובעת לא הייתה צד להליכים.

לאחר שהנתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ניתן פסק דין בהעדר הגנה על ידי כב' הרשם הבכיר, אורי הדר, כאשר בפסיקתא שנחתמה על ידו, נקבע כי הרכוש שייך לנתבעת 1 וכי היא יכולה לבוא ולפרק את הציוד.

לאחר שהנתבעת 1 פנתה לתובעת עם פסק הדין, הוגשה התביעה שלפני למתן סעד הצהרתי.

בהתאם לתקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, יכלול פסק הדין את הנימוקים בקצרה.

ראשית אתייחס לפסק הדין שניתן בת.א. 74686-10-18 שכן על אף טענות הנתבעת 1 אין בפסק דין זה כדי לסייע לה. מעבר לכך שמדובר בפסק דין שניתן בהעדר הגנה מבלי שייערך בירור עובדתי ואשר התובעת אינה צד לו, הרי שישנו קושי בכך שהסעד שהתבקש היה סעד כספי אך בסוף התביעה, בסעיף 42, הובלע סעד הצהרתי והתבקש סעד של פירוק.

קושי הנוסף הינו בכך שבסעיפים 10 ו-19 בכתב התביעה נטען שהחשבון הוא לפי מדידה וכתב כמויות ואילו היום נטען בפני כי מדובר בחשבון פאושלי כולל.

מעדותו זו של מר פידלמן לפני, עולה כי כלל לא ברור מה החוב שנותר ומהו שיעורו, ממה הוא מורכב ועל כן לא ניתן יהיה לקבל את פסק הדין כמקבע עובדה כלשהי.

שנית, סעיף 33 לחוק המכר התשכ"ח – 1968 קובע כי בעלות בממכר עוברת בעת מסירתו, אלא אם כן, הסכימו הצדדים על מועד אחר. הפסיקה קבעה, בעיקר בעסקות קונסיגנציה, כי ניתן בהתאם לחוק המשכון התשכ"ז – 1967, להורות במסגרת "תניית שימור בעלות" כי הבעלות לא תועבר עד לסיום התשלום. עניין זה נקבע בע"א 455/89 קולמבו מאכל משקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ ואח' פד"י מ"ה (5) 490 והפסיקה שבאה בעקבותיו.

כפי שלמדנו מהמסמכים שלפני, הנתבעת 1 לא כללה תניית שימור בעלות, עניין זה לא מוזכר ולו ברמז בטופס הזמנת העבודה, בחשבוניות שהוצאו או בכל מסמך אחר.

משכך ובהתאם לסעיף 33 לחוק המכר, מהרגע שהותקן הממכר, הרי שהבעלות עברה לקונה היא הנתבעת 2.

סעיף 4 לחוק המיטלטלין, התשל"א – 1971 קובע כי אם מחברים או מערבבים מיטלטלין של אחד עם של אחר, עד שהפרדתם תהיה כרוכה בנזק בלתי סביר או הוצאות בלתי סבירות, הרי המיטלטלין יהיו בבעלות משותפת של שני הצדדים. כאשר מותקנת מערכת מיזוג אוויר אשר חלקה הינה על תשתיות של התובעת ופירוקה כיום יכול לגרום נזק בלתי סביר למול עלותה של המערכת, יש לקבוע כי מרגע שחוברה המערכת הבעלות היא משותפת לתובעת ולנתבעת2, לכל הפחות, ביחס של שווי המיטלטלין. שוויו של הקניון גדול בעשרות מונים משווי מערכת המיזוג.

גם אם נלך לסעיף 4 (ב) לחוק המיטלטלין נלמד כי כאשר מדובר במיטלטלין עיקריים ותפלים, הרי שהבעלות למעשה עוברת לבעל המיטלטלין העיקריים והוא חייב לשלם לחברו את הסכום. כלומר, הבעלות היא של הקניון, ואילו החבות הינה של הקניון (התובעת) היא לשלם לנתבעת 1 את שווי מערכת המיזוג.

ניתן היה לסיים כאן ולקבוע כי לאור הוראות חוק המכר וחוק המיטלטלין, מערכת המיזוג שייכת לקניון וככל שמי מאלו הזכאים לכסף מהנתבעת 2 יבוא בדרישה לקבל את השווי כדי לכסות את חובו, ידון העניין באותו הליך.

אולם, הואיל והצדדים כן פרסו בפני ראיות, מצאתי לנכון להבהיר כי בהתאם לנספח 4 (עמודים 71-73) לתצהיר התובעת החשבוניות שהוצאו על ידי הנתבעת 1 בסך 90,000 ₪ הועברו לפירעון על ידי התובעת וזאת בהתאם לסעיף 25 לנספח שבהסכם שבין התובעת לנתבעת 2. חשבונית זו שולמה בהעברה בנקאית שנערכה ביום 12.4.18 (עמוד 82 לתיק המוצגים) ועל כן, יש לקבוע כי מתוך עלות מיזוג האוויר נשאה התובעת לכל הפחות בסך שלן 90,000 ₪.

לסיכום, הנני קובע כי הוכח שהמיטלטלין שייכים לתובעת וכי היא שילמה לכל הפחות סך של 90,000 ₪ בעבורם, ועל כן ניתן בזאת צו הצהרתי ולפיו כלל מערכות מיזוג האוויר וסילוק העשן שהותקנו בחנות 1331-1337 בקומה 1 בגראנד קניון שם הופעלה חנות בגדים הידועה בשם "u" או קלאב 21 שייכות לתובעת.

בכל הקשור לשאלת ההוצאות, בשים לב לכך שהקושי שעמד בפני הנתבעת היה ברור מתחילת ההליכים אך הנתבעת ביקשה להמשיך ולנהלם הנני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות ושכר טרחת התובעת בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בהתאם למועדים הקבועים בתקנות.

ניתן היום, י"ג ניסן תשפ"ב, 14 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.