ניתנה ביום 02 אוקטובר 2019

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופט עמיצור איתם; ב"ל 50116-11-14) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 6.10.14 (להלן – הוועדה) אשר קבעה כי חלה החמרה במצבו של המבקש וכי נכותו היציבה היא בשיעור 19% מיום 12.07.11.

רקע עובדתי

1. המבקש נפגע בגיד אכילס ביום 14.08.01 בתאונה שהוכרה ע"י המשיב כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בעקבות מספר ניתוחים שעבר המבקש ובניהם ניתוח להשתלת קוצב לטיפול בכאבים, הגיש המבקש תביעה להחמרת מצב. בבית הדין האזורי התנהלו מספר הליכים בעניינו של המבקש. הרלוונטי לענייננו הוא תיק ב"ל 33420-07-13 בו ניתן פסק דין בהסכמה (להלן: פסק הדין המחזיר) אשר לפיו יוחזר עניינו של המבקש לוועדה הרפואית לעררים שתפעל בהתאם להנחיות הבאות:

"א. הוועדה תבקש השלמה של חוות הדעת הנוירולוגית, כך שהיועץ יתייחס בצורה מפורשת לפרוצדורה מיום 21.1.2013 ולממצאיו מיום 17.3.2013 אודות המצב הרפואי באכילס, וינמק האם יש בממצאים כדי להצביע על החמרה במצב.

ב. ככל שהוועדה תקבע כי חלה החמרה במצב הרפואי באכילס של המערער בהשוואה לשנת 2009, תפרט הוועדה באילו מועדים חלה החמרה כאמור.

ג. הוועדה תבקש השלמת חוות דעתו של הפסיכיאטר, כך שהיועץ יתייחס לממצאיו שלו וכן לקביעת הוועדה הרפואית בנכות כללית אשר קבעה לתובע דרגת נכות בשיעור 20% בגין המצב הנפשי, וינמק נוכח ממצאים אלו, האם יש למערער נכות רפואית נפשית הקשורה לתאונת העבודה מ-8.2001."

1. הוועדה התכנסה מכח פסק הדין המחזיר ביום 23.01.14 שמעה את טענות המבקש ובהתאם להנחיות פסק הדין המחזיר הפנתה אותו להשלמת חוות דעת של נוירולוג ופסיכיאטר. בחוות הדעת של היועץ הנוירולוגי מיום 06.04.14 נכתב:

" ... הוועדה עיינה בחומר רפואי רב שבתיקו של התובע... הועדה בדעה שיש להקנות לתובע נכות בגין תסמונת כאב בשיעור 10% לפי ס' מותאם 29(6)ב היועץ ער לכך שכפי שצויין בוועדה הקודמת בדיקות emg אחרונות שביצע במרכז רפואי סורסקי לא הדגימו פגיעה עצבית אך יחד עם זאת מכתבים ממרפאת כאב וטיפול פולשני שעבר מעיד על כך שהינו סובל מכאבים בכף רגל שמאל..."

1. בחוות הדעת של היועץ הפסיכיאטרי מיום 06.03.14 נכתב:

"היועץ עיין בפס"ד מיום 14.11.13 בנוגע לפניה בתחום הפסיכיאטריה המתייחס לסעיפיו כדלקמן: היועץ עיין במכתב ריכוז תלונות התובע אשר אינן שונות מהותית מתלונותיו בפעמים קודמות כמו כן עיין היועץ בפרוטוקול מנכות כללית אובחן התובע בועדת נכות כללית כלוקה בהפרעה סומפטופורמית הפרעה זו על פי הספרות היא הפרעה אנדוגנית במהותה המופיעה בחצי השני של החיים עמידה לטיפול פורצת בד"כ ללא סיבה חיצונית או טריגר. לאור זאת אין לראות – בקביעות אחוזים בגין הפרעה זו "קו מנחה" לגבי קביעת אחוזי נכות בגין פגיעה הנידונה מ-2001. אין גם מקום לדון במקרה זה על "גולגולת דקה" במגע להפרעת הסתגלות קלה וחלקית אשר הוגדרה כקשורה לאירוע הנדון היועץ חוזר ומציין שגם קביעה זאת ניתנה ע"פ בית הלל וזאת מסיבה אחת ברורה: בין פנייה לטיפול ובין חשיפה לאירוע הנדון חלפו 4 שנים. לאור האמור לעיל היועץ חוזר על החלטתו. מצבו מתאים ל0% לפי 34(א)(1)."

1. ביום 17.06.14 הוועדה התכנסה ללא נוכחות המבקש וקבעה כי היא מקבלת את חוות הדעת של היועץ הנוירולוגי והיועץ הפסיכיאטרי. וביום 06.10.14 סיכמה הוועדה את מסקנותיה וקבעה למבקש נכות בשיעור של 19%.
2. על החלטה זו ערער המבקש בפני בית הדין קמא וטען כי היה על הוועדה להתייחס לכלל ההשלכות של הניתוח שעבר להשתלת הקוצב ובניהם הצלקת שנותרה לו. עוד טען המערער כי חוות הדעת הפסיכיאטרית צריכה היתה להינתן לאחר עיון בחוות הדעת הנוירולוגית בה נקבע כי הוא סובל מכאב כרוני, קביעה אשר עשויה להשפיע על שיעור נכותו הנפשית. עוד טען המערער כי היועץ הפסיכיאטרי לא נימק את החלטתו כראוי.
3. בית הדין קמא קבע כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, באשר לתחום הנוירולוגי נקבע כי הוועדה לא נדרשה להתייחס לצלקת הניתוחית באזור המותן ולפיכך לא נפל פגם בעבודתה. באשר לתחום הפסיכיאטרי נקבע כי הוועדה נדרשה להתייחס לקביעה בוועדת הנכות הכללית ולקביעה זו בלבד. היועץ נימק מדוע הפגימה שהוכרה בוועדה לנכות כללית אינה קשורה לאירוע ולפיכך הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, והערעור נדחה.

טענות המבקש

1. המבקש חזר על טענותיו בפני בית הדין קמא והוסיף טענות שונות ביחס לתיקים אחרים המנהלים בבית הדין האזורי. בעניינו טוען המערער כי הוועדה לא התייחסה לצלקת הניתוחית שנותרה לו במותן, וכי הוא סובל מפוסט טראומה בעקבות הפגיעה.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי יש לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תגובת המשיב.
2. הלכה פסוקה היא, כי משהוחזר עניינו של המבקש על ידי בית הדין לוועדה בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד 160) מעיון בפרוטוקול הועדה, עולה כי הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.
3. על פי פסק הדין המחזיר הוועדה נדרשה להשיב את עניינו של המבקש ליועץ נוירולוגי אשר התבקש להתייחס לפגיעה בגיד האכילס בלבד ולשאלת ההחמרה במצב רגלו של המבקש בעקבות הניתוחים שעבר. היועץ לא התבקש להתייחס לצלקת הניתוחית שנותרה למבקש במותן. כן נדרשה הוועדה להשיב את עניינו של המבקש ליועץ פסיכיאטרי אשר התבקש להתייחס לקביעת הוועדה הרפואית בנכות כללית.
4. לאור האמור, ומשהוועדה מלאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית הדין קמא.
5. אשר על כן, משלא נמצאה בעבודת הוועדה טעות משפטית אשר מצדיקה את התערבות בית הדין, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ג' תשרי תש"פ (02 אוקטובר 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.