בפניי בקשות לביטול פסילה מנהלית ולביטול איסור שימוש מנהלי ברכב מ"ר 70-234-61 (להלן: "הרכב"), אשר הוטלו על המבקשת בשל כך שנהגה לכאורה בשכרות וריכוז האלכוהול בדגימת אוויר נשוף שלה עמד על 290 מק"ג בליטר אוויר נשוף, בעוד הרמה המותרת לגביה הינה 50 מק"ג.

המבקשת טוענת בבקשותיה כי הבינה את חומרת העניין אך פרנסתה תלויה ברכב וברישיונה, שכן היא גרה בקיבוץ אילון, אך עובדת בלילות בחיפה ואין תחבורה ציבורית הולמת.

במהלך הדיון ציינה המבקשת כי היא עובדת במועדון לילה בחיפה, כי היתה נהגת משאית במהלך חצי שנת השירות האחרונה בצבא וכי מאז שהוציאה רישיון נרשמה לחובתה עבירת מהירות אחת בלבד.

ב"כ המשיבה התנגד לבקשה והפנה לחומרת העבירה ולרמת האלכוהול הגבוהה יחסית לכמות המותרת למבקשת.

דיון והכרעה

דין הבקשות להידחות.

על אף שהמבקשת אינה טוענת כנגד הראיות לכאורה, מצאתי לעיין בחומר החקירה והתרשמתי כי קיימות ראיות מספקות לשלב זה של ההליך הכוללות בין היתר את דו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, במסגרתו הודתה המבקשת בשתיית שתי כוסות וויסקי במועדון ("בעבודה שלי"), נכשלה בכל שלושת מבחני הביצוע ואף מצוין בו כי למבקשת ריח אלכוהול מהפה והתנהגותה רדומה. עוד אציין את פלטי הינשוף לרבות בדיקת כיול יומית של תחילת וסוף משמרת, תעודת הבלון ועוד.

לאור האמור נותר עתה לבחון את מסוכנותה של המבקשת, נהגת צעיר הנוהגת משנת 2016 ולחובתה הרשעה קודמת בעבירת מהירות חמורה (41-50 קמ"ש מעל המותר בדרך בינעירונית).

לא התרשמתי כי נסיבותיה האישיות של המבקשת מצדיקות כשלעצמן התערבות בהחלטות הקצין המשמע. עם כל הכבוד, רצונה של המבקשת לשוב לעבוד במועדון הלילה, בו שתתה ולאחר מכן נהגה לכאורה בשכרות, אינו מצדיק את ביטול החלטות קצין המשטרה.

נהיגה בשכרות היא מן החמורות שבפקודת התעבורה וטומנת בחובה סכנה רבה לציבור המשתמשים בדרך ולא בכדי נאמר באשר אליה: "על הנוהג שכרות כבר נאמר לא אחת כי הוא "מכונת מוות נעה"" (ר' מ"ח 1340/16 אזברגה וכן רע"פ 3351/09 משה), כאשר בנוסף, כעולה ממבחני הביצוע, האלכוהול אכן השפיע על המבקשת באופן ממשי ואין המדובר בשכרות מכוח החוק בלבד. גם דבריה של המבקשת בתחקור שנערך לה- "אני לא מרגישה שאני שיכורה...", הינם שגויים מיסודם וההנחה של מי אשר שתה אלכוהול תמיד צריכה להיות כי האלכוהול משפיע לרעה על הנהיגה, אף אם זה נדמה אחרת.

משכך אני מוצא לקבוע כי מעשיה של המבקשת, באירוע הנוכחי, מלמדים על מסוכנות ממשית המצדיקה השבתת הרכב ופסילתה המנהלית.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור וותק נהיגתה הקצר והיותה נהגת צעירה אשר מלכתחילה "חשודה" שאינה מיומנת כנהגת בעלת נסיון (ולא בכדי קבע המחוקק רמת שכרות שונה לגבי אוכלוסיות מיוחדות בהן נהגים צעירים), ולפיכך השפעת השכרות על אופן נהיגתה עלולה להיות משמעותית יותר וכפועל יוצא מכך היא מהווה סכנה חמורה יותר לסובבים אותה.

טרם החלטתי אף נתתי דעתי להלכה הנוהגת לפיה "[אחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 30 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה (פורסם בנבו)), אך לא מצאתי כי מוצדק במקרה זה לקצר את תקופת הפסילה או איסור השימוש ברכב.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשות.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תשע"ט, 03 מאי 2019, בהעדר הצדדים.